הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 40113-01-20

ניתנה ביום 05 פברואר 2020

יבגני פריימן
המבקש
-
בזק און ליין בע"מ
המשיבה

בשם המבקש – עו"ד מיכה דוד

החלטה

השופטת חני אופק גנדלר
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי באר שבע ( השופט שמואל טננבוים; סע"ש 50269-01-19), בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש לגילוי ועיון במסמכים, שכן:

"כעולה מתגובת הנתבעת, בקשה זו זהה לבקשה שהגיש התובע ביום 4.6.2019 ואשר נדונה והוכרעה בהחלטת הרשמת אייד- בזיני מיום 1.8.2019.
בבקשתו הנוכחית התובע לא הצביע על שינוי נסיבות אשר עשוי לשנות מהחלטת הרשמת. אף כתב התביעה המתוקן וכן מסמך הסיכום וההמלצות מיום 2.1.2019 שצורף לכתב התביעה המתוקן, אינם מגלים טעם אשר מצדיק שינוי מההחלטה שניתנה.
נוכח זאת, הבקשה נדחית".

השתלשלות העניינים, כעולה מעיון בתיק:
ביום 21.1.19 הגיש המבקש כתב תביעה כנגד המשיבה. בגדרו טען, בין היתר, שפיטוריו והליך פיטוריו במשיבה " נעשו בצורה חסרת כל תום לב... ובצורה שהכפישה את שמי הטוב", וכן כי " תופרים לי תיק" של הטרדה מינית לכאורה.
ביום 14.2.19 הגישה המשיבה כתב הגנה. בגדרו טענה, בין היתר, להליך תקין של בירור תלונות שהגיעו כנגד המבקש להטרדה מינית.
ביום 4.6.19 הגיש המבקש בקשה לגילוי ועיון במסמכים. בגדרה ביקש לגלות את כלל חומרי תיק החקירה של בירור התלונות כנגדו.
ביום 24.6.19 הגישה המשיבה תשובתה לבקשה. בגדרה טענה לצנעת הפרט של המתלוננות.
ביום 30.6.19 הגיש המבקש תגובה לתשובה. בגדרה השיב לטענה זו, בין היתר, כי איזון האינטרסים מצדיק את גילויים. כן ציין, כי בדעתו "לתקן את כתב התביעה ולהתאימו לדין הרלבנטי".
ביום 1.8.19 ניתנה החלטת הרשמת אייד- בזיני בבקשה. בהחלטה נבחנה עילת תביעתו של המבקש ("5. עילת תביעתו של התובע הינה פיטוריו שלא כדין, תוך העלאת טענות שווא בדבר הטרדה מינית ושימוע שלא כדין") מחד, רלבנטיות המסמכים ואיזון האינטרסים מאידך. לאורם הגיע בית הדין קמא למסקנה כי:

"9. ...לאור כל המפורט לעיל, הרי שבאיזון שבין השמירה על פרטיותן של המתלוננות ובשים לב להוראות התקנות הספציפיות בענייננו, לבין זכות התובע לקבלת המסמכים הרלבנטיים להוכיח תביעתו במתכונתה הנוכחית, יש לאפשר לתובע, כאמור בתקנה 7(ב), לעיין בסיכום האחראית על הטרדה מינית ובהמלצותיה בלבד ואין להתיר גילוי נרחב כפי שמבקש התובע בכל תיק הבירור".

ביום 25.11.19 הגיש המבקש כתב תביעה מתוקן, אליו צורף כנספח הסיכום וההמלצות של האחראית על הטרדה מינית מיום 2.1.19, אשר הועברו למבקש בהתאם להחלטת הרשמת. במסמך זה מפורטים שמות המתלוננות וטיב הטענות שהועלו כנגד המבקש.
ביום 24.12.19 הגישה המשיבה כתב הגנה מתוקן.
ביום 24.12.19 הגיש המבקש בקשה לגילוי ועיון במסמכים, בגדרה שב וביקש לגלות את כלל חומרי תיק החקירה של בירור התלונות כנגדו. המבקש ציין בבקשה שהוגש כתב הגנה מתוקן בתיק, בו המשיבה "טוענת כי הליך בירור התלונה לתובע היה כדין". כן ציין כי "בתיק הוגשה בקשה דומה", אולם טען כי "בשלה העת להתיר גילוי רחב בתיק".
ביום 7.1.20 הגישה המשיבה תשובתה לבקשה, בגדרה טענה, בין היתר, כי יש לדחות את הבקשה בשל " מעשה בית דין", היות ומדובר בבקשה " זהה" ולא " דומה", והיות שכבר ניתנה בתיק החלטה בבקשה זו.
ביום 14.1.20 ניתנה החלטת בית הדין קמא מושא הבקשה שלפני, הדוחה את הבקשה לאור ההחלטה הקודמת מיום 1.8.19, שכן " התובע לא הצביע על שינוי נסיבות אשר עשוי לשנות מהחלטת הרשמת", כמצוטט בסעיף 1 לעיל. כמו כן הוסיף בית הדין כי " אף כתב התביעה המתוקן וכן מסמך הסיכום וההמלצות מיום 2.1.2019 שצורף לכתב התביעה המתוקן, אינם מגלים טעם אשר מצדיק שינוי מההחלטה שניתנה".
המבקש טוען בבקשה שלפני, כי בשל הגשתו של כתב התביעה המתוקן בין ההחלטה הראשונה לשניה, נוצר שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחודשת של הבקשה לגילוי ועיון במסמכים. שכן מוקד עילת התביעה בכתב התביעה המקורי היה לפיצוי לפי חוק איסור לשון הרע ואילו בכתב התביעה המתוקן מוקד עילת התביעה הוא הטענה להליך פיטורים פגום. כן חוזר על טענותיו בדבר חשיבותם של המסמכים המבוקשים ואיזון האינטרסים.
לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בקבלת תשובת הצד שכנגד.
החלטה בדבר מתן צו לגילוי ועיון במסמכים – או סירוב לתתו – נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות מסוג זה ועושה כן במקרים חריגים בלבד (ע"ע (ארצי) 48860-07-14 אופיר מיכלביץ' - קבוצת השומרים שמירה ובטחון בע"מ (21.03.16)). החלטת בית הדין האזורי מושא בקשה זו אינה באה בגדרי אלו. בית הדין קמא בחן את שינוי הנסיבות הנטען תוך בחינת " כתב התביעה המתוקן וכן מסמך הסיכום וההמלצות מיום 2.1.2019 שצורף לכתב התביעה המתוקן", והסיק כי אלו " אינם מגלים טעם אשר מצדיק שינוי מההחלטה שניתנה". במסקנה זו לא מצאתי מקום להתערב. אמנם הסעד הכספי לו עתר המבקש בכתב התביעה המקורי היה בגין פיצוי בשל לשון הרע, אולם טענתו כנגד התלונות בדבר הטרדה מינית הועלו כבר אז ולצד הסעד הכספי התבקשו גם סעדים לא כספיים – התנצלות והבהרה בדבר סיבת הפיטורים. גם בכתב ההגנה המקורי של המשיבה, טענה זו כי הליך בירור התלונות כנגד המבקש היה תקין. משכך, תקינות הליך הפיטורים לרבות אופן בירור התלונות בגין הטרדה מינית, היו בחזית המחלוקת העובדתית והמשפטית בין הצדדים כבר מראשית ההליך. גם החלטת הרשמת מיום 1.8.19 ניתנה תוך שימת לב לחזית מחלוקת זו ("עילת תביעתו של התובע הינה פיטוריו שלא כדין, תוך העלאת טענות שווא בדבר הטרדה מינית ושימוע שלא כדין"). משכך, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות (כתב תביעה וכתב הגנה) המקוריים והמתוקנים ונספחיהם, אין בידי לקבל את הטענה כי הגשת כתב התביעה המתוקן יצר שינוי נסיבות המצריך בחינה מחודשת של חשיבות המסמכים המבוקשים. מסקנה זו מחוזקת גם בשים לב למסמך הסיכום וההמלצות מיום 2.1.19.
סוף דבר – דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י' שבט תש"פ (05 פברואר 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .