הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 59032-12-17

ניתנה ביום 15 ינואר 2018

ליאור קובץ'
המבקש
-
פנאי אולימפיק קייטנות נופש איכותיות
המשיבה

המבקש בעצמו

החלטה

השופט רועי פוליאק

בקשת רשות ערעור על פסק דין בהליך דיון מהיר, שניתן ביום 14.12.2017 על ידי בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (השופטת דגית ויסמן ונציגת הציבור עליזה מעין; ד"מ 41533-11-15). בית הדין דחה את תביעת המבקש לקבלת הפרשי שכר שנמנעו ממנו, לטענתו, בגין ביטול ניהול קייטנת קיץ בישוב צור הדסה, ופסק כי על המבקש לשלם למשיבה הוצאות בסך 4,000 ₪.

רקע

המבקש התקשר עם המשיבה, במהלך חודש מאי 2015, בהסכם לפיו ינהל קייטנת קיץ שהייתה אמורה להתחיל ביום 1.7.2015. בסופו של דבר המבקש לא מילא את התפקיד לשמו נשכר, בשל נסיבות שנויות במחלוקת בין הצדדים. המבקש הגיש תביעה נגד המשיבה להשלמת שכר העבודה בגין שעות ההכנה לקייטנה, תשלום על ימי הקייטנה בהם לא עבד בשל הפרת החוזה, פיצויי הלנת שכר והוצאות משפט.

מפסק הדין עולה כי שתי מחלוקות עיקריות בין הצדדים עמדו ביסוד התביעה: הראשונה, האם הסיבה לסיום ההתקשרות בין הצדדים הייתה בעטיה של המשיבה שביקשה לפעול בניגוד להנחיות שנקבעו בחוזרים של משרד החינוך ולהעסיק מספר מדריכים נמוך מהתקן, או שמא הייתה בעטיו של המבקש שסבר כי ימצא מקום עבודה אצל מפעיל אחר וביקש, לפיכך, להשתחרר מההתקשרות עם המשיבה תוך העלאת טענות שאין להן יסוד; השנייה, האם בפרק הזמן שקדם לפתיחת הקייטנות זכאי היה המבקש לשכר שעתי של 45 ₪, כפי ששילמה המשיבה, או לשכר שעתי של 60 ₪ כטענת המבקש.

בית הדין האזורי קיבל את גרסת המשיבה להשתלשלות העניינים, ופסק ביחס למחלוקת הראשונה בין הצדדים כי " מהראיות עולה כי התובע הוא שסרב לנהל את הקייטנה, מסיבותיו שלו ובנסיבות אלה אינו זכאי לפיצויים בגובה השכר שיכול היה להשתכר אם היה ממלא את התפקיד אליו נשכר" (סעיפים 15 – 16 לפסק הדין); באשר למחלוקת השנייה בין הצדדים פסק בית הדין, לאחר שניתח את הסעיפים הרלוונטיים בחוזה שבין הצדדים, כי "מנוסח שני הסעיפים שהובאו לעיל עולה כי היתה הסכמה בין הצדדים שאם מסיבה כלשהי, לא תבוצע המשימה המרכזית שבגינה התובע נשכר לעבודה - ניהול קייטנה (בניגוד לפעולות הכנה לפני תחילת הפעילות), התובע יהא זכאי לשכר של 45 ש"ח לשעה בלבד בגין השעות שעבד והשקיע בהכנה לפתיחת הפעילות. על כן לדעתנו, יש לקבל את עמדת הנתבעת לפיה גם בנסיבות בהן התובע לא ניהל את הקייטנה, מאחר שהוא זה שהחליט על סיום ההתקשרות בין הצדדים ... יש לנהוג על פי סעיף 4.10 לחוזה העוסק בשכר בגין פעולות הכנה בלבד..." (סעיף 8 לפסק הדין). על כן, דחה בית הדין את תביעת המבקש ופסק כי ישא בהוצאות המשיבה בסך של 4,000 ₪.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין. בבקשה כתב המבקש מדוע, לטעמו, יש בבקשתו כדי להצדיק מתן רשות ערעור, משום שהבקשה "מעלה סוגיה משפטית בעלת חשיבות ציבורית מובהקת ... לסוגיה אשר הועלתה בו יש משמעות והשפעה ישירה על בריאותם, ביטחונם וחייהם של מאות אלפי ילדים המבלים בחופשות החגים והקיץ בקייטנות. בסוגיה זו משמעות נורמטיבית בקביעת קווים ומסוכמות [צ"ל 'מוסכמות' – ר.פ.] מחייבים בכל הקשור לתקן העסקת מדריכים בקייטנות, בדגש על מניעת פעילות בניגוד לדין ע"י גופים פרטיים". עוד טען המבקש כי היה על בית הדין "לבדוק את ההנחיות שנקבעו בחוזרים של משרד החינוך בשאלת התקן הנכון להעסקת מדריכים בקייטנות הקיץ לסוגיהן אל מול מספר החניכים, תוך התייחסות לאחת הפעילויות היותר נפוצות בקייטנת קיץ – פעילות רחצה בבריכה".

המבקש העלה טענות נוספות, המתמקדות בעיקרן במכתב מנהל תחום בטיחות ארצי במשרד החינוך, הנושא את התאריך 6.5.2015 וכותרתו "עדכון לחישוב מלווים/מדריכים במהלך רחצה לחוזר קייטנות ובכלל", המהווה עדכון לחוזר מנכ"ל לגביי קייטנות, שעל פי הוראות העדכון "בקייטנת יום המתקיימת בברכה או בחוף ים יש למנות מדריך אחד לכל 15 חניכים". טענות המבקש הן כי שגה בית הדין כשלא הכריע בטענותיו כי התקן מחייב 2 מדריכים על כל 15 חניכים; שגה בית הדין כשלא הכריע כי המנהל והמדריך הראשי בקייטנה אינם נחשבים כמדריכים בפועל; שגה בית הדין כאשר קבע כי אנשי הצוות שהמשיבה העסיקה בקייטנה היה מספק ועמד בדרישות; הדגש של בית הדין היה צריך להיות על מספר המדריכים אשר היה בכוונת המשיבה להעסיק, ולא במספר המדריכים שהועסקו בסופו של דבר בקייטנה; בית הדין טעה כשקבע כי טענת המבקש על כך שהיו אמורים להיות בקייטנה רק ארבעה מדריכים לא הוכחה; בית הדין טעה כאשר המעיט בחשיבותם של ארבעת ימי הבריכה, מתוך 15 ימי פעילות סך הכל, אשר תוכננו כימי פעילות בקייטנה; בית הדין טעה כאשר קבע שהמבקש סרב לנהל את הקייטנה מסיבותיו; שגה בית הדין כאשר פסק כי מגיע למבקש שכר שעתי של 45 ₪ ולא 60 ₪, המגיעים לו על פי החוזה; לאור כל זאת, טוען המבקש, כי טעה בית הדין כאשר דחה את תביעתו לפיצוי בגובה השכר שיכול היה להשתכר אם היה ממלא את התפקיד אליו נשכר ואת הפרשי השכר אותם תבע, ולכן יש לקבל את הבקשה וליתן רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי.

דיון והכרעה

תכליתו של הדיון המהיר היא להגיע ל"הכרעה צודקת ומהירה" בתביעות כספיות שהיקפן מוגבל. כפועל יוצא מכך קבע המחוקק, כי – בניגוד לפסק דין בהליך "רגיל" – פסק דין בהליך של דיון מהיר אינו מצמיח זכות ערעור, אלא הגשת ערעור כפופה לקבלת רשות (ראו: סעיפים 31(ב) ו – 31(ד), בהתאמה, לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969; השוו: סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הקובע כלל דומה לתקיפת פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות). ואכן, בפסיקה עקבית של בית דין זה נקבע, כי התערבותה של ערכאת הערעור בפסקי דין שניתנו בהליך דיון מהיר תהיה מצומצמת ביותר ותוגבל לבירור שאלות משפטיות (דב"ע נז/9-12 קוריאט – שובל (27.4.1998)), בעיקר במקרים בהם נפלה טעות משפטית בולטת בפסק הדין או טעות משפטית שהשלכותיה משמעותיות והאינטרס בתיקונה עולה על האינטרס בניהול מהיר של ההליך (בר"ע 10060-09-15 נתיבי רוני בע"מ – חייאב (21.9.2015)).

לאחר בחינת בקשת רשות הערעור ולאחר שנתתי את דעתי על פסק הדין ומכלול החומר בתיק בית הדין האזורי, הגעתי לכלל מסקנה כי לא נדרשת תשובה לבקשה, משנסיבות הענין אינן מצדיקות מתן רשות ערעור תוך חריגה מהכלל המנחה של התערבות מצומצמת בהליכי דיון מהיר. להלן אנמק, בתמצית המתחייבת, את טעמיי.

זכאות המבקש לשכר שנמנע ממנו בגין ניהול קייטנה - המבקש אמנם ממקד את עיקר טענותיו לסוגיית התקן המחייב של מספר המדריכים המופקדים על כמות חניכים בפעילות בקייטנה המתקיימת בבריכה או בים, אך בית הדין האזורי פסק כי "יש לקבל את גרסת הנתבעת להשתלשלות העניינים" וכי הסיבה לסיום ההתקשרות ביוזמת המבקש אינה מחסור, נטען, באנשי צוות, אלא "סיבותיו שלו". הקביעה דלעיל, הנסמכת על התרשמותו הבלתי אמצעית של בית הדין מהעדויות ועל השתלשלות העניינים, כפי שפורטה בפסק הדין, היא קביעה עובדתית מובהקת שערכאת ערעור לא תתערב בה בכלל ובהליך דיון מהיר בפרט. ממילא, הדיון בסוגית מספר אנשי הצוות ופרשנות מכתב מנהל תחום הבטיחות, אינה נדרשת לענייננו.

השכר השעתי – בטיוטת הסכם ההתקשרות, הכוללת שינויים בכתב ידו של המבקש, ומשקפת את הסכמת הצדדים, נכתב שהתמורה למבקש תעמוד על 60 ₪ לשעה, אך "במידה ולא תפתח הקייטנה, מפאת חוסר רישום של מספר של ילדים", ישולם שכר של 45 ₪ לשעת עבודה בטרם פתיחת הקייטנה. בית הדין פסק, כי בנסיבות העניין פרשנות ההסכם היא כי מקום בו לא בוצעה המשימה העיקרית של ניהול הקייטנה יעמוד התשלום בגין פעולות ההכנה על 45 ₪. בקשת רשות הערעור אינה מצביעה על "טעות משפטית בולטת" או טעות משפטית שהשלכותיה משמעותיות, אלא מציעה פרשנות שונה להוראה הסכמית החלה במערכת היחסים הפרטנית שבין הצדדים. משטענת המבקש אינה מעלה שאלה משפטית שראוי לדון בה בהליך זה, הגם שלטענת המבקש ניתן היה לפסוק אחרת, דינה להידחות.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות

ניתנה היום, כ"ח טבת תשע"ח (15 ינואר 2018) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .

רועי פוליאק, שופט