הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 48847-03-19

ניתנה ביום 27 מרץ 2019

עזיז עאצי
המבקש
-
מחמוד כחיל
המשיב

בשם המבקש – עו"ד ויקטור ברק

החלטה

השופטת חני אופק גנדלר
בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי תל אביב ( השופט תומר סילורה; סע"ש 12301-11-18) בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש למחיקה על הסף של התביעה כנגדו.
ברקע הדברים עומדת תביעה בעילות ממשפט העבודה שהגיש המשיב כנגד קפלן את לוי בע"מ [ הנתבעת 1 שם], חברה קבלנית לניקיון ומעסיקתו של המשיב ( על פי הנטען בסעיף 7 לכתב התביעה) וכנגד המבקש [ הנתבע 2 שם], שהינו " בעל מניות ודירקטור יחיד בנתבעת 1 ומי שהלכה למעשה התווה, ניהל, הגה והיה אחראי להתנהלותה הבלתי חוקית בעליל של הנתבעת" (כנטען שם סעיף 8).
המשיב מקדיש בכתב התביעה פרק ( סעיפים 20- 28) לטענה בדבר " הרמת מסך ואחריות אישית" כנגד המבקש, בגדרו טוען כי המבקש " עשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של הנתבעת 1"; פעל ב"תרמית וחוסר תום לב מוחלט... במטרה להימנע מתשלום"; המדובר בהפרה " קיצונית וחמורה" של חוקי המגן אשר מטילה אחריות אישית על המבקש; וכי " אף אם יתברר כי... בחר לעצום עיניים" הפר את חובת האמון והאחריות המיוחדים שחלים ביחסי עובד ומעסיק.
המבקש הגיש בקשה למחיקת התביעה כנגדו, זאת מכוח סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999. לטענתו, המשיב בכתב התביעה " לא הצביע על קיום אף סיבה או מבחן הנדרשים על פי ההלכה לעיל כדי לצרף לתביעה את בעל המניות... ולתבוע הרמת מסך". כן טוען, כי לאור כתב ההגנה של הנתבעת 1 המצביע כי המעסיק מילא כל חובותיו, הרי שבקל וחומר שיש למחוק התביעה כנגד בעל המניות.
בתשובת המשיב לבקשה, טען כי המדובר ב"בקשה סרק סתמית, בלא כל הנמקה", הפנה לסעיפים 20- 28 בכתב התביעה ולהלכה לפיה סעד של מחיקה על הסף ייעשה במשורה.
בתגובתו הפנה המבקש לפסיקה בע"ע (ארצי) 26295-01-16 Tesfalem Tekel - ר.ח. חיים מיארה שווק בשר ודגים (1998) בע"מ (25.12.17) ( להלן: עניין מיארה) לפיה " נקודת המוצא היא שיש ליתן תוקף לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד. משזו נקודת המוצא, ואף שמדובר ביחסי עבודה, אין די בכך ש'עולה תמונה מדאיגה' בנוגע לאופן שבו העסיקה חברה את עובדיה כדי להביא להרמת המסך". לשיטתו, אף אם תוכח התביעה כנגד הנתבעת 1, לא תקום עילה להרמת המסך כנגדו, ומשכך יש להורות על מחיקתו מכתב התביעה על הסף.
בית הדין האזורי דחה את בקשתו של המבקש למחיקה על הסף, שכן:

"הלכה פסוקה היא כי סעד של מחיקה על הסף יעשה במשורה וביד קמוצה וכי בית הדין יעדיף תמיד בירור התובענה על פני מחיקתה.
מעיון בכתב התביעה עולה שהתובע טוען טענות עובדתיות כנגד אחריותו של הנתבע 2 ומקדיש לכך פרק שלם ( סעיפים 20 עד 28). ככל שטענות התובע יוכחו, חלקם או במלואם, עשוי בית הדין להרים את מסך ההתאגדות כנגד הנתבע 2.

המבקש טוען בבקשה שלפני, כי החלטת בית הדין האזורי מתעלמת מכך שעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת הוא " דרך המלך" ואילו הסעד של הרמת מסך הינו סעד חריג; האמור בסעיפים 20 – 28 לכתב התביעה אינו כולל עובדות המקימות עילה להרמת מסך, וגם לו תוכח התביעה כנגד הנתבעת 1, לא תקום עילה להרמת המסך כנגדו; ומפנה לפסיקה בעניין מיארה, לפיה לא די בהפרת המעסיק את חוקי המגן כדי להוות עילה להרמת מסך, אלא יש להוכיח את העילות להרמת מסך.
לאחר שעיינתי בבקשה וצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא קבלת תגובת הצד שכנגד.
כמובא לעיל, המשיב בסעיפים 20- 28 לכתב התביעה טוען שהמבקש " עשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של הנתבעת 1", פעל ב"תרמית וחוסר תום לב מוחלט... במטרה להימנע מתשלום", ולמצער עצם את עיניו והפר את חובת האמון והאחריות המיוחדים שחלים ביחסי עובד ומעסיק. טענות אלו הן טענות עובדתיות המצריכות בירור, ובנקודת זמן זו אין לשלול את הרלוונטיות שלהן – ומבלי להביע עמדה לכאן או לכאן – להכרעה בשאלה נשוא בקשה זו. בעניין מיארה נקבע בתום ההליך השיפוטי כי לא הונחה תשתית עובדתית להוכחת מצב הדברים המצדיק הרמת מסך ( סעיף 29 לפסק הדין) ואולם, בענייננו טרם לובנה התשתית העובדתית. משמעותה של דחיית הבקשה למחיקה על הסף אינה קבלת הבקשה להרמת המסך, כי אם מתן שהות לבירורה- הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי.
משכך, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית הדין האזורי הנוקטת בדרך הכלל של ההלכה לפיה סעד של מחיקה על הסף יעשה במשורה.
סוף דבר- דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תגובת הצד שכנגד, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ' אדר ב' תשע"ט (27 מרץ 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .