הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 64450-10-20

ניתנה ביום 04 נובמבר 2020

קורנית שרובר
המבקשת
-
1.קורין - ארד (חקלאות) בע"מ

2.אליעזר ארד
3.יגאל קורין
4.א.ו. ארד חקלאות בע"מ
5.קורין תוצרת חקלאית בע"מ
המשיבים

בשם המבקשת – עו"ד יוסף מאיר

החלטה

השופטת חני אופק גנדלר
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי באר-שבע (סגן הנשיא צבי פרנקל; 13463-12-16), בגדרה נדחתה בקשת המבקשת [התובעת בהליך שם- ח.א.ג.] לצירוף המשיבים 2- 5 כנתבעים נוספים בתובענה שנדונה בפני בית הדין האזורי (להלן – ההחלטה). כן הגישה המבקשת בקשת עיכוב ביצוע ההחלטה, לאור מועד דיון ההוכחות הקרוב שנקבע בתיק בית הדין האזורי.

הרקע לבקשה:
ביום 7.12.16 הגישה המבקשת תביעה לבית הדין האזורי כנגד מעסיקתה, המשיבה 1 (להלן – המשיבה), בגדרה העלתה המבקשת טענות כלפיה לפיהן היא לא בוטחה על ידה בגין אובדן כושר עבודה וביטוח פנסיוני, ועל כן נגרמו לה נזקים כלכליים כבדים, עת נפגעה ביום 16.8.12 בתאונת דרכים במהלך עבודתה, שבעקבותיה נקבעה למבקשת דרגת נכות בשיעור 100% לצמיתות, על ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי. על פי כתב התביעה (סעיף 23), "מאז התאונה התובעת אינה עוסקת בעבודה כלשהי". בכתב התביעה המקורי, סכום הנזק הנתבע היה 1,750,000 ₪. בחודש ינואר 2019 הגישה המבקשת בקשה לתיקון כתב התביעה, כך שיוגדל סכום הנזק הנתבע בסך נוסף של 585,265 ₪. בהחלטה מיום 2.4.19 התיר בית הדין האזורי את תיקון כתב התביעה.
כעולה מעיון במערכת נט המשפט, לאחר הגשת כתב הגנה ומיצוי ההליכים המקדמיים בתיק, התנהלו עשרה דיוני הוכחות בתיק (21.10.18, 11.12.18, 31.12.18, 4.2.19, 20.3.19, 3.4.19 ,8.4.19, 19.2.20, 10.6.20 ו-11.8.20. לצדדים קבוע דיון הוכחות נוסף ליום 19.11.20), המתפרסים על פני 191 עמודי פרוטוקול.
בדיון הוכחות מיום 10.6.20 נחקרה עדת ההגנה הגב' אמה ארד, רעייתו של המשיב 2, אשר הינו דירקטוריון במשיבה, ואשר היא עצמה עבדה במשיבה. במהלך חקירתה העידה (פרוטוקול עמ' 149) כי יש חפיפה בין התחומים של שתי החברות, המשיבה 1 והמשיבה 4, וכי:

ש. והחברה שנתבעת היא ממשיכה להיות פעילה?
ת. היא פעילה מאוד בקטן.
ש. ממי היא פעילה בקטן?
ת. מ-2015.
ש. לא מ-2016 במקרה?
ת. לא.
ש. אם אני מבין נכון, לחברה הנתבעת אין היום כמעט פעילות כלכלית?
ת. כן.

ביום 5.8.20 הגישה המבקשת בקשה לצירוף המשיבים 2- 5 כנתבעים נוספים בתיק. לטענתה, המשיבים 2- 3, שהם הדירקטורים של המשיבה ומי שהיו בעלי מניותיה עד לאחר הגשת כתב התביעה, העבירו אל המשיבות 4- 5 (להלן – חברות האחזקה) את כל מניותיהם במשיבה. כל זאת לשם הברחת נכסים וריקון קופתה של המשיבה. הרקע להגשת הבקשה, לטענתה, הוא "הודאת בעל דין" של עדת המשיבה בריקונה בפועל מתוכן כלכלי, כמובא בציטוט לעיל. לאור זאת, פנתה המבקשת למשרד חקירות על מנת לערוך חקירה כלכלית מקיפה אודות המשיבה. מהחקירה עלו ממצאים משמעותיים לגבי המשיבה והחברות המחזיקות במניותיה: שבועות ספורים לאחר הגשת התביעה, ביום 16.1.17, בעלי המניות הפרטיים במשיבה עד לאותו המועד, המשיבים 2- 3, העבירו את מלוא מניותיהם לשתי חברות האחזקה, תמורת סכום של 7,500,000 ₪. בעלי המניות קיבלו תמורה בגין המכירה, אולם המשיבה לא קיבלה כל תמורה בגין העברת המניות; למשיבה ולחברות האחזקה, קיים אופי דומה וקרוב של הפעילות העסקית שלהן והן אף מספקות שירותים דומים ללקוחותיהן, בתחום החקלאות. פעילות המשיבה לפני 2017 ולאחריה מצביעה בבירור על העברת רובה המכריע של הפעילות הכלכלית לחברות המחזיקות וזאת כעולה מכמות הבקשות אותן הגישו החברות לקבלת היתר להעסקת עובדים זרים וכן מהיקף הנמוך של קבלת כספים ותמיכות ממשרד החקלאות; למשיבה אין כמעט לקוחות פעילים; אין למשיבה נדל"ן בבעלותה ויש לה זכויות במספר כלים חקלאיים ישנים ומשועבדים. לטענת המבקשת, המשיבים 2- 3 ובני משפחותיהן שולטים בחברות האחזקה. על כן עתרה המבקשת להרמת מסך בין המשיבה לבין חברות האחזקה, בעלות מניותיה היום, ולהטלת אחריות אישית על הדירקטורים, המשיבים 2- 3.
על כך השיבה המשיבה, כי בשנים האחרונות נעשים שינויים ורה אורגניזציה בחברה - שאינם קשורים לתביעה שהוגשה בחודש 12/16 - על רקע הרצון של המשיבים 2- 3 לשלב את בני הדור השני בעסקי החקלאות. לאור האמור היה צורך בשינויים בחברה ולשם כך הוקמו שתי חברות בבעלות המשפחות הרלוונטיות, משפחת ארד ומשפחת קורין. בשלב הבא, הועברו כל מניות המייסדים לחברות המשפחתיות, כך שלמעשה נעשו שינויים בבעלות החברה, כך שבמקום המייסדים, החברה הפכה לבעלות על החברות המשפחתיות. התמורה בוצעה בין בעלי המניות היוצאים לבין בעלי המניות הנכנסים, כאשר ברור כי לחברה עצמה לא אמורה לצמוח כל הכנסה מהעברת מניות זו. העסקה בוצעה לפי שווי מניות (100%) של 7.5 מיליון ₪, המעידה על כך שהחברה סולבנטית ומבוססת. בהתאם למכתבו של רואה החשבון של המשיבה, שצורף לתגובה, במסגרת השינויים שנעשו בחברה, לא הועברו נכסים או פעילות עסקית אחרת של החברה לבעלי מניותיה הקודמים או החדשים והיא המשיכה להחזיק בנכסיה. החברה רשאית לשנות את עיסוקיה ופעילותה כאוות נפשה והחלטתה ופעילותה לא נחשבת כנכס. רואה החשבון מדגיש במכתבו כי בשינויים לא נעשתה כל הברחת נכסים וכי השינוי שנעשה בחברה לא קשור לתביעה בהליך זה ולמעשה השינויים החלו עוד שנים קודם להגשת התביעה. לטענת המשיבה, דו"ח החקירה שהגדישה המבקשת מבוסס על חשדות בעלמא. עוד טענה המשיבה כי מדובר על בקשה לתיקון כתב תביעה שמוגשת 4 שנים לאחר הגשת כתב התביעה המקורי וכחצי שנה לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן והמשמעות היא להחזיר את התיק ליומו הראשון, כאשר ההליך עתה נמצא בעיצומו של הליך הראיות ולמעשה נמצא כבר לקראת סופו. כמו כן בעלי הדין שיצורפו להליך לאחר 8 שנים מיום התאונה נשוא התביעה, יעלו מן הסתם גם טענת הגנה משמעותית של התיישנות. על כן, לא ברור אם תצמח תועלת מצירופם להליך. כן טענה לשיהוי בזמן הגשת הבקשה, שכן העברת המניות נעשתה בחודש 1/17, כאשר רשם החברות הוא מרשם הפתוח לכל, ולמעשה יכולה הייתה המבקשת לדעת על העברת המניות כבר בחודש 1/17. על כן, לדידה, יש לדחות את הבקשה.
בתגובת המבקשת טענה, כי תשובת המשיבה כללית ונעדרת מסמכים חשבונאיים, למעט מכתב קצר מאת רו"ח החברה, העומד בסתירה לדו"ח החקירה שהציגה. כמו כן, אין כל התייחסות לעדותה של הגב אמה ארד, שהעידה על כך כי אין היום במשיבה כמעט פעילות כלכלית. המבקשת שבה וטענה לגבי עיתוי העברת המניות בסמוך לאחר הגשת התביעה. כן השיבה, כי אין בסיס לטענות השיהוי וההתיישנות שכן מדובר בהברחת נכסים שהתרחשה לאחר הגשת התביעה, בסוף שנת 2016, וב-2017 ואילך. כמו כן, פעולות הברחת הנכסים נלמדו אך במסגרת עדותה של הגב ארד בחודש 6/20 ועל כן אין התיישנות בהתאם לסעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958. כמו כן בעניינו חל גם סעיף 7 לחוק ההתיישנות שעניינו הטעיה. כמו כן, ביחס לטענה בדבר החזרת התיק ליומו בראשון, טענה המבקשת כי לבית הדין יש הסמכות לצמצם היריעה ולמקד הפלוגתאות, כאשר היריעה מתמקדת בהברחת הרכוש מהמשיבה ולריקונה מנכסיה. אי צירוף המשיבים 2- 5 יגרום פגיעה קשה בזכויותיה של המבקשת, העלולה לעמוד בסופו של יום בפני שוקת שבורה, בשל מסכת המעשים של המשיבים.

החלטת בית הדין האזורי
בית הדין האזורי דחה את הבקשה, וזאת ממספר טעמים: היעדר עילה להרמת מסך, התיישנות ושיהוי. אשר להיעדר עילה להרמת מסך, כך נאמר:

"10. ...הגעתי למסקנה כי התובעת לא גילתה עילה להרמת מסך כנגד הנתבעים, המשיבים. כך, היא לא הוכיחה תשתית המלמדת על התקיימות המקרים החריגים המנויים בסעיף 6 לחוק החברות. העובדה כי מניות הנתבעת נמכרו לשתי חברות אחזקה נפרדות, אין בה כדי ללמד על פעילות שיש בה כדי לקפח את התובעת או להונות אותה, או שיש בו כדי ללמד על כך כי נעשה שימוש בישיות המשפטית הנפרדת של החברה על מנת לפגוע בתכליתה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר ליכולות שלה לפרוע חובותיה. אף אם הנתבעת אכן צמצמה פעילות, אין בכך כדי ללמד על עילה להרמת מסך. אין מניעה כי במהלך הליך משפטי, מניות בחברות נתבעות, יימכרו, חברות ייתמזגו, ישנו פעילות וכיו"ב. ובע כעולה מתצהירו של המשיב 2, בשנת 2012 ולאור חילוקי דעות, החליטו למכור המניות לחברות אחזקה בבעלות כל אחת מהמשפחות (ארד וקורין). אכן שמות החברות מלמדות על המשפחות המחזיקות בה. טענת התובעת כי מניות החברה נמכרה בגלל התביעה שהוגשה כנגדה- לא הוכחה. עוד לא הוכיחה כי נכון ליום זה החברה אינה מסוגלת לפרוע חובותיה. מקובל עלי טענת הנתבעת לפיה, מכירת המניות היא עסקה בין בעלי המניות ואין רלונטיות לתמורה אותה לא קיבלה הנתבעת, בגין המכירה".

אשר להתיישנות, נאמר כך:

"11. ...לטענת הנתבעת אין כל יעילות בצירוף הנתבעים לאור העובדה כי חלפו 8 שנים מיום התאונה. הנתבעת טענה להגנה מכח סעיף ההטעיה או התנהגות פסולה של הנתבע. לא התרשמנו שיש לקבל הטענות. דבר מכירת מניות החברה, היא הנתבעת לא הוסתר ולא נטען כי הוסתר ביודעין. כל אחד יכול היה לדעת בבדיקה מול רשם החברות, לאחר חודש 1/17 כי המניות נמכרו. על כן, נראה כי אין טעם לצרף את הנתבעים להליך מחמת התיישנות (ראו גם בר"ע (ארצי) 19168-07-19 קורנית שרובר - קורין - ארד (חקלאות) בע"מ (מיום 09.01.2020)".

טעם נוסף לדחיית הבקשה, כאמור, הוא השיהוי בו הוגשה הבקשה. וזו לשון ההחלטה:

"12. הנתבעת טענה לשיהוי. אכן, מדובר בבקשה שהוגשה בשיהוי ניכר וכבד ודי בכך כדי להצדיק את דחיית הבקשה. הבעלות במניות החברה התש כאמור בחודש 1/17, כאשר הבקשה הוגשה לאחר למעלה מ-3 שנים וחצי מהשינוי ולאחר שתוקן לבקשת התובעת פעם אחת כתב התביעה, שעה שהמידע היה פתוח לכל.
13. כי שיהוי, לא כל שכן שיהוי כבד, בהגשת בקשה לצירוף בעל דין, באופן בו כבר נוהל חלקו הארי של ההליך ונערכו דיוני הוכחות, עלול להוות טעם לדחייתה של הבקשה...
14. אף בענייננו, הבקשה מוגשת זמן רב לאחר שהחל ההליך וגם נשמעו דיוני הוכחות רבים. מבלי לגרוע מן האמור לעיל, צירוף נתבעים נוספים בשלב זה יפגעו באופן ממשי ביעילות הדיונים ובזכויות ואינטרסים של בעלי הדין. כאמור לעיל, נימוקה של התובעת להגשת הבקשה כעת (עדותה של הגב ארד), איננו טעם ראוי וממשי לשיהוי הכבד בהגשת הבקשה".

עוד הוסיף בית הדין האזורי כי:

"15. פסק הדין אליו מפנה התובעת (בג"ץ 132/15 ר-צ פלסטק בעמ ואח נ איפראימוב ואח' (מיום 5.4.17), עוסק בנסיבות שונות, שם נדחתה העתירה והורם המסך בין החברה לבעלי מניותיה, בנסיבות שבהן הוכח כי העובדים הועברו ממסגרת משפטית אחת לאחרת, בניגוד לחובת תום הלב – לא כך בענייננו.
16. על מנת להוכיח עילה להרמת מסך יש צורך להוכיח שיסודתיה התקיימו בתקופה הרלבנטית לתביעה, מה שאף לפי עמדת התובעת לא מתקיים כלל.
17. מן הטעמים המפרטים לעיל, אני דוחה את הבקשה".

על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפני.

טענות המבקשת
המבקשת חוזרת בבקשה שלפני על טענותיה בדבר "הודאת בעל דין" בדבריה של העדה הגב' ארד, בדבר ריקון הפעילות הכלכלית של המשיבה; אופי דומה וקרוב של הפעילות העסקית של המשיבה וחברות האחזקה; מכירת המניות בסמוך לאחר הגשת התביעה; וממצאי דו"ח החקירה, לפיהן הועברה רוב פעילות המשיבה לאחר שנת 2017 לידי חברות האחזקה, וכי למשיבה אין כמעט לקוחות פעילים, אין לה נכסי נדל"ן והיא בעלת זכויות במספר כלים חקלאים ישנים בלבד. על כן, לטענתה, נפלה נפלו טעויות מהותיות בניתוח התשתית העובדתית שבהחלטת בית הדין האזורי, שכן כל הראיות מצביעות על ריקון המשיבה מכל תוכן ממשי. ההחלטה חסרה ניתוח של הראיות שהגישה המבקשת; חסרת משקל לראיות שנמענה המשיבה מלהביא (כגון דו"חות כספיים לשנים 2017- 2020) והסתפקותה במכתב כללי וסתמי מאת רואה החשבון של המשיבה; ומתעלמת מהודאתה המפורשת של עדת המשיבה. כן טוענת כי בהחלטה נפלה סתירה פנימית, שכן על אף שקבע בית הדין האזורי כי המשיבה "אכן צמצמה פעילות" (כך הוא הציטוט בבקשה. לשון ההחלטה היא "אף אם הנתבעת אכן צמצמה פעילות..."- ח.א.ג.), לא נתן לכך משקל כלשהו בהחלטה. ההחלטה מתעלמת מכך שאין בתגובת המשיבה התייחסות ממשית באשר למצבה הכלכלי וכי היא נעדרת ניסיון להתמודד עם ראיות המבקשת. כמו כן, מתעלמת ההחלטה מההלכה הפסוקה בבג"ץ 132/15 ר-צ פלסטק בע"מ ואח' נ' איפראימוב ואח' (5.4.17), לפיה במצב דברים כזה עובר נטל הראיה של המשיבה להוכיח כי היא סולבנטית. כן מתעלמת מההלכה לפיה דוקטרינת הרמת המסך בבתי הדין לעבודה הינה מורחבת יותר מהמקרים הרגילים. עוד טוענת המבקשת, כי מאחר שהברחת הנכסים החלה בסוף שנת 2016, וכי דבר זה נודע רק בעקבות הגב' ארד בחודש 6/2019, ברי כי אין לקבל את טענות ההתיישנות והשינוי. תוצאת ההחלטה הינה מתן פרס לחוטאים.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף ללא צורך בקבלת תשובת הצד שכנגד.
החלטה בבקשה לצירוף בעל דין הינה החלטה דיונית מובהקת, אשר ערכאת הערעור ממעטת להתערב בה (ראו רע"א 1949/16 מ.ש. מוצרי אלומיניום בע"מ נ' דוד רחמים (7.4.16)). בנסיבות המקרה שלפניי לא מצאתי כי המקרה דנן בא בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בהחלטת בית הדין האזורי.
תקנה 41 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 קובעת כי בית הדין רשאי בכל עת להתיר לבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיהם, זאת על מנת להכריע בשאלות אשר שנויות במחלוקת. עם זאת, אשר להכרעה בשאלה האם יש לאפשר תיקון כתב תביעה, פסק השופט עמית ברע"א 3162/14 אברהם גזונטהייט נ' שלמה איזנברג (12.10.14) (להלן – ענין גזונטהייט) כי:

"נקודת המוצא היא, שתיקון כתב תביעה הינו עניין דיוני מובהק המצוי בתחום שיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות כגון דא אלא במקרים חריגים... המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים.
תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) קובעת כי בית המשפט רשאי בכל עת להתיר לבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיהם, זאת על מנת להכריע בשאלות אשר באמת שנויות במחלוקת. בהכרעה בשאלה אם יש לאפשר את תיקון התביעה, ישקול בית המשפט את אינטרס מבקש התיקון להעלאת טענה אמיתית אל מול אינטרס המשיב שיריעת הדיון לא תורחב שלא לצורך, ואת אינטרס הציבור ביעילות הליכים ואי הקצאת זמן שיפוטי יקר שלא לצורך... אמנם, התקנה נתפרשה  באופן ליברלי וברוחב לב בהתאם לאיזון הנדרש בין האינטרסים לעיל, אך בין היתר, על בית המשפט לבחון גם את השלב הדיוני בו מוגשת הבקשה, האם נהג המבקש בשיהוי בהגשת בקשת התיקון, והאם היעתרות לבקשה תגרום להכבדה והארכת ההליך וסרבולו... מקום בו מבוקש להוסיף עילת תביעה חדשה, בית המשפט ייעתר לכך בצמצום...  וככלל אין להפוך את התביעה לתביעה אחרת, בפרט בשלב מאוחר של ההתדיינות, ולאחר שההליכים התנהלו סביב כתב התביעה המקורי...".

בהיבט היישומי נקבע בענין גזונטהייט כי "הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה בשלב דיוני מתקדם ביותר, בתום דיוני ההוכחות וטרם שלב הסיכומים. בקשת התיקון התבססה על אירועים והתפתחויות אשר התרחשו לאחר דיוני ההוכחות, והיקף התיקון הנדרש, אשר עולה כדי הוספת 20 עמודים לכתב התביעה המקורי, ובתוכם הוספת סעדים חדשים, צפוי לגרום להכבדה והארכה משמעותית של בירור התביעה. ההתפתחויות החדשות מהוות בסיס לטענות חדשות של המבקש אשר אינן מצויות בגדרי חזית המחלוקת הקיימת בין הצדדים, ועל כך עמד בית משפט קמא בהחלטתו".
למקרא החלטת בית הדין האזורי עולה כי הוא יישם את אמות המידה שנקבעו בפסיקה תוך מתן משקל לשלב הדיוני בו מצוי ההליך (נוכח ריבוי דיוני ההוכחות והגם שאלה טרם הסתיימו); השיהוי בהגשת הבקשה לתיקון; מידת הפגיעה ביעילות הדיונים, בשים לב שהמדובר בבקשה להוספת בעל דין, עילה וסעד, כשההתפתחויות החדשות מהוות בסיס לטענות חדשות של המבקשת אשר אינן מצויות בגדרי חזית המחלוקת הקיימת בין הצדדים. בנוסף, בחן בית הדין האזורי באופן לכאורי בלבד את טיב העילה והטענות הנטענות, והגיע לכלל מסקנה כי אלה לא מטות את הכף לצידה, ולרבות משהנסיבות הנטענות התרחשו שנים לאחר התקופה הרלבנטית.
כאמור ערכאת ערעור ממעטת להתערב בהחלטה דיונית אם לתקן כתב תביעה או לצרף נתבעים, והדברים מקבלים משנה תוקף במקרה דנן נוכח כך שההחלטה ניתנה לאחר שנתקיימו דיוני הוכחות רבים. משכך, ובשים לב להנמקתו המפורטת של בית הדין האזורי – המיישמת כהלכה את אמות המידה שהותוו בפסיקה – לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור מיידית.
לאור האמור, לא מצאתי כי קמה עילה להתערבות בהחלטתה של הערכאה הדיונית, אשר אינה חורגת ממסגרת שיקול הדעת המוקנה לה ואשר בחרה לנקוט בדרך הזהירה שהותוותה בפסיקה בבקשה לתיקון כתב תביעה באופן המבוקש ובשלב הדיוני בו נמצא ההליך. בנסיבות אלו, איני נדרשת לגופן של טענות בדבר קיומה של עילה להרמת מסך או טענת ההתיישנות, וכל טענותיהם של הצדדים שמורות להם. כמו כן, בשים לב לתוצאה, לא נדרשתי לשאלת הסמכות העניינית בראי התקופות הרלבנטיות, אשר הצדדים ממילא לא התייחסו אליה.
סוף דבר- דין הבקשה להידחות. משנדחתה בקשת רשות הערעור, התייתרה ממילא בקשת עיכוב הביצוע. משלא התבקשה תשובת הצד שכנגד, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ז חשוון תשפ"א (04 נובמבר 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .