הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 38949-09-16

ניתנה ביום 25 ספטמבר 2016

פרופ' יעקב ז'אק רוזנבערג
המבקש
-

  1. המכללה האקדמית הדתית לחינוך ע"ש רא"מ ליפשיץ, עמותה רשומה
  2. מכללת הרצוג - מיסודן של מכללות ליפשיץ והרצוג, עמותה רשומה
  3. מדינת ישראל - משרד החינוך

המשיבות

בשם המבקש – עו"ד שמעון הלוי

החלטה

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופט דניאל גולדברג ונציגי הציבור גב' שרה פנסו ומר שלום פישביין ; תיק סע"ש 20244-05-16) מיום 31.8.16, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לסעדים זמניים כדלקמן: צו זמני כנגד פיטוריו ; צו זמני כנגד איוש תפקידו; צו זמני האוסר על המשיבה 2 לעשות שימוש בקניין הרוחני שלו; סעד הצהרתי זמני המתייחס לפגיעה בזכויות יו; וסעד כספי זמני בגין פיטורי ו שלא כדין.

2. להלן העובדות לכאורה כפי העולות מההחלטה ומכתבי הטענות בתיק:
א. המבקש הועסק על ידי המשיב 3, משרד החינוך, במשיבה 1, מכללה להכשרת עובדי הוראה (להלן: המכללה), החל מיום 1.9.02 . לפני כן עבד כפרופ סור מן המניין באוניברסיטת בר אילן. טרם קליטתו במכללה הובטח ל מבקש על ידי ראש המכללה דאז, ד"ר יעקב הדני, כי יקבל תנאי שכר זהים לאלה שקיבל באוניברסיטה, אך לאחר תחילת עבודתו במכללה התברר כי לא ניתן יהיה לקיים את ההבטחה נוכח העובדה שהשכר המובטח חורג ממסגרת השכר המאושרת. לאור זאת, שכרו של המבקש שולם בפועל בהתאם לדרגת "דוקטור" , אך על בסיס "תקן אקדמי" היינו תוך צמצום מספר השעות אותו נדרש ללמד (ל – 8 ש"ש במקום 12 ש"ש) , ו במקביל לכך הוגדל היקף משרתו ל - 140% .

ב. בשנת 2010 או בסמוך לכך חדל משרד החינוך לאשר "תקן אקדמי", ובהתאם נדרש המבקש להגדיל את מספר שעות עבודתו בפועל. בשלב מסוים לאחר מכן אף בוטלה ככל הנראה הגדלת משרתו ל – 140% . המבקש פנה בקשר לכך להנהלת המכללה ולדבריו נאמר לו כי בקשותיו תיבדקנה. בדצמבר 2012 נחתם הסכם בין המכללה לבין עמותת ישיבת הר עציון לאיחוד פעילותן האקדמית של המכללה ומכללת הרצוג, תוך הקמת המשיבה 2 (להלן: המכללה המאוחדת). לאחר חתימת הסכם האיחוד דרש המבקש לקבל - הן רטרואקטיבית והן מכאן ואילך - את תנאי השכר שהבטיח לו ד"ר הדני (והובטחו לו לדבריו גם במהלך השנים מאז קליטתו) , ונענה בשלילה. במהלך שנת 2015 עתר המבקש לבית הדין האזורי בתביעה ראשונה לתשלום הפרשי שכר, שנמחקה בהעדר כימות . ביום 14.4.16 זומן המבקש, על ידי נציגי המכללה והמכללה המאוחדת, לשימוע במסגרת הליך של פיטורים מנהליים, מכוח " נוהל סיום העסקה מטעמים מנהליים של חברי סגל אקדמי במכללות להכשרת עובדי הוראה" של משרד החינוך (להלן: הנוהל). לפי האמור במכתב השימוע, נשקל ה הפסקת עבודתו של המבקש בתום שנת הלימודים נוכח הקטנת מכסות התלמידים הצפויות בשנת הלימודים שלאחר מכן , ובעקבות הסכם האיחוד והשינויים המבניים הנגזרים ממנו.

ג. ביום 9.5.16 נערך השימוע (או "שיחה מקדימה" בלשון הנוהל) , והמבקש היה מיוצג במהלכו. ביום 10.5.16 התכנסה בעניינו של המבקש ובהשתתפותו ועדה פריטטית משותפת למשרד החינוך, למכללה ול הסתדרות המורים, והוחלט בסיומה להמליץ על פיטוריו של המבקש מטעמים מנהליים בסוף שנת הלימודים. בהתאם, ביום 18.5.16 התקיים למבקש שימוע לפני מנהל האגף להכשרת עובדי הוראה במשרד החינוך; וביום 29.5.16 החליטה מנכ"לית משרד החינוך, גב' מיכל כהן, על פיטוריו ביום 31.8.16 עקב צמצומים במסלול בו הועסק ונוכח איחוד המכללות.

ד. המבקש הגיש ערר על החלטת הפיטורים לשר החינוך, שדחה את הערעור בהחלטה מיום 21.8.16, לאחר ששוכנע כי איחוד המכללות חייב רה ארגון; כי המכללה המאוחדת לא הייתה מחויבת להעסיק את המבקש ולמרות זאת התבקשה על ידי משרד החינוך להעסיקו, אך זאת בתנאים המקובלים ולא בתנאים בהם הועסק במכללה, שיש בהם משום חריגה מהתנאים המאושרים על ידי משרד החינוך; כי הוצע למבקש להיקלט במכללה המאוחדת בהתבסס על היקף המשרה והשכר המקובלים אך הוא סירב לכך; וכן הוצע למבקש הסדר פרישה אך הוא סירב גם לו.

3. בבית הדין האזורי עתר המבקש לסעדים זמניים כמפורט לעיל, וטען, בין השאר, כי גם אם מרבית שכרו שולמה על ידי משרד החינוך - המכללה היא מעסיקתו, ויש לכך חשיבות שכן הוא איש סגל אקדמי הכפוף לכללי המועצה להשכלה גבוהה, ולא עובד הוראה ; אין למשרד החינוך סמכות לפטרו שכן המכללה הייתה מעסיקתו, ודאי לא במסגרת פיטורים מנהליים וללא נקיטת הליך מקצועי-פדגוגי כמקובל לגבי אנשי סגל אקדמי; המכללה ומשרד החינוך התחייבו להעסיקו ולשלם לו שכר עד לגיל פרישה (אליו יגיע בשנת 2018) ; מכתב הפיטורים נשלח אליו רק ביום 1.6.06 וממילא הוא מחוסר תוקף גם אם יוחל עליו הנוהל ; אין צורך ענייני בפיטורים שכן הפעילות בה עסק עברה בשלמותה למכללה המאוחדת וממשיכה להתקיים במסגרתה ; הסיבה לפיטורים היא עמידתו של המבקש על התביעה הרטרואקטיבית להפרשי שכר והם נגועים לפיכך בחוסר תום לב; הסכם האיחוד בין שתי המכללות מחוסר תוקף חוקי ונעשה בניגוד לחוק העמותות ; אין כל הצדקה לפיטוריו בגיל 65 ולאחר 15 שנות עבודה במכללה רק בשל הקמת מסגרת תאגידית חדשה; והמכללה העבירה את קניינו הרוחני (הרצאות, תכניות לימודים, מוניטין) למכללה המאוחדת ללא הסכמתו. בנוסף עתר המבקש, במסגרת התביעה העיקרית, בין היתר, לתשלום רטרואקטיבי של הפרשי שכר בהתבסס על הבטחתו של ד"ר הדני.

4. בית הדין האזורי, לאחר ששמע את עדות המבקש, עדותו של ד"ר הדני ועדויות מטעם המשיבים, דחה את הבקשה לצווים זמניים מהנימוקים שיפורטו להלן.
אשר לצווים הזמני ים למניעת פיטורי המבקש ואיוש תפקידו – בית הדין קיבל את עדויותיהם של עדי המשיבים, שהשתתפו בדיון שהתקיים בוועדה הפריטטית, לפיהן נעשה ניסיון להציע למבקש להמשיך את עבודתו במכללה המאוחדת לפי היקף משרה ודרגה המקובלים במכללות להכשרת מורים ומאושרים על ידי משרד החינוך, אך הוא התנה זאת בקבלת חוזה העסקה המצמיד את תנאי עבודתו לאלה של פרופסור מן המניין. בית הדין העדיף עדויות אלה על פני עדות ו של המבקש לפיה לא הוצעה לו הצעה כלשהי , וזאת בין היתר בהסתמך על אישור המבקש כי הקליט את הדיון בוועדה הפריטטית – ולמרות זאת לא הציג את תמלילו ויש לפיכך להניח כי אינו תומך בגרסתו. בית הדין דחה בנוסף את טענת המבקש כי שיבוצו במכללה המאוחדת הותנה בוויתור מצדו על תביעה רטרואקטיבית של הפרשי שכר; לא שוכנע כי הוכחה התחייבות להעסקת המבקש עד גיל פרישה; ציין כי בית המשפט המחוזי דחה עתירה מנהלית שהוגשה על ידי ד"ר הדני בעניין איחוד המכללות , במסגרתה נטענו טענות דומות לאלה הנטענות על ידי המבקש בקשר לכך; וקבע כי לא הובאה הצדקה לכאורה להתערב בהחלטת שר החינוך שהותירה את הפיטורים על כנם . לאור כל זאת שוכנע כי "סיכויי תביעתו של המבקש למניעת פיטוריו, כפי שהם נראים בשלב זה, אינם גבוהים, ואינם מצדיקים מתן סעד זמני למניעתם או למניעת איוש תפקידים שמילא המבקש במכללת ליפשיץ".

אשר לצו הזמני למניעת שימוש בקניין הרוחני של המבקש - בית הדין קיבל את עמדת המבקש לפיה לכאורה קיימת סמכות עניינית לבית הדין לעבודה בקשר לכך, אך שוכנע כי "לכאורה אין סיכוי לתביעת המבקש לצו מניעה קבוע בעניין זה". זאת נוכח הוראות חוק זכויות יוצרים, התשס"ח – 2007 , המקנות למעסיק בעלות ביצירה שיצר עובדו אלא אם הסכימו הצדדים אחרת, כאשר המבקש לא ניסה לטעון להסכמה אחרת כלשהי. אשר לבקשה לסעד כספי זמני - נקבע כי אין בסיס לבקש זאת וכי תביעת המבקש לפיצוי כספי בגין פיטורים שלא כדין צריכה להידון בהליך העיקרי בלבד. לאור כל האמור נדחתה הבקשה לסעדים זמניים , תוך חיוב המבקש בהוצאות . בהמשך החלטתו דן בית הדין בבקשה שהגישו חלק מהמשיבים לסילוק על הסף, וקיבל אותה באופן חלקי (נושא זה אינו חלק מבקשת רשות הערעור שלפניי) .

5. בבקשה שלפניי חוזר המבקש על עיקר טענותיו בבית הדין האזורי. בנוסף הוא טוען כנגד קביעותיו העובדתיות הלכאוריות של בית הדין האזורי, ומסביר בין היתר כי ההסכם הקיבוצי שבית הדין התבסס עליו כלל אינו חל עליו (שכן הוא אינו עובד הוראה אלא עובד סגל אקדמי בכיר במוסדות שאינם אוניברסיטאות); הוא אמנם הקליט את הדיון בוועדה הפריטטית אך זאת על מנת להשמיעו לבא-כוחו ואין בכך פגם; לא הייתה הצדקה לזקוף זאת לחובתו ולקבוע כי הוצע לו בוועדה הפריטטית להמשיך ולעבוד, כאשר העד מטעם המכללה המאוחדת אישר כי לא הוצעה לו כל עבודה; הוא מעולם לא סירב לעבוד במכללה המאוחדת, וניתן היה להמשיך ולהעסיקו כפי שנעשה מאז האיחוד, תוך שגובה שכרו ייקבע בהליך העיקרי; ההבטחה שניתנה לו בשנת 2002 לא ניתנה בשם ד"ר הדני אישית אלא המכללה התגייסה על מנת לשלם לו שכר גבוה יותר והוא שובץ כפרופסור ולא כפי שנקבע לכאורה על ידי בית הדין ; לא הייתה כל חריגה בתנאי שכרו בהשוואה למוסדות אקדמיים אחרים ; האיחוד שבוצע בין המכללות נעשה שלא כדין וקיים בהקשר זה הליך תלוי ועומד בבית המשפט העליון; ניתנה לו התחייבות מפורשת להמשך העסקה עד לגיל פרישה; לא ייתכן שהמכללה המאוחדת תחזיק בקניין רוחני השייך לו הגם שמעולם לא הייתה מעסיקתו, ולא הוכחה העברה כדין של קניין רוחני מהמכללה למכללה המאוחדת; ובית הדין לא הפריד בין קניין רוחני שיצר שלא תוך כדי עבודתו לבין קניין רוחני השייך למעסיק, ולכל הפחות היה עליו לאסור על שימוש מרצה אחר בהרצאותיו - שהוכנו על ידו שלא במסגרת שעות עבודתו במכללה.

6. לאחר שעיינתי בבקשה ובחנתי את טענות המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. ההחלטה אם ליתן סעד זמני אם לאו מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בהליך. ככלל, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטתה לתת סעד זמני או להימנע מכך, אלא במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן בהן שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה (דב"ע (ארצי) נה/3 -247 המרכז הרפואי שערי צדק – ד"ר אורלי פרט , פד"ע כט 244 (1995)), ולא שוכנעתי כי המקרה שלפניי נמנה עליהם.

7. כפי שעולה מהפירוט לעיל, במסגרת החלטה זמנית לא ניתן היה לדון בהרחבה במכלול טענותיו של המבקש, לרבות בנוגע לדרך העסקתו במשך השנים (באמצעות משרד החינוך הגם שעבד בפועל במכללה); ההבטחה שניתנה לו בשנת 2002 ותוקפה ; השכר ששולם לו בפועל והיקף המשרה בו הועסק ; ההוראות החוקיות וההסכמיות המסדירות את העסקתו ואת דרך פיטוריו; טענותיו בנוגע לאיחוד שנערך בין שתי המכללות , השינוי המבני כתוצאה ממנו והשלכותיו; טענותיו כי ניתנו הבטחות כלליות ופרטניות להעדר פגיעה בו כתוצאה מהאיחוד ולהמשך העסקה עד גיל פרישה ; השאלה כיצד ועל ידי מי הועסק לאחר האיחוד; טענותיו כי פוטר בשל סירובו לוותר על דרישותיו הכספיות בגין העבר; טענותיו בנוגע לשימוש שעושה המכללה המאוחדת בתכניות לימודים שהגה; ועוד. בית הדין האזורי נדרש ליתן החלטה זמנית על סמך חומר הראיות שהוצג לפניו נכון לשלב זה, והגיע למסקנה כי סיכוייה לכאורה של התביעה העיקרית אינם מצדיקים את הסעדים הזמניים שהתבקשו על ידי המבקש ; כי על פני הדברים נערך בעניינו של המבקש הליך פיטורים תקין מטעמים ענייניים, שהטעם העיקרי לו היה סירובו לעבוד במכללה המאוחדת בשכר המקובל והמאושר; כי לא הובאה נכון לשלב זה הצדקה ליתן צו האוסר על שימוש בקניין רוחני כביכול של המבקש; וכי שאר הטענות תתבררנה לעומקן במסגרת ההליך העיקרי.

בית הדין היה מודע למשמעות החלטתו ולכך שהמבקש נאלץ להפסיק את עבודתו לאחר שנים רבות, אך לא שוכנע כי מתקיימים התנאים למתן צו זמני, בפרט בהתחשב בכך שנערכו מול המבקש מגעים רבים שנועדו לאפשר לו להמשיך בעבודתו ("שיחה מקדימה" בפני המכללות, ועדה פריטטית, שימוע במשרד החינוך) אך הוא סירב (לכאורה) לתנאי השכר המקובלים במכללות להכשרת עובדי הוראה ובכך לא הותיר, לכאורה, ברירה אלא לסיים את עבודתו.

החלטה זו של בית הדין האזורי ניתנה באופן מנומק, לאחר שמיעת מספר עדים, ובהתבסס בעיקר על התרשמותו הלכאורית של בית הדין מהעדויות שנשמעו בפניו. בהתחשב בכך לא מצאתי הצדקה לחרוג מהכלל ולשמוע ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי כבר בשלב זה, וראוי כי ערכאת הערעור תידרש למחלוקות – ככל שיהא בכך צורך – לאחר שתיקבע תשתית עובדתית מלאה ומפורטת על ידי בית הדין האזורי בתום ההליך העיקרי . מיותר לציין כי קביעותיו של בית הדין האזורי הן קביעות לכאורה בלבד ולצורך ההכרעה בבקשה לסעדים הזמניים, ואי מתן הסעדים בשלב זה של הדיון אינו מונע מבית הדין האזורי להגיע למסקנה אחרת לאחר שתיפרש בפניו התשתית הראייתית המלאה ולתת כל סעד שימצא לנכון בתום הדיון. עוד אעיר כי המשיבים מודעים לקיום ההליך ולסעדים המתבקשים במסגרתו, כך ככל שבכוונתם למנות מאן דהוא לתפקידים אותם מילא המבקש - עליהם להבהיר כי הדבר כפוף לתוצאות ההליך המשפטי.

8. סוף דבר: לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.
עם זאת בהתחשב בסוג ההליך ובגילו של המבקש (קרוב יחסית לגיל הפרישה) , בית הדין האזורי מתבקש לעשות מאמץ מירבי לשמיעת התיק העיקרי בהקדם האפשרי (בשלב זה התיק האזורי מוגדר בטעות כ"סגור" ולא קבוע בו דיון כלשהו). עוד מתבקש בית הדין האזורי לקבוע ישיבה מקדמית בהקדם הניתן בהתחשב ביומנו , בה יידונו בין היתר האפשרות לסיום ההליך בהבנה ; האפשרות לפנות בהסכמה להליך של גישור; וטענותיו של המבקש לגבי השימוש שעושה המכללה המאוחדת בימים אלה בהרצאות שהכין ואינן מהוות, לטענתו, חלק מהקניין הרוחני של מעסיק . בית הדין האזורי אף ישקול אם אין צורך בצירופו להליך של ארגון העובדים הרלוונטי.

משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"בכ"ב אלול תשע"ו (25 ספטמבר 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .