הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 36410-06-20

ניתנה ביום 17 יוני 2020

סמדר זליחה
המבקשת
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב

בשם המבקשת – עו"ד חיים בן אלון

החלטה

השופט מיכאל שפיצר

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה באר שבע (השופט יוחנן כהן; (ב"ל 21383-03-19)) אשר דחה את ערעור המבקשת על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (אי כושר) מיום 25.11.18 (להלן – הוועדה) שקבעה כי המבקשת לא איבדה 50% מכושרה להשתכר.

הוועדה התכנסה מכוח פסק דין (ב"ל 62979-01-18) שניתן בהסכמת הצדדים, לפיו:

"...עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (אי כושר) באותו הרכב מיום 3.12.17 על מנת שזו תתייחס התייחסות עניינית ומנומקת לחוות דעתה של ד"ר אלה גורדון מיום 7.8.17, מומחית לרפואה תעסוקתית.
החלטת הוועדה תהא מפורטת ומנומקת באופן שניתן יהא להתחקות אחר הלך מחשבתה.
המערערת וב"כ יוזמנו לוועדה לטעון את טענותיהם."
(להלן – פסק הדין המחזיר);

הוועדה סיכמה את מסקנותיה כך:

"הוועדה התכנסה בהמשך לפסק דין מיום 6/3/18.
פסק הדין הפנה את הוועדה לחוות דעת ד"ר גורדון מתאריך 7/8/17 ביכולתה לעבוד. הוועדה עיינה בחוות דעת ד"ר גורדון המפרטת בפועל את הנכויות השונות, התואמות את הנכויות שנקבעו לתובעת בוועדת הביטוח הלאומי.
בסיכום חוות הדעת כותבת ד"ר גורדון כי עקב גילה, השכלתה, ניסיונה התעסוקתי ומצבה הבריאותי, משקלן המצטבר הוא של אובדן כושר השתכרות מלא. הוועדה רוצה להתייחס לכל אחד מטיעונים אלה.
באשר לנכותה הרפואית, לתובעת נקבעו 65% נכות משוקללים בגין הנכויות השונות, בנכויות אלו הנכות המירבית בשיעור 20% ניתנה למחלת ריאות חסימתית בגין עישון כבד, ו- 20% בגין דליפת שתן. ברור כי נכויות אלו, כל אחת בנפרד, אין בהן להשפיע משמעותית על כושר ההשתכרות אלא על סוגי העבודה אותה מסוגלת לבצע. יאמר כי באשר לדליפת השתן, קיימים אמצעים בהם ניתן לטפל בנושא זה.
באשר לשאר הנכויות, אף אחת מהן לא משמעותית בהשפעתה על אובדן כושר השתכרות. במקביל, גם כאשר מסתכלים על כל הנכויות ביחד, וביחסי הגומלין ביניהן, אין מדובר בנכויות להן השפעה מצטברת על כושר השתכרות.
באשר לגילה, מדובר באישה בת 53 שלבטח אינו גיל המשפיע על כושר השתכרות, אלא לכל או יותר על סוגי העבודות.
באשר להשכלה, מדובר באישה שסיימה 12 שנ"ל, בגרות מלאה ותואר בהנהלת חשבונות, כל אלו מקנים לה יכולת להשתכר.
באשר לניסיון התעסוקתי, לתובעת ניסיון ניהולי רב הראוי להערכה, עבדה כמנהלת פרויקט תעסוקתי, בהמשך הייתה הבעלים, כמו כן שימשה כמורה מחליפה, כל אלו מעידים על יכולות גבוהות ביותר.
באשר לסוגי העבודות שיכולה לבצע: מסוגלת לעבוד בתחום המשרדי בקו אחורי, זימון תורים, עבודה בהנהלת חשבונות, טלמרקטינג, תצפיתנית.
הוועדה שבה ודוחה את הערר".

פסק דינו של בית הדין האזורי

בית הדין קמא דחה את הערעור וקבע כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה לפיה המבקשת לא איבדה 50% מכושרה להשתכר.

מעיון בפרוטוקול הוועדה, עולה כי הוועדה הקשיבה ותיעדה את טענותיה ותלונותיה של המבקשת ובא כוחה ומילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, בכך שהתייחסה באופן מפורט ומנומק לחוות דעתה של ד"ר גורדון. בנוסף, הוועדה נתנה משקל לליקויים הרפואיים ואף לנסיבותיה האישיות של המבקשת, ופירטה את סוג העבודות שהמבקשת מסוגלת לעסוק בהן.

טענות המבקשת כי הרכב הוועדה כלל שני חברי ועדה בלבד וכי לא ישב בהרכבה חבר ועדה שהינו בעל השכלה בתחום הרפואה התעסוקתית נדחו. בית הדין האזורי קבע כי לא נפל פגם בהרכב הוועדה, שכללה רופא פנימאי ויועצת שיקום, והפנה לאמור בהוראת תקנה 26 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), התשמ"ד – 1984, לפיה ועדה לעררים תכלול בהרכבה שניים או שלושה מומחים שונים ממקצועות התעסוקה, שיקום ורפואה.

טענות המבקש בבקשתה

המבקשת שבה על נימוקיה ומוסיפה את הטענות הבאות:
הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר משלא התייחסה לאמור בחוות הדעת ולמסקנותיה של ד"ר גורן, מומחית לרופאה תעסוקתית, לפיה אין ביכולתה של המבקשת להשתכר. בכך למעשה , העדיפה הוועדה את דעתה של גב' פריד, יועצת שיקום, ותו לא.
שגה בית הדין האזורי משלא נתן משקל לעובדה כי עניינה של המבקשת הוחזר לוועדה בהרכב שונה, כי הוועדה התכנסה בהרכב חסר, וכי לא נכלל בה אדם שמומחיותו בשיקום וברפואה תעסוקתית.
מבוקש להורות כי עניינה של המבקשת ידון בפני הרכב הוועדה הקודמת, לו הגישה המבקשת את חוות הדעת של ד"ר גורן , על מנת שיתייחס ב"רחל בתך הקטנה" לחוות הדעת ולמסקנותיה , מהטעם של רצף סיעור מוחות .
מבוקש להעיר למשיב על התנהלותו בוועדות הרפואיות בפניהן עמדה המבקשת, שכן אף ועדה לא ישבה בהרכב מלא או כללה בה אדם שמומ חיותו בשיקום וברפואה תעסוקתית. בנוסף, אף לא אחת מהוועדות התייחסה לטענות המבקשת הנוגעות לבחינת אי כושרה לעבוד. כך למעשה, כיסתה הוועדה על מחדליה המקצועיים של הוועדה מדרג ראשון.

דיון והכרעה

לאחר עיון בבקשה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, ובכלל החומר שבתיק מצאתי כי יש לדחות את הבקשה ללא קבלת תגובת המשיב.

נקודת המוצא לקביעת דרגת אי כושר היא כי ליקוייו הרפואיים של מבוטח, כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים, מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד (ראו עב"ל (ארצי) 327/03 מוהרה – המוסד לביטוח לאומי (15.4.04)).

על הוועדה לנמק את החלטתה, וכי ככל שהחלטת הוועדה ביחס לדרגת אי הכושר חורגת משמעותית מקביעת דרגת הנכות הרפואית, מוטלת עליה חובת הנמקה משמעותית יותר (ראו בר"ע (ארצי) 39263-03-15 אופנר – המוסד לביטוח לאומי (6.7.16)).

משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה הרפואית בפסק דין עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק להוראות שניתנו לה בפסק הדין ולקיימן (ראו נא/29-01 פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160).

לאחר עיוני בפרוטוקול הוועדה, אני סבור כי לא נפל פגם בהחלטתה לפיה המבקשת לא איבדה 50% מכושרה להשתכר. הוועדה התייחסה בצורה עניינית, מפורטת ומנומקת לחוות הדעת של ד"ר גורן, ובכך מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר.

בבואה של הוועדה להעריך את כושרה של המבקשת להשתכר, הקשיבה הוועדה לדבריה שלה ושל בא כוחה, סקרה את מלוא ליקויה הרפואיים , והסבירה, בין היתר, כי "...אין בהן להשפיע משמעותית על כושר ההשתכרות, אלא על סוגי העבודה אותה מסוגלת לבצע...", וכי "...גם כאשר מסתכלים על כל הנכויות ביחד, וביחסי הגומלין ביניהן, אין מדובר בנכויות להן השפעה מצטברת על כושר השתכרות". מדובר בעניין מקצועי מובהק המצוי בתחום מומחיותה של הוועדה, שכללה בהרכבה שני מומחים מתחום הרפואה והשיקום. יאמר כבר כעת, החלטת הוועדה היא החלטה רפואית המבוססת על שיקול דעת מקצועי ועל ממצאי הבדיקה הקלינית, ואין בית הדין מוסמך להתערב בה (ראו עב"ל 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 213, 1999).

בנוסף, לקחה הוועדה בחשבון בהחלטתה את הרקע האישי ממנ ו הגיעה המבקשת , לרבות גילה, השכלתה וניסיונה התעסוקתי , ואף הציעה לה עבודות ההולמות למצבה בהתאם להשפעת הליקויים הרפואיים על יכולתה התפקודית בשגרת חייה: " ...מסוגלת לעבוד בתחום המשרדי בקו אחורי, זימון תורים, עבודה בהנהלת חשבונות, טלמרקטינג, תצפיתנית...".

אשר לטענות המבקשת לעניין הרכב הוועדה, אני סבור כי לא נפל פגם בהרכבה, והצדק עם נימוקיו של בית הדין האזורי כפי שפורטו בפסק דינו .

סוף דבר – לא מצאתי טעות משפטית או עובדתית בפסק הדין של בית הדין קמא, ועל כן דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין – אין הוצאות.

ניתנה היום, כ"ה סיוון תש"פ (17 יוני 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .