הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 12489-01-19

ניתנה ביום 19 יוני 2019

בנימין דוד

המערער

-
Sarayut Kudrangnok
המשיב

בשם המבקש – עו"ד נטלי אביטן
בשם המשיב – עו"ד עדי אלבוים

החלטה

הרשמת אפרת קוקה

  1. לפני בקשת המשיב בערעור למחיקת הערעור על הסף מפאת איחור בהגשתו.
  2. המערער הגיש לבית דין זה ביום 6.1.2019 ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע מיום 2.12.2018, בו התקבלה באופן חלקי תביעתו של המשיב לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתו וסיומה ( סע"ש 59629-11-15 ; להלן: פסק הדין).
  3. פסק הדין נשלח על ידי מזכירות בית הדין לבאת כח המערער, אשר ייצגה אותו בהליכים לפני בית הדין האזורי בדואר רשום, אולם אישור המסירה לא התקבל לתיק. משכך, לא ניתן לקבוע שפסק הדין הומצא למערער כדין על ידי בית הדין. מכל מקום, עולה מטיעוני הצדדים שב"כ המשיב, עו"ד מיכה דוד, שלח למערער עצמו ביום 4.12.2018 עותק מפסק הדין באמצעות דואר אלקטרוני והמערער אישר באותו יום (דקות ספורות לאחר מכן) את קבלת פסק הדין במילים "מאשר קיבלתי את פסק הדין". במסגרת הודעת הדואר האלקטרוני האמורה, כתב ב"כ המשיב למערער, כי שליחת פסק הדין ישיר ות אליו נעשתה ב הסכמת באת כוחו הקודמת של המערער, עוה"ד רינת צדף. בתגובתו לבקשה למחיקת הערעור, לא חלק המערער על ההרשאה לשלוח ישירות אליו את פסק הדין, אולם טען שלא ניתן לדעת "איזה קובץ נשלח ובאיזה קובץ מדובר, משלא מדובר במשלוח דואר אלקטרוני על ידי מזכירות בית הדין אלא על ידי מייצג של אחד הצדדים". טענה זו יש לדחות. בהודעת הדואר האלקטרוני של ב"כ המשיב מיום 4.12.2018 נכתב מפורשות "מצ"ב פסה"ד" וצורף להודעה קובץ ששמו "פסק דין 4-12-18". המערער אישר בהודעת דואר אלקטרוני חוזרת את קבלת פסק הדין. בנסיבות אלה, לא תשמע טענת המערער שפסק הדין לא התקבל לידיו ביום 4.12.2018.
  4. עם זאת, בהתאם לתקנה 497ג(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלה בבית הדין לעבודה על פי תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, "ניתן להמציא כתב בי-דין אלקטרוני לנמען שאינו בית המשפט, אל תיבת הדואר שבכתובת המאובטחת של הדואר האלקטרוני של הנמען, ובלבד שהנמען מסר את כתובת הדואר האלקטרוני שלו כאמור לבית המשפט לצורך ביצוע הוראות סימן זה".

בענייננו, כתובת הדואר האלקטרוני של המערער עצמו לא נמסרה לבית המשפט ככתובת לביצוע המצאה. לפיכך, לא מתקיימים ככתבם וכלשונם תנאי תקנה 497ג(א) לתקנות סדר הדין האזרחי ולא ניתן לקבוע שבוצעה המצאה כדין של פסק הדין למערער ביום 4.12.2018. עם זאת ניתן לקבוע, שהיתה למערער ידיעה ממשית ומלאה על פסק הדין ביום 4.12.2018, משאישר בעצמו את קבלת פסק הדין באמצעות ה דואר האלקטרוני במועד זה. מעת שהמערער אישר בכתובים את קבלת פסק הדין ביום 4.12.2018, הוא מנוע מלטעון שפסק הדין לא הומצא לידיו באותו מועד (השוו: ע"ר 13603-02-18 אהוד שמחי – גירית טכנולוגיות בע"מ , 2.7.2018).
5. בנסיבות אלה, ובהתאם לנפסק בעניין גירית טכנולוגיות, יכול שקיים יסוד שבדין להחלת כלל הידיעה על המערער, באופן בו ימנו הימים להגשת הערעור מיום 4.12.2018.
עם זאת, נוכח פרק הזמן הקצר שחלף מהמועד בו היה על המערער להגיש את הערעור בהתייחס למועד הידיעה ועד מועד הגשת הערעור בפועל (שלושה ימים הכוללים שישי ושבת), יודיע המערער לבית הדין עד ליום 25.6.2019, האם בכוונתו להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הערעור. אם כן, תוגש הבקשה עד לאותו מועד והמשיב ישיב לה עד ליום 2.7.2019.

6. לעיון.

ניתנה היום, ט"ז סיוון תשע"ט (19 יוני 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .