הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 4142-08-18

ניתנה ביום 13 ינואר 2019

יצחק שרון
המבקש
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב
בשם המבקש – עו"ד אבי קריסי

החלטה

השופט מיכאל שפיצר
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע ( סגן הנשיא השופט צבי פרנקל ; ב"ל 26314-08-18) אשר קיבל את ערעור המשיב על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 19.11.17 ( להלן – ועדת הערר), אשר קבעה למבקש נכות רפואית יציבה בשיעור 28% בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני ובגין פגימה בעצב SCIATIC בהתאם לסעיפי ליקוי 37(7)( ב) ו- 32(3)(א) לרשימת הליקויים שבתקנות הביטוח הלאומי ( קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

רקע עובדתי
המבקש נפגע ביום 26.12.13. תחילה דחה המוסד את תביעת המבקש להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה אולם בדיעבד, ולאור חוות דעתו של מומחה בית הדין פרופ' חיים צינמן, חזר בו המוסד מהתנגדותו והכיר באירוע כתאונת עבודה.
ביום 17.5.17 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון למבקש נכות יציבה בגין ליקוי בעמוד שדרה מותני ובגין פגימה בעצב SCIATIC. 20% נכות בהתאם לסעיף ליקוי 37(7)( ב), בניכוי 10% בגין מצב קודם וזאת לפי סעיף (37)(7)( א) וכן , 10% בגין פגיעה ברגל ימין לפי סעיף 32(3)( א) ובסך הכל 19%.
על החלטה זו ערער המבקש לועדה רפואית לעררים, וביום 19.11.17 קבעה הוועדה הרפואית לעררים שלא היה מקום לנכות מנכותו של המבקש בגין מצב קודם, ועל כן קבעה לו נכות יציבה בשיעור 20% בהתאם לסעיף ליקוי 37(7)( ב) ובסך הכל 28% נכות.
על החלטה זו ערער המשיב בפני בית הדין האזורי בטענה כי הוועדה הרפואית לעררים שגתה בכך שלא ערכה למבקש חשבון עובר ושב ביחס לפגימות מהן סבל עובר לתאונה; שהתעלמה מחוות הדעת של המומחה הרפואי שקבע ש"נמצאו בגבו של המשיב שינויים ניווניים אשר אינם קשורים לתאונה הנדונה"; שלא נתנה דעתה לקביעת המומחה שקיים קשר של החמרה בלבד.

פסק דינו של בית הדין האזורי
בית הדין קמא קיבל את הערעור בחלקו, וקבע כי אמנם בסמכות הוועדה להשתמש בשיקול דעתה שלא לנכות בגין מצב קודם ככל שלא מצאה הצדקה לכך, אך לא ניתן להבין מהחלטתה האם יש בממצאים ההדמייתיים ובממצאים העולים מחוות דעתו של פרופ' צינמן בכדי להצדיק ניכוי מצב קודם אם לאו.
לפיכך, הורה בית הדין האזורי להחזיר את עניינו של המבקש אל הוועדה לעררים באותו הרכב, על מנת שזו תבחן האם יש לנכות מצב קודם לאור ממצאיה והממצאים של פרופ' צינמן, ותנמק את החלטותיה.

טענות המבקש
בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) החלטת הוועדה הרפואית ניתנת לערעור בפני בית הדין בשאלה משפטית בלבד, ושאלה משפטית לא קיימת בתיק זה כלל.
עוד טוען המבקש כי הוועדה הרפואית לעררים עשתה כל אשר נדרש ממנה באופן מלא ומושלם, ובכלל זה התייחסות לכל החומר שעמד בפניה, ולכן שגה בית הדין האזורי עת הורה להחזיר את העניין לועדה.

הכרעה
לאחר שבחנתי את הבקשה ואת כלל החומר שבתיק, אני סבור שדין הבקשה להידחות מבלי להידרש לתגובת המשיב.
הועדה הרפואית לעררים סיכמה את מסקנותיה בקבעה כי:
" ב –MRI מתאריך 24.3.14 בלטי דיסק בגובה 45,51,34, על בסיס רחב.
הועדה לא מצאה בחומר הרפואי תלונות על סבל בגב תחתון או מגבלות בגב תחתון קודם האירוע. עם זאת הממצאים ההדמייתייים: היצרות בתעלה, שינויים ניווניים קשים (בודיק 3) עם בלט דיסק בוודאי שלא אירעו כתוצאה מהפגיעה הנדונה (CTׂ 3 חודשים לאחר הפגיעה הנדונה).
מאחר ולא מצאנו עדות למגבלות קודמות ובית המשפט הכיר בפגיעה כאירוע בעבודה, כל הנכות תהיה על חשבון תאונת העבודה".
בהתייחסו לדברי הועדה, אומר בית הדין האזורי:
"הוועדה קבעה בפרק הסיכום כי מאחר שבית הדין הכיר בפגיעה כאירוע בעבודה כל הנכות תהיה על חשבון תאונת העבודה. מדובר בטעות משפטית, אין די בכך שבית הדין או פקיד התביעות הכירו בפגיעה כאירוע בעבודה כדי שיהיה בקביעה זו כדי לשלול את האפשרות לנכות מצב קודם. פקיד התביעות או בית הדין לעבודה מכירים בפגיעה בעבודה גם אם מדובר בהחמרה. זאת ועוד, גם כשהאירוע בעבודה מוכר על דרך ההחמרה אין בקביעה זו כדי לשלול את שיקול הדעת של הוועדה שלא לנכות מצב קודם ככל שלא מצאה הצדקה לכך.

אמנם הוועדה מציינת את הממצאים ההדמייתיים, אך אינה מתייחסת לחוות דעתו של פרופ' צינמן ולא ניתן להבין מהחלטתה האם יש באלו כדי להצדיק ניכוי מצב קודם אם לאו. על כן, משהוועדה מצאה ממצאים הדמייתיים ולאור הממצאים בחוות דעתו של פרופ' חיים צינמן מיום 24.8.16 ולאור המשפט בסיכום החלטתה לפיו מאחר שבית הדין הכיר בפגיעה כאירוע בעבודה, לכן כל הנכות תהיה על חשבון תאונת העבודה, תבהיר הוועדה האם יש בממצאים בחוות הדעת ובבדיקות ההדמיה כדי לשנות את החלטתה בנוגע לניכוי מצב קודם." (סעיף 6 לפסק הדין)
הצדק עם בית הדין עת הורה להחזיר את העניין לוועדת הערר על מנת שתנמק את החלטתה, שכן אין די בהנמקה שהובאה לעיל כדי לאפשר את הבנת מסקנתה של ועדת הערר שאין להפחית בגין מצב קודם. גם דבריה כי לאור העובדה שבית הדין הכיר באירוע מיום 26.12.13 כתאונת עבודה, אין בה כדי להביא לתוצאה ולפיה "כל הנכות תהיה על חשבון תאונת העבודה" ולפטור עצמה מחובת הנמקה בסוגיית המצב הקודם.
התוצאה היא איפוא שהבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיב ישא המבקש בהוצאות לאוצר המדינה בסכום של 1,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ייווספו לסכום האמור הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתנה היום, ז' שבט תשע"ט (13 ינואר 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .

מיכאל שפיצר, שופט