הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 58587-07-20

ניתנה ביום 03 אוגוסט 2020

מירי גלר
המבקשת
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב

בשם המבקשת – עו"ד ד"ר אמיר קמינצקי

החלטה

סגן הנשיאה אילן איטח
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי באר שבע (השופט משה טוינה; ב"ל 36963-12-19) בו התקבל ערעור המבקשת על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן – הוועדה) בתחום הנכות הנפשית ונדחה ערעורה ביחס לנכות הנוירולוגית.
רקע
ביום 16.6.2002, במהלך עבודתה, יצאה המבקשת לשתות מים ואיבדה את הכרתה. ביום 23.6.2002 עברה המבקשת תאונת דרכים כתוצאה מאיבוד הכרה. לאחר מספר איבודי הכרה נוספים אובחנה המבקשת כחולת אפילפסיה.
האירוע מיום 16.6.2002 הוכר על ידי המוסד כתאונת עבודה. ההליך שבפנינו נסוב סביב טענות המבקשת ביחס לפגיעה הנוירולוגית שלטענתה קשורה לתאונה, ועל כן נסקור בקצרה את ההליכים הרלבנטיים לפגיעה זו.
ביום 29.6.08 התכנסה וועדה רפואית לעררים וכתבה בהחלטתה כדלקמן:
".. הוועדה חזרה ועיינה במסמכים שבתיק כולל במכתב ושל ד"ר לוזון מ-16/04/08 על פיו נמצאת באיזון טוב ויציב לגבי מחלתה ומס' התקפים קצרים מועט, לדעתו אין צורך באשפוז וניטור EEG, בממיצא בבדיקת ה-MRI הינו מימצא מיבני המתואר בשכיחות גבוהה עם אפילפסיה מאז C.P.S. הממיצא הינו אורגני ואינו נגרם מלחץ בעבודה. העובדה שעברה ניטור EEG וידאו שבמהלכו סבלה מהתקף כזה אך לא נרשמה פעילות חשמלית פתולוגיות מביאה לדיון את האפשרות שהתקפים אינם כולם אפילפטים.
כל בדיקת ה-EEG המתועדת בתיק כולל מבחן אקטיבציה עם סליין במהלך האשפוז היו תקינים למעט בדיקה אחת בעת חסך שינה שהצביעה על פעילות טמפולרית משמאל.
עולה שאלה האם שינוי המבנה המוצגת ב-MRI שבוודאי אינו תוצאת לחץ בעבודה הנמצא בצד שמאל אותו צד שנצפתה פעילות טמפלרית משמאל ב- EEG, האם ניתן להכיר כגרימה מלאה בהתקפים. יתרה מזו כפי שהוכח בעת ניטור ה-EEG לא כל ההתקפים הינם ממקור אורגני. לדעת הוועדה מאחר ומצבי סטרס עשויים להביא מהכח אל הפועל מחלה רדומה יש להכיר באופן חלקי בהתקפים. לאור מכתבו של ד"ר לוזון המציין שמאוזנת מבחינת התקפים... אנו מעריכים את נכותה בשיעור 20% לפי ס' 30(5)( II)(ב) ממנה יש לנכות מצב קודם בשיעור 10% לפי סעיף 30(5)(II)א. המצב הקודם במקרה זה מתייחס לעובדה שקיים שינוי מבני במוחה ושהמחלה האפילפטית עשויה הייתה לפרוץ בכל מקרה בשלב זה או אחר בחייה.."
לאחר התייעצות עם וועדת הרשות התכנסה הוועדה ביום 30.11.2008 וקבעה למבקשת נכות יציבה בשיעור 15% החל מיום 22.2.2007 (נקבעו 20% ומהם נוכו 10% והפעילו תקנה 15 במלואה).
בשנת 2015 הגישה המבקשת בקשה להחמרת מצב. ביום 8.7.2015 התכנסה ועדה רפואית מדרג ראשון וקבעה כי אין החמרה במצבה של המבקשת.
המבקשת הגישה לוועדה ערר על ההחלטה של הדרג הראשון. ביום 23.11.2016 התכנסה הוועדה רשמה את תלונות המבקשת וביקשה לקבל את תיקה הרפואי של המבקשת וכן להתייעץ עם פסיכיאטר ונוירולוג.
המבקשת נבדקה על ידי נוירולוג שכתב בחוות דעתו כדלקמן:
"היועץ עיין במסמכים שהוגשו, בשנת 2015 נבדקה 4 פעמים אצל ד"ר פרקש 25/6/15 מציין שני התקפים אפילפטיים 3 חודשים
ב- 10/15 מציין ד"ר פרקש שהתובעת מוסרת על החמרה במאורעות לאחרונה 2-3 בחודש. ב- 11/15 אין התייחסות להתקפים למעט אמירה שאין לשלול התקף לילי והפניה ל- EEG. בחודש 12/15 מתלוננת על בילבול, הפרעות התמצאות, אין התייחסות להתקף אפילפטי. ב-04/10 מציין החרפה עליה בהתקפים בזמן וסת. עברה ניתוח שרוול. אין התייחסות להתקפים אפילפטיים מעבר לכך. ב- 08/16 מציין שההתקף האחרון לפני שבועיים.
ד"ר פרקש רופא מטפל ערך חוו"ד פרטית ומציין שמדובר 2-4 התקפים בחודש. ההתקפים אותם תארה המערערת ובעלה, הם מסוג אב פטיטמל על פי הגדרת סעיף 30(5), ונכותה על פי מספר ההתקפים המקסימלי העולה מחוו"ד הינה 20% כפי שנקבע בעבר. אין החמרה נוירולוגית במצבה."
הוועדה אימצה את חוו"ד הנוירולוג וקבעה כי אין החמרה במצבה של המבקשת. במקביל נדחתה תביעת המבקשת בכל הנוגע לפיברומיאלגיה ולנכות נפשית.
המבקשת ערערה לבית הדין האזורי (ב"ל 15520-07-17). בית הדין האזורי קיבל את הערעור באופן חלקי ונקבע כי ענינה של המבקשת יוחזר לוועדה בשני היבטים (להלן – פסק הדין המחזיר ):
"א. בהיבט הנפשי ....
ב. בהיבט הנוירולוגי – תתייחס הוועדה לחוות דעתה של ד"ר פרקש ולעובדה כי זו קבעה כי ההתקפים מלווים באיבודי הכרה והאבחנה בין אלו לבין התקפים שאינם מלווים באיבודי הכרה. הוועדה אף תתייחס לנוסח הסעיף החדש."
בעקבות פסק הדין המחזיר התכנסה הוועדה ביום 10.12.18.
מפי המבקשת נרשמו הדברים הבאים:
"... מצרף דף מהנוירולוג המטפל. חוזרים על חוו"ד ד"ר פרקש, יש לדון בהחמרת ההתקפים יש להתייחס לכאבי הראש. בנכות כללית נתנו נכות משמעותית 60% ועל אותה תקופה. ד"ר פרקש מתייחס להתקפים עם התעלפות. הוועדה ניכתה מצב קודם. גם בפס"ד אין. החמרה באה לידי ביטוי שאין עבר קודם בתחום האפילפסיה. גם בפס"ד מקבלים את הטענה לגבי ניכוי עבר רפואי. אם מביאים חוו"ד לענין מצב קודם יש להתייחס לכך למרות שהדבר נראה חלוט. יש לדון במצב קודם ולהתייחס לכך מחדש. מפנה לסעיף 15 בפס"ד שדן בעניין נוירולוגי בצורה מפורטת יש הם סעיפי ליקוי שחל בהם שינוי.."
בהחלטת הוועדה נכתב:
"הוועדה עיינה והתכנסה מכוח פס"ד מיום 4.7.18 ושמעה את דבר התובעת ובא כוחה ומבקשת:
חוו"ד ד"ר פרקש
פס"ד
החלטה על הנכות הראשונית והפחתת מצב קודם
חוו"ד פסיכיאטר
הוועדה מבקשת להבהיר מבחינה משפטית, האם ניתן לשנות החלטה על ניכוי מצב קודם שוועדה שדנה בהחמרת מצב כאשר לא הוגש ערעור על ניכוי מצב קודם בהליך המקורי. וכן האם העובדה שבחוו"ד אין התייחסות לניכוי מצב קודם יש לפרשה כהעדר מצב קודם (חוו"ד פרטית)..."
הוועדה שבה והתכנסה ביום 7.8.19. הוועדה דנה בתחום הנוירולוגי וקבעה כדלקמן:
"הוועדה עיינה בפסק דין מיום 4.7.18 ע"פ נתבקשה להתייחס להיבט הנפשי ולחוו"ד
ד"ר פרנקל בהתייחס להיבט הנוירולוגי שבתחום זה יש להתייחס לחוו"ד ד"ר פרקש ולעובדה כי זו קובעת כי ההתקפים מלווים באיבוד הכרה והאבחנה בין אלו לבין התקפים באיבוד הכרה, תוך התייחסות בנוסח הסעיף החדש.
הוועדה חזרה ועיינה בתיק ובמסמכים בחוו"ד עפ"י המתואר, התקף איבוד ההכרה הראשון היה בתקופת לחץ בעבודה בעת שהתכופפה לשתות מים מהברז אז נפלה ונמצאו סימני חבלה קלים במצח. במהלך השנים בוצעו מספר בדיקות EEG שהיו תקינות למעט אחת שביצעה בעת חסך שינה שהצביע על פעולות טמפורלית משמאל. ביצע MRI שהצביעה על אטרופיה טמפורלית למרות שדיווח על אירוע של איבוד הכרה במהלך אישפוז ביה"ח . לא נמצאה קורלציה ודיווח זה ב- EEG זאת למרות שהייתה ביחידת הוידאו EEG תוך מעקב צמוד. בעבר קבעה הוועדה כי לאור השוני המבני בבדיקות ה- MRI הביא מצב הדחק בו הייתה בעבודה את מחלת האפילפסיה מהכוח אל הפועל ונקבעה נכות בשיעור 20% לפי סעיף 30(5)( II‎)(ב) אז נוכה מצב קודם בשיעור 50% בשל העובדה שקיים שינוי מבני במוחה ושמחלת האפילפסיה הייתה עשויה לפרוץ בכל מקרה בשלב כלשהו אחר בחיה. על החלטה זו לא הוגש ערר והינה החלטה חלוטה. הוגשה בקשת החמרה על קביעת ועדה זו. ד"ר פרקש בחוו"ד מתאר התקפים בתדירות 2-4 בחודש מלווים באיבוד הכרה והמליץ על נכות לפי סעיף 30(1) העוסק בהתקפים מסוג גרנדמל. הוועדה אינה מקבלת דעתו לאור תיאור ההתקפים התואמים יותר התקפים מסוג פטיטמל שגם הם מלווים באיבוד הכרה אך בעבר היו ברשימת התקפים בסעיף 30(5) והנכות נקבעה בעבר על פי סעיף זה. הוועדה התבקשה להתייחס לסעיפים החדשים על פי סעיפים אלו הסעיף המתאים הינו 30(2) וע"פ הסעיף החדש ומספר ההתקפים מהם סובלת התובעת ע"פ חוו"ד ד"ר פרקש, תואם נכות בשיעור 40% - ע"פ סעיף 30(2)(ג). מכך הוועדה מנכה מצב קודם בשיעור 10% עפ"י סעיף 30(5)(II)(א)– סעיף ישן. סה"כ נכותה בשיעור 30% בגין מחלת האפילפסיה."
ביום 4.12.19, לאחר קבלת המלצת ועדת הרשות סיכמה הוועדה את דיוניה כדלקמן:
"נכויותיה כדלהלן: בשיעור 40% עפ"י ס' 30(ב)(ג) בניכוי 10% עפי ס' 30(5)(II)(א). כמו כן נכותה בשיעור 10% עפ"י ס' 34(ב)(2).
הוועדה עיינה בפרוטוקול ועדת הרשות מיום 11.9.19 ומקבלת אותה לפיה יש להפעיל תקנה 15 במלואה. נכותה מונעת מהתובעת לשוב לעבודתה".
פסק דינו של בית הדין האזורי
המבקשת ערערה לבית הדין האזורי על ההחלטה. בית הדין קיבל את ערעור המבקשת בתחום הנפשי. בתחום הנוירולוגי נדחה ערעור המבקשת. נקבע כי מכוח הוראות פסק הדין המחזיר הוועדה לא הייתה רשאית לבחון מחדש את שאלת ה"מצב קודם" וכי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר בהיבט הנוירולוגי: התייחסה לחוות הדעת של ד"ר פרקש, לאופי ההתקפים ולנוסח סעיף הליקוי החדש. בנסיבות אלה נקבע כי אין צורך להידרש לשאלה העקרונית אותה העלתה המבקשת ביחס לסמכותה של הוועדה לפתוח מחדש החלטה חלוטה של ועדה קודמת שקבעה כי למבוטח מצב קודם.
בקשת רשות הערעור
בבקשה שלפני טוענת המבקשת כי הוועדה טעתה בכך שלא התייחסה התייחסות מלאה לחוות הדעת של ד"ר פרקש ובקביעתה בדבר קיומו של עבר קודם בתחום הנוירולוגי. לטענת המבקשת הוראות פסק הדין המחזיר משמעם כי הוועדה הייתה חייבת להתייחס לניכוי מצב קודם. עוד נטען כי הוועדה ביססה קביעתה בדבר ניכוי מצב קודם על החלטת ועדה רפואית מיום 29.6.08 אשר ביססה את קביעותיה על סעיף ליקוי ישן השונה באופן מהותי מהחדש, וכן כי עריכת ניכוי מצב קודם נעשה על ידי הוועדה משנת 2008 בניגוד להלכה הפסוקה להוראות סעיפים 120-1121 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, ומבלי שההחלטה נתמכת במסמכים רפואיים. המבקשת מוסיפה וטוענת כי ההחלטה בדבר ניכוי מצב קודם אינה החלטה חלוטה וכי כפי שניתן להעמיד לדיון מחדש שאלות של קשר סיבתי ניתן לעשות זאת גם בשאלת מצב קודם.
הכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה ובכלל החומר מצאתי כי דינה להדחות, מהטעמים הבאים:
מקובלת עלי קביעת בית הדין האזורי לפיה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר לא היה על הוועדה לדון בשאלת המצב הקודם. פסק הדין המחזיר הורה לוועדה להתייחס לאמור בחוות הדעת של ד"ר פרקש ביחס לאופי ההתקפים וכן להתייחס לסעיפי הליקוי בנוסחם המעודכן. הוועדה פעלה בהתאם להוראות אלה. אין בהוראות לוועדה דרישה להתייחסות לשאלת המצב הקודם, ועל כן בשים לב לכך שמדובר בהחלטה חלוטה משנת 2008 ברי כי מבלי שישנה הוראה מפורשת לוועדה לשוב ולהתייחס להחלטה חלוטה זו, הרי שהוועדה לא הייתה מוסמכת לעשות כן.
אוסיף כי עיון בהחלטה משנת 2008 מעלה כי לכאורה ישנו קושי בקביעת הוועדה בדבר ניכוי מצב קודם. יחד עם זאת מדובר בהחלטה חלוטה אשר לא נתקפה בזמן, ובוודאי שהמקום לתקוף אותה אינו במסגרת התכנסות חוזרת של וועדה בעקבות פסק דין מחזיר. המבקשת לא הצביעה על טעם המצדיק פתיחה של החלטה חלוטה זו, שנים לאחר שנקבעה, וקביעתה כי אין מדובר בהחלטה חלוטה נטענה בעלמא ואינה מתיישבת עם הפסיקה בענין.
סוף דבר – הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ג אב תש"פ (03 אוגוסט 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .