הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 46272-06-19

ניתנה ביום 28 יולי 2019

דני רוזנטל
המבקש
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב

בשם המבקש – עו"ד רותם ברק

החלטה

סגן הנשיאה אילן איטח
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי חיפה (השופטת דניה דרורי; ב"ל 38338-04-18) אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן – הוועדה) אשר קבעה למבקש נכות יציבה בשיעור 9.75% החל מיום 1.6.12.
הרקע לבקשה
פגיעת המבקש בכפות ידיו (תסמונת התעלה הקרפלית) הוכרה כפגיעה בעבודה על ידי פקיד התביעות. תאריך הפגיעה שנכתב במכתב ההכרה הוא 29.3.17.
ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למבקש נכות זמנית בשיעור 100% מיום 18.4.12 ועד 31.5.12 (לתקופת הניתוח) ונכות יציבה בשיעור 0% מיום 1.6.12.
המבקש הגיש ערר על ההחלטה. בערר טען כנגד אחוזי הנכות היציבה שנקבעו לו.
ביום 5.2.18 התכנסה הוועדה. בתלונות המבקש נכתב:
"הידיים נרדמות, עברתי ניתוח ביד שמאל, נופלים לי דברים מהידיים, בלילה מתעורר מכאבים, אין לי תחושה בידיים."

ב"כ המבקש טען בפני הוועדה:
"התובע תאר שמגרדת לו הצלקת הניתוחית, אנו מבקשים שיקבעו אחוזי הנכות בגין התלונות של הכאבים וירידה בתחושה, ירידה בחוזק כף היד וכן אחוזי הנכות בגין הצלקת הניתוחית, נמצא בתיק בדיקת EMG שתומך בתלונות של התובע אפילו לאחר הניתוח לא עזר לו , מדובר ב CTS דו צדדי"
בהתייחסות לממצאי בדיקות וצילומים כתבה הוועדה:
"EMG מיום 22.6.17: תסמונת תעלה קרפלית מימין בצורה בינונית ומשמאל בצורה גבולית, תסמונת לכידה אולינירית במרפק ימין בצורה בינונית, אין עדות ל PNP."
בממצאי בדיקת הוועדה נכתב:
"בבדיקה: אין סימני דילדול שרירים בגפיים עליונים, הקף אמות ושורשי כפות ידיים שווה בנקודות זהות, אין סימני דילדול שרירים בכפות ידיים כולל שרירי טינר והיפו טינר ושרירים בין העצמות.
תנועות פינצ גריפ וגראספ תקינות, הפעלת שורשי כפות ידיים ללא הגבלה, צלקת ניתוחית 3 ס"מ באיזור כפי כף יד שמאל לאחר שחרור עצב מדיאני, צלקת עדינה הגלידה היטב ללא סימני דלקת או שינויים טרופיים. אימן טינל חיובי דו צדדי בתעלה הקרפלית ושורש כף היד, הפרעה בתחושה בפיזור מדיאני כפות הידיים ובאצבעות דו צדדי.
הוועדה קבעה כי היא מקבלת את הערר וקובעת 5% נכות לכל יד. וקבעה למבקש נכות משוקללת בשיעור 9.75% מיום 1.6.12.
פסק דינו של בית הדין האזורי
המבקש ערער לבית הדין האזורי וטען כנגד מועד התחולה שקבעה הוועדה.
בית הדין האזורי דחה את התביעה וקבע כי לא נפל פגם בקביעת מועד התחולה מהנימוקים הבאים: ראשית, המבקש לא העלה טענה בעניין מועד התחולה בפניה לוועדה, וזאת למרות שהוועדה מדרג ראשון קבעה את מועד התחולה משנת 2012. בהעדר טענה לעניין מועד התחולה לא ניתן לומר כי הוועדה טעתה טעות משפטית כשלא ייחדה מקום לדיון במועד התחולה. שנית, עיון בתיק הרפואי מעלה שקיימים רישומים משנת 2012 המלמדים על תלונות של נימול בכפות הידיים, מבחן טינל שלילי ופילן חיובי, תוך אבחנה של תסמונת תעלה קרפלית בולטת דו צדדים וכן רישום בדבר ביצוע ניתוח לשחרור התעלה הקרפלית בצד שמאל (רישום מיום 18.4.12).
בנסיבות אלה אין לומר שקביעת הוועדה בנוגע למועד תחולה אינה סבירה ואין לקבל את טענת המבקש שיש לקבוע את מועד התחולה בהתאם לבדיקות EMG משנת 2017 דווקא.
בקשת רשות הערעור
בבקשה שלפני טוען המבקש כנגד מועד התחולה שנקבע. אלה טענותיו:
שגה בית הדין בקביעתו כי בהעדר טענה בעניין מועד התחולה לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה אשר לא דנה בעניין זה. די בקביעת בית הדין כי בגוף ההחלטה אין הנמקה לעניין מועד התחולה כדי להצדיק את קבלת הערעור והשבת עניינו של המבקש לוועדה לצורך נימוק החלטתה ביחס למועד התחולה; המבקש טוען כי לא העלה טענה זו מכיוון שהוועדה מדרג ראשון שקבעה עבורו נכות בשיעור 0% ועל כן הטענה בגין מועד תחולה לא הייתה רלבנטית. יתירה מכך המבקש לא ראה צורך להעלות טענה כנגד מועד התחולה מכיוון שהחלטת הועדה מדרג ראשון מתיישבת עם טענת המבקש שמצבו השתפר באופן זמני בשנת 2012 לאחר ביצוע הניתוח; קביעת מועד התחולה היא שרירותית ואין בהחלטת הוועדה כל נימוק המאפשר לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה בעניין מועד התחולה; הוועדה הסתמכה בקביעתה על בדיקת ה-EMG העדכנית ועל ממצאי בדיקתה הקלינית, ובהתאם הייתה צריכה לקבוע את מועד התחולה למועד הבדיקה הקלינית או בדיקת ה- EMG; בשנת 2012 התלונן על רדימות ובשל מצבו הרפואי עבר ניתוח לשחרור התעלה הקרפלית משמאל באותה שנה. נוכח הצלחת הניתוח שביצע לא התלונן על הבעיה בכפות הידיים עד לשנת 2017 לערך וזאת לאור ההצלחה הזמנית של הניתוח; פקיד התביעות קבע את מועד התחולה לשנת 2017; לטענת המבקש קיימות שלוש אפשרויות לקביעת מועד התחולה: א. שנת 2012 מועד התחלת התסמינים והניתוח לשחרור התעלה; ב. שנת 2017 מועד ביצוע בדיקת הEMG;
ג. שנת 2018 מועד בדיקת הוועדה הרפואית. מעבר לכך שקביעת הוועדה אינה מתיישבת עם המסמכים הרפואיים הרי, שהיא אינה האפשרות המיטיבה עם המבוטח ואם קיים ספק בשאלת מועד התחולה ספק זה צריך לפעול לטובת המבוטח.

הכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה ובכלל החומר שבתיק מצאתי כי דינה להידחות.
אכן צודק המבקש בטענתו העקרונית בנוגע לצורך לנמק את מועד התחולה – ודאי כאשר יש מחלוקת לגביו – ולחובת הוועדה להתבסס בהחלטתה על החומר הרפואי ותלונות המבוטח בעניין זה. בנוסף אהיה מוכן להניח כי הטעם להעדר טענה בעניין זה לאור החלטת הדרג הראשון הוא כמפורט בבקשת רשות הערעור.
יחד עם זאת בענייננו מבחינה מעשית לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בקביעת הוועדה בעניין מועד התחולה. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי טענת המבקש לפיה לאחר הניתוח חלה הטבה במצבו וכי מצבו הוחמר רק בשנת 2017 לא עלתה בפני הוועדה, ואף לא הובאו מסמכים רפואיים לתמיכה בטענה זו. הגם שהמבקש וב"כ מתייחסים לניתוח הם כלל אינם מציינים כי חלה הטבה במצבו לאחריו. יתר על כן, נרשמה מפי ב"כ המבקש הטענה לפיה " נמצא בתיק בדיקת EMG שתומך בתלונות של התובע אפילו לאחר הניתוח לא עזר לו, מדובר ב CTS דו צדדי". בנסיבות אלה, ברי כי הוועדה קבעה את מועד הנכות היציבה מתום הנכות הזמנית שניתנה בגין הניתוח, ואין מדובר בהחלטה שרירותית. מעבר לזה יש קושי בהעלאת טענה עובדתית/רפואית חדשה לפני בית הדין באפן שאינו מתיישב עם הנטען לפני הוועדה.
אין מקום לקבל את טענת המבקש לפיה הוועדה הייתה צריכה לבחור במועד תחולה אשר מיטיב עם המבקש. ההחלטה בדבר מועד תחולה היא החלטה רפואית, ולא צריכה להביא בחשבון ההשלכות הכספיות הנגזרות מהחלטה זו.
סוף דבר – הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ה תמוז תשע"ט (28 יולי 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .