הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 7219-07-20

ניתנה ביום 13 יולי 2020

יוסף עטון
המבקש

-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב

בשם המבקש – עו"ד ג'מאל חאג' מוחמד

החלטה

השופט מיכאל שפיצר

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה ירושלים (השופט דניאל גולדברג; (ב"ל 62799-09-19)) שדחה את ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 7.7.19 (להלן – הוועדה) אשר שללה קשר סיבתי בין הפגימה בברך שמאל לאירוע מיום 28.1.17.

רקע עובדתי כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי

ביום 28.1.17 נפגע המבקש תוך כדי ועקב עבודתו. בטופס התביעה שהגיש בחודש ספטמבר 2017, תיאר המבקש את הפגיעה בו כדלקמן: "דחפתי רכב שהפריע לתנועה ונפגעתי בברך מהעומס שהופעל על הברך". המשיב הכיר בתאונה בליקוי "קרע של ליגמנט רגל שמאל".

ביום התאונה, המבקש פונה לחדר המיון בבית החולים שערי צדק. האנמנזה שנרשמה מפיו הייתה: "פתאום התחיל להרגיש כאבים ברגל שמאל אחורית בעיקר באזור הברך עם נפיחות".

ביום 3.12.18 התכנסה ועדה מדרג ראשון וערכה דיון בעניינו של המבקש. הדיון הופסק בשל הצורך לקבל מידע רפואי נוסף ובשלב זה סיכמה כי:

"לפי מנגנון התאונה ותיעוד רפואי התובע דחף רכב שנתקע, בזמן הדחיפה חש כאב בסובך שוק שמאל ותחושת קריעה. נבדק בחדר מיון נשלח לבדיקת US אשר הדגימה קרע חלקי בשריר גסטרוקנמיוס בשוק שמאל.
התובע הגיש היום חוות דעת מד"ר אלישוב אשר מציין פגיעה בברך שמאל עם קרע ACL ומיניסקוס מדיאלי בנוסף לקרע של השריר בסובך.
חוות הדעת מתבססת על MRI אשר נעשה כשנה וחצי לאחר התאונה ביום 4.7.18, ד"ר אלישוב מעניק 20% עבור הפגיעה בברך.
בתיעוד הרפואי שנמצא בתיק התובע אין תלונות על כאב בברך בסמוך לאירוע.
לצורך בחינת הקשר הסיבתי שבין הברך לאירוע הנדון מבקש הפוסק כרטיס רפואי מלא של התובע מקופות חולים כללית ולאומית.
יסוכם ללא נוכחות עם קבלת הנדרש."

ביום 24.12.18 התכנסה בשנית ועדה מדרג ראשון, ערכה למבקש בדיקה, וממצאיה להלן.

"בבדיקה הולך עם צליעה על רגל שמאל, מתקשה לעמוד על קצות אצבעות ועקבים ברגל שמאל, ממקם כאב בשוק שמאל מאחורה ובברך, ללא דלדול שרירים משמעותי בירך שמאל, ללא סימנים של חוסר יציבות בברך, נפיחות בקדמת הברך עם רגישות מקומית בסובך אחורי, הגבלה קלה בסוף כיפוף הברך.
US שוק קרע חלקי של שריר גסטרו קנמיוס.
4.7.18 MRI קרע מלא ברצועה צולבת קדמית ובמיניסקוס מדיאלי עם שינויים ניווניים."

הועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה בין היתר כי אין קשר סיבתי בין הפגימה ממנה סובל המבקש בברך שמאל לבין תאונת העבודה, וסיכמה את החלטתה כך:

"המשך דיון 24/12/18: לא התקבל כרטיס רפואי מקצועי מקופ"ח. בעיון חוזר ויסודי בתעודות הנמצאות בתיק, נמצא ביקור אצל אורטופד, ד"ר אבו טיר מחמד מיום 21/6/18, אשר מציין – כאבים בברך שמאל מזה כחודשיים וחצי, עקב תנועה. נשלח לבדיקת מיפוי עצמות אשר העלתה חשד לקרע במיניסקוס המדיאלי ובהמשך נשלח לבדיקת MRI אשר בוצע ב-4/7/18, כשנה וחצי לאחר התאונה הנדונה, ב- MRI הודגם קרע מלא של ה- ACL וקרע של המיניסקוס המדיאלי.
הפגיעה בברך שמאל והתלונות על הכאבים בברך השמאלית הופיעו, לראשונה לאחר התאונה, כשנה וחצי לאחר מכן. מנגנון הפגיעה – דחיפת רכב שנתקע והרגיש קריעת השרירי הסובך מתאים לנזק בדינו קיבל את הנכות – קרע בשריר. הנזק בברך השמאלית, אינו קשור לאירוע הנדון הן מבחינת מנגנון הפגיעה והן מבחינת פער הזמנים בהופעת התלונות על כאבים בברך שמאל מאז התאונה והביקור מיום 21/6/18 אצל ד"ר אבו טיר מראה שהפגיעה בברך אירעה בסביבות חודש אפריל 2018."

החלטת הוועדה

המבקש ערער על החלטת ועדה מדרג ראשון, וביום 7.7.19 התכנסה ועדה לעררים, בדקה את המבקש, וסיכמה את ממצאיה כדלקמן:

"סובך שמאל ללא רגישות למימוש, היקף הסובך במרחק 11 ס"מ דיסטלית לקוטב תחתון של פיקה-48 ס"מ – זהה לצד ימין. יישור מינוס 5, כיפוף 130, ללא תפליט בברך. עומד על רגל שמאל בכיפוף ללא קריסה תחת עומס משקל הגוף. לא הופקו סימנים מניסקיליים. הוועדה עיינה בסיכום אשפוז 28.1.17 בו רשום כי התחיל לחוש כאבים ברגל שמאל אחורית בעיקר באזור הברך עם נפיחות, אין רישום על כאבים בברך או חבלה בברך. הועלה החשד לקרע של בייקר-ציסט והומלץ על א.סאונד וייעוץ. באבחנה ד"ר מעמון מ-29.1.17 רשום כי סבל מקרע בטנדום ברגל שמאל. במכתב ד"ר גועבה מ-6.5.17 מציין "לדבריו מזה שבוע תוך כדי דחיפת רכב הופיעו כאבים בשוק שמאל, בוצע א.סאונד שהדגים קרע בשריר". 3.7.18 MRI – יש לראות קרע מלא של רצועה צולבת קדמית, שינויים ניווניים דרגה 2 בקרן אחורית ווגף המיניסקוס במדיאלי עם קרע רדיאלי בקוטר 5 מ"מ. הוועדה עיינה במכתב ד"ר אלישוב 25.11.18."

הוועדה סיכמה את החלטתה כך:

"הוועדה משאירה על כנה החלטת דרג ראשון. לתובע 10% בגין קרע שריר גסטרוקנמיוס. הוועדה שקלה את אפשרות הפגיעה בברך אך הגיעה למסקנה כי לא יעלה על הדעת שסבל מקרע ברצועה צולבת קדמית ובמיניסקוס ללא תלונות בסמוך לתאונה. הרישומים בתיקו הרפואי מתייחסים לחלק אחורי של הברך, בייקר-ציסט? ודאי לא מדובר בפגיעה חריפה שגרמה לכך ובאותו מועד גרמה גם לפגיעה בגסטרוקנמיוס. הוועדה עיינה במכתב ד"ר אלישוב ואינה מקבלת את מסקנותיו מהסיבות הנ"ל."

על החלטה זו ערער המבקש לבית הדין האזורי.

פסק דינו של בית הדין האזורי

בית הדין קמא דחה את הערעור וקבע כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ששללה קשר סיבתי בין התאונה לפגימה בברך שמאל. החלטת הוועדה ברורה, מנומקת ומבוססת על היעדר תיעוד של תלונה מצד המבקש על כאבים בברך בסמוך לתאונה. מהחלטת הוועדה עולה בבירור כי הייתה מודעת למנגנון הפגיעה, שכן השימוש במילים "באזור הברך" בגיליון השחרור של המבקש מחדר המיון ביום 28.1.17 נועד לציין את מיקום הכאבים בחלק האחורי של הרגל, ולא בברך כטענת המבקש.

קביעת הוועדה לפיה "לא יעלה על הדעת שסבל מקרע ברצועה צולבת קדמית ובמניסקוס ללא תלונות בסמוך לתאונה" היא מסקנה רפואית סבירה המעוגנת על סמך גיליון השחרור של המבקש אשר מעיד כי למחרת התאונה נמצא על ידי ד"ר עווד קרע בשריר אחורי בבדיקת אולטרה סאונד, ואשר בסיכומו נרשמה נפיחות בשוק מצד שמאל, ללא שצוין ממצא כלשהו בברך.

קביעת הוועדה לפיה "הוועדה משאירה על כנה החלטת דרג ראשון" מאשרת, על דרך ההפניה, את הנמקת הוועדה מדרג ראשון להיעדר קשר סיבתי. בהנמקת הדרג הראשון הסתמך הפוסק הרפואי על רישום רפואי של ד"ר אבו טיר מיום 21.6.18 המתעד כאבים בברך שמאל "מזה חודשיים וחצי", וקבע שהתלונות בגין כאבים בברך שמאל הופיעו כשנה וחצי לאחר התאונה.

אשר לטענת המבקש כי החלטת הוועדה מדרג ראשון ניתנה מבלי שהיה לפניה כרטיס קופת החולים שלו בהתאם להחלטתה הקודמת, נקבע כי אין שוני מהותי בין רישום מיום 21.6.18 לרישום בגיליון השחרור, אליו התייחסו שתי הוועדות, ועל כן אין ממש בטענות ב"כ המבקש במכתבו מיום 4.12.18.

טענות המבקש בבקשתו

המבקש שב בפירוט על נימוקיו כפי שנטענו בהליך קמא, טוען כי פסק הדין האזורי וטעמיו שגוי, ומוסיף את הטענות הבאות:
הוועדה חרגה מסמכותה עת דנה בשאלת הקשר הסיבתי, נוכח ההכרה של פקיד התביעות בפגימה "קרע של ליגמנט רגל שמאל" הכוללת הכרה בפגימה בברך שמאל, ואשר בגינה היה על הוועדה לקבוע למבקש דרגת נכות מתאימה.
הוועדה לא בחנה את מנגנון הפגיעה ונסיבותיה, התעלמה מתיעוד רפואי רלבנטי ומקבלת מלוא כרטיסו הרפואי של המבקש.
שגתה הוועדה עת שללה את הקשר הסיבתי על סמך ביקור רפואי יחיד מיום 21.6.18 ומבלי שהונח לפניה מלוא כרטיסו הרפואי של המבקש כאמור, שכן בביקוריו הקודמים שנערכו ביום 10.4.18 ו-13.5.18 התלונן המבקש על כאבים בברך שמאל כתוצאה מהתאונה.
הוועדה לא נימקה כראוי את החלטתה, לא התייחסה כראוי לחוות הדעת של ד"ר אלישוב, לא הסבירה מדוע הכרטיס הרפואי אינו נחוץ לה לצורך הדיון בשאלת הקשר הסיבתי, ולא התמודדה עם הסתירה המובהקת שבקביעותיה לאמור בתיעוד הרפואי המעיד על תלונות לכאבים בברך שמאל. הנזק בברך שמאל וההכרה של פקיד התביעות בקרע בליגמנט מתיישבים עם מנגנון הפגיעה ונסיבותיה, ועם התיעוד הרפואי הן בסמוך לתאונה הן במועד מאוחר יותר.
מבוקש להורות על החזרת עניינו של המבקש לוועדה לעררים בהרכב חדש על מנת שתקבע לו דרגת נכות מתאימה בגין הפגימה בברך.
לחלופין, מבוקש מבית דין זה להורות על קיומו של קשר סיבתי בעניינו של המבקש בהסתמך על הראיות שהובאו ואשר יש בהן כדי לסתור את החלטת הוועדה.
לחילופי חילופין, מבוקש להורות על החזרת עניינו של המבקש לוועדה לעררים באותו הרכב כדי שתשקול את עמדתה מחדש לעניין שאלת הקשר הסיבתי, על בסיס מנגנון הפגיעה ומלוא התיעוד הרפואי, לרבות כרטיסו הרפואי של המבקש, תוך מתן הנמקה ראויה ותוך התייחסות מפורטת לחוות דעתו של ד"ר אלישוב.
דיון והכרעה

לאחר עיון בבקשה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, ובכלל החומר שבתיק מצאתי כי יש לדחות את הבקשה ללא קבלת תגובת המשיב וזאת מהטעמים הבאים:
הלכה פסוקה מקדמא דנא היא כי ביקורתו של בית הדין לעבודה בבואו לדון בערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מוגבלת לשאלה משפטית בלבד (ראו עב"ל 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 213, 1999).
מעיון בבקשת רשות הערעור על צרופותיה, עולה כי עיקר טענותיו של המבקש הן בתחום הרפואי. כך לדוגמא, מפנה המבקש לויקיפדיה, על מנת שנבחן מונחים כמו "ליגמנט" או "שריר גסטרוקנימוס", שלמותר לציין שאין זה מתפקידו של בית הדין לבחון משמעותם של מונחים אלו, ועניין זה הוא עניין רפואי מובהק.
הצדק עם הועדה, כי אין בחומר הרפואי הסמוך לאירוע הפגיעה כדי להצביע על תלונות בהקשר לברך עצמה. המבקש צירף לבקשתו חומר רפואי בהיקף של למעלה מ – 100 עמודים, אלא שהחומר האמור, מביא למסקנה הפוכה מזו לה עותר המבקש. מיד לאחר האירוע פנה המבקש לסניף קופת חולים לאומית והופנה לקבלת טיפול בבית חולים שערי צדק. ברישום הרפואי של ד"ר עווד פואד נרשם " PAIN IN LT LEG SINCE 1.5 HOUR AFTER SRTAIN ON LT LOWER LIMB WHILE PUSHING A CAR" . אין איזכור כלשהו לפגיעה בברך גם בבית החולים שם נרשם תחת הכותרת "תלונות עיקריות" "כאבים ברגל שמאל".
המבקש שב וביקר בקופת חולים לאומית ביום 1.6.2017, כ – 4 חודשים לאחר התאונה, ובסעיף התלונות נרשם מפיו על ידי ד"ר לב גלוזמן "ב-28.1.17 לדבריו מזה שבוע תוך כדי דחיפת רכב של העבודה, הופיעו כאבים בשוק שמאל" ותו לא.
גם ממסמכים נוספים, עולה שעניין הפגיעה בברך עלה רק במועדים מאוחרים יותר. בטופס ב.ל 250, ממחרת הא ירוע נרשם "תוך כדי עבודת הנהג הלך לדחוף רכב חברה שלא הניע וכתוצאה מכך נפגע ברגל שמאל תוך כדי דחיפה". הטענה לפגיעה בברך עצמה, עולה לראשונה בתביעה לתשלום דמי פגיעה (טופס ב.ל 211) מיום 5.9.2017, עת כבר היה מיוצג.
חרף זאת, במכתב ששלח המבקש למשיב ביום 25.4.2018, למעלה משנה מהאירוע הוא כותב " מצהיר כי בזמן שדחפתי את רכב ההסעות חשתי כאב ברגל". הוא הדין במכתב נוסף ששלח באותו יום. בשניהם אין איזכור לברך.
יש לתת את הדעת למועד בו נכתבו המכתבים האמורים, חודש 4/2018, בהקשר לפנייתו של המבקש לד"ר אבו טיר ביום 21.6.2018, ובו התלונן על "כחודשיים וחצי כאב בברך שמאל לאחר תנועה כואב". לא רק שהמבקש מציין את המועד בו החל לחוש כאב בברכיו, אלא אף יודע את הסיבה לכאב האמור "לאחר תנועה", ללא כל איזכור לפגיעה שארעה למעלה משנה קודם לכן.
מכאן שקביעתה של הועדה ולפיה " לא יעלה על הדעת שסבל מקרע ברצועה צולבת קדמית ובמניסקוס ללא תלונות בסמוך לתאונה " מתיישבת עם נסיונה המקצועי, ועם החומר הרפואי ומשמדובר בקביעה רפואית מובהקת, אין מקום להתערבותנו בה.

סיכומם של דברים. מעיון בפרוטוקול הוועדה, עולה שלא נפל פגם בהחלטתה. הוועדה ערכה למבקש בדיקה, עיינה במסמכים שהונחו לפניה, לרבות חוות דעתו של ד"ר אלישוב, והבהירה כי לא ייתכן שהנזק שנגרם לו כתוצאה מהתאונה יכלול גם פגימה בברך שמאל, בנוסף לפגימה בגסטרוקנמיוס.

סוף דבר – לא מצאתי טעות משפטית או עובדתית בפסק הדין של בית הדין קמא, ועל כן דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין – אין הוצאות.

ניתנה היום, כ"א תמוז תש"פ (13 יולי 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .