הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 12288-10-13

ניתן ביום 02 אוקטובר 2017

אורלי צברי
המערערת
-

  1. מדינת ישראל
  2. רות נעמני

המשיבות

לפני: השופטת לאה גליקסמן, השופט אילן איטח, השופט משה טוינה
נציג ציבור (עובדים) מר שי צפריר, נציגת ציבור (מעסיקים) גברת אושיק פלר

המערערת בעצמה
בשם המשיבה 1 - עו"ד הדס ערן
המשיבה 2 בעצמה

פסק דין

השופט אילן איטח
הסכסוך שבין הצדדים מגיע לפתחו של בית דין זה פעם נוספת, וזאת במסגרת ערעור על פסק דינו (השני) של בית הדין האזורי בבאר שבע בקשר למכרז מושא הליך זה (עב 2725/07 השופט (כתוארו אז) אילן סופר ונציגי הציבור מר יוסף סבג ומר משה אהרוני). במסגרת הערעור משיגה המערערת גם על החלטות דיוניות שונות.

רקע
כללי
במהלך שנת 1996 חברו משרד החינוך, מפעל הפיס ומרכז השלטון המקומי להקים ברחבי הארץ מרכזים מתקדמים להוראת מדע, טכנולוגיה ו אמנויות. מרכזים אלה קרויים "אשכולות פיס למדע, טכנולוגיה ולאמנויות" או "תפוחי פיס למדע, טכנולוגיה ולאמנויות" (מרכזים קטנים יותר). מרכזים מסוגים אלה אינם "בתי ספר" אלא מוסדות סמך הצמודים לבתי ספר.
לקראת שנת הלימודים תשס"ב הוחלט להקים באופקים "תפוח פיס למדע, טכנולוגיה ולאמנויות", אשר מטרתו לתת מענה לחטיבת הביניים של בית הספר התיכון המקיף "עמל 1" (להלן – התפוח ו- בית הספר, לפי העניין).
המפקחת על הוראת המדעים במחוז דרום, מינתה את המשיבה 2 (להלן - גב' נעמני) לתפקיד מנהלת התפוח (להלן – התפקיד) במינוי בפועל. המינוי לתפקיד נעשה מבלי שקדם לו מכרז. בשנת הלימודים תשס"ג הוארך מינויה של גב' נעמני לתפקיד בשנה נוספת.
לקראת סוף שנת הלימודים תשס"ג פורסם מכרז פנימי לאיוש התפקיד (להלן - מכרז תשס"ג). כפועל יוצא, מכרז תשס"ג היה פתוח רק לאנשים הנמנים עם צוות המורים של בית הספר. במכרז תשס"ג נקבעה, ככל הנראה, דרישת סף בתחום ההשכלה כדלקמן: "תואר B.Sc לפחות (רצוי תואר שני) בתחום המדעים או הטכנולוגיה" .
רק גב' נעמני הגישה את מועמדותה במכרז תשס"ג. ביחס להשכלתה היא ציינה בקורות החיים שהגישה, בין היתר, שהיא בעלת "תואר ראשון: חינוך פורמלי משני: חינוך: בלתי פורמלי" במדעי החברה מאוניברסיטת בר אילן וכן "תעודת הוראה + B.E.D במדע וטכנולוגיה" ממכללת אורט סינגלובסקי בתל אביב.
מועמדותה של גב' נעמני נפסלה מאחר שהיא לא עמדה בדרישות ההשכלה לתפקיד. וכך נכתב במכתב מיום 9.6.2003 של גב' שרה ליכטנברג – מנהלת גף כוח אדם בהוראה במחוז דרום, לגב' נעמני: "אינך בעלת תואר ראשון במדעים/מקצועות הטכנולוגיה כמתבקש. (התעודה שברשותך הינה תואר בחינוך הבלתי פורמלי)".
לבקשת המפקחת הארצית על אשכולות הפיס הוארך מינוייה בפועל של גב' נעמני בשנה נוספת. גם בשנת תשס"ה כיהנה גב' נעמני בתפקידה. הנסיבות בקשר לכך לא הובררו, ועל כל פנים אינן דרושות להכרעה בערעור זה.
בשנת הלימודים תשס"ו פורסם מכרז פנימי נוסף (להלן – מכרז תשס"ו). המערערת לא יכלה לגשת למכרז תשס"ו, מכיוון שבמועד המדובר – כך נקבע בבית הדין האזורי - לא נמנתה המערערת עם צוות מורי בית הספר (לשלמות התמונה נציין שלפחות בסמוך לפני כן היתה מורה בחטיבה העליונה של בית הספר).
גב' נעמני הגישה את מועמדותה במכרז תשס"ו וזכתה בו.
המערערת – באותה עת מורה (ומאוחר לתקופה הרלוונטית, אף עורכת דין), ובן זוגה, מר דניאל צברי – גם הוא מורה, עתרו לבית הדין האזורי בבקשה למנוע את זכייתה של גב' נעמני (ע"ב 1441/06). בין היתר נטען כי יש לבטל את המכרז הפנימי ולפרסם מכרז חיצוני חדש וכי גב' נעמני אינה עומדת בתנאי הסף להשכלה שנקבע במכרז תשס"ו. הבקשה לסעד זמני נדחתה.
במסגרת הערעור על ההחלטה בבקשה לסעד זמני, נקבע על ידי בית דין זה (הנשיא אדלר, השופט עמירם רבינוביץ, השופט (כתוארו אז) יגאל פליטמן ונציגי הציבור מר רן חרמש ומר מיכאל הילב) כי החלטת בית הדין האזורי מבוטלת וכי "בין היתר ידון בית הדין האזורי בשאלה האם הגב' נעמני עונה על תנאי הכשירות הנדרשים למשרה, וכן האם היה מכרז פנימי בשנת תשס"ה. כמו כן ידון בטענת המערערת שהמכרז היה 'תפור' " (ע"ע 317/06).
כשבועיים לפני ישיבת ההוכחות בתיק העיקרי (ע"ב 1441/06) הודיע משרד החינוך על הסכמתו לפרסם מכרז חדש וחיצוני. גב' נעמני הביעה הסכמתה להודעת המשרד ואילו המערערת התנגדה.
ביום 18.6.07 פסק בית הדין האזורי (השופט הראשי (כתוארו אז) מיכאל שפיצר) כי נוכח הודעת המדינה מוצו הסעדים שהתבקשו בתובענה ולכן התייתר הצורך בניהולה. לפיכך, נמחקה התובענה תוך שכל צד נושא בהוצאותיו.
בסמוך לאחר מחיקת התובענה כאמור פורסם מכרז חיצוני לתפקיד, שהוא העומד במרכז ההליך שלפנינו (להלן – המכרז). לא היה חולק כי דרישת הסף במכרז בתחום ההשכלה היתה של "תואר B.A או B.Sc לפחות. רצוי תואר שני בתחום המדעים או הטכנולוגיה" .
אל המכרז ניגשו ארבעה מועמדים: גב' נעמני, המערערת, מר דניאל צברי (שהוא כאמור בן זוגה של המערערת) ואדם נוסף.

הבקשה לסעד זמני בקשר למכרז
ביום 12.8.07, מספר ימים לפני התכנסות ועדת הבוחנים לבחינת המועמדים במכרז (להלן – הוועדה), פנתה המערערת לבית הדין האזורי בבקשה למתן צו האוסר על משרד החינוך לזמן לוועדה את מר דניאל צברי, וכן כל מועמד או מועמדת שאינם עומדים בדרישות הסף של התואר הנדרש (בש"א 2327/07) (להלן – הבקשה לסעד זמני).
בית הדין האזורי דחה את הבקשה לסעד זמני וקבע כי המערערת עשתה שימוש לרעה בהליכי משפט בהגשת הבקשה נגד בן זוגה, וזאת בשעה שמטרתה הייתה למעשה למנוע מגב' נעמני להתמודד במכרז, וכל זאת מבלי שצירפה את האחרונה כצד להליך.
בית הדין האזורי נדרש גם לטענת המערערת לפיה מר צברי אינו נושא בתואר B.A או בתואר B.Sc אלא בתואר B.Ed, שאינו כלול בכישורי הסף שנקבעו במכרז, ועל כן יש לפוסלו מלגשת למכרז - טענה שהופנתה גם כלפי כל מועמד או מועמדת אחרים שאינם מחזיקים באחד משני תארים אלו, ובכללם גב' נעמני. בית הדין האזורי קבע כי מקובלת עליו טענת המדינה לפיה בעל תואר B.Ed הוא שווה ערך לתואר B.A, וכי הגם שרצוי היה לציין בתנאי המכרז גם את התואר B.Ed, הרי שאין באי הציון כאמור כדי לפגום בתקינות המכרז.
המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין וחזרה על טענתה כי התואר B.Ed אינו עומד בתנאי הסף של המכרז (בר"ע 558/07). בית הדין הארצי, מפי הנשיא אדלר, דחה את הבקשה וחזר על קביעתו של בית הדין האזורי כי הרושם העולה הוא שבני הזוג עושים שימוש לא נאות בהליכי משפט.
בין לבין ונוכח דחיית הבקשה לסעד זמני על ידי בית הדין האזורי, התכנסה הוועדה ביום 16.8.07, בחנה את כלל המועמדים, ובחרה בגב' נעמני לתפקיד.

ההליך המקורי בבית הדין האזורי
נגד ההחלטה בדבר זכייתה של גב' נעמני במכרז הגישה המערערת את תביעתה לבית הדין האזורי (עב 2725/07). בתמצית, טענה המערערת כי התואר B.Ed אינו עונה על תנאי הסף של המכרז אשר דורש תואר B.A או תואר B.Sc בתחום המדעים; המכרז היה "תפור"; בין חברי הוועדה נכללו חברים אשר היו מוטים נגד המערערת ולטובת גב' נעמני; הוועדה לא הביאה בחשבון כי יש מועמדים עם תואר עודף על זה שיש לגב' נעמני, ובפרט שלגב' נעמני לא הייתה תעודת הוראה להוראת מדעים; הוועדה הביאה בחשבון את ניסיונה של גב' נעמני בתפקיד, דבר הפוגע בעיקרון השוויון; לא ניתן משקל לכך שגב' נעמני מסרה מידע כוזב בנוגע להשכלתה במכרז משנת 2003; הועדה התעלמה מהעובדה כי מנהליה הקודמים של גב' נעמני התלוננו על התססת בתי הספר בהם עבדה וכן התעלמו מכך שגב' נעמני חשפה בחינת בגרות מספר שבועות קודם להתכנסות הוועדה; התנהלות המדינה במכרזים הקודמים מעידה על התנהלותה הלא שוויונית של המדינה באותם מכרזים אלה וגם במכרז תשס"ו.
בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערת (הנשיא (כתוארו אז) מיכאל שפיצר ונציגי הציבור מר לוי שמעון ומר שאול ששון; להלן - פסק הדין הראשון). אלה עיקר הקביעות בפסק הדין הראשון, כשמטבע הדברים נרחיב רק במה שדרוש לענייננו:
עמידה בדרישת הסף של השכלה - נקבע כי גב' נעמני עומדת בדרישות אלה. בית הדין קבע כי אינו רואה מקום לשנות מקביעתו "בהליך הראשון" (הכוונה להחלטה בבקשה לסעד זמני) לפיה התואר B.Ed הוא שווה ערך לתואר B.A. נקבע כי העובדה שברשימת הכישורים לתפקיד לא צוין במפורש התואר B.Ed אינה משפיעה כהוא זה על כך שמבחינה מהותית נדרש לתפקיד תואר ראשון בתחום מדעי או טכנולוגי והתואר B.Ed הוא בגדר כך. כן נדחתה טענת המערערת לפיה לגב' נעמני תואר בהוראה בלבד. נקבע כי משרד החינוך הציג תעודה מטעם המכללה האקדמית "חמדת הדרום" המעידה על כך שגב' נעמני זכאית לתואר בוגר בהוראה ( B.Ed) והוסמכה להורות את המקצוע מדעי החיים החל מיום 13.9.04.
אירועים מהעבר (ענין חשיפת בחינת הבגרות) - בית הדין דחה את טענות המערערת כי בקבלת ההחלטה על מינוי גב' נעמני משרד החינוך נמנע מלייחס כל משקל, או משקל ראוי, לאירועים מסוימים מהעבר המטילים דופי בהתנהלותה של גב' נעמני. בית הדין נדרש לטענות המערערת השונות. נתמקד בטענה שעדיין רלוונטית לענייננו ולפיה מיוחס לגב' נעמני חשיפה של בחינת בגרות לתלמיד.
בית הדין פרט את העדויות שהיו לפניו בעניין זה: גב' נגר שהיתה בתקופה הרלוונטית מפקחת כוללת על בתי הספר במחוז דרום, אשר העידה כי התנהלותה של גב' נעמני בקשר לבחינת הבגרות לא נכללה בשיקולי הועדה בכל הקשור לקריטריון של "מופת אישי", וכי למיטב ידיעתה הנושא טופל ואם היה נמצא בו ממש היה עובר לטיפול נציבות שירות המדינה; גב' ליכטנברג אשר העידה כי אין בתיקה האישי של גב' נעמני מסמך המעיד על כך שמנהלת בית הספר בעבר, גב' כרמלה נשר, או מר קאלו - המנהל הקודם של בית הספר בשנים 1998 – 2001, התנגדו למינוי. כן ציינה כי בכירים אחרים במשרד החינוך המליצו על מינוייה של גב' נעמני.
בית הדין קבע כי העדות מטעם משרד החינוך, הן גב' ליכטנברג והן גב' נגר, הותירו על בית הדין רושם מהימן, וכי עדויותיהן היו שוטפות ועקביות ועלו בקנה אחד זו עם זו.
נדחו גם יתר טענות המערערת בקשר להרכב הוועדה; זיוף ענין ההשכלה בקורות החיים שהגישה גב' נעמני במכרז תשס"ג; היות המכרז "תפור"; אי עמידתה של גב' נעמני בדרישה של "מופת אישי"; פגם שנפל בהחלטת הוועדה בשל ההתחשבות בניסיונה של גב' נעמני בתפקיד, הגם שלא היה שיקול מכריע בבחירתה.
לסיכום, כך נקבע בפסק הדין הראשון, החלטת הוועדה על הזוכה במכרז התקבלה משיקולים עניינים והייתה סבירה; הוועדה פעלה ללא משוא פנים ותוך מתן הזדמנות שווה לכל המועמדים, ותוך שקלול של כל הנתונים הרלוונטיים. עוד קבע בית הדין כי חלק משמעותי מטענות המערערת לא גובו כלל בראיות והיו בבחינת הפרחת טענות סתמיות לחלל האוויר.

הערעור על פסק הדין הראשון
המערערת הגישה ערעור על פסק הדין הראשון (ע"ע 625/09). בית דין זה (השופט (כתוארו אז) יגאל פליטמן, השופטת (כתוארה אז) ורדה וירט-ליבנה, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה ונציגי הציבור מר ראובן רבינוביץ ומר דן בר-סלע) קיבל חלקית את הערעור והורה על החזרת התיק לבית הדין האזורי לגבי שני עניינים שבפסק הדין הראשון אין תשובה מספקת לגביהם (להלן – פסק הדין המחזיר).
וכך נקבע בפסק הדין המחזיר:
"... העניין האחד הינו תוארה האקדמי של הגברת נעמני והאם אכן היא עונה על דרישות המכרז משנת 2007 לעניין זה. באשר לכך, דומה כי הדרישה הייתה לתואר B.A. ולתעודת הוראה. לעניין זה תמציא הגברת נעמני את התעודות שבידה על מנת שבית הדין ישוב ויבחן האם אכן לאורם היא עונה על הדרישות האמורות. המערערת מצידה רשאית להמציא את אישורי המועצה להשכלה גבוהה המעידים כי לטענתה הגברת נעמני לא השלימה את לימודי הדיסציפלינה כנדרש.
העניין השני הינו נספח ח לסיכומי המערערת, מכתבו של מנהל בית הספר טובי קאלו מיום 14/05/01 למפקחת בית הספר הגברת כרמלה נשר לפיו הגברת נעמני 'הצליחה לעקוף את כל נוהלי בית הספר, את חוזר המנהל הכללי בנושא טוהר הבחינות ולהחזיק באמתחתה בחינת בגרות למרות האיסור החמור בעניין זה...'. על פני הדברים דומה כי עניין גילוי בחינות בגרות לתלמידים, ככל שהיה אירוע כזה, אפשר שתהיה לו השלכה לעניין החלטת הוועדה באשר למינוי ובית הדין יבחן עניין זה ונפקותו לעניין בחירתה של הגברת נעמני. בית הדין ישים ליבו גם לשאלה האם אכן כל החומר הרלוונטי, לרבות התיקים האישיים מבתי הספר, היו בפני הוועדה.
3. סוף דבר, הערעור מתקבל כאמור. בנסיבות המקרה, אין מקום לפסיקת הוצאות." (הדגשות הוספו – א.א.)

המשך ההליך בבית הדין האזורי
בעקבות פסק הדין המחזיר חודש בבית הדין האזורי הדיון בתובענה של המערערת. בסמוך לאחר החזרת התיק לבירור כאמור מונה הנשיא שפיצר (כתוארו אז) למנהל בתי המשפט והטיפול בתיק הועבר למותב אחר שבראשו עמד השופט (כתוארו אז) אילן סופר ולפניו נשמעו העדויות הנוספות.
במסגרת ההליך המחודש הגישה המערערת מספר בקשות וניתנו מספר החלטות דיוניות. להלן נתייחס לבקשות ולהחלטות הרלוונטיות לערעור שלפנינו.

גילוי מסמכים
המערערת הגישה לבית הדין האזורי מספר בקשות לגילוי מסמכים. הראשונה, נוגעת למסמכים המעידים על השכלתה של גב' נעמני. השנייה, בקשה להגשת אישור המועצה להשכלה גבוהה (להלן – המל"ג) לכך שתואר B.Ed שווה לתואר B.A. השלישית, בקשה מיום 13.9.12 לגילוי כל החומר המצוי בתביעת הנזיקין שהגישה גב' נעמני נגד המדינה, ופסק דינו של בית משפט השלום שניתן בו ביום 15.11.2011 (ת.א. 11045/04) (להלן – התיק הנזיקי). לשלמות התמונה נציין כי לאחר הגשת הבקשה, ביום 9.10.12 המציאה המערערת לתיק בית הדין את פסק דינו של בית המשפט השלום בתביעת הנזיקין הנ"ל (להלן – פסק השלום), אשר כפי שעולה מבקשה של המערערת לפנינו - ערעור עליו הוגש לבית המשפט המחוזי (ע"א 46727-12-11). נציין כי מעיון במערכת נט המשפט עולה כי הערעור האמור הסתיים בפשרה כבר בחודש אוגוסט 2012.
בעקבות הבקשה הראשונה, הגישו המשיבות מסמכים הנוגעים להשכלתה של גב' נעמני וביניהם תעודה מיום 21.6.05 של "בוגר בהוראה" B.Ed מהמכללה האקדמית לחינוך "חמדת הדרום", במסלול "על יסודי" בחוג לימודים "מדעי החיים", וכן אישור מיום 17.10.14 על הענקת דרגה של "בוגר בהוראה" (B.Ed) ממנו עולה כי חובות הלימוד של גב' נעמני הסתיימו ביום 13.9.04.
אשר לבקשה השניה - אישור המועצה להשכלה גבוהה, טענה המדינה כי אין להבין מעדותה של הגב' ליכטנברג בהליך הראשון כי ישנו אישור בכתב המתייחס לשאלת השוואת התארים. כן נטען כי פסק הדין המחזיר לא הורה על בירור מחדש של השאלה האם התואר B.Ed עונה לתנאי הסף של המכרז.
אשר לבקשה השלישית – גילוי התיק הנזיקי, טענה המדינה כי הוא אינו עוסק בעניינים שהוזכרו בפסק הדין המחזיר, וכי החומר הכלול בו, לרבות חוות הדעת, אינו רלוונטי להליך. המדינה הבהירה כי עבודתה של גב' נעמני מבוקרת מעת לעת וכי הביקורת ביחס לעבודתה חיובית, וכי האמור בתיק הנזיקי לעניין מצבה הנפשי של גב' נעמני נבחן על ידי מנהלת כוח האדם במחוז דרום אשר שוחחה עם גב' נעמני והאחרונה מסרה כי הינה חשה בטוב וכי היא מטופלת בכדורים אשר נלקחים על ידי חלק גדול מהאוכלוסייה ואינם פוגעים בתפקודה בכל פן שהוא.
בהחלטה מיום 6.11.11 דחה בית הדין האזורי את בקשת המערערת כי המדינה תמציא את אישור המל"ג ביחס לתארים המדוברים. בהחלטה נקבע כך:
"לאחר עיון בבקשה ובתגובה אנ[י] דוחה את הבקשה שכן ההחלטה כי תואר B.Ed הוא שווה ערך לתואר ראשון הוכרעה - וכל שהיה על תובעת 2 הוא להמציא אישור על השכלתה וזאת עשתה.
אשר על כן, הבקשה נדחית."

בהחלטה מיום 18.10.12 התייחס בית הדין לבקשה לגילוי התיק הנזיקי וקבע כך:
"מאחר והתיק האזרחי שבו ניהלה הגב' נעמני תביעה נזיקית נגד המדינה אינו רלוונטי לנושא הדיון שבפנינו - תוארה האקדמי של גב' נעמני והאם היא עונה על דרישות המכרז מ2007, הבקשה נדחית..."

על ההחלטה מיום 18.10.12 הוגשה בקשת רשות ערעור. בית הדין דחה את הבקשה (השופטת לאה גליקסמן; בר"ע 11641-11-12; החלטה מיום 26.12.12) וקבע כי:
"אין מקום למתן רשות ערעור על ההחלטה ולקיים דיון בערעור על ההחלטה בעניין גילוי המסמכים, בעת הזו, בשלב זה של ההליך. הטעם לכך הוא כי מן הראוי שתחילה יבחן בית הדין האזורי את הצורך בגילוי המסמכים שבתיק בית משפט השלום בתביעת הנזיקין שהגישה גב' נעמני כנגד המדינה לצורך הכרעה בכל הנושאים בהם על בית הדין האזורי לדון על פי פסק דינו של בית הדין הארצי, ובכלל זה ה'שאלה האם אכן כל החומר הרלוונטי, לרבות התיקים האישיים מבתי הספר, היו בפני הוועדה'. בטרם מוצה הדיון בעניין זה בבית הדין האזורי, אין מקום לקיים דיון בערעור, אשר יעכב את השלמת שמיעת ההליך בבית הדין האזורי".

במהלך הדיון מיום 25.2.13 נדרש בית הדין האזורי בשנית לבקשת המערערת לגילוי התיק הנזיקי וקבע כך:
"לאחר ששקלנו מחדש את החלטתנו הקודמת מיום 18.10.12 לפיה התיק האזרחי שבו ניהלה הגב' נעמני תביעת נזיקין כנגד המדינה אינו רלוונטי לנושא הדיון שבפנינו, סבורים אנו כי אין מקום לשנות מהחלטתנו. כזכור, תיק זה הוחזר על ידי בית הדין הארצי כדי לדון בין השאר בשאלה האם כל החומר הרלוונטי, לרבות התיקים האישיים בבתי הספר היו בפני הוועדה.
משלא הובאה בפנינו כל טענה כי תיקיה האישיים של הגב' נעמני בבתי הספר הינם חלק מתביעת הנזיקין שהגישה הגב' נעמני כנגד המדינה, אין לנו צורך להידרש לגילוי המסמכים של תיק בית המשפט השלום."

הוצאות בגין ישיבת הוכחות
במסגרת חידוש ההליך נשמעה מטעם המערערת עדותם של מר קאלו - מנהל בית הספר, ועדותה של ד"ר ורדה בן שאול, ממונה בכירה באגף האקדמי במל"ג, אשר הגישה "תעודת עובד ציבור". המדינה מצידה הגישה את תצהירו של מר גרינפלד - מנהל האגף להכשרת עובדי הוראה במשרד החינוך.
ביום 29.10.12 נחקר מר קאלו, ונקבעה ישיבה נוספת לחקירתה הנגדית של ד"ר בן שאול ומר גרינפלד. לישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 25.2.13 לא התייצבה ד"ר בן שאול. הטעם שניתן לכך שהיא נתנה תעודת עובד ציבור. המדינה עמדה על חקירתה הנגדית, ונקבעה ישיבה נוספת ליום 21.3.12. בישיבה זו נחקרה ד"ר בן שאול על ידי המדינה, חקירה קצרה בת שתי שאלות. לאחר מכן הודיעה המדינה כי היא "מושכת" את תצהירו של מר גרינפלד מהטעם שהיא אינה זקוקה לעדותו נוכח עדותה של ד"ר בן שאול.
על רקע משיכת התצהיר ונוכח חקירתה הנגדית הקצרה של גב' בן שאול שנערכה על ידי המדינה ביקשה המערערת בדיון מיום 21.3.13 לחייב את המדינה בהוצאות משפט. בית הדין האזורי קבע בהחלטה שניתנה באותו דיון כי הוא ידון בשאלת ההוצאות במסגרת פסק הדין.

הבקשה לפיצול סעדים
ביום 21.2.13 הגישה המערערת לבית הדין האזורי בקשה לפיצול סעדים בה עתרה כי יתאפשר לה לתבוע את המדינה או את גב' נעמני, ביחד ולחוד, בתביעת "פיצויים ועגמת נפש" עם גמר ההליכים בתיק. בבקשה טענה המערערת כי המדינה לא גילתה מידע מהותי למחלוקות שבין הצדדים (לדוגמה התיק הנזיקי) וזאת למרות צו שיפוטי שחייב גילוי מסמכים ולמרות התחייבות מצד המדינה. נטען כי התנהלות זו של המדינה מנעה העברת ביקורת שיפוטית על הרשות המנהלית וגרמה לנזק ראייתי למערערת, ופגעה בזכותה לגישה לערכאות ולהליך הוגן. המערערת טענה כי מכיוון שהתיק הנזיקי התגלה לה רק בשנת 2012 לא ניתן לומר כי היא ויתרה על חלק מהסעד.
המדינה בתגובתה טענה כי הנימוקים לבקשה לפיצול סעדים אינם ברורים וכי המערערת לא הצביעה על אינטרס לגיטימי המצדיק סטייה מהכלל של תביעת מלוא הסעד יחד. לעמדת המדינה, ככל שהמערערת סבורה כי טעתה בכך שעתרה לסעדים הצהרתיים בלבד, עליה להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה, וזאת כל עוד תביעתה מתבררת בערכאה ראשונה; טענת המערערת לגילוי התיק נזיקי רק בשלב זה, אין בה כדי להצדיק את הבקשה, וזאת לאור החלטת בית הדין כי אין לתיק הנזיקי רלוונטיות להליך דנן. המדינה טענה כי המערערת עושה שימוש שלא בתום לב בתיק הנזיקי; למערערת היו ידועים או יכולים להיות ידועים כל הנתונים הנדרשים לחישוב נזקיה במידה ותביעתה תתקבל; משהבקשה הוגשה בחלוף 5 שנים של התדיינות ולאחר שהתיק הוחזר לבית הדין האזורי על מנת שילבן שני עניינים בלבד, טוענת המדינה כי יש לדחות את הבקשה.
ההחלטה בבקשה זו ניתנה במסגרת פסק הדין.

פסק הדין מושא הערעור
בפתח פסק דינו קבע בית הדין האזורי כי לאור פסק הדין המחזיר יש להכריע בשלושה עניינים בלבד:
"א. האם תוארה האקדמי של הגב' נעמני עונה על דרישות המכרז.
בעניין זה ציין בית הדין הארצי כי גב' נעמני תמציא את התעודות שברשותה 'על מנת שבית הדין ישוב ויבחן לאורם האם היא עונה על הדרישות האמורות'; ואילו התובעת תוכל להמציא 'אישורי המועצה להשכלה גבוהה המעידים כי לטענתה גב' נעמני לא השלימה את לימודי הדיסציפלינה כנדרש';
ב. נפקות מכתבו של מנהל בית הספר, מר טובי קאלו, מיום 14.5.2001 על תהליך בחירתה של גב' נעמני;
ג. האם כל החומר הרלבנטי, לרבות התיקים האישיים של המועמדים, עמד בפני ועדת הבוחנים."

להלן נפרט את עיקרי פסק דינו של בית הדין האזורי בעניינים השונים כאמור.
תוארה האקדמי של גב' נעמני ודרישות המכרז - בית הדין האזורי השיב על שאלה זו בחיוב וזאת מן הטעמים הבאים:
השאלה "האם תואר B.Ed שווה ערך לתואר B.A. הוכרעה כבר בתיק זה והפכה לחלוטה, משערעור שהוגש על ההחלטה לבית הדין הארצי, נדחה כאמור" . בית הדין האזורי כיוון להחלטה שניתנה בבקשה לסעד זמני ובה נקבע כך:
"מקובלות עלינו טענות המשיבה לפיהם בעל תואר B.Ed הוא שווה ערך לתואר B.A בתחום החינוך. והגם שרצוי היה לציין בתנאי המכרז גם את התואר B.Ed הרי שאין בכך כדי לפגום כהוא זה מתקינותו".

בפסק הדין הראשון נקבע כי אין לשנות מהקביעה הנ"ל בהחלטה בבקשה לסעד זמני, וזאת מהטעם שגם מבחינה מהותית הדרישה במכרז היא לתואר ראשון מדעי או טכנולוגי, והתואר B.Ed עונה על דרישה זו.
בית הדין האזורי קבע, למעלה מן הצורך, כי גם העדויות שהובאו בתיק זה תומכות במסקנה זו. בית הדין הפנה לעדותה של גב' ליכטנברג, מנהלת אגף כוח אדם בהוראה במחוז דרום, אשר העידה כי נושא התארים נבדק עם "כל הגורמים" ועם "המשרד בירושלים", ונמצא כי תואר B.Ed מקביל לתואר ראשון; גב' נגר, אשר שימשה בתקופה הרלוונטית כמפקחת כוללת על בתי הספר במחוז דרום, העידה כי תואר B.Ed הוא תואר ראשון לכל דבר; ד"ר בן שאול שהבהירה כי תואר B.Ed הוא תואר ראשון בהוראת מדעים והוסיפה כי התואר נלמד במסלול של 4 שנים בהוראת מדעים ואילו B.A הוא תואר תלת שנתי במדעים.
מבחינה מהותית אין השוני בין התארים המדוברים רלוונטי לצורך המכרז והתפקיד, זאת מן הטעמים הבאים:
בעת שנוצר תפקיד מנהל "אשכול פיס" נקבע בחוזר מנהל אגף כוח אדם בהוראה שבמשרד החינוך שהופץ למנהלי המחוזות עוד בשנת 1997 (נספח ב' לכתב ההגנה של המדינה) כי מעמדם של אלה יהא מקביל לזה של סגן מנהל חטיבת ביניים וכי אופן בחירתם ייעשה כנהוג לגבי סגני מנהלים ובהתאם להוראות חוזר מנכ"ל משרד החינוך מ"ג/6 (להלן – חוזר 1997 ו- חוזר מנכ"ל מג/6, בהתאמה).
בעת עריכת המכרז דרישות ההשכלה למינוי לתפקיד של סגן מנהל חטיבת ביניים שנקבעו בחוזר מנכ"ל מג/6 היו ל"תואר BA או BSC לפחות, רצוי תואר שני בתחום המדעים או הטכנולוגיה ".
"בתוספת לנספח 6 של חוזר הוראות הוראות הקבע סט/3(א) שצורפה כנספח 7 לסיכומי משרד החינוך" בבית הדין האזורי (להלן – התוספת לחוזר מנכ"ל) הופרדו דרישות ההשכלה למשרת מנהל אשכול מאלו של משרת סגן מנהל. עיון בדרישות ההשכלה הנוגעות למינוי מנהל אשכול מעלה כי לעניין התואר הדרוש נערך עדכון, כאשר הדרישה כיום היא ל"תואר אקדמי ראשון לפחות בתחום המדע והטכנולוגיה ממוסד מוכר להשכלה גבוהה ....". בית הדין האזורי הדגיש כי התוספת לחוזר מנכ"ל לא הייתה בתוקף בעת המכרז מושא הליך זה, אך ניתן ללמוד משינוי בדרישת ההשכלה כי מלכתחילה, מבחינה מהותית, די היה בתואר העונה להגדרת "תואר ראשון" על מנת לעמוד בתנאי המכרז וכי גם מי שאחז בתואר ראשון, לאו דווקא B.A, ובלבד שהוא תואר ראשון רלבנטי (דהיינו בתחום המדעים) יכול היה לגשת למכרז.
לאור מהות התפקיד כפי שתוארה בעדויות של גב' נגר וגב' ליכטנברג יש לדחות פרשנות מצמצמת אשר רואה ברשימת התארים בדרישת ההשכלה רשימה סגורה, וזאת מכיוון שקביעה שכזו אינה מתיישבת עם מהות התפקיד וכל תואר אשר הוכר כתואר ראשון בתחום המדעים עונה לדרישות הסף של המכרז.
גב' נעמני הגישה מסמכים המעידים כי התואר שהיה ברשותה בעת המכרז היה B.Ed בהוראת מדעי החיים וכי תואר זה עומד בדרישות המכרז.
נפקות מכתבו של מר קאלו מיום 14.5.2001 על בחירתה של גב' נעמני - בית הדין האזורי קבע בעניין זה כך:
הגם שמר קאלו טען כי יש מעל 90% ודאות שגב' נעמני מסרה את הבחינה, הרי שמעדותו של מר קאלו עולה כי: הוא כלל אינו יודע מי הוציא את הבחינה; הוא אינו יודע כי גב' נעמני היא שעשתה כן; הוא אינו זוכר אם רק לו היה מפתח לארון בו הוחזק המבחן; הוא אינו יודע אם גב' נעמני יכלה לפתוח את הארון ולהוציא ממנו את הבחינה; הוא לא ידע להצביע על אינטרס של גב' נעמני בהעברת עותק מהבחינה לתלמיד של המערערת; לטענתו, הוא לא אמר שגב' נעמני גנבה את הבחינה מהארון.
מעדותה של גב' ליכטנברג עלה כי "הנושא של מנהל בית הספר נבדק ויש ממצאים שלא היה בו ממש ולכן לא היתה בעיה למנותה".
מעדותו של מר קאלו עלה כי לפחות לקראת סוף התקופה בה עבד עם גב' נעמני שררה ביניהם מערכת יחסים עכורה כאשר לטענתו האחרונה העלילה עליו עלילות שווא כשהוא נותר "חשוף בצריח" וכי כאשר נשאל האם "עלילות" אלה הביאו לפיטוריו השיב "אני לא פוטרתי, אני התפוטרתי".
המסקנות מהאמור הן שלא הובאה כל ראיה להוכחת טענותיו של מר קאלו במכתב והטענות נבדקו ונמצא שאין בהם ממש. נוכח האמור לא הייתה כל סיבה להבאת המכתב לפני הוועדה, ולו היה מובא המכתב המטיל דופי ביושרה של גב' נעמני, וזאת לאחר שבדיקה בעניין זה הסתיימה ללא כל ממצא נגדה, היה בכך כדי להטות את דעתם של חברי הוועדה ללא כל הצדקה. לאור האמור נקבע כי לא נפל פגם בכך שהמכתב או תוכנו לא הובאו לפני הוועדה.
האם כל החומר הרלוונטי עמד לפני הוועדה? בית הדין האזורי ציין כי בעניין "החומר הרלוונטי" ניתן לחלק את האמור בסיכומי המערערת "לשלוש טענות מרכזיות: הראשונה, כי לא הובא החומר הנוגע למכתבו של מר קאלו; השניה, כי נפל פגם בכך שהמדינה איבדה את תיקה האישי של גב' נעמני; והשלישית, כי ראוי היה להביא בפני הוועדה את החומר הנוגע לתביעת הנזיקין של גב' נעמני נגד המדינה" (הדגשות הוספו – א.א.). להלן הכרעת בית הדין האזורי ביחס לטענות אלה:
אשר למכתבו של מר קאלו – נקבע כי לאור ההכרעה בקשר למכתב זה "לא היה כל מקום להביא המכתב לפני הוועדה, נהפוך הוא".
אשר לתיק האישי של גב' נעמני - בית הדין קבע כי מצער הדבר שתיקה האישי של גב' נעמני לא אותר על ידי המדינה, אך מהראיות בתיק עולה כי חברי הוועדה קיבלו סקירה על תיקו האישי של כל אחד מהמועמדים במכרז. עוד נקבע כי אין בכך שלא ניתן כיום לאתר את תיק האישי כדי לאיין את העובדה שבזמן האמת חברי הוועדה קיבלו סקירה של תיקה האישי של גב' נעמני.
בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי הנוהל שבו חברי הוועדה מקבלים סקירה על תיקו האישי של כל מועמד, ולא עוברים על כל החומר המצוי בתיק האישי בעצמם, הגיוני וסביר ויש בו כדי לחסוך זמן רב ומיותר של מעבר על כל התיק; לא הובאה ראיה לכך שמי מחברי הוועדה ביקש לעיין בתיק אישי של מועמד והדבר נמנע ממנו; העובדה שנוהל זה התקיים ביחס לכל אחד מהמועמדים שומט את טענת האפליה של המערערת בעניין זה.
אשר לתיק הנזיקי - בית הדין דחה את טענת המערערת כי היה צריך להביא לפני הוועדה את התיק הנזיקי. בית הדין ציין כי בעניין זה כבר הובעה דעתו בשתי החלטות שונות (מיום 18.10.12 ומיום 25.2.13) כי לא הוכח כי תיקה האישי של גב' נעמני היה חלק מהתיק הנזיקי. "לפיכך, האמור בפסק הדין של בית הדין הארצי אינו נוגע לחומר של תביעת הנזיקין". בהתאם לכך נקבע כי לא היה מקום לגלות את החומר השייך לתיק הנזיקי, וכי ממילא לא נפל פגם בכך שהוועדה לא בחנה את החומר הכלול בו בטרם מתן החלטתה.
לאור הכרעתו בשלושת העניינים כאמור, קבע בית הדין כי לא מצא עילה לביטול החלטת הוועדה בדבר זכייתה של גב' נחמני במכרז.
טרם נעילה התייחס בית הדין האזורי לבקשת המערערת לפיצול סעדים. בית הדין דחה בקשה זו וקבע כי לנוכח דחיית טענות המערערת ומסקנת בית הדין כי אין לבטל את ההחלטה על מינויה של גב' נעמני, ולנוכח הקביעה כי לא היה מקום לגלות את החומר הקשור לתיק הנזיקי אין מקום לקבל את הבקשה לפיצול סעדים. על חלק זה בפסק הדין לא הוגש ערעור לפנינו, ובדין.
המערערת חוייבה לשלם לכל אחת מהמשיבות הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪.

הטענות בערעור
בטיעונה בערעור שלפנינו מתייחסת המערערת לנושאים הבאים. להלן עיקרי טענותיה:
עמידתה של גב' נעמני בדרישת הסף של השכלה: לטענת המערערת בית הדין האזורי התעלם מההוראה בפסק הדין המחזיר לפיה יש לקיים בדיקה מחודשת בעניין שאלת זהות התארים, דהיינו בשאלה האם תואר B.Ed שווה ערך לתארים בוגר במדעים B.Sc או B.A אשר נדרשו כתנאי סף במכרז. לטענתה, תחת עריכת בירור חדש בעניין זה, נסמך בית הדין האזורי על קביעות קודמות ועל העדויות של גב' ליכטנברג וגב' נגר אשר נשמעו טרם מתן פסק הדין הראשון.
עוד טוענת המערערת כי שגה בית הדין האזורי בכך שהתייחס לקביעות בהחלטה בבקשה לסעד זמני (בש"א 2327/07) כקביעות חלוטות, וזאת על אף שמדובר בקביעות לכאוריות בלבד; המערערת אף טוענת כי פסק הדין מנוגד לאמור בתעודת עובד הציבור שהוגשה מטעם המועצה להשכלה גבוהה באמצעות ד"ר בן שאול ובה צוין כי התואר B.Ed שונה במהותו ובהגדרתו מתואר בוגר במדעים B.Sc או מתואר B.A, וכי מדובר בתארים שונים בהיבט הדיסצפלינרי. בקביעת בית הדין כי מדובר בתואר שווה ערך, כך לפי טענת המערערת, חרג בית הדין מסמכותו, וזאת כיוון שהסמכות לקביעה מעין זו נתונה רק למועצה להשכלה גבוהה אשר קבעה כי יש שוני תוכני ומהותי בין התארים שברשות גב' נעמני לבין התארים אשר נדרשו במכרז. בעניין זה טוענת המערערת כי סעיף 25א לחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958, אשר קובע דין אחד לתארים מוכרים עניינו ביחס בין תארים זהים ממוסדות מסוגים שונים, ואינו מתייחס לתארים שונים מעצם הגדרתם וטבעם.
מוסיפה המערערת וטוענת כי לא ברור מפסק הדין מהי התשתית עליה הסתמך בית הדין האזורי בקביעתו זו, וכי לא היה מקום לבחון את העמידה במכרז בהתאם לשינויים שהוכנסו מאוחר יותר, באמצעות התוספת לחוזר מנכ"ל, בתנאי התפקיד. לדבריה פסק הדין מאפשר למעשה למדינה לתקן את תנאי המכרז באופן רטרואקטיבי לצורך הכשרת מעשיה. יתרה מכך, לטענת המערערת, לא היה מקום להתייחס לתוספת לחוזר המנכ"ל, אשר הוגשה לבית הדין האזורי לראשונה רק בסיכומי המדינה (כנספח 7). המערערת מציינת כי הנספח נוצר ביום 26.7.11, לא הומצא לה והוגש רק במועד הסיכומים ולכן עולה הדבר כדי הרחבת חזית.
המערערת טוענת כי הוועדה הייתה חייבת להיצמד לתנאי הסף של המכרז, וליתן להם פירוש מצמצם. קריאת תנאי הסף כהמלצה או כרשימה פתוחה הניתנת לפרשנות תגרום לבלבול ולמדרון חלקלק ולהגדלת כוחה של הוועדה.
מכתבו של מר קאלו – המערערת טוענת כי בית הדין האזורי דרש בעניין הבחינות וודאות שקרובה ל-100%, ולא ברור מדוע דרש כה בהליך אזרחי, וזאת במיוחד נוכח העובדה שמדובר באירוע אשר התרחש לפני 13 שנים. לטענתה, העובדה כי בית הדין לא הסתפק בעדותו של מר קאלו (לפיה גב' נעמני ביצעה את המיוחס לה במכתב בסבירות של 90%) אינה סבירה. עוד טוענת המערערת כי אין זה הגיוני לדרוש ממנה כפרט, להוכיח אירוע וזאת בעיקר לנוכח מחדלה של המדינה אשר לא עשתה דבר ביחס לסיפור הנ"ל; לנוכח העובדה שהמדינה לא הביאה כל ממצא כי אכן בדקה את האמור במכתב. משהמדינה היא בעלת הידע בעניין זה ברי שהסתרת המידע מקימה חזקה כנגד המדינה ומחזקת את טענת המערערת כי יש דברים בגו. לעמדת המערערת לא היה מקום להסתמך על עדות גב' ליכטנברג בדבר הבדיקה שנערכה, וזאת כיוון שגב' ליכנטברג אינה נמנית על הדרג הפדגוגי ואינה חברת הוועדה, וכן כיוון שלא ברור מעדותה מה כללה בדיקה זו. עוד נטען כי בית הדין הארצי, במסגרת הדיון בערעור על פסק הדין הראשון, לא קיבל בדיקה זו, ואף נזף בגב' ליכטנברג, ועל כן לא היה כל מקום לקבל את עדותה שוב ללא גיבוי כלשהוא.
גילוי חומר רלוונטי –
אשר לתיק האישי טוענת המערערת כי אין לקבל את טענת המשיבים בדבר אובדן התיק האישי של גב' נעמני. לעמדתה, העובדה שחברי הועדה קיבלו סקירה על תיקה האישי, מעידה כי הדבר נעשה לצורך ריצוי הפרוטוקול וכי לא נעשתה בדיקה מעמיקה כנדרש. לטענתה אורך הסקירה ארך כחמש שניות או פחות, וכי היא נעשתה רק על ידי גב' נגר ולא על ידי כל חברי הוועדה. לטענת המערערת בית הדין התעלם מיכולת המדינה לשחזר את ה-תיק האישי, בין היתר על ידי היעזרות בחומר המצוי בתיק הנזיקי.
אשר לתיק הנזיקי טוענת המערערת כי בית הדין לא פעל בהתאם להחלטת בית הדין הארצי בבר"ע 16441-11-12, שם נקבע כי על בית הדין האזורי לבדוק את הצורך בגילוי התיק הנזיקי. המערערת טוענת כי פסק הדין המחזיר לא קבע רשימה סגורה של "חומר רלוונטי"; פסק הדין בתיק הנזיקי ניתן לאחר מתן פסק הדין המחזיר; המדינה גילתה באופן סלקטיבי מידע מהתיק הנזיקי – גולה רק פסק הדין הראשון שניתן ולא פסק הדין השני, וכי התנהגות זו חסרת תום לב; אי גילוי התיק הנזיקי מנוגד לאינטרס הציבורי והמדינה היתה מחויבת להביא בפני הוועדה פרטים אודות מצבה הנפשי של גב' נעמני, והשלכותיו על מצבה התפקודי; במחדלה לעשות כן העמידו המשיבים, וזאת גם בדרך של קנוניה, תשתית עובדתית חלקית ופגומה לרשות השופטת ולרשות המינהלית, שהובילה לקבלת החלטות מוטעות בעניינה של גב' נעמני ולפגיעה בזכויותיה החוקתיות של המערערת; מן ההיבט הדיוני המשיבים אינם רשאים לחלוק על הקביעות העובדתיות שמופיעות בפסק הדין הנזיקי, מכוח דוקטרינות השתק עילה, השתק פלוגתא והשתק שיפוטי.
הוצאות משפט – ערעור המערערת בנושא הוצאות המשפט אוחז שלושה ראשים:
האחד, הטענה לפיה צריך היה לחייב את המדינה בתשלום הוצאות בגין 3 ימי העדות המיותרים של עד המדינה נוח גרינפלד, אשר לבסוף המדינה החליטה שלא להעידו, וכן על התעקשותה של המדינה להעיד את ד"ר בן שאול שלא לצורך. בענין זה מציינת המערערת כי בית הדין האזורי קבע בהחלטתו ביום 21.3.16 כי שאלת ההוצאות של הישיבה תוכרע בפסק הדין אולם אין לכך התייחסות בפסק הדין.
השני, הטענה לפיה לא היה מקום לחייב את המערערת בהוצאות משפט לטובת גב' נעמני וזאת מכיוון שהמערערת לא תבעה את גב' נעמני וכי בית הדין מיוזמתו החליט לצרף את הגב' נעמני. עוד נטען כי גב' נעמני לא הגישה כתבי טענות; לא גילתה בתביעתה הנזיקית את דבר פסק הדין המחזיר, והתנהגות זו עולה כדי שימוש לרעה של הליכי משפט. בנסיבות העניין המערערת סברה כי חיובה בהוצאות משפט אינו סביר.
השלישי, הטענה לפיה כלל לא היה מקום לחיוב המערערת בהוצאות על ידי בית הדין האזורי.
הרביעי, ביטול הוצאות המשפט שהושתו על המערערת בהחלטה בבקשה לסעד זמני (3,000 ₪ לטובת המדינה) וכן בהחלטת הנשיא הדוחה את בקשת רשות הערעור על החלטה זו (2,000 ₪ לאוצר המדינה).
גב' נעמני לא הגישה סיכומים, אולם הגישה הודעה לפיה מיום 30.8.13 היא אינה משמשת בתפקיד וכי פורסם מכרז חדש לתפקיד. עוד טענה גב' נעמני כי למיטב ידיעתה, גב' מרים זגורי משמשת נכון למועד הודעתה בתפקיד, וכי עניין זה ידוע למערערת ולפיכך אין טעם בניהול ההליך.
גב' נעמני ביקשה לשחרר אותה מההליך. בקשתה נדחתה מהטעם שהמערערת ערערה, בין היתר, גם על חיובה בהוצאות לטובת גב' נעמני. עוד נקבע כי בקשת המערערת לחייב את גב' נעמני בהוצאות בשל אי הגשת סיכומים תידון במועד הדיון. בהחלטה מאוחרת נקבע כי שאלת מחיקתה של גב' נעמני כמשיבה בערעור תתברר במסגרת הדיון בערעור.
המדינה לא הגישה סיכומים בשל עיצומים של הפרקליטות. בשל כך חוייבה המדינה לשלם למערערת הוצאות בסך של 2500 ₪.
בדיון בערעור נטענו, נוסף על הטיעונים דלעיל, הדברים הבאים:
המערערת הבהירה כי על אף השינוי באיוש התפקיד היא עומדת על הסעדים שביקשה בכתב התביעה. עוד טענה המערערת כי בדיעבד התגלה לה כי לגב' נעמני לא הייתה אפילו תעודת הוראה בשנת 2001 עת מונתה לתפקיד; חברי הוועדה התעלמו מהטענה שגב' נעמני זייפה את קורות חייה ולא פסלו את מועמדותה, וכן התעלמו מהסיפור של חשיפת בחינת הבגרות; על אף ענין זיוף קורות החיים הוועדה המשיכה את המינוי של גב' נעמני בפועל; איבוד התיק האישי של גב' נעמני על ידי הפרקליטות, מעלה חשדות כי אלה אשר קיבלו את גב' נעמני במכרז של 2007 הם אלה אשר קבעו לגביה כי זייפה את קורות החיים שלה והמשיכו את המינוי שלה בפועל. לטענתה בית הדין האזורי התעלם מנתונים אלה.
לעמדת המדינה בית הדין האזורי נימק את קביעתו מדוע תואר B.Ed עונה על דרישות הסף, והמערערת לא הצביעה על כל מסמך אשר יש בו כדי לערער על הקביעות של בית הדין בעניין זה. המדינה טוענת כי המערערת מפנה לעדות ד"ר בן שאול מטעם המועצה להשכלה גבוהה, אולם אין בדבריה כדי לחזק את עמדת המערערת. ביחס למכתבו של מר קאלו טענה המדינה כי הוכח שמדובר היה בהשערות בלבד, ולא הייתה איזה שהיא ראיה בעניין המצדיקה את הבאת המכתב לפני הוועדה. לגבי ענין התיקים האישים, מפנה המדינה לפסק הדין, שבו נקבע כי הנוהל של סקירת התיק האישי לפני הוועדה אשר מכיל פרטים רבים סבירה, וכי נוהל זה יושם לגבי כלל המועמדים; לעניין התיק הנזיקי סמכה המדינה את ידיה על קביעת בית הדין האזורי לפיה לא הובאה ראיה לכך שהתיק האישי היה חלק מתביעת הנזיקין. לטענת המדינה, הסיבה שהמערערת סבורה שהחומר בתיק הנזיקי רלוונטי הוא מכיוון שהמערערת מניחה שלמדינה היו טענות לגבי התפקוד של הגב נעמני, אולם בית הדין קבע כי תפקודה של גב' נעמני לא היה חלק מתביעת הנזיקין. המדינה מתנגדת לטענת המערערת כי הייתה חובה להביא מסמכים אלה לפני הוועדה. התנהלותה המקצועית של גב' נעמני ותפקודה היומיומי הובילו למסקנה כי נותרה לה נכות תפקודית נמוכה ביותר.
עוד הלינה המדינה על כך שמלבד הליך זה שמתנהל פרק זמן ממושך, המערערת במשך השנים פתחה מספר רב של הליכים כנגד משרד החינוך כאשר לא פעם הליכים אלה מתנהלים תוך שימוש לרעה וניצול של הליכי המשפט. המדינה ביקשה כי מכלול הדברים יובא בחשבון בסופו של יום בעת שקילת ההוצאות.
גב' נעמני הבהירה כי כרגע יש לה ממלאת מקום וכי היא עובדת בתפקיד זמני של מדריכה מחוזית. גב' נעמני הוסיפה וטענה כי במכרז תשס"ג היה לה תואר ראשון ולא רק תעודת הנדסאית כפי שנטען על ידי המערערת; בשל רצון למנוע את כל ההתדיינות גב' נעמני הסכימה לביטול המכרז הפנימי ולפרסום מכרז חיצוני; במשך שנתיים תפקדה גב' נעמני בתפקיד, והוועדה יכולה הייתה להעריך את תפקודה ולשקול אם נכון לבחור בה לתפקיד; לגבי התיק הנזיקי, נטען כי מדובר באירוע משנת 1998 אשר ההליכים המשפטים בו התארכו. גב' נעמני הטעימה כי בחרה ללכת לטיפול ולהמשיך בחייה, כי מדובר באירוע מלפני 20 שנה ובכל זאת לא הייתה מאז שום תקרית בבית ספר, או פגיעה בילדים. גב' נעמני טענה כי כל הסיפור לגבי חשיפת בחינת הבגרות הינו עלילה אשר התבררה בבית הדין כלא נכונה. גב' נעמני הלינה על כך שבמשך עשור המערערת מחזירה אותה לבתי משפט ביחס למכרז הנדון. גב' נעמני ציינה כי היא מוערכת בתפקידה וכי היא מתקדמת מבחינה מקצועית.

הליכים לאחר הדיון בערעור
בקשה והודעה מטעם המדינה
לאחר הדיון ובהתאם להחלטת בית הדין בדיון, הגישה המדינה הודעה אליה צירפה העתק מפרסום המשרה לאיוש התפקיד בעיתונות (להלן – הפרסום בעיתון). הפרסום בעיתון כלל את רשימת משרות הניהול הפנויות לקראת שנת הלימודים תשס"ח, ובכללן התפקיד מושא המכרז, מבלי לפרט לגבי כל משרה ומשרה את דרישות התפקיד. אך צויין בפתיח של הפרסום בעיתון כי "בתיקון לחוזר מנכ"ל תשס"ה/9(א) שתוקפו מתאריך 1.5.05 כב' בניסן תשס"ה, פורסם 'נוהל מינוי מנהלים במוסדות חינוך רשמיים' חדש – תשס"ו/8 (א) ובתוספת בחוזר מנכ"ל ס"ז/7 8.4-2 מחודש מרץ 2007. נוהל זה על כל סעיפיו מהווה את התנאים להליך בחירתו של המועמד למשרת ניהול". כן צירפה המדינה להודעה את חוזר 1997 ואת חוזר מנכ"ל מג/6 (ראו סעיף 32 ד(1) לעיל).
המדינה ציינה כי בהתאם לנהלים המוזכרים לעיל, מעמדם של מנהלי אשכולות הפיס הינו כמעמדו של סגן מנהל חטיבת ביניים, והנהלים הרלוונטיים לאיוש תפקיד זה במועד עריכת המכרז הינם הנהלים הפנימים המצורפים להודעה זו, ולפיהם דרישת ההשכלה לתפקיד היתה "תואר B.A או B.SC לפחות, רצוי תואר שני בתחום המדעים או הטכנולוגיה" . המדינה הוסיפה וטענה כי לא מדובר ברשימה סגורה וכי תארים אלה משקפים דרישה מהותית לתואר אקדמי ראשון בתחום המדעים או הטכנולוגיה. כן פנתה המדינה כראיה לטענתה לתוספת לחוזר מנכ"ל, שבו נקבע, בין היתר, כי דרישת ההשכלה למנהל אשכול פיס היא לתואר אקדמי ראשון לפחות בתחום המדע והטכנולוגיה. לטענת המדינה משהוכח כי תואר מסוג B.Ed הינו תואר ראשון, הרי שהמחזיקים בו, ובכללם גב' נעמני, כשירים להתמודד במכרז ולבצע את התפקיד.
בנוסף ביקשה המדינה להשלים טענותיה בערעור משלא הוגשו סיכומיה בשל שביתת הפרקליטים ואף פירטה את טענותיה אלה בגוף ההודעה.
ביום 19.7.15 הגישה המערערת מסמך בו הביעה התנגדותה להשלמת טיעון מצד המדינה וכן טענה כי המדינה, בניגוד להוראות בית הדין בדיון, לא המציאה את מסמכי המכרז הרלוונטי ולא צירפה את מסמך דרישות הסף.

בקשות מטעם המערערת
לאחר הדיון הגישה המערערת מספר בקשות כדלקמן:
בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים: לאחר הדיון בערעור הגישה המערערת בקשה להורות למדינה להמציא את תגובת המדינה לערעור שהוגש בתיק הנזיקי (ע"א 46727-12-11) וכן את המסמכים העומדים בבסיס טענת המדינה בדיון שלפנינו לפיה ההתנהלות המקצועית ותפקודה היומיומי של גב' נעמני מובילות למסקנה כי נותרה לגב' נעמני נכות תפקודית נמוכה ביותר.
המדינה התנגדה לבקשה וטענה כי הבקשה במהותה קשורה לשלבי ניהול ההליך לפני הערכאה הראשונה, עת מתקיימים הליכי הוכחות ואין לה מקום בשלב זה של הערעור. כן טענה המדינה כי מדובר למעשה בסעד החופף לסעד העיקרי שהתבקש בערעור, וזאת בשעה שבית הדין האזורי דחה בפסק דינו את בקשת המערערת לגילוי התיק הנזיקי. לגופו של ענין נטען כי אין למסמכים המבוקשים רלוונטיות להליך, הם לא עשויים להועיל לביסוס טענותיה של המערערת ויש בגילויים פגיעה בפרטיות של גב' נעמני.
המערערת בתגובתה לתשובת המדינה טענה, בין היתר, כי זו לא עמדה בחובתה לגילוי המידע המבוקש בהליכי הגילוי המוקדם טרם הערעור; המדינה אינה מסבירה מדוע ה"מידע הספציפי" אינו רלוונטי, שהרי טענות המדינה נשענות על בסיס המידע העובדתי הספציפי ומידע זה לא ידוע למערערת; גילוי המידע הספציפי אינו מהווה פגיעה בפרטיות גב' נעמני היות והשתתפותה במכרז מהווה הסכמתה המודעת לוותר על פרטיותה. עוד טענה המערערת כי עיקרון השוויון מחייב כי למערערת תהיה זכות לפסול את גב' נעמני. אי המצאת המבוקש תסכל את זכותה של המערערת לפסול את גב' נעמני ותגלה כי קיים אי שוויון בין המדינה למערערת בגדר זכות הפסילה והפעלתה. לפיכך, אי גילוי המידע המבוקש מהווה הפרת חובת ההגינות ותום הלב של המדינה.
בקשה לצירוף אסמכתה: המערערת ביקשה לצרף כאסמכתה את פסק דינו של בית המשפט העליון בתיק: ע"א 8918/14 פלונית - פלוני שניתן ביום 27.7.15 (להלן – ענין פלונית). המערערת הפנתה לציטוט בודד בפסק הדין בו נאמרו הדברים הבאים: "כך גם אין מקום להתערב בשיעור הנכות התפקודית שקבע בית משפט קמא, נכות שלמעשה חופפת את הירידה בהיקף המשרה של המערערת לאחר התאונה". לטענת המערערת, נוכח קביעות אלה ודברים מסוימים שעולים מהתיק הנזיקי עולה כי גב' נעמני לא היתה "ראויה להיות מועמדת".
המדינה התנגדה להגשת ההודעה וטענה כי אין לקבלה לתיק, שכן אין היא רלוונטית להליך ואין בה כדי לתרום לו. המדינה מוסיפה כי הדברים שנקבעו בעניין פלונית אינם בבחינת הלכה חדשה ועל כל פנים המדינה מתנגדת להרחבת החזית. בנוסף נטען כי מדובר בניסיון חוזר של המערערת לכפות באופן חסר תם לב ומשולל כל יסוד חשיפת פרטים אישיים אודות גב' נעמני. המדינה ביקשה, בשים לב למועד הגשת הבקשה ולכך שהמערערת הינה עורכת דין, לדחות את הבקשה תוך חיוב המערערת בהוצאות.
הודעה על "החלטה שיפוטית חדשה": המערערת הגישה הודעה "... לאור החלטה שיפוטית חדשה, מפורטת וברורה מיום 16.9.15 בענין מכרזי הדומה עד זהה לתיק דנן, והמוכיח שמחוז דרום במשיבה 1 מסתיר מידע רלוונטי ומהותי מוועדת המכרזים ופועל בדרכים שונות ומראש, מחד גיסא, להביא לבחירת מועמדים רצויים, ומאידך גיסא, פועל להביא לפסילת מועמדים לא רצויים". בהודעה הפנתה המערערת להליכים המתנהלים בבית הדין האזורי בבאר שבע (צ"ו 54695-08-15 צ"ו 43437-08-15) בקשר לבחירת ממלא מקום מנהל בית ספר בקריית גת. לטענת המערערת ניתן ללמוד מהליכים אלה כי המדינה מסתירה מידע רלוונטי ומהותי מוועדת המכרזים, כפי שקרה, לטענתה, גם בהליך מושא דיון זה, בו המדינה הסתירה את חוות הדעת הרפואית של גב' נעמני שהייתה חלק מהראיות בתיק הנזיקי, וזאת על מנת להטות את החלטת הוועדה לטובת גב' נעמני.
המדינה מתנגדת להגשת ההודעה וטוענת כי ההודעה אינה רלוונטית וכי המערערת מעלה בה טענות חדשות כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי; המערערת מתבססת על אזכורים חלקיים ושגויים מתוך החלטת בית דין האזורי באותו הליך; כלל ידוע הוא כי פסק דין שניתן במשפט אחד אינו יכול לשמש כראיה במשפט אחר. המדינה ביקשה לא לקבל את הודעת המערערות ולחייב את המערערת בהוצאות.
בהמשך הודיעה המערערת כי "הקביעות העובדתיות בתיק צ"ו
54695-08-15 עם צ"ו 43437-08-15 נהפכו לחלוטות משהמדינה מחקה את תביעתה" . המערערת מלינה על כך שהמדינה בתגובתה לא ציינה כי ניתן פסק דין בהליכים אלה.
המדינה שבה והודיעה על התנגדותה להגשת ההודעה תוך הדגשה כי ההליך הנוכחי מצוי בשלב דיוני מתקדם וכי אין מקום לצירופן של ראיות, מסמכים או אסמכתאות מהסוג המוזכר בהודעת המערערת.

דיון והכרעה
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בכלל חומר התיק הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. להלן נפרוס את טעמינו, אך טרם שנפנה להכרעה לגופו של עניין נפנה להכריע בבקשות שהוגשו לבית דין זה לאחר הדיון.

הבקשות שלאחר הדיון
טרם שנפנה לגופו של עניין נתייחס תחילה לבקשות השונות שהוגשו לבית הדין לאחר הדיון לפנינו.
אשר לבקשת המדינה – בהחלטה שניתנה בדיון, כל שהתבקשה המדינה לעשות היה להגיש את המכרז מושא הליך זה. מה שהוגש הוא הפרסום בעיתון בליווי הסבר מדוע לא פורסם מכרז בודד. מעבר לכך, לא היה כל מקום שהמדינה תשלים את טענותיה ללא נטילת רשות מוקדמת. לפיכך, אין בכוונתנו להביא בחשבון את טענות המדינה שהועלו במסגרת אותה הודעה.
בקשת המערערת לגילוי מסמכים ספציפיים - בקשה זו נוגעת במהותה לגילוי התיק הנזיקי - גילוי שעומד ביסוד מחלוקת מרכזית בערעור. לפיכך, אין מקום ל"עקיפת" המחלוקת האמורה באמצעות בקשה לגילוי מסמכים, גם מבלי להידרש לשאלה האם בכלל פתוחה היתה הדרך - מבחינת סדרי הדין והעיתוי - להגשתה של בקשה שכזו. משכך, דין הבקשה להידחות.
בקשת המערערת לצירוף אסמכתה - למעשה, אין מדובר בבקשה לצירוף אסמכתה, אלא בהוספת טיעון על יסוד "ממצאים" המיוחסים לתיק הנזיקי. משהתיק הנזיקי כלל לא הוגש להליך, ממילא לא ניתן "לבנות" טיעון על יסוד ממצאים (חלקיים) המיוחסים לו לטענת המערערת. שוב, עסקינן במסלול "עוקף" של המחלוקת היסודית בקשר לגילוי התיק הנזיקי. משכך, גם דינה של בקשה זו להידחות.
הודעת המערערת על "החלטה שיפוטית חדשה" – דין בקשה זו להידחות משלא ניתן לקבוע על יסוד ממצא בתיק אחר ממצא בתיק זה. די בכך כדי לדחות את הבקשה גם מבלי להידרש ליתר טענות המדינה נגד קבלת "הודעה" זו.

הטענות לגופו של עניין
נוכח שינוי הנסיבות בדבר סיום כהונתה של גב' נעמני בתפקיד ואיושו על ידי מנהלת אחרת, הפך הערעור שלפנינו לתיאורטי מבחינת הסעד העיקרי שהתבקש. אף על פי כן ונוכח ה"טלטלות" הרבות של התיק לא נעשה מלאכתנו קלה ונתייחס לגופן של הטענות אשר עלו לפנינו.
נקדים ונזכיר כי הדיון בהליך זה מוגבל ליישום פסק הדין המחזיר. משכך לא נזדקק לטענות שנדונו בפסק הדין הראשון ונדחו, ולמעשה נדחה גם הערעור עליהן במסגרת פסק הדין המחזיר. משכך, העומד לדיון הם בעיקרו של דבר אותם עניינים שנקבעו בפסק הדין המחזיר ואין בכוונתנו להידרש לטענות המערערת שחורגות ממסגרת זו (למשל הטענה על זיוף קורות חיים).
להלן נתייחס לסוגיות המתעוררות בעקבות פסק הדין המחזיר: דרישת ההשכלה; מכתבו של מר קאלו וסוגיית "החומר הרלוונטי" – התיק האישי והתיק הנזיקי. לבסוף נפנה לערעור בנושא הוצאות המשפט.

דרישת ההשכלה
בפתח דברינו נציין שלא היה חולק כי תנאי הסף לאיוש התפקיד שנקבע בתחום ההשכלה היה "תואר B.A או B.SC לפחות. רצוי תואר שני בתחום המדעים או הטכנולוגיה" .
בהקשר זה נעיר כי משום מה יש חוסר בהירות לגבי המסמך הפורמלי המעגן את דרישות התפקיד, ונסביר: בדיון לפנינו התבקשה המדינה להמציא לתיק את "המכרז הרלוונטי להליך זה, המכרז משנת 2007".
המדינה, כאמור, המציאה את הפרסום בעיתון. אלא שפרסום זה, המתייחס לכלל משרות הניהול הפנויות, לא כלל את דרישות התפקיד (או דרישות יתר תפקידי הניהול). כל שצוין שם הוא על דרך ההפניה לנוהל חדש בדבר "מינוי מנהלים במוסדות חינוך רשמיים" אשר פורסם במסגרת חוזר מנכ"ל תשס"ו/8(א) ובתוספת לחוזר מנכ"ל ס"ז/8.4-2. חוזרים אלה לא הומצאו לתיק, ומה שהומצא הם חוזר 1997 וחוזר מנכ"ל מג/6. אלא שמעמדם של שני חוזרים אלה אינו ברור נוכח העובדה כי בפתיח לפרסום בעיתון נעשתה הפניה לחוזרים אחרים. אכן, לא מן הנמנע כי החוזרים אליהם נעשתה הפניה בפרסום בעיתון מפנים לחוזר 1997 או לחוזר מנכ"ל מג/6 או שמא כוללים הוראות זהות. אולם בעניין זה, טוב היה לו היתה מוסרת אי הבהירות.
כך או כך, יהיה אשר יהיה המקור לכך, לא היתה מחלוקת לגבי דרישות ההשכלה שנקבעו כתנאי סף, זו היתה נקודת המוצא הן של הצדדים והן בפסק הדין הראשון, בפסק הדין המחזיר ובפסק הדין מושא ערעור זה. לפיכך, אף אנו נצא מנקודת מוצא תואמת.
לאור פסק הדין המחזיר הועמדו על הפרק שתי שאלות לבירור בכל הנוגע להשכלה. הראשונה, מהי ההשכלה שיש לגב' נעמני. מדובר בשאלה "טכנית" שהתשובה לה – לגביה אין מחלוקת - ניתנה לאור התעודות שהוגשו על ידה. מתעודות אלה עולה כי לגב' נעמני תואר ראשון מאוניברסיטת בר אילן במדעי החברה בתחום החינוך וכן תואר ראשון (B.Ed) בהוראת מדעי החיים מהמכללה האקדמית לחינוך "חמדת הדרום".
השאלה השניה והיא העיקרית, היא האם השכלתה של גב' נעמני ענתה על דרישות ההשכלה שנקבעו במכרז. משזו היתה השאלה, ממילא צודקת המערערת כי לא ניתן לקבוע כי שאלה זו הוכרעה עוד קודם לכן. בכל מקרה, צודקת המערערת כי לא היה בהחלטה בבקשה לסעד זמני כדי לקבוע "מסמרות" בשאלה זו. כך גם לא בהחלטת הנשיא אדלר הדוחה את בקשת רשות הערעור (בר"ע 558/07).
על מנת להשיב על השאלה האם השכלתה של גב' נעמני עונה על תנאי המכרז, יש לפרש תחילה את האמור בתנאי המכרז, וליתר דיוק את משמעות הביטוי "תואר B.A או B.Sc", ואם לדייק עוד יותר - מה פירוש התיבה "B.A", שכן אין חולק לגבי משמעות התיבה B.Sc – בוגר במדעים. המחלוקת היא האם משמעות התיבה B.A היא כל תואר ראשון שהוכתר בשם B.A, או שמא כל תואר ראשון או שמא רק תארים ראשונים מסוג מסויים.
אם תמצא לומר שכל תואר ראשון עונה על הדרישה B.A, הרי שגם בוגר משפטים (LL.Bׂ) עונה על דרישת ההשכלה במכרז. אם תמצא לומר שרק בעל תואר ראשון שהוכתר בשם B.A ולא בשם אחר (כגון LL.B), הרי שכל בוגר מדעי הרוח או מדעי החברה שזוכים לתואר B.A עונה על דרישות ההשכלה במכרז.
דומה כי אין מחלוקת בין הצדדים שהביטוי B.A לא נועד לכל תואר ראשון באשר הוא, וכי נדרשת "זיקה" (ובשלב זה בחרנו במילה כללית) בין התואר לבין תחום המדעים. שהרי, לו די היה בתואר B.A - יהיה אשר יהיה תחום הלימוד במסגרתו הושג התואר, הרי שלכאורה די היה בתואר הראשון של גב' נעמני במדעי החברה מאוניברסיטת בר אילן שמסווג כתואר B.A. לא משרד החינוך ולא גב' נעמני טענו או הפנו לתואר זה.
מהאמור עולה כי השאלה המדויקת המוצבת לפתחנו היא מהי אותה "זיקה" שבין התואר הראשון ובין לימודי המדעים. האם רק מי שלמד מדעים לתואר ראשון מקיים אותה זיקה, או שמא גם מי שלמד את הוראת המדעים.
טרם שנמשיך במתן מענה לשאלה האמורה נציין כי מקובלת עלינו טענת המערערת לפיה במלאכת הפרשנות הנוכחית יש קושי להסתמך על התוספת לחוזר המנכ"ל, אשר הוגשה כנספח 7 לסיכומי המדינה. משתוספת זו לא הוגשה במהלך ניהול ההליך, הרי שלא ניתנה למערערת האפשרות להתמודד עם האמור בה.
כך או כך, לטעמינו אין בתוספת זו כדי לפזר את הערפל. שכן כל שנקבע בה הוא שלצורך איוש תפקיד של מנהל אשכול נדרשת השכלה של תואר ראשון "בתחום המדע והטכנולוגיה". אלא, ששוב, יש לפרש ולבאר מה הכוונה בביטוי בתחום המדע והטכנולוגיה. והדרא קושיה לדוכתא - האם רק בוגר לימודי פיזיקה או כימיה, למשל, עונה על הדרישה של תואר ראשון בתחום המדע או שמא גם בוגר הוראה שלמד איך ללמד פיזיקה או כימיה עונה על ההגדרה של תואר ראשון בתחום המדע.
עוד נבהיר כי השאלה אינה אם מבחינת המועצה להשכלה גבוהה וחוק המועצה להשכלה גבוהה תואר B.A הוא כמו תואר B.Ed. כפי שעולה מההתכתבות שבין בן זוגה של המערערת ובין המל"ג אשר הוגשה על ידי המערערת לבית הדין יחד עם הגשתה של תעודת עובד הציבור מטעם ד"ר בן שאול, וכפי שהדעת נותנת – בין שני תארים אלה יש הבדלים ולא בכדי הציון השונה של התואר הראשון. מדובר בתארים שמשך הלימוד שלהם שונה (3 שנים בראשון ו-4 שנים באחר, לימודי "הדיציפלינה" (פיסיקה, כימיה וכיוצ"ב) בראשון מקיפים יותר, ומאחר ובתואר האחר מתמקדים בהוראת "הדיציפלינה" ולא "בדיציפלינה" עצמה, הרי שהיקף הלימוד של "הדיציפלינה" קטן יותר ולומדים גם דידקטיקה ופדגוגיה). זאת ועוד, עד שנת 2006 גם היה הבדל בהיקף הלימודים: תואר B.A במדעים (שכעולה מתעודת עובד הציבור של ד"ר בן שאול, במקרים מסויימים נקרא B.SC) דרש 120 נקודות זכות, ותואר B.Ed דרש 96 – 110 נקודות זכות. כאמור, משנת 2006 גם לתואר זה נדרשים 120 נקודות זכות. חרף הבדלים אלה או אחרים, מבחינת המל"ג זה גם זה הם תארים ראשונים "לכל דבר ועניין" (מכתבה של גב' בתיה הקלמן נושא תאריך 6.10.11).
יתר על כן, מעדותה של גב' בן שאול – נציגת המל"ג, אשר העידה מטעם המערערת, עולה כי זה גם זה הם תארים במדעים. האחד בתחום המדעים עצמו והשני בתחום הוראת המדעים.
כך או כך, השאלה אינה אם בעיני המל"ג מדובר באותו תואר או בתואר "שווה ערך" (כפי שאלתו של בן זוגה של המערערת שהופנתה לעו"ד טור כספא-פליישמן מהמל"ג וכפי טיעוני המערערת), אלא כיצד יש לפרש דרישות ההשכלה במכרז, והאם תואר B.Ed בהוראת המדעים עונה על הדרישה של תואר ראשון במדעים.
ועתה לגופם של דברים. מבחינת הלשון בה מנוסח המכרז (וכאמור, אף מבחינת הלשון בה מנוסחת התוספת לחוזר מנכ"ל) דומה כי אפשריים שני פירושים מילוליים: הראשון, נדרש מהמועמד תואר B.A בתחום לימודי המדעים (או הטכנולוגיה) (שכאמור לעיתים מכונה B.Sc). דהיינו ובהתייחס ל"דיציפלינות" לעיל – על המועמד להיות בסיום לימודי התואר הראשון פיזיקאי או כימאי; השני, נדרש מהמועמד תואר B.A בעל זיקה ללימודי המדעים (או הטכנולוגיה), ובכלל זה מי שמוכשר ללמד מדעים או טכנולוגיה. דהיינו ובהתייחס ל"דיציפלינות" לעיל – גם בעל תואר ראשון בהוראת מדעים (וטכנולוגיה) עונה על דרישת ההשכלה במכרז.
בית הדין האזורי בפסק הדין מושא הערעור קבע כי האפשרות השניה היא זו שלאורה יש לפרש את דרישת ההשכלה במכרז. קביעתו ונימוקיו הבאים מקובלים עלינו. ראשית, קביעה זו תואמת את האופן שבו משרד החינוך – "בעל המכרז" - הבין את התנאי שנקבעו על ידו; שנית, מבחינת הפירוש התכליתי של תנאי המכרז, הרי שנוכח מהות התפקיד - ניהול מוסד חינוכי שנועד לסייע בלימוד מדעים, האפשרות המילולית השניה אפשרית היא. שכן, ממילא ועל פני הדברים סביר להניח כי מי שהוכשר ללמד את ילדי החינוך העל יסודי תחום מדעי יודע אותו תחום מדעי בהיקף הנדרש לכך. יתרה מזאת, הוא אף הוכשר להעביר את ידיעותיו בתחום זה לתלמידים. האפשרות המילולית הראשונה גם היא מתיישבת עם תכלית המכרז. בהינתן כי שתי האפשרויות המילוליות אפשריות, דומה כי יש להעדיף את האפשרות השניה אשר לא רק שהיא פוגעת פחות בשוויון ההזדמנויות להתמודד על איוש התפקיד ובחופש העיסוק, אלא היא מגשימה טוב יותר את התכלית של המכרז ושל קביעת תנאי סף באשר היא פותחת פתח רחב יותר לבעלי השכלה בתחום המדעים להגיש מועמדות לאיוש התפקיד מבלי שהשונות בהשכלתם גורעת מכשירותם בכוח למלא את התפקיד.
די באמור על מנת לפסוק כי בדין קבע בית הדין האזורי שגב' נעמני עמדה בדרישות ההשכלה שנקבעו כתנאי סף במכרז. אין לנו צורך להידרש לנימוק המבוסס על הוראות חוזר 1997 והוראות חוזר מנכ"ל מ"ג/6 הן משום שלא ברור מעמדם הנורמטיבי בעת עריכת המכרז; הן משום שלא ברור כי דרישת ההשכלה שצוינה ביחס למנהל אשכול אכן נקבעה גם ביחס לסגן מנהל חטיבה; והן מאחר ששוויון המעמד בין סגן מנהל חטיבה ובין מנהל אשכול והעובדה כי הם נבחרים במנגנון דומה, אינם משמיעים את המסקנה כי דרישות ההשכלה לתפקידים אלה תהינה זהות. ואף יש יסוד להניח שאין טעם בהגבלת תחום השכלתו של סגן מנהל חטיבה לתחום המדעים דווקא.
לאור המקובץ, ערעורה של ה מערערת בעניין עמידתה של גב' נעמני בדרישת ההשכלה הקבועה במכרז נדחה.

מכתבו של מר קאלו
במכתבו של מר קאלו מיום 14.5.2001 נטען כי גב' נעמני גילתה לתלמיד בחינת בגרות. בקליפת אגוז נציין כי לטענתו של מר קאלו במכתבו גב' נעמני מסרה בבוקר יום 14.5.2001 למורה אחראית שתי מעטפות, כשבכל אחת מהן בחינת "מתכונת" במקצוע בו מתקיימת בבית הספר בגרות פנימית. באותה בחינה נבחנו שני תלמידים שלמדו אותו מקצוע – האחד תלמיד של גב' נעמני והשני תלמיד של המערערת שהיתה רכזת המקצוע. בסוף היום, עת ניגשה המערערת לבדוק את בחינת המתכונת שנעשתה על ידי התלמיד שלה היא גילתה כי מדובר בבחינת הבגרות שהוכנה בבית הספר ואשר אמורה היתה להישמר בסוד.
בקשר למכתב זה נקבע בפסק הדין המחזיר כי:
"על פני הדברים דומה כי עניין גילוי בחינות בגרות לתלמידים, ככל שהיה אירוע כזה, אפשר שתהיה לו השלכה לעניין החלטת הוועדה באשר למינוי ובית הדין יבחן עניין זה ונפקותו לעניין בחירתה של הגברת נעמני." (הדגשה הוספה – א.א.)

אין צורך להכביר מילים על הטעמים לכך שככל שאירוע כזה "היה", הרי שהוא מהווה שיקול רלוונטי בעת שקילת התאמתו של אדם לתפקיד – לא כל שכן לתפקיד במערכת החינוך, לרבות לתפקיד מושא הליך זה. ומנגד, ברי שככל שאירוע שכזה "לא היה", הרי שאין להאשמות שלא בוססו כל משקל – ודאי לא בכל הנוגע לתפקיד מושא הליך זה.
אם כן, משקל הכובד בשאלה האם נתון רלוונטי עמד אם לאו לפני הוועדה נמצא במחלוקת אם אירוע שכזה "היה" אם לאו.
בית הדין האזורי קבע, לאחר שמיעת מר קאלו, כי לא הוכח המיוחס לגב' נעמני. קביעות בית הדין האזורי בענין זה הינן קביעות עובדתיות המבוססות, בין היתר, על התרשמותו הבלתי אמצעית מעדותו של מר קאלו. אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות כגון אלה.
טענת המערערת לפיה אין לדרוש ודאות שקרובה ל- 100% לקיום המיוחס לגב' נעמני, נכונה. אולם, מדחיית טענת מר קאלו כי הוא משוכנע ברמת ודאות העולה על 90% כי המיוחס לגב' נעמני התרחש, לא משתמעת המסקנה כי בית הדין האזורי כיוון עצמו בעת בחינת העניין לפי מבחן ה"וודאות הקרובה ל- 100%". ויודגש, שאלת ההסתברות כי אירוע מסוים ארע אם לאו נבחנת לפי הערכתה של הערכאה הדיונית שהתרשמה מהראיות שלפניה, ולא לפי השערתו של עד כזה או אחר את ההסתברות כי ארוע מסוים התרחש אם לאו.
לנוכח קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי כאמור, מקובלת עלינו מסקנתו לפיה לא נפל פגם בכך שמכתבו של מר קאלו לא הובא לפני הוועדה. לפיכך, גם ערעורה של המערערת בעניין מכתבו של מר קאלו – נדחה.

"חומר רלוונטי" - התיק האישי של גב' נעמני
גם דין ערעורה של מערערת בעניין תיקה האישי של גב' נעמני להידחות. השאלה שהונחה לפתחו של בית הדין האזורי היתה האם תוכנו של התיק האישי של גב' נעמני עמד לפני הוועדה. על שאלה זו השיב בית הדין בחיוב בקובעו כי לפני הוועדה נסקר התיק האישי האמור, כמו גם התיקים האישיים של יתר המועמדים. עוד נקבע כי לא הוכח שמי מחברי הוועדה ביקש לעיין בתיק האישי ובקשתו נדחתה.
לא מצאנו כל הצדקה להתערב בקביעות עובדתיות אלה. מקובלת עלינו קביעת בית הדין האזורי כי לא נפל פסול בהליך סקירת התיקים האישים. משהוכח כי התיק האישי של כלל המועמדים נסקר ברמה בסיסית, תוך שנמסר דיווח לחברי הוועדה על תוכנו, לא מצאנו כי נפל פגם באופן התנהלות הוועדה בעניין זה. אין חובה על כל חבר ועדה לבחון בעצמו את התיק האישי של כל מועמד ואופן בחינת המסמכים נתון לשיקול דעתה של הוועדה. התנהלות הוועדה בעניין זה סבירה ולא מצאנו כי נפל בה פגם.
דין טענת המערערת לפיה סקירת התיק ארכה "5 שניות" לצורך "ריצוי הפרוטוקול" - להידחות. חזקה כי משך סקירת התיק תאם את החומר הרלוונטי שבו, ולא הובאה לפני בית הדין כל ראייה סותרת וטענות המערערת בעניין זה נטענו ללא ביסוס מספק.
טענות המערערת בקשר ליכולתה של המדינה לשחזר את התיק אינה רלוונטית, משהעומד לדיון אינו האם ניתן לשחזר את התיק אם לאו, אלא אם התיק עמד לפני הוועדה.
לאור האמור, גם ערעורה של המערערת בנוגע לטענתה בדבר פגם שנפל במכרז בקשר לתיקה האישי של גב' נעמני נדחה.

"חומר רלוונטי" - התיק הנזיקי
כאמור, בפסק הדין המחזיר הורה בית הדין זה, בין היתר, כי בית הדין האזורי "ישים ליבו גם לשאלה האם אכן כל החומר הרלוונטי, לרבות התיקים האישיים מבתי הספר, היו בפני הוועדה".
בשלב בו ניתן פסק הדין המחזיר טרם באה לעולם טענת המערערת בדבר פגם שנפל במכרז בשל אי הצגתו של חומר רלוונטי הנוגע לתיק הנזיקי. טענת המערערת בקשר לתיק הנזיקי באה לעולם רק עם הבקשה שהגישה המערערת לבית הדין האזורי ביום 13.9.2012, וכל זאת מבלי שהתבקש תיקון כתב התביעה והרחבת חזית המחלוקת.
לפיכך, מן הבחינה הדיונית ניתן לקבל את טעמי בית הדין האזורי בדחותו את הבקשה לגילוי התיק הנזיקי תוך שהוא בוחן בקשה זו בהיבט של גילוי התיק האישי.
אולם, גם בהינתן כי הלכה למעשה "הורחבה" חזית המחלוקת אין לקבל את טענת המערערת שהיה מקום לגלות לה את התיק הנזיקי. פסק השלום ובו התייחסות לחוות הדעת הרפואיות בנוגע למצבה של גב' נעמני בעקבות התאונה שארעה לה בשנת 1998 במהלך טיול בית ספרי היה בידי המערערת בעת שהגישה את הבקשה לגילוי התיק הנזיקי. בפסק השלום תוארו עיקרי חוות הדעת של המומחים הרפואיים מטעם הצדדים ומטעם בית המשפט. בהתחשב בצורך לאזן בין זכותה של גב' נעמני לפרטיות ובין זכותה של המערערת לבירור טענותיה – די במידע שבפסק השלום בנוגע לחוות הדעת האמורות ולא היה צורך בגילוי כלל התיק הנזיקי.
יתרה מזאת, גם אם יתכנו מקרים בהם מידע הכלול בתיק נזיקי עשוי להיות רלוונטי לשאלת התאמתו של מועמד למשרה פלונית ובהינתן כי קיימות בעיות יישומיות לא מעטות בכל הנוגע ליכולתה של המדינה לקשר בין מידע זה ובין הצורך להביאו לפני ועדה – הרי שבנסיבות המקרה הנוכחי ממילא הגענו למסקנה כי לא נפל כל פגם בעובדה ש"התיק הנזיקי" או מידע מתוכו לא הוצג לפני הוועדה. זאת מן הטעמים הבאים:
גב' נעמני עבדה בבית הספר שנים רבות קודם לקיום המכרז, ובכלל זה כממלאת מקום מנהל אשכול הפיס. ככל שהיו עולות בעיות בתפקודה המקצועי של גב' נעמני, הרי שהדבר היה מקבל ביטוי בהערכות השונות שקיבלה וממילא היה הדבר מקבל ביטוי בחומר שהובא לפני הוועדה. יתרה מכך, ככל שהבעיות הרפואיות היו כאלה שיש בהן כדי להשפיע על תפקודה, חזקה כי הדבר לא היה נותר בדלת אמותיו של חדרו של מנהל האשכול והמערערת היתה "מציפה" עניין זה עוד קודם, ולא רק בשנת 2012 – כמעט 14 שנים לאחר מועד התאונה. נדגיש, כי "נכות רפואית" אינה בהכרח חופפת "נכות תפקודית", והחשוב לעניינו היא הנכות האחרונה ולא הראשונה. לגבי האחרונה, הרי שלא הובאה על ידי המערערת ראשית ראיה לקיומה של נכות מהותית שכזו שאי גילויה לוועדה עולה כדי פגם בעבודתה.
למותר לציין, כי בסופו של יום מפסק השלום עולה כי הפגיעה התפקודית היתה מינורית, אם בכלל.
למעלה מן הדרוש ועל מנת שנעשה מלאכתנו שלמה – גם לו סברנו כי נפל פגם במכרז בקשר לכך, הרי שלטעמינו פגם זה – ודאי נוכח המועד בו הוא נטען ובהתחשב בכך שלא שוכנענו כי הוא מהותי – לא היה בו כדי להצדיק את ביטול זכייתה של גב' נעמני במכרז. סעד אחר – לו היה כזה בנמצא, לא נתבע וכאמור ממילא לא ניתן למערערת היתר לפיצול סעדים.
לאור האמור, ערעורה של המערערת בנוגע לגילוי התיק הנזיקי נדחה.

הוצאות משפט
נזכיר כי הכלל הוא שאין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בפסיקת הערכאה הדיונית בקשר להוצאות המשפט, אלא במקרים חריגים. יאמר כבר עתה כי לא שוכנענו כי מקרה זה בא בגדרם של אותם מקרים חריגים. בשים לב לעיקרון של אי התערבות בשיקול הדעת בפסיקת הוצאות, ובשים לכך שההוצאות שנפסקו הינן על הצד הנמוך וזאת במיוחד בהתחשב במספר הרב של בקשות שהגישה המערערת במסגרת ההליך. לאמור נוסיף בתמצית את הדברים הבאים:
הערעור על ההוצאות שהושתו על המערערת בהחלטה בבקשה לסעד זמני חסר יסוד. עניין זה "נבלע" ומוצה במסגרת הליכי הערעור על פסק הדין הראשון שהסתיימו בפסק הדין המחזיר.
לא ניתן במסגרת הערעור הנוכחי להשיג על חיוב המערערת בהוצאות במסגרת החלטת הנשיא הדוחה את בקשת רשות הערעור על ההחלטה בבקשה לסעד זמני.
אין מניעה מלחייב את המערערת לשלם הוצאות משפט לצד שצורף להליך, ודאי מקום שצירופו של הצד (גב' נעמני) צריך היה להיעשות מבראשית על ידי המערערת. כך או כך, ממילא נכללה גב' נעמני בכתב התביעה המתוקן שהגישה המערערת. הגם שגב' נעמני היתה צד פעיל פחות לעומת המדינה, הרי שההוצאות שנפסקו לזכותה (ולזכות המדינה) היו על הצד הנמוך, וממילא וכאמור אין הצדקה להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בעניין זה.
הגם שבית הדין האזורי לא התייחס במפורט לסוגיית הוצאות המשפט בגין סוגיית אי העדתו של מר גרינפלד וחקירתה הנגדית של ד"ר בן שאול – לא מצאנו כי יש בכך כדי להצדיק התערבות בשיעור הוצאות המשפט שנפסק לטובת המדינה. ראשית, אף אם נניח כי בגין טענותיה של המערערת היא היתה זכאית להוצאות משפט, ממילא השיעור הנמוך של ההוצאות לטובת המדינה אינו מצדיק את הפחתתו; שנית, דווקא החקירה החוזרת שערכה המערערת לד"ר בן שאול מלמדת כי ממילא היה מקום לזימונה לעדות. כך או כך, משלא הוכח כי הבקשה לזמנה לעדות יסודה בשיקול זר או בהתנהגות לא הולמת ממילא לא היה מקום לחייב את המדינה בגין עמידתה על זכותה לחקור את ד"ר בן שאול בחקירה נגדית; שלישית, לא היה מקום לחייב את המדינה בהוצאות משפט בשל הוויתור על תצהירו של מר גרינפלד. זה חלק מ"הסיכון" בהליך המתנהל על דרך של תצהירים בו נתבע נדרש להגיש מראש את ראיותיו טרם הושלמה פרשת התביעה.
לאור האמור, ערעור המערערת בקשר להוצאות המשפט נדחה.

סוף דבר
לאור המקובץ ערעורה של המערערת נדחה. לאור התוצאה ובהתחשב בבקשות השונות שהוגשו על ידי המערערת לאחר הדיון מצאנו לנכון לחייב את המערערת לשלם למדינה הוצאות משפט בסכום של 10,000 ₪ ולשלם לגב' נעמני הוצאות משפט בסכום של 5,000 ₪. סכומים אלה ישולמו על ידי המערערת תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. לא ישולם איזה מהסכומים הנ"ל במועד, הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד קבלת פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ב תשרי תשע"ח (02 אוקטובר 2017) בהעדר הצדדים ו יישלח אליהם.

לאה גליקסמן,
שופטת, אב"ד

אילן איטח,
שופט

משה טוינה,
שופט

מר שי צפריר,
נציג ציבור (עובדים)

גברת אושיק פלר-גיל,
נציגת ציבור (מעסיקים)