הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 59035-01-20

ניתנה ביום 28 ינואר 2020

שירה בר אלי
המבקשת
-
מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ

המשיבה

בשם המבקשת – עו"ד חגית שרים

החלטה

השופטת חני אופק גנדלר
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי ירושלים ( השופט דניאל גולדברג; ק"ג 32464-04-19) ( להלן – ההחלטה), בגדרה הורה בית הדין האזורי על צירוף נתבעים. כמו כן, לפני בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

רקע והחלטת בית הדין האזורי:
המבקשת הגישה כתב תביעה כנגד מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ ( להלן – מנורה) וכנגד מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ ( להלן – המשיבה), למתן סעד הצהרתי להכיר בה כידועה בציבור של מר משה שיפמן ז"ל ( להלן – המנוח), לצורך קבלת קצבת שאירים כ"אלמנת מבוטח".
המשיבה הגישה בקשה לצירוף צד לתובענה, במסגרתה ביקשה לצרף את ילדי המנוח להליך, "משעה שלתוצאות ההליך עלולה להיות השלכה משפטית על זכויותיהם ככל ויוכרו כיורשי המנוח ( הגם שלמיטב ידיעת המבקשת, נכון למועד זה טרם ניתן צו ירושה ו/או צו קיום צוואה)" [הדגשה במקור- ח.א.ג.]. שכן, "בהקשר זה קובע סעיף 49( ה) לתקנון המבקשת [ המשיבה כאן- ח.א.ג.], כי מבוטח שנפטר ואין לו שאירים... יהיו יורשיו על פי דין זכאים למשיכת כספי המבוטח בסכום חד פעמי שיחושב על פי נוסחת ערכי פדיון" [הדגשות במקור- ח.א.ג.]. כן טענה כי גם בשל יעילות הדיון יש לצרפם, שכן צירופם ימנע הליכים עתידיים. עוד טענה שצירופם להליך חיוני, על מנת לשפוך אור על העובדות השנויות במחלוקת בדבר היות המבקשת ידועה בציבור של המנוח.
המבקשת התנגדה לבקשה, שכן לטענתה, בכתב התביעה צרפה מסמכים רבים המעידים על היותה ידועה בציבור של המנוח, ואף בתגובה זו צרפה מסמכים נוספים לכך לפי דרישת המשיבה, ובכך עמדה בכל מבחני הפסיקה להוכחת תביעתה. כמו כן, משהמשיבה תפעל על פי פסק דין, היא לא תהיה חשופה להליכים עתידיים מצד יורשי המנוח. לטענתה, המשיבה הגישה בקשה זו אך בשל רצונה לשלם סכום חד פעמי ליורשים ולא קצבה חודשית לאלמנה, ובכך לחסוך בעלויותיה, חרף סרבול ההליך ויצירת סכסוך משפחתי.
לאור שאלת הבהרה מטעם בית הדין האזורי, הודיעה המשיבה שעל פי רישומי קרן הפנסיה, בתאריך 23.7.19 פנה בן המנוח ארד שיפמן לקרן הפנסיה, בבקשה לקבל מידע אודות משיכת כספי המנוח המצויים בקרן הפנסיה, וכן כי על פי אתר האינטרנט של הרשם לענייני ירושה, תלויה ועומדת בקשה מטעם בן המנוח מר איתי שיפמן למתן צו קיום צוואה.
בהחלטה מיום 12.1.20, קיבל בית הדין האזורי את בקשת המשיבה והורה על צירופם של ילדי המנוח- איתי שיפמן, אסנת שיפמן וארד שיפמן. לשון ההחלטה:

"1. מאחר שהתקבלה אצל הנתבעת 2 [ המשיבה כאן- ח.א.ג.] פניה של אחד מבניו של המנוח בקשר לאפשרות של הגשת בקשה למשיכת כספים, בית הדין סבור שצירוף ילדיו של המנוח, כפי שהתבקש על ידי הנתבעת 2, נדרש לצורך הכרעה ביעילות ובשלמות בשאלות השנויות במחלוקת.
[...]
3. הנתבעת 1 תמציא לנתבעים הנוספים – ילדי המנוח – את כתבי הטענות בהליך...
4. הנתבעים הנוספים יגישו כתבי הגנה בהליך תוך 30 ימים מיום שהמסמכים דלעיל יומצאו להם".

על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפני.
לשלמות התמונה אציין, כי לאחר שמנורה ( הנתבעת 1 בהליך שם) הודיעה בכתב ההגנה מטעמה שהיא מותירה את ההחלטה בתביעה לשיקול דעת בית הדין, ולאחר שהמשיבה ( הנתבעת 2 בהליך שם) לא הגישה כתב הגנה מטעמה בחלוף המועד - ניתן ביום 20.5.19 פסק דין המקבל את התביעה. אולם לאחר בקשה מטעם המשיבה להבהרת פסק הדין, ניתנה בהחלטה מיום 24.6.19 הבהרה כי פסק הדין חל רק לגבי מנורה ולא לגבי המשיבה, וכתב הגנה שהגישה המשיבה באיחור מתקבל לתיק.

בקשת רשות ערעור
לטענת המבקשת, נפלה שגגה בהחלטה, שכן אין להבחין בין המשיבה לבין מנורה, רק מכיוון שלטענת המשיבה פנה אליה אחד מבניו של המנוח ( ואגב כך מתקנת כי ארד היא בתו של המנוח ולא בנו) בקשר לאפשרות הגשת בקשה למשיכת כספים. לטענתה, אין באמור בכדי ליצור שוני ולהפוך את מי שהוכרה על פי תנאי הפסיקה כידועה בציבור של המנוח, למי שאינה מוכרת ככזו, ודאי בשעה שהתקנון של שתי הנתבעות זהה. כן חוזרת על טענותיה דלעיל, שהמשיבה לא תהיה חשופה להליכים עתידיים מצד יורשי המנוח ושהמשיבה הגישה בקשה זו אך בשל רצונה לחסוך בעלויות. כמו כן טוענת, ששגה בית הדין האזורי שעה שהחליט בבקשת ביניים ולא הכריע בתביעה לגופה, שעה שצרפה את כל המסמכים הנדרשים - לרבות הודעת בת המנוח אסנת שיפמן שהמבקשת והמנוח חיו כידועים בציבור - ועמדה בכל מבחני הפסיקה להוכחת תביעתה. כמו כן, לטענתה, שגויה ההחלטה עת גרמה לסרבול ההליך, עקב ניהולו מול צדדים רבים, לרבות בת אחת של המנוח המתגוררת בהודו, ויצירת אפשרות לסכסוך משפחתי בין המבקשת לילדי המנוח.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות, וזאת אף ללא צורך בקבלת תשובת הצד שכנגד.
הסמכות לצרף צד להליך מעוגנת בתקנה 18(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, הקובעת כי:

"בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית הדין או הרשם, לבקשת בעלי דין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על... הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית הדין דרושה כדי לאפשר לבית הדין לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה".

נקודת המוצא היא כי ההחלטה בדבר צירוף בעל דין הינה החלטה דיונית מובהקת, אשר ערכאת הערעור ממעטת להתערב בה. לעניין זה נפנה לדברי השופט סולברג ברע"א 1949/16 מ.ש. מוצרי אלומיניום בע"מ נ' דוד רחמים (7.4.16). וכך נאמר:

"אזכיר כי ההחלטה על צירופם של בעלי דין היא החלטה דיונית מובהקת, הנתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. בהחלטות מסוג זה, לא תמהר ערכאת הערעור להתערב אלא במקרים חריגים (רע"א 8247/12 טלל בע"מ נ' Doruk ev Gerecleri Sanayi ve Ticaret Limited Sirketi, פסקה 6 וההפניות שם (24.12.2012); ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמעון, פסקה 33 (22.1.2015); רע"א 2228/15 ג'י.טי.אס. פאוור סולושנס לימיטד נ' נתיבים דרום בע"מ, פסקה 19 וההפניות שם (9.7.2015) (להלן: "עניין נתיבים"))".

בנסיבות המקרה שלפניי לא מצאתי כי המקרה דנן בא בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בהחלטת בית הדין האזורי.
כאמור לעיל, צירוף צד נדרש על מנת "להכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה". יתרה מכך, "לעיתים דרוש הצירוף כדי למנוע פגיעה במי שעלול להיות מושפע מתוצאות ההליך בבית הדין... כאשר בית הדין שוקל בקשה לצירוף צד, הוא יבחן אם אין חשש כי הצד שמבקשים לצרף ייפגע מתוצאת פסק הדין אם לא יצורף" (י' לובוצקי סדר הדין בבית הדין לעבודה ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, מהדורת 2016, פרק 10 עמ' 11- 12). לא מצאתי כי בהחלטה נפל פגם המצדיק התערבותה של ערכת הערעור. החלטה בדבר צירוף בעל דין להליך הינה החלטה דיונית המבטאת הכרעה קולו של מי ראוי או נדרש להישמע בהליך השיפוטי. במקרה זה הושתתה ההחלטה על ההשלכות הפוטנציאליות שעשויות להיות לקבלת התובענה על ילדי המנוח, קרי אפשרות משיכת כספי הפדיון, כשבעניין זה ערכה בתו של המנוח בירור עם הקרן בנוגע לאפשרות זו. השלכות פוטנציאליות אלה – ומבלי שאביע עמדה לגוף העניין – מצדיקות בנסיבות העניין צירוף ילדי המנוח להליך על מנת שיהא בידם להשמיע קולם טרם מתן הכרעה העשויה להשליך עליהם. יובהר, כי החלטתי מתמקדת אך בהיבט הדיוני של צירוף ילדי המנוח להליך לשם הכרעה "ביעילות ובשלמות" בהליך כאמור בתקנה 18 לתקנות, ואיני מביעה דעה בשאלות המהותיות, אשר דינן להתברר בהמשך ההליך בבית הדין האזורי. בתוך כך איני מוצאת גם להידרש בשלב זה לשאלת היחס בין מנורה למשיבה, כשטענות הצדדים שמורות להם.
מכל האמור, לא מצאתי כי ההחלטה שנתן בית הדין האזורי, בהיותה החלטה דיונית מובהקת, מצדיקה מתן רשות ערעור מיידית. 
סוף דבר – דין בקשת רשות הערעור להידחות. משנדחתה בקשת רשות הערעור, מתייתר הצורך לדון בבקשת עיכוב הביצוע עד למתן הכרעה בבקשת רשות הערעור . משלא נתבקשה תשובת הצד שכנגד, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ב' שבט תש"פ (28 ינואר 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .