הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 63406-03-16

ניתנה ביום 04 אוגוסט 2016

שהלה ברזידה
המבקשת
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב

בשם המבקשת
-
עו"ד ענת גלעד-כרמל

החלטה

השופטת רונית רוזנפלד
1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת חנה טרכטינגוט; בל' 5802-09-14). בפסק הדין, דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקשת על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 29.7.14 (להלן גם: הוועדה). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למבקשת דרגת נכות בשיעור 0% בגין שומנים בדם, והעמידה את דרגת נכותה המשוקללת על 58%. בבקשתה טוענת המבקשת כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק דין קודם שניתן בעניינה.

2. עניינה של המבקשת נדון מספר פעמים לפני הוועדות הרפואיות. ביום 23.1.14 ניתן פסק דין לפיו הוחזר הדיון בעניינה של המבקשת לוועדה בהרכב חדש, אשר תנמק האם יש לקבוע לה נכות לפי סעיף 3(א) או סעיף 3(ב) לרשימת הליקויים, בשים לב לכך שההבדל בין תת-סעיפי הליקוי מסתכם ב"מתן תרופות או טיפולים רפואיים אחרים בהתמדה", ונוכח העובדה שהמבקשת מטופלת בליפיטור (בל' 11077-04-13, להלן: פסק הדין המחזיר).
לשלמות התמונה אפנה להוראת סעיף 3 לרשימת הליקויים הקובע כדלקמן:
"מחלות הבלוטות להפרשה פנימית (בלוטת התריס, מצר התריס, יתרת המוח, יתרת הכליה) הפרעות בפעילות (יתרה, מיעוטה או בלתי סדירה) עם סימנים קליניים ברורים (לא ממצאים מעבדתיים למיניהם בלבד) –
א
בלי הפרעה ניכרת בכושר העבודה ובמצב הכללי של החולה או מצב לאחר ניתוח או טיפול, לא נשארו סימני מחלה

0%
ב
מצב כמתואר ב-א, בעזרת תרופות או טיפולים רפואיים אחרים הניתנים בהתמדה

10%

..."

3. ביום 13.5.14 קבעה הוועדה כך:
"...
הוועדה עיינה בפס"ד מיום 23.1.14 וכן במסמכים רפואיים שבתיק לרבות מכתביה של רופאת המשפחה ד"ר ברגר תמר. מצויין שסובלת מהיפרכולסטרמיה מטופלת ע"י ליפיטור. בכל המסמכים אין תיעוד של סיבוכים של היפרכולסטרמיה המצריכים טיפולים בסינון דם אלא לאורך שנים מטופלת בטיפול תרופתי מינימלי. כמו כן היפרכולסטרמיה נקבע בבדיקות דם ואינו מהווה הפרעה תיפקודית יומיומית ולכן בדיון היום לא הביעה תלונות הקשורות להיפר כולסטרמיה. אי לכך הוועדה סבורה שנכותה בגין כך 0% לפי 3א. מעל 15 חודשים.
...".

בהמשך לדיון זה, ולאחר ששמעה את דברי באת כוח המבקשת, הבהירה הוועדה ביום 1.7.14 את החלטתה, וקבעה כדלקמן:
"בהמשך לדיון מ-13.5.14 ולאחר שמיעת דברי העו"ד הוועדה מבהירה את החלטה מ-13.5.14. היפרכולסטרמיה הינו גורם סיכון למחלות כגון סכרת, לב, מחלות חסימות כלי דם גדולים וכו'... לכן מקובל ברפואה לתת טיפול להפחתת רמת הכולסטרול בדם LDL כדי למנוע מחלות שצויינו לעיל. הדבר דומה שידוע שמחלת האסטמה הינה מחלה שנגרמת לאנשים שאלרגים לגורם כלשהו. אין נכות בגין גורם סיכון אלרגיה אלא בגין המחלה עצמה היינו אסטמה. כך גם המקרה כאן, עפ"י התקנות אין נכות בשל היפרכולסטרמיה ולכן הוועדה נתנה סעיף מותאם 0% המביא לידי ביטוי שגורם הסיכון הזה אינו מהווה הגבלה כלשהי תפקודית.
סעיף 3 ב מדבר על מחלות שמטופלות תרופתית ואילו כאן מדובר בגורם סיכון בלבד ולא במחלה שבאה לידי ביטוי קליני כלשהו.
לסיכום: מדובר בסעיף נכות מותאם 3 א שניתן בגין הסיכון ולא בגין מחלה אשר הטיפול התרופתי הינו להפחתת סיכון בלבד ואינו טיפול במחלה כלשהי".

ביום 29.7.14 סיכמה הוועדה את אחוזי הנכות שנקבעו למבקשת, והעמידה את שיעור נכותה בגין שומנים בדם על 0%. על כך הגישה המבקשת ערעור לבית הדין האזורי.

4. בפסק הדין קבע בית הדין כי אין מחלוקת כי מדובר בסעיף מותאם וכי לא נקבע סעיף מפורש לקביעת דרגת נכות בגין ליפידמיה. פסק הדין המחזיר הנחה את הוועדה לקבוע את דרגת נכותה של המבקשת בהתאם לסעיף 3 ברשימת סעיפי הליקויים, והבהיר כי הפרמטר המבחין בין סעיף ליקוי 3(א) לסעיף ליקוי 3(ב) מסתכם במתן תרופות או טיפולים אחרים בהתמדה. הוועדה התייחסה להנחיה זו, והבהירה כי בבואה להתאים את הסעיף, נקודת המוצא הינה כי ליפידמיה אינה מחלה ולכן הטיפול התרופתי אינו מכוון לטפל במחלה. הליפידמיה הינה לטענת הוועדה גורם סיכון למחלות כגון סכרת, לב ומחלות חסימות כלי דם גדולים, והטיפול התרופתי הינו להפחתת גורם הסיכון למחלה. לפיכך, הבהירה הוועדה מדוע הטיפול התרופתי אינו מעניק דרגת נכות לפי סעיף ליקוי 3(ב). מדובר בשיקול דעת רפואי של הוועדה, בו אין להתערב. בית הדין הוסיף וציין כי בישיבתה מיום 13.5.14 הבהירה הוועדה כי היפרכולסטרולמיה נקבעת בבדיקות דם ואינה מהווה הפרעה תפקודית יומיומית ואף בדיון המבקשת לא הביעה תלונות הקשורות להיפרכולוסטרומיה. לעומת זאת, סעיף ליקוי 3 דורש הפרעה בפעילות עם סימנים קליניים ברורים ולא ממצאים מעבדתיים בלבד, גם כאשר אין הפרעה ניכרת בכושר העבודה. נוכח זאת קבע בית הדין כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, ודחה את הערעור.

5. המבקשת טוענת בבקשתה, כי על פי הוראות פסק הדין המחזיר, היה על הוועדה לקבוע דרגת נכות לפי סעיף ליקוי 3(א) או 3(ב). פסק הדין המחזיר אינו מתייחס לשאלה האם סעיף ליקוי זה מתאים אם לאו בעניינה של המבקשת, ולא בכדי. מאחר שהובהר לוועדה בפסק הדין המחזיר כי היא מטופלת בליפיטור, היה על הוועדה לקבוע לה דרגת נכות בשיעור 10% לפי סעיף 3(ב). נוכח זאת, קביעת הוועדה בנוגע לפרמטר התרופתי כאילו מדובר בסעיף מותאם, ועל כן אין לקבוע נכות בגין טיפול תרופתי, אינה רלוונטית. המבקשת מציינת עוד, כי הוועדה החליטה שלא ליישם את סעיף 3(ב) על יסוד קביעתה בנוגע לטיפול בסינון דם והפרעה תפקודית יום יומית. אלה הן דרישות שאינן קיימות כלל בשני סעיפי הליקוי. עוד קבעה הוועדה שאין לקבוע דרגת נכות בגין גורמי סיכון, על אף שהשאלה האם היפרכולסטרומיה היא גורם סיכון, מחלה או בעלת ביטוי קליני לא עלתה בשלב זה של הדיון. בהקשר זה מציינת המבקשת כי "זו אינה קביעה ראשונה של ועדה שהכל פתוח לפניה. אלא מוחזר מכוח פס"ד שמכוון אותה בדיוק לסוגיה". קביעותיו של פסק הדין מושא הבקשה שוללות למעשה את פסק הדין המחזיר, ומצדיקות את החלטת הוועדה שלא לפעול על פיו. המבקשת מדגישה, כי הדיון בעניינה הוחזר לוועדות מספר פעמים, עם הנחיה ברורה ליישם את אחד הסעיפים בעניינה של המבקשת בשים לב למבחן אחד ויחיד, והוא השימוש בתרופות. בנסיבות אלה, ומאחר שהוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, טוענת המבקשת כי על בית הדין לקבוע את דרגת נכות של המבקשת על פי סעיף 3(ב).

6. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות. זאת, מן הטעמים כמפורט להלן.

7. כאמור, עניינה של המבקשת הוחזר לוועדה בהרכב חדש, על מנת שתנמק האם יש לקבוע לה נכות לפי סעיף 3(א) או סעיף 3(ב) לרשימת הליקויים, בשים לב לכך שההבדל בין תת-סעיפי הליקוי מסתכם ב"מתן תרופות או טיפולים רפואיים אחרים בהתמדה", ונוכח העובדה שהמבקשת מטופלת בליפיטור. מהוראות אלה לא ניתן ללמוד על כך שהוועדה הייתה מחויבת לקבוע למבקשת דרגת נכות לפי סעיף 3(ב), אלא כי בית הדין הורה לוועדה להתייחס לסעיף הליקוי ולהבהיר איזה תת סעיף ליקוי מתאים ליישום בעניינה.
בהתאם להנחיות פסק הדין המחזיר, הבהירה הוועדה כי על פי התקנות אין נכות בגין היפרכולסטרומיה, ולפיכך יש ליישם את סעיף ליקוי 3 כסעיף מותאם. נוכח מצבה של המבקשת שאינו כולל סיבוכים, הגבלה תפקודית או ביטוי קליני כלשהו, ואינו מצריך טיפול נוסף פרט לטיפול תרופתי מינימאלי, ראתה הוועדה לנכון להתאים בעניינה של המבקשת את סעיף ליקוי 3(א) בגינו נקבעת דרגת נכות בשיעור 0%.
אשר לטענות המבקשת כי הוועדה ציינה דרישות שאינן קיימות בסעיף הליקוי יובהר, כי ברישא לסעיף הליקוי נקבע כי יישום הסעיף מצריך "הפרעות בפעילות (יתרה, מיעוטה או בלתי סדירה) עם סימנים קליניים ברורים (לא ממצאים מעבדתיים למיניהם בלבד)". בהתאם לדרישות אלה ציינה הוועדה כי אין במבקשת ביטוי קליני להיפרכולסטרמיה. עוד ציינה הוועדה כי המבקשת מטופלת תרופתית על מנת להפחית את הסיכון הנובע ממצב זה, ולא משום שמדובר במצב רפואי שבא לידי ביטוי קליני. משלא מתקיימות במבקשת דרישות אלה, ברורה מסקנת הוועדה מדוע אין להתאים למבקשת את סעיף ליקוי 3(ב), ואין להתערב בשיקול דעתה הרפואי.

8. הנה כי כן, קביעת הוועדה היא קביעה רפואית, המבוססת בחומר הרפואי כפי שהונח לפניה. לא מצאתי כי נפלה בה או בפסק דינו של בית הדין האזורי טעות משפטית שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

9. סוף דבר
הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשע"ו (04 אוגוסט 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .