הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 49119-03-19

ניצן שלום מרדכי
המבקשת

-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב

בשם המבקשת: עו"ד חני דקל-אלבז
בשם המשיב: עו"ד יהודה הריס

החלטה

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופטת הבכירה חנה טרכטינגוט; ב"ל 7267-08-17) אשר קיבל בחלקו את ערעור המבקשת על החלטות הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) שהתכנסה בימים 5.9.16, 8.11.16, 12.12.16, 27.2.17 ו - 29.5.17 (להלן: הוועדה).

רקע
על פי המסמכים שבתיק המבקשת, ילידת שנת 1966, עבדה כסוכנת ביטוח. ביום 22.10.06 נפגעה עת מעדה והחליקה לאחור. הפגיעה הוכרה כתאונת עבודה (להלן: התאונה). מהות הפגיעה שהוכרה: גב, רגל ימין ויד ימין.

בפרק הסיכום והמסקנות מישיבת הוועדה (שהתכנסה במסגרת דיון בבקשת המבקשת להחמרת מצב) מיום 5.9.16 נאמר כך:

הוועדה מבקשת להעביר את תקליטור CT/MRI של ע"ש צווארי שנצפה ע"י ד"ר קנולר בתאריך 23.3.16.
אין נכות נוירולוגית, הממצאים ב EMG קלים ללא ביטוי קליני. הממצא ב EMG בפני עצמו אינו מקנה נכות.
הוועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר עוזי אשכנזי ז"ל מ-1.12.14 אשר ממצאי בדיקתו שונים [מ]ממצאי הוועדה. הוועדה מתרשמת שב-MRI מ-2008 הממצאים ההדמייתיים דלים במיוחד. לפיכך יש להמציא לה בדיקת ה- MRI מ-2015 כדי שתוכל להתייחס לעניין ע"ש צווארי.
ע"ש מותני בוצע קיבוע ב-2009 וסביר להניח שכתוצאה מקיבוע זה תהיה הגבלה בתנועות ע"ש המותני מאחר והקיבוע הוא לאחר ניתוח קודם.
בהעדר כל מגבלה מוטורית אובייקטיבית הוועדה קובעת נכותה בע"ש מותני 20% ס' 37(7)ב'.
הוועדה מבקשת חוות דעת ראומטולוג עקב הערר בעניין הפיברומיאלגיה ולאחר קבלת ה-MRI וחוות הדעת תסכם ללא נוכחות.

ביום 8.11.16 נבדקה המבקשת על ידי יועץ בתחום ראומטולוגיה שהמליץ כדלקמן:

התובעת הוכרה על המל"ל כתאונת עבודה ובוועדה רפואית קודמת שבה נבדקה ע"י ד"ר שיפטר ראומטולוג נקבעה לה נכות של 10%. מאחר שהתרשמתי על העצמה של עצמת הכאבים נכותה נקבעת 10% לפי 35(1)(ב) בדומה להחלטתו הקודמת של ד"ר שיפטר.
הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים של פרופ' אלקיים פרופ' בוסקילה ופרופ' טישלר ולא מקבלת את דעתו של פרופ' טישלר מהסיבות שתוארו לעיל.

בישיבת הוועדה מיום 12.12.16 נכתב בפרק הסיכום והמסקנות כך:

לדעת הוועדה אין קשר בין הנכות המוכרת בע"ש מותני לבין תלונותיה בצוואר. הממצאים בבדיקת ה-MRI ב-2013 וב-2010 זהים והמגבלה בקצה טווח התנועות הסיבוביות בלבד תואמות לגילה ואין להם קשר לנכות המוכרת.
נכותה: 20% לפי ס' 37(7)ב'
10% לפי ס' 25(1)ב'
מבחינה נוירולוגית אין נכות.
כיוון שהוועדה מתכוונת להוריד את נכותה הנוירולוגית הוועדה לא מסכמת את הדיון ומאפשרת לו להשיג את השגותיו.

בישיבת הוועדה מיום 27.2.17 נכתב בפרק הסיכום והמסקנות כך (ההדגשה במקור):
הוועדה עיינה שוב בהכרת המוסד מתאריך 8.7.07 - הכיר בכאב גב עם הקרנה לרגל ימין.
ב-18.1.07 הכיר המוסד בגב, רגל ימין ויד ימין.
לציין שוב שאין ממצא פתולוגי מבחינה נוירולוגית הקשור ליד ו/או לרגליים.
הוועדה מבקשת פתיחת תביעה להטבת מצב.
נכותה: 20% לפי 37(7)ב'
10% לפי 35(1)ב'
5% לפי 32(4)א II-I מותאם
תחילה: 3.6.15.

ביום 3.4.17 קבעה ועדת הרשות כי המבקשת אינה מסוגלת לשוב לעבודה והמליצה על הפעלת תקנה 15 במלואה.

בישיבת הוועדה מיום 29.5.17 סוכם כדלקמן:

בהמשך לוועדה מ-27.2.17 בה נקבעה נכות
10% ס' 35(1)ב'
20% ס' 37(7) ב'
5% ס' 32(4)(א) II-I מותאם
הוועדה עיינה בחוות דעת הרשות לעניין ת' 15 מ-3.4.17 אשר המליצה על הפעלת ת' 15 במלואה ומקבלת אותה.

נוכח האמור קבעה הוועדה למבקשת נכות יציבה בשיעור 48% החל מיום 3.6.15.

המבקשת ערערה על החלטת הוועדה בבית הדין האזורי. במסגרת הערעור נטען נגד בקשת הוועדה לפתוח בהליך הטבת מצב וזאת מאחר שהקביעה לעניין הנכות הנוירולוגית חלוטה; לעניין התחום האורתופדי נטען כי הוועדה התעלמה ממסמכים רפואיים לרבות חוות דעתו של ד"ר אשכנזי מיום 1.2.14 ומההגבלות התפקודיות המתחייבות מהממצאים הרפואיים; לעניין עמוד השדרה הצווארי טענה המבקשת נגד שלילת הקשר בין מגבלות המבקשת בעמ"ש הצווארי לבין התאונה והקביעה כי אין קשר בין הנכות המוכרת בע"ש מותני לבין תלונותיה בצוואר. כן נטען כי הוועדה התעלמה ממסמכים רפואיים ולא בכדי לא השוותה לממצאים משנת 2008 אלא משנים מאוחרות יותר; לעניין עמ"ש מותני נטען כי טעתה הוועדה עת קבעה נכות בשיעור 20% נכות בלבד על בסיס הניתוח שעברה המבקשת תוך שהתעלמה ממסמכים וממצבה הקשה; בנוגע לצלקת נטען כי טעתה הוועדה כאשר לא יישמה קביעתה לעניין הצלקת; לעניין התחום הנוירולוגי נטען כי טעתה הוועדה עת העמידה את שיעור הנכות שנקבע למבקשת על 5% בלבד תוך התעלמות מהחמרת מצבה; לעניין התחום הראומטולוגי נטען כי טעתה הוועדה עת קבעה נכות בשיעור 10% בלבד, עת התבססה על תקנה 35 (1)ב' ולא על תקנת משנה מתקדמת יותר, עת התעלמה מחוות דעתו של פרופ' טישלר ועת לא נימקה החלטתה כדבעי.

המוסד השיב כי ההמלצה לכנס בדיקה מחדש מכוח תקנה 37 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 (להלן: התקנות) היא בסמכות הוועדה ואף חובתה, שעה שהיא סבורה שלמבקשת נקבעה נכות שאינה תואמת את מצבה הרפואי, וכי דין הערעור להידחות לגופו.

בית הדין האזורי קיבל את הערעור בחלקו. בפתח הכרעתו ציין בית הדין כי "בדיון אשר התקיים ביום 10.10.18 בפני כב' הרשמת עציון טענה ב"כ המערערת כי היא עומדת על הטענה במישור הצווארי והנוירולוגי. כן טענה בפניי ב"כ המערערת לענין הצלקת... לפיכך אתייחס לטענות אלה בלבד" (סעיפים 9-8 לפסק הדין). משכך התייחס בית הדין לטענות אלה בלבד.

ערעור המבקשת הנוגע לעמ"ש צווארי התקבל. בית הדין ציין כי הצדק עם ב"כ המבקשת בטענה כי ההשוואה של בדיקת ה- MRI צריכה להיעשות לזו שנערכה ב - 2008 ולא לזו משנת 2013 וכי לא נטען כי בשנת 2013 המבקשת הגישה הליך החמרה כלשהו. בית הדין הוסיף כי הוא ער לכך שהוועדה קובעת ממילא כי ממצאי ה- MRI תקינים, אלא שהוועדה מצאה הגבלה בקצה טווח התנועות ומכל מקום הנכות האורתופדית תיקבע לפי ממצאים קליניים. עוד ציין בית הדין כי קביעת הוועדה לפיה הגבלה זו קשורה לגיל ולא לתאונה היא כללית ולא מנומקת, מה גם שלמבקשת נקבעה נכות נוירולוגית בשיעור 5% שלא ניתן לשלול כי מקורה בע"ש צווארי.

בכל הנוגע לצלקת נקבע כי יש להחזיר את עניינה של המבקשת לוועדה לצורך התייחסות לממצא זה לאור הסכמת המוסד.

אשר לנכות הנוירולוגית נקבע כי טענות המבקשת בעניין זה הן רפואיות ובית הדין לא יתערב בהן. נוכח האמור נפסק כי:

עניינה של המערערת מוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתפעל כדלקמן -
הוועדה תנמק במפורט האם קיימת החמרה בע"ש צווארי לעומת המצב בשנת 2008 הן מבחינת הממצאים בבדיקת ה- MRI והן בבחינת הממצאים הקליניים.
ככל שתמצא החמרה, תבהיר ותנמק מדוע אין היא קשורה לתאונה.
תשומת לב הוועדה כי למערערת נכות נוירולוגית חלוטה - הוועדה תנמק האם מקור הנכות הנוירולוגית אינו בע"ש צווארי.
כמו כן תתייחס הוועדה לצלקת הניתוחית בגב ותבהיר האם אין בה כדי להעניק למערערת נכות.

המוסד חויב לשלם למבקשת הוצאות בסך של 3,000 ₪.

הבקשה שלפני
בנימוקי בקשת רשות הערעור, שהוגשו ביום 22.9.19, טענה המבקשת כי בית הדין האזורי טעה משקבע כי מפרוטוקול הדיון מיום 10.10.18 עולה שוויתרה על טענותיה לעניין עמוד השדרה המותני והתחום הראומטולוגי. אשר לדחיית טענותיה בתחום הנוירולוגי הטעימה המבקשת כי מדובר בנכות חלוטה בשיעור 5% שנקבעה בשנת 2008. חרף האמור הודיעה הוועדה למבקשת כי בכוונתה להפחית מנכות זו ולאחר שהמבקשת התנגדה הוחלט להמליץ לפתוח בהליך הטבת מצב וזאת באופן לא חוקי ובניסיון להלך אימים על המבקשת על מנת שלא תעמוד על זכויותיה. עוד הוסיפה כי "גם במהלך הוועדות הרפואיות המערערת לא נבדקה כדבעי ולגבי חלק מתלונותיה כלל וכלל ומשנבדקה - זה גרם להחמרה במצבה הרפואי והתפקודי ונראה כי... עסקינן בבדיקה רפואית שאינה עומדת בגדר הסבירות". לעניין קביעת בית הדין האזורי כי טענות המבקשת בעניין הנכות הנוירולוגית הן טענות רפואיות ציינה המבקשת כי אין מדובר בטענות רפואיות; קביעת בית הדין בהקשר זה אינה מנומקת; בית הדין טעה בהתעלמו מהעובדה שמצבה של המבקשת הוחמר; בית הדין טעה עת התעלם מ כך שנקבעה למבקשת נכות בשיעור 5% בלבד לפי תקנה 32(4)(א) II-I [בנוסחה דאז] . על יסוד האמור עתרה המבקשת לבטל את פסק דינו של בית הדין האזורי ולקבל את בקשת רשות הערעור.

ביום 7.11.19 ניתנה החלטתי כדלקמן:

לאחר עיון בנימוקי הבקשה ובתיק בית הדין האזורי (בפרט פרוטוקול הדיון מיום 10.10.18 וסעיפים 9-8 לפסק הדין) נראה לכאורה כי צודקת המבקשת בדבריה כי לא ויתרה (לפחות לא במפורש כפי שניתן להבין מפרוטוקול הדיון) על טענותיה לעניין עמוד השדרה המותני והנכות הראומטולוגית.
לפיכך, ומבלי להביע עמדה לגופו של עניין, מוצע לצדדים להחזיר את הדיון לבית הדין האזורי להשלמת התייחסותו לכלל טענות הערעור שהגישה המבקשת.
הצדדים יודיעו עמדתם בתוך 30 יום.

ביום 19.12.19 הודיע המוסד על הסכמתו להצעה. ביום 8.1.20 הודיעה המבקשת כי היא מסכימה שהדיון יוחזר לבית הדין האזורי להשלמת התייחסותו לגבי עמוד השדרה המותני והנכות הראומטולוגית וזאת כל עוד תיק בקשת רשות הערעור ייוותר פתוח. לאחר שהובהר שהדבר אינו אפשרי, הוגשה ביום 5.2.20 תגובת ב"כ המבקשת שבמסגרתה ביקשה לתת הכרעה ביחס ליתר הרכיבים זולת עמוד השדרה המותני והנכות הראומטולוגית שכן גם אם ישנה בית הדין האזורי את החלטתו לגבי אלה, נטענו במסגרת בקשה זו טענות נוספות ביחס לרכיבים אחרים שאין בכוונת המבקשת לוותר עליהן. על כן עתרה המבקשת להשלים את הדיון בבקשה זו בטרם יוחזר הדיון לבית הדין האזורי.

עיון בבקשת רשות הערעור מעלה כי טענותיה הנוספות של המבקשת, שלא באו על פתרונן במסגרת ההסכמה להחזיר את הדיון לבית הדין האזורי, נוגעות לנכות הנוירולוגית (לרבות המלצת הוועדה על פתיחת הליך להטבת מצב). בנושאים אלה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המוסד (לעניין זה) , מן הטעמים שיפורטו להלן.

אשר להמלצת הוועדה על פתיחת הליך להטבת מצב - בישיבת הוועדה מיום 5.9.16 ציינה: " אין נכות נוירולוגית, הממצאים ב EMG קלים ללא ביטוי קליני. הממצא ב EMG בפני עצמו אינו מקנה נכות ". בישיבתה מיום 12.12.16 ציינה: "מבחינה נוירולוגית אין נכות. כיוון שהוועדה מתכוונת להוריד את נכותה הנוירולוגית הוועדה לא מסכמת את הדיון ומאפשרת לו להשיג את השגותיו". בישיבה מיום 27.2.17 נכתב: " לציין שוב שאין ממצא פתולוגי מבחינה נוירולוגית הקשור ליד ו/או לרגליים. הוועדה מבקשת פתיחת תביעה להטבת מצב". עיון בפרוטוקולים מעלה כי בסופו של יום הנכות הנוירולוגית שנקבעה למבקשת, בשיעור 5%, לא הופחתה אך הוועדה ביקשה פתיחת הליך להטבת מצב. תקנה 37 קובעת כי "עברו ששה חדשים מאז נקבעה לאחרונה דרגת-נכותו של נפגע, אף אם נקבעה לתקופה קצובה רשאי רופא מוסמך לבקש קביעה מחדש של דרגת-הנכות והוראות תקנות אלה יחולו, בשינויים אשר הענין מחייבם". תכליתה של תקנה זו, כמו גם תכליתה של תקנה 36 לתקנות, היא לאפשר בחינה מחדש של מצבו של המבוטח עת המבוטח (לפני תקנה 36) או רופא המוסד (לפי תקנה 37) סבורים כי חל שינוי במצב לטובה או לרעה, בהשוואה למצב המשתקף בדו"ח הוועדה האחרונה ( עב"ל (ארצי) 37381-01-16 יעקב חיון - המוסד לביטוח לאומי (26.3.18)).

אלא שענייננו הוא המלצת הוועדה ולא החלטת רופא המוסד, שהוא הגורם המוסמך להחליט על פתיחת הליך לפי תקנה 37, ולא הוועדה. ככל שאכן ניתנה החלטה של רופא המוסד בהתאם לתקנה 37 לתקנות, וככל שהמבקשת מעוניינת לתקוף החלטה זו , הרי שההליך המתאים לעשות כן הוא במסגרת תביעה נפרדת לבית הדין האזורי (בכפוף לכל דין) וכל טענותיה בקשר לכך שמורות לה. לפיכך דין טענות המבקשת בהקשר זה , בהתייחס להחלטת הוועדה שלא הפחיתה הלכה למעשה את אחוזי נכותה הנוירולוגית, להידחות.

יתר טענות המבקשת לעניין שיעור הנכות הנוירולוגית , פריט הליקוי (בהתאם לנוסח התקנות דאז) ואופן עריכת הבדיקות הקליניות אכן נוגעות לשיקול הדעת הרפואי של הוועדה שבו בית הדין לא יתערב. הלכה היא כי הגורם הבלעדי המוסמך לקבוע האם קיימת נכות רפואית למבוטח ו באיזו מידה הוא הוועדות הרפואיות (בר"ע (ארצי) 36863-01-16 שמואל אבני - המוסד לביטוח לאומי (9.3.16); בר"ע (ארצי) 12391-07-13 יעקב חזק - המוסד לביטוח לאומי (5.3.14)). ממילא הועלו הטענות לעניין הבדיקות שנערכו למבקשת באופן מעורפל וכללי, מבלי להעלות טענה קונקרטית, מבלי לפרט ומבלי להפנות לישיבה זו או אחרת. כמו כן הנמקת הוועדה באשר לנכות הנוירולוגית ברורה , ולא מצאתי כי נפלה בה טעות משפטית.

סוף דבר - בהתאם להסכמת הצדדים הדיון יוחזר לבית הדין האזורי להשלמת התייחסותו לטענות המבקשת בעניין עמוד השדרה המותני והנכות הראומטולוגית, כאמור בהחלטה מיום 7.11.19. יתר טענות המבקשת, הנוגעות לנכות הנוירולוגית, נדחות.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ'כ' שבט תש"פ (15 פברואר 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .