הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 11711-09-19

ניתנה ביום 13 מאי 2020

זיוה קסירר
המערערת בע"ע 11711-09-19
המשיבה בע"ע 11699-10-19
-
1.בן יהונתן בני
2.יהונתן תכשיטים בע"מ
המשיבים בע"ע 11711-09-19
המערערים בע"ע 11699-10-19

בשם המערערת בע"ע 11711-09-19 והמשיבה בע"ע 11699-10-19 – עו"ד אריק שלו
בשם המשיבים בע"ע 11711-09-19 והמערערים בע"ע 11699-10-19 – עו"ד איתי קצב

החלטה

הרשמת אפרת קוקה

לפני מספר בקשות: בקשת המשיבה בע"ע 11699-10-19 (להלן: הגב' זיוה קסירר) לסילוק ערעורם של המערערים ( חברת יהונתן תכשיטים בע"מ ומר בני בן יהונתן, להלן: החברה ומר בן יהונתן) על הסף מפאת איחור בהגשתו.
מונחות לפני גם בקשותיהם ההדדיות של הצדדים לחיוב המערערים בכל אחד מהערעורים (ע"ע 11711-09-19 וע"ע 11699-10-19) בהפקדת ערובה להוצאות .

רקע הבקשות

בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב התבררה תביעתה של הגב' קסירר נגד החברה ונגד מר בן יהונתן לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, פיצוי בגין העדר הפרשה לפנסיה וזכויות נוספות בגין תקופת עבודתה וסיומה. לפי הנטען בכתב התביעה, הגב' קסירר הועסקה בראשית התקופה במשרדו של מר בן יהונתן. לאחר מכן, ועד סיום העסקתה ביום 1.9.2016, הועסקה בחנות תכשיטים של החברה, המצויה בבעלותו של מר בן יהונתן. הגב' קסירר עתרה לחייב את החברה ואת מר בן יהונתן, ביחד ולחוד, בתשלום הזכויות המגיעות לה בגין כל תקופת העסקתה במשרד ובחנות . תביעתה עמדה על סך כולל של 400,481 ש"ח.
בפסק דינו של בית הדין האזורי מיום 8.8.2019, התקבלה התביעה באופן חלקי. החברה ומר בן יהונתן חוייבו לשלם לגב' קסירר , ביחד ולחוד, תשלומים בסך כולל של 87,345 ש"ח, בצירוף שכר טרחת עו"ד בסך 17,000 ש"ח. חיובם של החברה ומר בן יהונתן ביחד ולחוד נעשה על יסוד הקביעה כי היו מעסיקים במשותף (כב' הנשיאה הדס יהלום, סע"ש 33560-10-16‏; להלן: פסק הדין).
הגב' קסירר הגישה ערעור על פסק הדין ביום 5.9.2019 (ע"ע 11711-09-19). החברה ומר בן יהונתן הגישו ערעור על פסק הדין ביום 7.10.2019 (ע"ע 11699-10-19).
החברה ומר בן יהונתן הגישו לבית הדין ביום 5.1.2020 בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. הבקשה נדחתה בהחלטת כבוד השופט סופר מיום 22.1.2020 ו המבקשים חוייבו בהוצאות הגב' קסירר בבקשה בסך של 2,500 ש"ח.

בקשת הגב' קסירר לסילוק על הסף של הערעור בע"ע 11699-10-19

לטענת הגב' קסירר, הערעור בע"ע 11699-10-19 הוגש באיחור, ויש לסלקו על הסף.
עיון במערכת נט המשפט מעלה, כי פסק הדין נשלח למערערים בע"ע 11699-10-19 באמצעות הפקס ביום 12.8.2019. נוכח הוראת תקנה 497א(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), אין מדובר בהמצאה כדין, מ שום שפסק הדין מחזיק למעלה מעשרה עמודים. הגב' קסירר טענה, כי פסק הדין הומצא למערערים ביום 1.9.2019 באמצעות דואר רשום, אולם לא צירפה אסמכתא לטענה זו. מכל מקום, דעותיהם של הצדדים אינן חלוקות על כך, שה חברה ומר בן יהונתן קיבלו את פסק הדין לידיהם במהלך פגרת הקיץ. בהתאם, חל המועד האחרון להגשת ערעור מטעמם על פסק הדין ביום 6.10.2019. הערעור בע"ע 11699-10-19 הוגש ביום האחרון להגשתו (6.10.2019) בשעה 22:03. על יסוד הוראת תקנה 497ג(ו) לתקנות סדר הדין האזרח י, נרשמה הגשת הערעור למחרת היום (7.10.2019), שכן בוצעה לאחר השעה 17:00. כך, ש על פני הדברים, הערעור על פסק הדין הוגש על ידי החברה ומר בן יהונתן ב איחור של יום אחד.
אלא, שעיון בתיק בית הדין האזורי מעלה, שהגב' קסירר פנתה לבית הדין האזורי ביום 27.10.2019 בבקשה לתיקון פסק הדין, בדרך של הוספת מספרי הזהות של הצדדים ובקשתה נעתרה בהחלטת בית הדין האזורי מיום 29.10.2019. אמנם, הערעור בע"ע 11699-10-19 הוגש טרם מתן ההחלטה בבקשת התיקון ואמנם מדובר בתיקון טכני של פסק הדין. עם זאת, משהתקבלה הבקשה לתיקון פסק הדין בהחלטה חלוטה ונוכח הוראתו הברורה של סעיף 81 (ג) ל חוק בתי המשפט, ספק אם ניתן לקבוע שהערעור הוגש באיחור.
למעלה מן הנדרש אוסיף, כי גם אם הייתי יוצאת מנקודת הנחה שהערעור הוגש באיחור, ואיני קובעת כך, היה מקום להאריך את המועד להגשת הערעור ולקבלו לרישום.
תקנה 125 ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, מסמיכה את בית הדין או הרשם להאריך מועדים שנקבעו בחוק או בתקנות "מטעמים מיוחדים שיירשמו". תשובתם של החברה ומר בן יהונתן לבקשה לסילוק הערעור על הסף אינה כוללת בקשה חלופית להארכת מועד להגשת הערעור. עם זאת, בהתאם להלכה הפסוקה, קיימת לבית ה משפט סמכות להאריך את מועד להגשת הליך ערעורי ביוזמתו, ובלבד שמתקיימים 'טעמים מיוחדים' לעשות כן (ראו: בש"מ (עליון) 1059/11 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' הועדה המקומית נתניה, 29.5.2011). עוד נקבע בפסיקה, כי: "אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא" (דב"ע (ארצי) נג/59 -9 אליעזר גת – הבנק הבינלאומי הראשון, פד"ע כה 552). וכן כי: ''יש ומשקלם המצטבר של מספר טעמים, אשר כל אחד מהם כשלעצמו אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, עולה לכדי טעם מיוחד כאשר מצרפים אותם יחד'' (עא''ח (ארצי) 1005/02 הישאם -מועצת העדה האורתודוכסית בנצרת, 19.6.2002; ראו גם: ע''ר 8613-03-17 זיתון - המוסד לביטוח לאומי, 4.12.2017).
במקרה שלפני שוכנ עתי, (כאמור למעלה מן הצורך), כי מתקיימים טעמים אשר משקלם המצטבר מצדיק הארכת מועד להגשת ערעורם של החברה ומר בן יהונתן , עד מועד הגשתו בפועל . זאת, נוכח האיחור המזערי בהגשת הערעור (שעות בודדות) , ומאחר שחלק מהטענות ב ערעור ראויות לבחינת ערכאת הערעור. לטעמים אלה מצטרפת גם העובדה שהגב' קסירר הגישה ערעור מטעמה על פסק הדין, ושני הערעורים צפויים להתברר במאוחד באותו מועד . עובדה זו מפחיתה את הפגיעה באינטרס סופיות הדיון של הגב' קסירר, שהיתה מצומצמת ממילא נוכח שעות האיחור הבודדות בהגשת הערעור מטעם החברה ו מר בן יהונתן.
מטעמים אלה, נדחית הבקשה לסילוק הערעור בע"ע 11699-10-19 על הסף.

הבקשות ההדדיות של הצדדים להפקדת ערובה
הגב' קסירר ביקשה לחייב את החברה ומר בן יהונתן בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בע"ע 11699-10-19. החברה ובן יהונתן - המשיבים בע"ע 11711-09-19 – הגישו מצידם בקשה לחיוב הגב' קסירר בהפקד ת ערובה להבטחת הוצאותיהם בע"ע 11711-09-19.

טענות הצדדים בבקשות לחיוב בערובה
לטענת הגב' קסירר, יש לחייב את החברה ומר בן יהונתן בהפקדת ערובה, שכן לא שולמו על ידם הסכומים בהם חויבו בפסק דינו של בית הדין האזורי, לרבות סכום ההוצאות ושכר טרחת עו"ד.
החברה ומר יהונתן התנגדו לבקשת ה של הגב' קסירר. לטענתם, לא קיים מקור נורמטיבי לחיובם בערובה ולא קיימות בתקנות החלות בבית הדין לעבודה הוראות בנוגע לחיוב מערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות משיב בערע ור. עד טענו החברה ומר בן יהונתן, כי הגב' קסירר לא העלתה כל טעם לחיובם בהפקדת ערובה, וכי בית הדין אינו משמש לשכת הוצאה לפועל. החברה ומר בן יהונתן הוסיפו , כי הם אינם חדלי פירעון ולא נמנעו מתשלום סכומים שאינם שנויים במחלוקת בין הצדדים. בנוסף טענו החברה מר בן יהונתן, כי סיכויי הערעור שהגישו טובים, ובכלל זה ביחס לשיעור ההוצאות שנפסק, אשר לטענתם הוא גבוה באופן חריג.
את בקשתם לחיוב הגב' קסירר בהפקדת ערובה, נימקו החברה ומר בן יהונתן בכך שסיכויי ערעורהּ נמוכים לטעמם.
הכרעה
לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשות ועיון בחומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה, כי דין בקשתה של ה גב' קסירר לחיוב החברה ומר בן יהונתן בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בע"ע 11699-10-19 להתקבל, ודין בקשת החברה ומר בן יהונתן לחיוב הגב' קסירר בהפקדת ערובה להבטחת הוצא ותיהם בע"ע 11711-09-19, להידחות, כמפורט מטה:
זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות יסוד בפסיקתו של בית המשפט העליון ובפסיקתו של בית דין זה (ראו: ע"א 733/95 (עליון) ארפל אלומניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577, 628; ע"ע 1424/02 (ארצי) פתחי אבו נסאר - SAINT PETER IN GALLICANTU, פד"ע לג (54) 38 (להלן: פסק דין אבו נסאר). אולם, בדומה לזכויות אחרות, גם זכות הגישה לערכאות איננה מוחלטת, ויש לאזנה אל מול אינטרסים אחרים, ובכללם האינטרס של הצד השני שלא להיות מוטרד ללא הצדקה ולגבות את הוצאותיו.
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: תקנות בית הדין לעבודה), אינן כוללות הוראות המקבילות ל תקנות 427-433 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), העוסקות בחיוב מערער בהפקדת ערובה. על כן קבעה ההלכה הפסוקה שככלל, ובהעדר נימוקים מיוחדים, אין לחייב מערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות משיב בערעור. עם זאת, במקרים המתאימים, בהם עולה חשש כי בעל דין ימנע מלפרוע הוצאות שיוטלו עליו בערעור, אימץ בית דין זה את ההסדר הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי והורה על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות משיב בערעור (ראו: ע"ע (ארצי) 48183-03-17 ברבירו - ניקדו מכשירים אלקטרו מכניים (1986) בע"מ, 17.1.2018 וההפניות שם).
בבוא ערכאת הערעור להכריע בבקשה להפקדת ערובה, עליה לשקול את ההבדל בין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה בערכאה ראשונה, בטרם היה לו יומו בבית הדין, לבין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה בערכאת הערעור, לאחר שתביעתו נדונה על ידי הערכאה הראשונה ונדחתה. במקרה השני, זכות הגישה לערכאות כבר מומשה, ולו באופן חלקי. עניין זה ימצא ביטויו במשקל שעל בית הדין לתת לאינטרסים השונים של הצדדים: זכות הערעור, המהווה חלק מזכות הגישה לערכאות, וזכותו של בעל הדין לגבות את הוצאותיו (ראו: בש"א (ארצי) 1349/04 גביש שלטים בע"מ - נעמה כץ, פד"ע מ 865, 17.1.2018).
אחד הטעמים לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הצד שכנגד, הן בערכאה הראשונה והן בערכאת הערעור, הוא הימנעות בעל דין מלפרוע הוצאות שהוטלו עליו בעבר (ראו: ע"ע 1064/00 (ארצי) קיניאנג'וי - אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פד"ע (לה) 625). אמנם, ככלל, אין לחייב בעל דין בהפקדת ערובה בשל אי קיום החיובים המהותיים בפסק הדין קמא. בית הדין אינו לשכת ההוצאה לפועל, ואינו עוסק באכיפת פסקי דין. עם זאת, אי תשלומן של הוצאות שנפסקו בערכאה הדיונית הוא אחד הנימוקים המצדיקים חיוב בעל דין בהפקדת ערובה. משקלו של נימוק זה בערעור עולה, כיון שמדובר בהוצאות שנפסקו בפסק דין סופי, לאחר שהתקיים דיון מהותי בעניינו של המערער (ראו: ע"ע (ארצי) 251/03 אילוז – מישל אילת הסעות בע"מ , 22.6.2004).
לצד הוראות תקנה 519 ותקנות 433-427 לתקנות סדר הדין האזרחי ותקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה העוסקות בחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הצד שכנגד, נקבע בסעיף 353א לחוק החברות, התשנ''ט-1999, הסדר מיוחד לחיוב חברה מוגבלת במניות בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הצד שכנגד, וזה לשונו: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
הוראת סעיף 353א ל חוק החברות הוחלה בהליכים בבית הדין לעבודה, לרבות בהליכי ערעור (ראו: ע"ר (ארצי) 15046-12-11 חווה נחמני - קאנטרי פלורס בע"מ, 28.1.2013).
בהתאם להלכה הפסוקה , ככל שמדובר בבעל דין שהינו חברה בע"מ, 'גובר' סעיף 353א לחוק החברות על תקנה 519 ל תקנות סדר הדין האזרחי, היות ומדובר בחקיקה ראשית, ספציפית ומאוחרת לחקיקת המשנה שבתקנות סדר הדין האזרחי (ראו: רע"א (עליון) 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, 11.2.2009).
סעיף 353א לחוק החברות קובע למעשה חזקה לפיה , לבקשת הצד שכנגד, חברה בע"מ תחויב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הצד שכנגד. חזקה זו ניתנת לסתירה בשתי דרכים חלופיות: האחת – "אם הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין"; השנייה – "אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה" (ראו: רע"א (עליון) 10905/07‏ נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי זיסר, 13.7.2008). לאמור, סעיף 353א לחוק החברות מקנה לבית הדין שיקול דעת לחייב חברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש, אלא אם הוכיחה החברה שביכולתה לשאת בהוצאות המבקש, או שנסיבות העניין אינן מצדיקות חיובה בהפקדת ערובה. מבחינה ראייתית, נטל השכנוע מוטל על החברה להראות שמתקיימות נסיבות מעין אלה.

מן הכלל אל הפרט
המערערת 2 בע"ע 11699-10-19 היא חברה בע"מ שחלה עליה החזקה הקבועה בסעיף 353א לחוק החברות. בטיעוניה לפנינו, החברה לא הרימה את נטל השכנוע הרובץ על כתפיה ולא הוכיחה שביכולתה לשאת בהוצאות הגב' קסירר בע"ע 11699-10-19, ככל שיפסקו. אמנם, נטען בתגובת החברה ומר בן יהונתן, כי הם אינם חדלי פירעון, אולם טענה זו נטענה בעלמא, ללא תצהיר תומך ומבלי שצורפה אסמכתא כלשהי. בכך אין די כדי להוכיח שביכולת החברה לשלם את ההוצאות בערעורה, ככל שיפסקו.
זאת ועוד, דעותיהם של הצדדים אינן חלוקות על כך, שהחברה ומר בן יהונתן לא שילמו לגב' קסירר את ההוצאות ושכר הטרחה בהם חיובו , ביחד ולחוד, בפסק דינו של בית הדין האזורי. זאת, חרף דחיית בקשתם לעיכוב ביצוע פסק הדין בהחלטת כבוד השופט סופר מיום 22.1.2020. התנהלות זו מעלה חשש של ממש שלגב' קסירר צפוי קושי בגביית ההוצאות בערעור החברה ומר יהונתן, ככל שידחה. זאת, באופן המצדיק את חיובם של החברה ומר בן יהונתן, ביחד ולחוד , בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה של הגב' קסירר בערעורם .
לכך יש להוסיף, כי לא ניתן לקבוע שסיכויי הערעור בע"ע 11699-10-19 הם מובהקים ב מידה המהווה טעם מספיק לדחיית בקשת ה של הגב' קסירר לחיוב ה חברה ומר בן יהונתן בהפקדת ערובה. בית הדין הארצי אמר דברו בעניין זה בהחלטת כב' השופט סופר מיום 22.1.2020.
מסקנת הדברים היא, כי מתקיימות בענייננו נסיבות המצדיקות חיוב המערערים בע"ע 11699-10-19, החברה ומר בן יהונתן, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הגב' קסירר בערעורם.
אשר לבקשת החברה ומר בן יהונתן לחיוב הגב' קסירר בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם בערעור שהוגש מטעמה - דינה להידחות. זאת, בהעדר טעם משפטי לקבלת הבקשה. יצוין, כי החברה ומר בן יהונתן לא טענו וממילא לא הוכיחו שצפוי להם קושי בגביית ההוצאות מהגב' קסירר, ככל שיפסקו. נזכיר, כי בהתאם להלכה הפסוקה, ככלל, ובהעדר נימוקים מיוחדים, אין לחייב מערער (שאינו חברה בע"מ) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של משיב בשלב הערעור. לאור זאת, בקשת החברה ומר בן יהונתן, לחיוב הגב' קסירר בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם בערעורה ּ, נדחית.
גובה הערובה – בהתאם להלכה הפסוקה, גם כאשר מתקיימות נסיבות המצדיקות חיוב בעל דין בהפקדת ערובה, סכום הערובה צריך שייקבע בזיקה לגובה ההוצאות אותן מטיל בית דין זה בערעורים הבאים בפניו , תוך עריכת איזון בין זכות הגישה לערכאות של המערער לבין זכותו של המשיב לגבות הוצאותיו (ראו : פסק דין אבו נסאר).
לאחר שקילת מכלול נסיבותיו של ההליך, אני מורה למערערים בע"ע 11699-10-19, חברת יהונתן תכשיטים בע"מ ומר בני בן יהונתן, להפקיד בקופת בית הדין, ביחד ולחוד, עד ליום 18.5.2020 , סך של 6,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיבה בע"ע 11699-10-19.
ככל שתופקד הערובה, יוגשו סיכומי המשיבה בע"ע 11699-10-19 (הגב' קסירר) עד ליום 21.5.2020.
מזכירות בית הדין תעקוב אחר הפקדת הערובה. ככל שלא תופקד הערובה במועד, ידחה הערעור בע"ע 11699-10-19 בהתאם לתקנות, והדיון ביום 25.5.2020 יתקיים בע"ע 11711-09-19 בלבד.
סיכומי המשיבים בע"ע 11711-09-19 (החברה ומר בן יהונתן) יוגשו ללא דיחוי ולא יאוחר מיום 17.5.2020.
אין צו להוצאות.
מזכירות בית הדין ת וודא קבלת ההחלטה בידי הצדדים.

ניתנה היום, י"ט אייר תש"פ (13 מאי 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .