הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 51177-09-19

ניתנה ביום 26 דצמבר 2019

פרץ שלמה
המבקש

-
המוסד לביטוח לאומי

המשיבה

בשם המבקש – עו"ד איתמר כהן

החלטה

השופט אילן איטח
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי ירושלים (השופטת דניאל גולדברג; ב"ל 33739-04-18) אשר קיבל בחלקה את בקשת המשיב להעביר למומחה הרפואי שאלות הבהרה.
רקע
המבקש הגיש תביעה להכרה בליקויים ובצוואר ובגב כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה. לאחר דיון הוכחות הסכימו הצדדים על מינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין הליקויים האמורים לבין תנאי עבודתו. לשם כך מינה בית הדין האזורי את ד"ר אברהם ששון כמומחה יועץ רפואי לבית הדין (להלן – המומחה). ביום 16.4.2019 הוגשה חוות דעתו של המומחה.
לאחר קבלת חוות הדעת ביקש המוסד להפנות למומחה 22 שאלות הבהרה. שאלות ההבהרה כללו בעיקרן הפנייה לספרות רפואית באופן כללי וכן הפניות למאמרים ספציפיים. המבקש התנגד להפניית שאלות ההבהרה מהטעם שאין מדובר לשיטתו בשאלות הבהרה אלא מדובר בהתנצחות עם המומחה ובהגנבה למעשה של חוות דעת רפואית במסווה של שאלות הבהרה. כן העלה המבקש טענות ספציפיות כנגד השאלות השונות.
בית הדין האזורי אישר בהחלטתו מושא הבקשה את העברתן של מרבית השאלות תוך שינוי הנוסח של חלקן. בהחלטתו לא התייחס בית הדין לטענתו הכללית של המבקש אודות הכנסת חוות דעת רפואית במסווה של שאלות הבהרה.
בקשת רשות הערעור
בקשת רשות הערעור שלפני אוחזת שני קווי טיעון: הראשון, במסגרתו מעלה המבקש טענה עקרונית, ובשני, במסגרתו מועלות השגות נקודתיות נגד שאלות ההבהרה שהותרו. להן י פורטו בקצרה טענות המבקש.
קו הטיעון העקרוני - לטענת המבקש סניף ירושלים במוסד לביטוח לאומי מנסה "להגניב" חוות דעת רפואית במסגרת שאלות ההבהרה. לטענתו, במקרים בהם מחוות דעת מומחה בית הדין עולה כי יש לקבל את התביעה, אזי המוסד מבקש להפנות שאלות הבהרה נרחבות, תוך הפניה למאמרים המעידים על תיאוריה רפואית הסותרת את עמדת המומחה, והמומחה נדרש להתייחס למאמרים ולהסביר מדוע אינו מקבל את האמור בהם. לטענת המבקש מדובר בהתנהלות אשר הינה מנוגדת לפסיקה בענין דדון, שם נקבע הכלל לפיו כאשר מבוטח המציא חוות דעת מטעמו יש למוסד הזכות להמציא חוות דעת מנגד, אולם אם המבוטח לא ממציא חוות דעת מטעמו אזי המוסד לא יכול להמציא חוות דעת. הבסיס להלכה זו היה חוסר השוויון המובנה הקיים בין המוסד למבוטח הרגיל. לטענת המבקש ההתנהלות החדשה של המוסד מהווה עקיפה של הנפסק בענין דדון, כאשר המוסד מכניס למעשה חוות דעת מטעמו בתחפושת של שאלות הבהרה תוך ניצול אותו יתרון בלתי הוגן שיש למוסד.
המבקש טוען כי השאלות שהמוסד ביקש להעביר הינן כלליות ביותר ואין בהן כל רלוונטיות לנסיבותיו הספציפיות של מקרה זה – הן ביחס לתנאי עבודתו של המבקש והן למצבו הרפואי. לפי הנטען, מדובר בשאלות העשויות להתאים לכל תיק הנדון לפי תורת המיקרוטראומה. עוד נטען כי שאלות ההבהרה שנתבקשו אינן מובנות ללא תואר אקדמי וכי אף אם לא היו קיימים מחקרים רפואיים בענין הקשר הסיבתי שבין ליקוי המבקש לתנאי עבודתו די היה בחוות הדעת של המומחה. שכן, חוות הדעת מנומקת וברורה ומבוססת על מומחיות ושיפוטו הרפואי. המבקש מדגיש כי מדובר בענין עקרוני אשר מעצם טבעו אינו רלבנטי בשלב הערעור (לאחר ששאלות ההבהרה כבר נענו) , ועל כן ישנה חשיבות לבחינת השאלה דווקא בשלב זה.
כן מבקש המבקש לצרף את הסיוע המשפטי כ"ידיד בית משפט" בהליך.
קו הטיעון הנקודתי - המבקש מעלה טענות נקודתיות כנגד השאלות שהותרו על ידי בית הדין האזורי כמפורט מטה:
שאלה 5 - המומחה מתבקש להסכים לתוצאות סקירה רפואית משנת 1997 למרות שהמומחה בחוות דעתו נסמך על ספרות משנת 2008 וברי כי ספרות רפואית מעודכנת רלוונטית יותר.
שאלות 6-10 ושאלה 13 - המומחה נדרש פעמיים בחוות דעתו לגילו של המבקש ולגורמי תחלואה נוספים והבהיר את עמדתו בצורה ברורה, ועל כן אין להתיר שאלות אלו אשר הינן מתנצחות עם חוות דעתו וחסרות תכלית.
שאלות 17-22 - מדובר בשאלות אשר לא נועדו להבהיר את חוות דעתו של המומחה ואשר לא נוסחו על ידי עו"ד. המשיב מבקש להפנות את המומחה לסוגיות של גיל המבקש ומשקלו. אולם המומחה התייחס לנסיבותיו הספציפיות של המבקש והגיע למסקנה קיים קשר סיבתי. ברור אפוא כי מדובר בשאלות מתנצחות ותו לא. כן מפנה המבקש לפסיקה בענין מוריס מגירה ורחמים שמואלי שם נקבע כי המומחה אינו נדרש להוכיח באמצעים מתמטיים או סטטיסטיים נתונים רפואיים כלשהם.
הכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה ובכלל החומר שבתיק מצאתי כי דינה להידחות, גם מבלי להידרש לתשובת המשיב. להלן טעמיי:
אשר לטענתו העקרונית של המבקש – על פני הדברים יש להבדיל בין חוות דעת שמוגשת מראש מטעם המוסד אשר המוסד מוגבל בהגשתה למקרים בהם התובע הגיש חוות דעת, לבין שאלות הבהרה שניסוחן הוא פרי הנחיה משפטית ורפואית. שאלות ההבהרה הן תחליף לחקירה נגדית, והגבלה נוספת על זכות זו מעוררת קושי הן עיוני והן מעשי.
בהיבט העיוני, לא דומה קביעה לפיה סוגיה רפואית תבורר באמצעות מומחה בית הדין, לבין חסימת זכותו של בעל דין להתמודד עם קביעותיו של אותו מומחה. בהיבט המעשי – קיים קושי לשרטט את קו הגבול שבין היקף שאלות הבהרה מותר, לבין היקף חורג.
אכן, שאלות ההבהרה לא נועדו להוות מנגנון לעקיפת האיסור להגשת חוות דעת רפואית מטעם המוסד מקום שהמבוטח לא הגיש כזו מטעמו. לכן, פשיטא שלא תותר שאלת הבהרה על דרך הפניה לחוות דעת מטעם המוסד.
בנוסף – ובבחינת אל תאמר לעולם לא - לא מן הנמנע כי מארג חריג של שאלות הבהרה יעלה בנסיבות מיוחדות כדי הכנסת חוות דעת. לא זה המקרה שלפנינו.
שאלות ההבהרה שהתבקשו על ידי המוסד לא הפנו לחוות דעת חדשה וכל שהמוסד ביקש בשאלות שהתבקשו הוא להפנות את המומחה לחומר רפואי רלוונטי ולקבל את התייחסותו תוך התייחסות לנתוניו האישיים של המבקש.
לא מצאתי כי נסיבות המקרה מצדיקות את צירוף הסיוע המשפטי כידיד בית משפט לצורך הכרעה בהליך זה.
לגופן של ההשגות הנקודתיות על שאלות ההבהרה – לא מצאתי יסוד להתערב בהחלטתו של בית הדין האזורי. מדובר בהחלטה דיונית אשר ככלל ערכאת הערעור לא תתערב בה. נוסף על כך, עיון בשאלות ההבהרה כפי שהותרו על ידי בית הדין האזורי מעלה כי מדובר בשאלות ענייניות ולא מתריסות ולא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהתרת השאלות.
ככל שבתום ההליך תהיה רלוונטיות לטענות אלו ואחרות שעלות במסגרת הליך זה, ממילא שמורה למבקש האפשרות להעלות את השגותיו בתום ההליך.
ֶֶסוף דבר – הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ח כסלו תש"פ (26 דצמבר 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .