הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 65917-09-14

אהרון אקלר
המבקש
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב
בשם המבקש – אייל בוטון

החלטה

השופטת נטע רות
1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (ב"ל 20823-07-12; השופטת אורנית אגסי) אשר דחה את ערעור המבקש על החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 8.5.12 (להלן – הוועדה) אשר קבעה למבקש 0% נכות בשל פגיעה מיום 28.10.07, שבמהלכה נפגע המבקש (בין היתר) בעמוד שדרה מותני וצווארי (להלן – התאונה).

2. הוועדה התכנסה מכוחו של פסק דין קודם, מיום 10.11.11 (תיק ב"ל 5665-09; השופט אילן איטח ; להלן – פסק הדין המחזיר), שהחזיר את עניינו של המבקש לוועדה ע ם הנחיות בקשר לבדיקת שיעור הנכות בגין הפגיעה בעמוד השדרה המותני והצווארי . במסגרת פסק הדין המחזיר נקבע כך:

"1. לעניין עמוד שדרה צווארי – מוסכם כי העניין יחזור לוועדה ויובהר לה שלפי החלטת הוועדה הרפואית משנת 87' בגין תאונת העבודה משנת 86', אין למערער נכות אורטופדית וזהו המצב החלוט לאותו מועד. כמו כן יובהר כי חוות הדעת של פרופ' גרובאי לא יכולה לשמש בסיס למצב קודם ולפיכך על הועדה לשקול עמדתה בשנית לגבי קיומו של מצב קודם ולפרט, ככל שיקבע שיש מצב קודם, על אילו רישומים היא מסתמכת לעניין זה.

2. לענין עמוד שדרה מותני – הוועדה תסביר האם קביעתה שאין נכות בדיון מיום 16.9.09 כוונה לכך שהממצאים לא מקנים אחוזי נכות או שמא התכוונה לכך שהממצאים מקנים אחוזי נכות אבל אין קשר סיבתי לתאונה. ה וועדה תנמק את עמדתה ותפנה למסמכים הרלוונטיים.

3. המערער וב"כ יוזמנו לוועדה ויטענו טענותיהם".

3. בעקבות פסק הדין המחזיר דנה הוועדה בעניינו של המבקש, סקרה את המסמכים שעמדו לפניה ובהמשך קבעה במסגרת מסקנותיה כך:

אשר לעמוד השדרה הצווארי קבעה הוועדה - כי המבקש סבל ממחלה ניוונית, אשר החלה לפני שנת 87, והתקדמה בהדרגה, כאשר בשלבים מאוחרים יות ר התעורר ו "קשיים תפעולייים" של הצוואר . משכך אין לייחס את המגבלה בתנועות הצוואר (לפי פריט ליקוי 37(5)(א) לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז – 1956 ; הגבלת תנועות בעמוד השדרה הצווארי בצורה קלה) – לתאונה. בהתאם לכך, קבעה הוועדה למבקש 0% נכות בשל התאונה מיום 28.10.07 .

אשר לעמוד השדרה המותני - קבעה הוועדה כי היא לא מצא הגבלה בתנועות החור גת מן הנורמה המקובלת, בהתייחס לגיל המבקש ב מועד הרלוונטי ( 64.5 ) ובהתאם ל-"מבחן שובר".

4. המבקש השיג על קביעות אלה של הוועדה בפני בית הדין האזורי: אשר לקביעה הנוגעת לעמוד השד רה הצווארי - טען המבקש כי הוועדה לא נימקה מדוע יש להפחית אחוזי נכות בשל מצב קודם והיא אף התעלמה מכך שלא נקבעו לו בעבר אחוזי נכות בגין פגיעה בצוואר ובשל תאונות אחרות שבהן נפגע, קודם לתאונה הנדונה. כן נטען כי המסמכים הרפואיים שעליהם מסתמכת הוועדה בעניין זה מתייחסים בעיקרם לאותן תאונות קודמות שבגינ ן לא נקבעה נכות.

5. אשר לעמוד השדרה המותני - טען המבקש כי הוועדה ה סתמכה, ל צורך בחינת טווח התנועות והגדרת הנורמה, על מדדים המתייחסים לאנשים בגילאי 65 ומעלה, שעה שהמבקש היה, במועד הרלוונטי, בן 64.5. משכך, לטענת המבקש היה על הוועדה להתבסס על מדדים מקובלים לגילאי 34-64.

6. בית הדין האזורי, דחה את ערעור המבקש בקובעו כי הוועדה נימקה את החלטתה כראוי; כי ההחלטה בנוגע להפחתת שיעור הנכות, בשל מצב קודם של עמוד השדרה הצווארי, נסמכת על מסמכים רפואיים מפורטים וכי ההחלטה בנוגע להיקף המגבלות בעמוד השדרה המותני נסמכת על שיקול דעתה הרפואי של הוועדה.

7. במסגרת הבקשה שלפני, חזר המבקש על עיקרי הטענות שהעלה בפני בית הדין האזורי וטען כי בית הדין ל א התייחס לטענות אלה וכי הוועדה לא קיימה את הוראות פסק הדין המחזיר.

8. אשר לדעתי יאמר - כי לאחר שבחנתי את החומר המצוי בתיק, הגעתי למסקנה - כי דין הבקשה להדחות וזאת מן הטעמים הבאים:

9. אשר לטענות הנוגעות לקביעת הוועדה שלפיה, שיעור ה נכות בגין הפגימה בעמוד השדרה הצווארי הינו פועל יוצא של מצב שקדם לתאונה משנת 1987 ושל שינויים ניווניים שהחמירו עם הזמן עד להופעת הפגימה כאמור יאמר - כי בהתאם לפסק הדין המחזיר, הוועדה אכן סקרה את המסמכים הרפואיים שעליהם היא הסתמכה בקביעה זו. זאת תוך שהיא מציינת, בין היתר, את ממצאיה של בדיקת- CT של עמוד השדרה הצווא רי, מיום 10.7.87 . בדיקה שהדגימה שינויים ניווניים ובכלל אלה: אוסטיאופיטים אחוריים בולטים לתעלה C5-C6 ו כן הצרות של התעלה בגובה C6-C7. הוועדה פירטה ממצאים אלה במסגרת "הממצאים והנימוקים" וכן הראתה , תוך פירוט המסמכים הרפואיים הנוספים, כי שינויים אלה החמירו עם השנים והתפתחו להגבלה בתנועה. הגבלה אשר לדעת הוועדה אין לקשור אותה לאירועים טראומתיים שעבר המבקש לאורך השנים , לפני התאונה מושא הבקשה , שבגינם אף לא נקבעה לו נכות, אלא - להחמרת ההשפעה של השינויים הניווניים. משמע – עיון בהחלטת הוועדה מלמד - כי ניתן להחקות אחר הלך מחשבתה וכי היא קיימה את הוראות פסק הדין המחזיר.

11. אשר לטענות המקש הנוגעות לעמוד השדרה המותני יאמר - כי הן מקפלות בחובן השגות על הקביעה שלפיה, לאור גילו של המבקש במועד הרלוונטי (64.5) יש לבחון את טווח תנועותיו על פי אמות המידה המקובלות המתייחסות לבני 35-64 ולא על פי אמת המידה המקובלת המתייחסות לבני 65 ומעלה. לכשעצמי, לא מצאתי טעות בעמדת ו של בית הדין האזורי שלפיה , מדובר בקביעה רפואית. שכן מדובר בקביעה הנוגעת לקטגוריה שאליה יש לשייך אותם מקרי גבול המצויים על "קו התפר". זאת על פי ידע מקצועי, לרבות הידע הנוגע לקצב התפתחות השינויים בטווח התנועות ב"מקרי גבול" ורמת הדימיון שבינו לבין מאפייני הקבוצות השונות.

12. לאור כל האמור, מאחר ולא מצאתי, על פני הדברים , טעות שנפלה בפסק הדין של בית הדין האזורי - הרי שהבקשה נדחית ללא צו להוצאות .

ניתנה היום, ג' אב תשע"ו (07 אוגוסט 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .