הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 57700-01-19

ניתן ביום 03 יוני 2019

המוסד לביטוח לאומי
המבקש
-
בנימין אילנה
המשיבה

לפני: הנשיאה ורדה וירט ליבנה, סגן הנשיאה אילן איטח, השופט מיכאל שפיצר

בשם המוסד – עו"ד כפיר אמון
בשם המשיבה – עו"ד ד"ר אמיר קמינצקי

פסק דין

סגן הנשיאה אילן איטח
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי באר שבע ( השופט יוסף יוספי; ב"ל 12518-12-17) אשר קיבל את ערעור המשיב על החלטת הוועדה הרפואית לעררים ( נפגעי עבודה) מיום 22.11.17 ( להלן - הוועדה) וקבע כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר ( ב"ל 6620-03-17) והורה על החזרת עניינו של המשיב לוועדה בהרכב אחר.
הרקע לבקשה והליכים קודמים
המשיבה נפגעה בעבודתה ביום 30.5.14 והמוסד הכיר בפגיעה כתאונת עבודה. הפגיעה שהוכרה היא פגיעה במרפק ימין בלבד. תביעת המשיבה להכיר בפגיעה בידה וכתפה הימנית וכן בצווארה נדחתה ( ב"ל 16768-08-15).
ועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה ביום 30.8.15 קבעה למשיבה נכויות זמניות מיום 30.5.14 ועד ליום 6.11.14 ונכות יציבה בשיעור 0% החל מיום 7.11.14.
המשיבה הגישה ערר על החלטת הדרג הראשון. הוועדה התכנסה ביום 22.2.17, דחתה את ערר המשיבה וקבעה כי נכותה היציבה הינה בשיעור 0%. בהחלטתה התייחסה לטענות המשיבה בתחום הנפשי וקבעה כי אין קשר סיבתי בין מצבה הנפשי לתאונה (".. נראית כפי גילה.. התמצאות תקינה חשיבה תקינה ללא מחשבות שווא או מחשבות אובדניות, אפקט דיכאוני חסר גיוון אין עדות להפרעה בפרספציה. הועדה עיינה במכתבו של ד"ר בן ציון מ5/15 המציין מצב עבר אך לדבריו הייתה ברמיסיה טובה תחת טיפול. בפועל במסמכים הרפואים מצוין שסובלת ממצב דכאוני מ 2009 ובוועדה 15.3.11 קיבלה נכות צמיתה בגין הפרעת פניקה.. לאור זאת הוועדה קובעת כי אין קשר סיבתי בין מצבה הנפשי כיום לבין האירוע הנדון"), וכן קבעה כי לא מצאה מגבלה בעמ"ש צווארי וזאת בניגוד לקביעת פרופ' עטר בחוות דעתו. ביחס למרפק ציינה הוועדה כי " לא היו כל תלונות בקשר למרפק"".
המשיבה ערערה על ההחלטה ( ב"ל 6620-03-17) ובפסק הדין שניתן בהסכמת הצדדים נקבע כי עניינה של המשיבה יוחזר לוועדה על מנת שתפעל כדלקמן ( להלן - פסק הדין המחזיר):
"בתחום האורתופדי – הוועדה תתייחס לאמור בחוות הדעת מאת פרופ' עטר מיום 15.05.2015 בעניין המרפק.
בתחום הנפשי – הוועדה מתבקשת להתייחס התייחסות עניינית ומנומקת לחוות הדעת מאת ד"ר בנציון ולקביעתו " להערכתי מדובר בהחמרה משמעותית של הפרעה חרדתית שכבר הייתה בהפוגה מלאה עם דכדוך נלווה".
כמו כן, הוועדה תיתן את דעתה כי הנכות בשיעור 30% שהוענקה למערערת בנכות כללית הינה נכות זמנית.
הוועדה תזמן את המערער וב"כ לדיון בפניה ותאפשר להם לטעון את טענותיהם בנושאים הנ"ל.
הוועדה תפרט ותנמק החלטתה באופן שבית הדין יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה."

הוועדה התכנסה ביום 22.11.17 ובהחלטתה קבעה כך:
"הוועדה עיינה בפס"ד מ-11.9.2017, 23.7.2017 ומתייחסת אליו כדלקמן: באישור הרפואי של פרופ' עטר מ- 15.5.15 ההתייחסות למרפק ימין היא כדלקמן:
'רגישות ממוקמת מעל הפאיקונדיל הלאטרלי. מבחן מרפק טניס חיובי'. אין שום ציון לטווחי תנועה, מאחר וקיימים מספר מבחנים על מנת לאבחן מרפק טניס לא צויין ע"י פרופ' עטר איזו בדיקה גרמה לו לאבחן מרפק טניס. רגישות כשלעצמה אינה מהווה אבחנה של מרפק טניס. בבדיקתה ע"י הוועדה מתאריך 22.2.17 לא היו כל תלונות המתייחסות למרפק. הוועדה מפנה לתלונותיה כפי שנמסרו בתאריך 22.7.17 מאחר ולא היו תלונות בקשר למרפק. הוועדה בדקה את מרפק ימין. ??? טווחי התנועות זהים לאלו שמשמאל, אין כל עדות לפגיעה המעידה על פגיעה ב-ECR ארוך וקצר המוכרים כמרפק טניס. תלונותיה יכולים להתאים לתסמונת התעלה הקוביטלית או לחילופין לרדיקולופטיה, ואין כל ממצא במפרק ימין.

מבחינה נפשית: ע"פ פס"ד מיום 11.9.17 התבקשה הוועדה להתייחס לחוו"ד ד"ר בן ציון ולקביעתו ' להערכתי מדובר בהפרעה חרדתית שהייתה כבר בהפוגה מלאה'. בקריאה של כל חוו"ד של ד"ר בן ציון נראה כי מאז האירוע השתנו חייה ומייחס את עיקר הבעיה לבעיה הצווארית אשר לא הוכרה ע"י ביה"ד ( בפס"ד מ 23.7.2017). כמו כן, הוועדה הנוכחית קבעה שאין נכות בתחום המרפק ואין נכות הקשורה לטניס אלבו. כמו כן, אמנם הנכות שנקבעה בעבר היא 30% נכות זמנית אך עובדתית המשיכה לקבל טיפול תרופתי נוגד דיכאון משך כל השנים. גם היום בשיחה גב' בינימין ברוב הגינותה אומרת כי עיקר הבעיה היא בגין צוואר וגב ובעצם איברים אלו לא הוכרו בגין התאונה הנדונה.
לסיכום: ההחמרה באם הייתה ( הייתה נכות זמנית 30% קודם למועד התאונה) קשורים מחד לאברים שלא הוכרו בגין התאונה הנדונה ולמצבה הנפשי הקודם."

פסק הדין מושא הבקשה
המשיבה ערערה לבית הדין האזורי. בית הדין האזורי קיבל את הערעור וקבע כי החלטת הוועדה בתחום האורתופדי אינה מנומקת כראוי נקבע כי אין התייחסות לקביעתו של פרופ' עטר שמצא פגימה מסוג מרפק טניס, וכי הגם שפרופ' עטר לא פירט את המבחנים שערך היה על הוועדה בבואה לשלול את האמור בחוות הדעת להתייחס לממצאים שהיא מצאה בבדיקתה מהם הסיקה כי המשיבה אינה סובלת ממרפק טניס.
באשר לתחום הנפשי נקבע כי גם בהנמקת הוועדה בתחום זה נפל פגם. זאת מכיוון שד"ר בן ציון ייחס את מצבה הנפשי לקושי בתפקוד הגופני מאז התאונה, וכי בניגוד לקביעת הוועדה הוא לא קבע כי הגורם הבלעדי למצבה הוא הצוואר ואף עולה מחוות דעתו כי למשיבה היו כאבים במרפק. בנוסף נקבע כי התייחסות הוועדה לנכות הנפשית הקודמת עובר לתאונה אינה מנומקת דייה, הוועדה לא התייחסה באופן מנומק לכך שנקבעה למשיבה נכות נפשית באופן זמני בלבד עד שנת 2012 וכי לאחר מכן המשיבה עבדה ותפקדה במשך למעלה משנתיים ולא הייתה במעקב פסיכיאטרי למעט טיפול תרופתי.
לאור המפורט לעיל קבע בית הדין האזורי כי הוועדה לא פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר וכי עניינה של המשיבה יועבר לוועדה בהרכב אחר.

בקשת רשות הערעור
המוסד בבקשתו טוען כי הוועדה מילאה באופן מפורט ומנומק אחר הוראות פסק הדין המחזיר.
בתחום האורתופדי - הוועדה התייחסה לחוות הדעת של פרופ' עטר והסבירה כי רגישות כשלעצמה אינה מהווה אבחנה של מרפק טניס. הוועדה התייחסה לתלונות המשיבה, ופירטה את ממצאי בדיקתה הקלינית בה לא מצאה כל עדות לפגיעה המאפיינת מרפק טניס. בחוות דעתו של פרופ' עטר אין פירוט של ממצאי בדיקתו, אלא למעשה ציון של האבחנה בלבד. לפיכך מאחר שממצאיה שונים מאלה של פרופ' עטר ניתן להבין את השוני מחוות הדעת. הוועדה לא מצאה את הממצאים התומכים בקביעותיו של פרופ' עטר ולפיכך ברור כי מסקנותיה וקביעותיה שונות, ודי בכך כדי לצאת ידי חובת ההנמקה.
בתחום הנפשי – הוועדה התייחסה לחוות הדעת של ד"ר בן ציון והסבירה כי הוא מייחס את עיקר הפגיעה לפגיעה בצוואר אשר לא הוכרה כפגיעה בעבודה, ועל כן החלטת הוועדה בענין זה מובנת, וביחס לנכות הזמנית הוועדה מנמקת כי המשיבה המשיכה לקבל טיפול תרופתי. המוסד טוען כי בית הדין האזורי טעה בכך שלא שם את הדגש על כך שהפגיעה בצוואר ובגב לא הוכרה. כן נטען כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה.
המשיבה טוענת בתשובתה כי הוועדה לא התייחסה לחוות הדעת של פרופ' עטר כנדרש ממנה בפסק הדין המחזיר.
בתחום האורתופדי נטען כי פרופ' עטר כתב שמעבר לרגישות במרפק " Tennis Elbow Test חיובי", מכאן עולה, לטענת המשיבה, כי פרופ' עטר ערך מבחנים למרפק טניס שהיו חיוביים. כמו כן, כך נטען, האבחנה של מרפק טניס נמצאת במסמכי קופת החולים כבר בסמוך לתאונה. הוועדה לא התייחסה לחוות הדעת של פרופ' עטר זו הפעם השנייה. לטענת המבקש לא ניתן לומר כי מדובר בממצאים שונים.
בתחום הנפשי נטען כי הוועדה סילפה את האמור בחוות דעתו של ד"ר בן ציון, שכן הלה קבע כי מצבה הנפשי של המשיבה התדרדר בשל קושי בתפקודה הגופני מאז התאונה מבלי לציין כי הגורם הבלעדי למצבה הוא פגיעה בצוואר. כן נטען כי קביעת הוועדה לפיה המשיבה הייתה כל השנים עם נכות נפשית אינה מתיישבת עם העובדה שהמשיבה עבדה החל משנת 2012 בעבודה קבועה וניהלה חיים תקינים. לטענת המשיבה לו הייתה עומדת בפני הוועדה קודם לתאונה הייתה נקבעת לה, אם בכלל, נכות נפשית נמוכה משמעותית מזו שממנה סובלת כיום וכי והתאונה היא שהחמירה באופן משמעותי את מצבה. נטען כי בהתאם לפסיקה הוועדה הייתה צריכה לערוך חשבון " עובר ושב" ולקבוע מה הייתה הנכות עובר לתאונה. צדק בית הדין בהחליפו את הרכב הוועדה וזאת מכיוון שקריאת החלטות הוועדה מעלה בבירור כי הוועדה עשתה כל שביכולתה כדי לא לקבוע את נכותה של המשיבה בהתאם להוראות פסק הדין. כן נטען כי אין מחלוקת שהפגיעות בגב ובצוואר לא הוכרו אלא שלטענת המבקש הנכות הנפשית היא תוצאה של התאונה ולא תוצאה של הנכות הצווארית.
המוסד בתגובתו מדגיש כי אין מקום לעריכת חשבון עובר ושב וזאת נוכח קביעתה החד משמעית של הוועדה בדבר העדר קשר סיבתי בין התאונה למצבה הנפשי של המשיבה.
דיון והכרעה
בהחלטה מיום 10.4.19 התבקשו הצדדים להביע עמדתם לאפשרות כי בית הדין ידון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור בהתאם לתקנות בית הדין לעבודה ( סדרי דין), תשנ"ב-1991. הצדדים הודיעו על הסכמתם לאפשרות זו. לאור הסכמת הצדדים נדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.
לאחר שעיינו בכלל החומר שבתיק ושקלנו את טענות הצדדים מצאנו כי דין הערעור להתקבל. להלן נבאר טעמינו.
הוועדה התכנסה בעקבות פסק הדין המחזיר אשר הורה לוועדה להתייחס למספר עניינים הנוגעים לתחום האורתופדי והנפשי, על כן יש לבחון האם פעלה הוועדה בהתאם להוראותיו:
בתחום האורתופדי - הוועדה התבקשה להתייחס לחוות הדעת של פרופ' עטר. לשם התייחסות לחוות הדעת בדקה הוועדה את המבקשת וציינה כי " טווחי התנועות זהים לאלו שמשמאל, אין כל עדות לפגיעה המעידה על פגיעה ב-ECR ארוך וקצר המוכרים כמרפק טניס", לפיכך בהעדר ממצאים אחרים או נתונים נוספים עליהם ביסס פרופ' עטר את מסקנתו בדבר מרפק טניס, החלטת הוועדה מהווה התייחסות מספקת לחוות הדעת. חובת ההנמקה עומדת ביחס ישיר לנתונים המצויים בחוות הדעת, ועל כן חוות דעת אשר כוללת אבחנה ללא פירוט של ממצאים או ביסוס לאבחנה של המומחה, דורשת הנמקה מועטה יותר, ודי בהנמקת הוועדה כי לא מצאה בבדיקתה ממצאים התומכים באבחנה שבחוות הדעת.
בתחום הנפשי - הוועדה התבקשה להתייחס הן לחוות הדעת של ד"ר בן ציון והן לעובדה שהנכות הנפשית שנקבעה למשיבה בנכות כללית הייתה זמנית בלבד, וכי מאז המשיבה תפקדה ועבדה. הוועדה התייחסה לאמור בחוות הדעת של ד"ר בן ציון והדגישה כי קריאת חוות הדעת במלואה מעלה כי השינוי בחיי המשיבה אליו מתייחס ד"ר בן ציון הוא הפגיעה הצווארית, אולם הפגיעה הצווארית לא הוכרה כתאונה בעבודה, ועל כן אין קשר סיבתי בין ההחמרה הנפשית לתאונה.
אשר לנכות הזמנית הוועדה ציינה כי אכן מדובר בנכות זמנית אולם המשיבה המשיכה בטיפול תרופתי במשך כל השנים, ועל כן ניתן להבין כי לא מדובר במחלה שהייתה וחלפה.
קריאת החלטת הוועדה במלואה מעלה כי הוועדה אינה סבורה כי יש קשר סיבתי בין מצבה הנפשי של המשיבה לבין התאונה וכן כי אין קשר בין ההחמרה במצבה הנפשי של המשיבה לבין התאונה. בהינתן קביעה זו הוועדה לא הייתה צריכה להידרש לשאלת המצב הקודם, ולא נפלה טעות בכך שהוועדה לא ערכה חשבון עובר ושב. יש להוסיף כי שעה שהוועדה אינה מוצאת קשר סיבתי בין ההחמרה במצב הנפשי של המשיבה לתאונה היא אינה נדרשת להצביע על גורם אחר אשר הוביל להחמרה, ודי בכך שהיא מנמקת את קביעתה כי ההחמרה אינה קשורה לתאונה.
סוף דבר - הערעור מתקבל. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוטל וערעור המשיבה על החלטת הוועדה מיום 22.11.17 נדחה. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ט (03 יוני 2019) בהעדר הצדדים ו יישלח אליהם.

ורדה וירט-ליבנה,
נשיאה, אב"ד

אילן איטח,
סגן נשיאה

מיכאל שפיצר,
שופט