הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 60785-01-19

ניתן ביום 01 אפריל 2019

המוסד לביטוח לאומי
המערער
-

עזת חרבתאווי
המשיבה

בפני: הנשיאה ורדה וירט ליבנה, סגן הנשיאה אילן איטח, השופט מיכאל שפיצר

בשם המערער – עו"ד כפיר אמון
בשם המשיבה – עו"ד ח'אלד ג'ועבי

פסק דין

השופט מיכאל שפיצר
לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים ( השופט כאמל אבו קאעוד – סגן נשיא ; ב"ל 71429-11-17) אשר קיבל את ערעור המשיבה על החלטת הוועדה הרפואית לעררים ( אי כושר) מיום 13.09.17 ( להלן – ועדת הערר). ועדת הערר דחתה את ערעור המשיבה וקבעה כי המשיבה לא איבדה 50% מכושרה לתפקד במשק הבית.
בהחלטתי מיום 03.03.19 התבקשו הצדדים להביע את עמדתם ביחס לאפשרות שבית הדין ידון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות לערער וזאת בהתאם לתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב- 1991. המבקש כלל הסכמה זו בנימוקי הערעור, והמשיבה הודיעה על הסכמתה.
רקע עובדתי
המשיבה הינה בת כ-62, חולה במחלת הסרטן מאז שנת 1996. בנוסף סובלת המשיבה ממחלת לב, סכרת ולחץ דם גבוה. ביום 20.2.2017 הגישה המשיבה למבקש תביעה לקצבת נכות כללית, ועדה מדרג ראשון ( אי כושר) קבעה כי המשיבה לא איבדה למעלה מ50% מכושרה לתפקד במשק בית, ולפיכך דחה המבקש את תביעתה.
על החלטה זו הגישה המשיבה ערר. ביום 13.9.2017 דנה ועדת הערר בעניינה של המשיבה. ועדת הערר חזרה על קביעת הוועדה מן הדרג הראשון לפיה המשיבה לא איבדה 50% מכושרה לתפקד במשק הבית, ודחתה את הערר.
על החלטה זו ערערה המשיבה בפני בית הדין האזורי וטענה כי ועדת הערר לא ערכה לה בדיקה כמקובל על מנת לבדוק את מידת מוגבלותה או לאמת את תלונותיה, וכן הוועדה לא התייחסה לחסך התפקודי ממנו היא סובלת.
פסק דינו של בית הדין האזורי
בית הדין קמא קיבל את הערעור וקבע כי החלטת ועדת הערר מנומקת וברורה ואינה נגועה בחוסר סבירות קיצוני. אלא שלצד האמור, מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה אכן לא ערכה למשיבה בדיקה פיזית כדי לעמוד על יכולת התפקוד שלה, לא הוצע לה להיבדק, והיא לא ויתרה מפורש על בדיקה כאמור.
בנסיבות אלה, קבע בית הדין קמא כי חל פגם משפטי בעבודת וועדת הערר, עת לא ערכה למשיבה בדיקה פיזית. בית הדין קבע כי היה על הוועדה לקבל את הסכמת המשיבה לוויתור על בדיקתה, ומשלא ניתנה הסכמה כאמור יש להשיב לוועדה את עניינה של המשיבה על מנת שתערוך לה בדיקה ותקבל את ההחלטה בעניינה אף על סמך בדיקה זו.
טענות המבקש
בבקשת רשות הערעור, טוען המבקש, כי טעה בית הדין קמא בכך שקבע כי נפל פגם משפטי בעבודת ועדת הערר. בית הדין קמא קבע כי " החלטת הוועדה מנומקת וברורה" ולפיכך היה על בית הדין לדחות את ערעור המשיבה.
לטענת המבקש, שגה בית הדין קמא עת קבע כי ועדת הערר לא ביצעה בדיקה כדי לעמוד על יכולת התפקוד של המשיבה. לטענת המבקש הוועדה ערכה למשיבה בדיקה באמצעות שאלות וראיון כמקובל בוועדות אי כושר, ולא חלה כל חובה על הוועדה לערוך למשיבה בדיקה פיזית. על פי ההלכה הפסוקה, אופן ביצוע הבדיקה וסוגה נתון לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה ולצורך העולה מנסיבות כל מקרה ומקרה ואל לו לבית הדין להתערב בשיקול הדעת המקצועי של הוועדה.
עוד טוען המבקש, כי בפני ועדת הערר עמד פרוטוקול הוועדה הרפואית בו מפורטים ממצאי הבדיקה הפיזית של המשיבה, ולפיכך לא היה צורך בבדיקה פיזית חוזרת. מקביעתו של בית הדין קמא עולה כי הוועדה לעררים ( אי כושר) חייבת לבצע בדיקה פיזית דבר אשר עשוי להוות פגיעה במבוטחים שלא לצורך. הוועדה לעררים ( אי כושר) היא וועדה מקצועית שתפקידה שונה מהוועדה הרפואית ותהיה זו טעות לקבוע כי היא חייבת לערוך בדיקה פיזית.
עוד טוען המבקש כי שגה בית הדין קמא כשביסס את מסקנתו על סמך תקנות 3 ו- 6 לתקנות הביטוח לאומי ( ביטוח נכות) (סמכויות ועדה רפואית וועדה לעררים), התשמ"ד-1984, כיוון שמתקנות אלה כלל לא עולה כי מתחייבת בדיקה פיזית דווקא.
טענות המשיבה
המשיבה טוענת כי הבקשה לא מעוררת שאלה משפטית עקרונית אשר מצדיקה מתן רשות ערעור, עוד טוענת המשיבה התוצאה אליה הגיע בית הדין קמא מוצדקת וסבירה והיא סומכת ידיה על נימוקיו.
הכרעה
לאחר שעיינו בכלל החומר שבתיק, בטענות הצדדים, ובפסק הדין של בית הדין האזורי מצאנו כי דין הערעור להתקבל.
בבר"ע (ארצי) 41056-05-17 ציונית פפו- המוסד לביטוח לאומי (13.10.17) נפסק כי: " בית דין זה עמד לא אחת על כך שנוכח ההפרדה בין "הרשויות שבסמכותן לקבוע את ה'נכות הרפואית' לבין הרשויות שבסמכותן לקבוע את ה'נכות המזכה בגמלה'", על הוועדה לעררים (אי כושר) להתייחס לתפקודה של עקרת הבית ולקבוע את נכותה התפקודית, ולא לדון במצבה הרפואי (בר"ע (ארצי) 16198-05-14 עאסלה עזיה - המוסד לביטוח לאומי (8.9.14) וההפניה שם)."
כאמור, תפקידה של הוועדה לעררים (אי כושר) אינו כשל הוועדה הרפואית. על הוועדה לעררים (אי כושר) לקבוע את נכותה התפקודית של המשיבה. לצורך כך, בפני וועדה זו עמדו המסמכים הרפואיים של המשיבה ואף פרוטוקול ממצאי הוועדה הרפואית שבדקה אותה. לוועדה אף נתונה הסמכות לקבוע אילו בדיקות נדרשות לצורך קביעת מסקנותיה ואל לו לבית הדין להתערב בשיקול דעתה המקצועי.
מעיון בפרוטוקול הדיון של ועדת הערר עולה כי הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים, התייחסה לליקויי המשיבה כפי שאלו עולים מפרוטוקול הוועדה הרפואית אשר קבעה את אחוזי הנכות הרפואית של המשיבה, ולהשפעתם על תפקודה במשק הבית. כמו כן ועדת הערר התייחסה לגילה של המשיבה לתלונותיה ולתשובותיה ביחס לעבודות הבית שבאפשרותה לבצע. הוועדה נמקה את החלטתה:
"לדעת הוועדה בהתייחס לליקויים שאובחנו שהם בדרגת חומרה קלה יחסית יכולה לבצע את מרבית עבודות הבית תוך כדי הפסקות לצורך מנוחה. תתקשה לבצע עבודות דורשות מאמץ פיזי ניכר או הרמת משאות כבדים אשר אינן מהוות כדי 50% מכושרה לתפקד."
כפי שקבע בית הדין קמא החלטת ועדת הערר מנומקת וברורה ואינה נגועה בחוסר סבירות קיצוני אשר דורש את התערבות בית הדין.
מקובלת עלינו עמדת המבקש לפיה הסעיף 3 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות)(סמכויות ועדה רפואית לעררים וועדה לעררים), תשמ"ד-1984, אינו דורש בדיקה פיזית דווקא וועדת הערר יכולה להסתפק בראיון על פי שיקול דעתה.
לאור האמור, לא מצאנו כי נפל פגם משפטי בעבודת ועדת הערר אשר מצדיק את התערבות בית הדין.
סוף דבר- הערעור מתקבל. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ה אדר ב' תשע"ט (01 אפריל 2019), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

ורדה וירט-ליבנה,
נשיאה, אב"ד

אילן איטח,
סגן נשיאה

מיכאל שפיצר,
שופט