הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 52529-04-19

ניתנה ביום 06 אוגוסט 2019

פלונית
המבקשת
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב

בשם המבקשת – עו"ד עז אלדין גבארין

החלטה

סגן הנשיאה אילן איטח
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי חיפה (סגן הנשיא יגאל גלם; ב"ל 41671-08-18) שבו נדחה ערעור המבקשת על החלטת הוועדה לעררים (שירותים מיוחדים) (להלן – הוועדה) אשר קבעה כי המבקשת אינה תלויה בזולת בעזרה רבה ברוב הפעולות ברוב שעות היממה.
הרקע לבקשה
המבקשת, ילידת 1997. ביום 1.5.18 התכנסה הוועדה. בפניה עמד אבחון רפואי מיום 13.11.17 ודו"ח הערכה תפקודית מיום 18.12.17, ומסמכים רפואיים שונים. בתלונות המבקשת נכתב כי המבקשת סובלת מפיגור שכלי קל עד בינוני עם הפרעת התנהגות ומהתפרצויות זעם. כן נטען כי זקוקה לדרבון ועזרה בפעולות הלבשה, רחיצה היגיינה וכי על פי אבחון שנעשה לה זקוקה לעזרה בפעולות ADL.
הוועדה בדקה את פעולות היום יום (ADL) וכתבה בהחלטתה כדלקמן:
ניידות בתוך הבית - "נכנסה לחדר בעצמה בהליכה רגילה יושבת וקמה בעצמה" עצמאית.
הלבשה - "קיימת יכולת לפשוט וללבוש חולצה מכנסיים נעלים גרבים בעצמה" עצמאית.
רחצה – "קימת יכולת לבצע רחצת פנים וכן רחצת גוף בעצמה." עצמאית.
אכילה - "אוכלת ושותה בעצמה. וכן יכולה לחמם ולהגיש לעצמה את המזון". עצמאית.
היגיינה אישית – "שליטה על הסוגרים. משתמשת בעצמה בשירותים כולל ניידות, הלבשה והיגיינה אישית. עצמאית.
סה"כ ניקוד ADL - 0.
בסעיף ההשגחה נכתב: "אינה יוזמת פעולות המסכנות עצמה או הסביבה אינה זקוקה להשגחה צמודה ומתמדת"
בפעולות משק הבית IADL קבעה הוועדה כדלקמן:
הכנת מזון – "יכולה לאכול מוצר מוכן מאריזה פשוטה" זקוקה לסיוע במידה רבה.
הפעלת מכשירים – "יכולה להפעיל מכשירי חשמל שתוכננו מראש" זקוקה לסיוע במידה רבה.
אחזקת בית – "מסוגלת לבצע פעולות בסיסיות של סדור הבית באופן חלקי. זקוקה לסיוע במידה רבה.
טיפול תרופתי – "לא מסוגלת לדאוג לסיפוק תרופות." תלויה לחלוטין.
קניות – "לא מסוגלת לבצע קניות בשל מגבלה מנטלית. תלויה לחלוטין.
סידורים מוסדיים וכספיים "לא מסוגלת לנהל את ענייניה". תלויה לחלוטין.
סה"כ ניקוד IADL – 14.
הוועדה נימקה החלטתה כדלקמן:
"בת 21 סובלת מפיגור שכלי. ע"פ המסמכים בתיק כבר שהיתה בת 11 ידעה לבצע את פעולות ה ADL. היות שאינה תלויה בזולת בעזרה רבה ברוב הפעולות ברוב שעות היממה הוועדה דוחה את הערר."
פסק דינו של בית הדין האזורי
המבקשת ערערה על ההחלטה לבית הדין האזורי. בית הדין דחה את הערעור וקבע כי הוועדה התייחסה לפיגור ממנו סובלת המבקשת, והייתה ערה לקיומה של הפרעת התנהגות. הוועדה הדגישה כי לפי המסמכים שבתיק כבר בגיל 11 המבקשת הייתה עצמאית בפעולות היום יום. מסקנת הוועדה הינה מקצועית ואין מקום כי בית הדין יתערב בה. קביעת הוועדה מתיישבת עם דו"ח הערכה התפקודית מיום 23.10.08. הוועדה עיינה בדו"ח הרפואי מיום 13.11.17 ודו"ח הערכה תפקודית מיום 18.12.17, מסמכים אלה מאוחרים לדו"ח האבחון אליו הפנתה המבקשת ועל כן נדחית טענת המבקשת לפיה הוועדה לא נסמכה על מסמכים עדכניים. עוד נקבע בדו"ח האבחון מיום 9.6.17 כי המבקשת עצמאית באכילה וכי זקוקה לעזרה חלקית בהלבשה והיגיינה אישית וכי על אף שמדובר בממצאים שונים מאלה שהוועדה מצאה הרי שהוועדה רשאית על סמך התרשמותה מהמבקשת ומהמסמכים שבתיק להגיע למסקנה אחרת.
בית הדין דחה את טענת המבקש כי נפל פגם בכך שבהרכב הוועדה לא ישב פסיכיאטר וכי אין לטענה זו בסיס בתקנה 3(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (ועדות עררים לשירותים מיוחדים וילד נכה), התשנ"ה- 1995, המתייחסת להרכב הוועדה.
בקשת רשות הערעור
בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת את הטענות הבאות: הוועדה שגתה עת לא בדקה את המבקשת ולא התרשמה באפן עצמאי וישירה ממצבה התפקודי; טעה בית הדין האזורי בקביעתו כי קביעת הוועדה לפיה המבקשת עצמאית בפעולות היומיום מתיישבת עם האמור בדו"ח הערכה תפקודית מיום 23.10.08. המבקשת טוענת כי דו"ח זה אשר נערך בהיותה בת 11 בוצע לבקשת ועדה רפואית לילד נכה אשר ביקשה לערוך למבקשת ביקור בית, שנערך ביום 23.10.08. לאחר הביקור, ובניגוד לאמור בדו"ח, קבעה הוועדה הרפואית כי המבקשת זקוקה להדרכה והכוונה והעניקה לה ניקוד מתאים לסיוע מועט ברחצה. כמו כן התעלמה הוועדה מהאמור בדו"ח מיום 23.10.08 בדבר הצורך בדרבון המבקשת לבצע את הפעולות הנדרשות. לאור האמור טוענת המבקשת כי הוועדה נסמכה על הדו"ח באופן סלקטיבי ולא ממצה; הוועדה התעלמה מהמסמכים הבאים: פרוטוקול וועדה לענין ילד נכה מיום 28.4.10, דו"ח האבחון של משרד הרווחה מיום 2.2.10 ומיום 9.6.17. הוועדה לא נימקה והסבירה מדוע הגיעה למסקנה שונה מזו שקיבלה ביטוי במסמכים אלה; טעה בית הדין האזורי בקביעתו כי הוועדה ביססה החלטתה על מסמכים המאוחרים לדו"ח האבחון מיום 9.6.17 אליו הפנתה המבקשת, שכן שני המסמכים המדוברים (דו"ח רפואי מיום 13.11.17 ודו"ח הערכה תפקודית מיום 18.12.17) הם פרוטוקול ועדה רפואית לעררים ופרוטוקול הוועדה מדרג ראשון של שירותים מיוחדים. שני מסמכים אלה נרשמו בפרוטוקול כפרוצדורה טכנית ורגילה וממילא לא ייתכן כי ההחלטה נשוא הערר תשמש כמסמך רפואי שיועדף על פני מסמכים רפואיים בתיק; הוועדה נתנה החלטתה בצורה כוללנית וללא הנמקה תוך התעלמות מתלונותיה ומליקוייה של המבקשת. מפרוטוקול הוועדה לא ברור איזה בדיקות עשתה הוועדה לשם קביעת החלטתה; הוועדה התמקדה ביכולת המבקשת לבצע את פעולות ה ADL מבחינה פיזית בלבד אך התעלמה לחלוטין ממצבה השכלי והנפשי ומהמסמכים המעידים כי המבקשת זקוקה לעידוד חיזוק והכוונה לצורך ביצוע פעולות היום יום; ישנה סתירה בהחלטת הוועדה לגבי יכולתה של המבקשת להכין המזון; הוועדה טעתה טעות טכנית בחישוב נקודות בגין פעולות ה- IADL שכן סך הנקודות הוא 15 ולא 14 כפי שנקבע; הוועדה טעתה בקביעתה בעניין ההשגחה, שכן קביעתה בלתי מנומקת ומנותקת מתלונות המבקשת בפני הוועדה וממצאים במסמכים השונים המציינים התנהגות אלימה של המבקשת דבר המחייב השגחה קבועה; קביעת הצורך או העדר הצורך בהשגחה דורשת מומחיות ספציפית של איש מקצוע בתחום הנפשי, מאחר ולא מדובר בבדיקת תפקוד המבוטח אלא בהשגחה ופיקוח עליו עקב מצב נפשי.
הכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה ובכלל החומר שבתיק מצאתי כי דינה להידחות:
על סמך התרשמותה מהמבקשת ומהמסמכים הרפואיים קבעה הוועדה את קביעותיה ביחס ליכולתה של המבקשת לבצע כל אחת מפעולות ה-ADL וה- IADL, וכן את הצורך של המבקשת בהשגחה. בנסיבות אלה לא נדרשת התייחסות פרטנית של הוועדה לכל דו"ח הערכה שנעשה למבקשת לצרכים שונים ולאורך השנים. ברי כי אם, לדוגמה, הוועדה מצאה כי המבקשת מסוגלת להתלבש לבד אזי היא אינה מקבלת מסקנה של הערכה תפקודית שקובעת אחרת. מה גם שהקובע הוא מצבה בעת הבדיקה ולא מצבה בעבר. זאת ועוד, מכיוון שהוועדה היא הגוף המוסמך לענין קצבת שירותים מיוחדים, היא רשאית ומוסמכת לקבוע את יכולות המבקשת על סמך התרשמותה היא והיא אינה חייבת להתייחס לכל מסמך ומסמך הקובע אחרת לצרכים אחרים.
אשר להתייחסות הוועדה ליכולתה של המבקשת בגיל 11 -מההחלטה עולה כי הוועדה לא ביססה החלטתה על נתונים אלה אלא רק הסבירה כי לשיטתה המבקשת יכולה כיום לבצע את פעולות ה- ADL לבדה והדבר מתיישב אף אם המסמכים הקודמים בתיק שמתעדים יכולת שכזו כבר בגיל 11.
לא מצאתי בסיס לטענת המבקשת כי הוועדה התבססה על יכולתה לבצע את הפעולות באופן פיזי בלבד והתעלמה ממצבה הנפשי. הנכות של המבקשת הינה בגין פיגור ומצב נפשי וזהו הליקוי הרפואי אליו מתייחסת הוועדה.
צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי הרכב הוועדה תאם את האמור בתקנות.
הוועדה הייתה ערה לטענות בדבר התנהגות אלימה של המבקשת אולם קבעה כי המבקשת אינה יוזמת פעולות המסכנות אותה או אחרים ולכן אינה זקוקה להשגחה. מדובר בקביעה מקצועית אשר בסמכותה של הוועדה.
סוף דבר – הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ה' אב תשע"ט (06 אוגוסט 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .