הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 38214-03-19

ניתנה ביום 20 מרץ 2019

נעמי צוק
המבקשת
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב

בשם המבקשת – עו"ד סאמי אבו ורדה

החלטה

השופטת לאה גליקסמן :

  1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי חיפה (השופט נוהאד חסן; ב"ל 24724-08-14), שבה נדחתה בקשתה של המבקשת למנות מומחה רפואי אחר.
  2. כפי העולה מכלל חומר התיק, בית הדין האזורי מינה מומחה רפואי לצורך בחינת שאלת הקשר סיבתי בין מאמץ פיסי חריג בעבודה שביצעה המבקשת ביום 16.10.2012 לבין אירוע מוחי בו לקתה ביום 17.10.2012.

תחילה מונתה ד"ר דרורי כמומחית יועצת רפואית בהליך זה, והיא שללה קיומו של קשר סיבתי בין המאמץ הפיסי החריג לבין האירוע המוחי. בפסק דינו של בית דין זה [עב"ל 49015-06-17) הוסכם בין הצדדים על מינוי מומחה רפואי נוסף. בהמשך להסכמה זו, מונה ד"ר פאהום כמומחה יועץ רפואי נוסף, ואף הוא קבע כי אין קשר סיבתי בין המאמץ הפיסי החריג לבין האירוע המוחי.
3. הבקשה למינוי מומחה רפואי אחר הוגשה לאחר קבלת חוות דעתו של ד"ר פאהום. הבקשה מבוססת על אמירתו של המומחה הרפואי בחוות הדעת שלפיה "מאמץ גופני אינו מוכר כסיבה להתפתחות שבץ מוחי". לטענת המבקשת, מאמירה זו עולה כי המומחה הרפואי דוגל באסכולה רפואית השוללת קטגורית את עצם האפשרות לקשר סיבתי בין מאמץ פיזי חריג לבין אירוע מוחי; האסכולה בה דוגל המומחה הרפואי עומדת בניגוד לאסכולה אותה אימץ בית דין זה בעניין לב [עב"ל (ארצי) 208/09 לב – המוסד לביטוח לאומי (13.2.2011)] על יסוד חוות דעתו של פרופ' רכס, שלפיה שבץ מוחי יכול להופיע גם כתוצאה ממאמץ פיזי וגם כתוצאה מדחק נפשי. המבקש הוסיף כי במספר רב של פסקי דין הוכר קשר סיבתי בין מאמץ פיסי חריג לבין אירוע מוחי.
4. בית הדין האזורי דחה את הבקשה, וקבע כי מינוי מומחה רפואי "אחר" משמעו פסילת חוות דעת המומחה שמונה, ועל כן נדרש טעם ממשי לפסילה כאמור; המומחה הרפואי נתן מענה לכל השאלות שהוצגו לפניו.
בהתייחס לטענת האסכולה קבע בית הדין האזורי כי המבקשת לא הוכיחה קיומה של אסכולה אחרת, שכן לא הוגשה על ידה חוות דעת רפואית שממנה ניתן להסיק אודות קיומה של אסכולה אחרת; יש לאבחן בין עניינה של המבקשת לבין האמור בעניין לב, שבו נדונה שאלת הקשר הסיבתי בין דחק נפשי חריג לבין אירוע מוחי ולא בין מאמץ פיזי חריג לבין התרחשות אירוע מוחי; במאמר אליו הפנתה המבקשת אין כל התייחסות לקשר בין מאמץ פיזי לאירוע מוחי אלא רק לקשר בין מאמץ פיזי לאירוע לבבי/דום לב.
5. בבקשת רשות הערעור חזרה המבקשת על טענותיה בבקשה בבית הדין האזורי.
6. לאחר בחינת טענות המבקשת וכלל חומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה כי לעת הזו, בנסיבות המקרה הנדון, אין מקום להיעתר לבקשה, ודין בקשת רשות הערעור להידחות.
ראשית, כאמור, המומחה הרפואי ד"ר פאהום מונה כמומחה רפואי נוסף, וחוות דעתו תואמת את חוות דעתה של המומחית הראשונה, ד"ר דרורי. כך, על פי חוות דעתה של ד"ר דרורי, מאמץ פיסי חריג יכול לגרום לאירוע מוחי מסוג "אירוע דימומי" אך לא לאירוע מוחי איסכמי שנית, הן בעניין לב והן בפסקי הדין שאליהם הפנתה המבקשת, היה מדובר באירוע של דחק נפשי חריג או בשילוב של אירוע דחק נפשי ומאמץ פיסי חריג, ולא באירוע של מאמץ פיסי חריג בלבד . שלישית, שתי חוות הדעת מתייחסות לנתוניה הקונקרטיים של המבקשת.
בנסיבות אלה, נראה כי קודם שבית הדין ישקול מינוי מומחה רפואי אחר או נוסף , על המבקשת למצות את שלב שאלות ההבהרה, שבמסגרתן תוכל להפנות למומחה הרפואי שאלות הבהרה בעניין קיומה של אסכולה התומכת בכך שקיים קשר סיבתי בין מאמץ פיסי חריג לבין אירוע מוחי איסכמי, תוך הפנייתו לספרות או תוך הצגת חוות דעת רפואית. לאחר מכן, לאור תשובותיו של המומחה הרפואי, תוכל המבקשת לבקש מבית הדין לשקול שנית מינוי מומחה רפואי אחר/נוסף.
7. סוף דבר – לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. הואיל ולא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ג אדר ב' תשע"ט (20 מרץ 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .