הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 3611-06-19

ניתנה ביום 18 ספטמבר 2019

דפדי דני
המבקש
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב

בשם המבקשת – עו"ד מירזאי אסף

החלטה

סגן הנשיאה אילן איטח
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופטת יפית זלמנוביץ גיסין; ב"ל 42289-01-19) בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן – הוועדה) ונקבע כי המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 1,500 ₪.
רקע
המבקש, יליד 1959 חשמלאי במקצועו, נפגע בעת נפילה ביום 8.12.14 ופגיעתו הוכרה כתאונת עבודה. ההכרה ניתנה בגין חתך במרפק יד שמאל. פקיד תביעות דחה את התביעה בכל הנוגע לכאבים בעמוד שדרה מותני ובעמוד שדרה צווארי.
ועדה מדרג ראשון קבעה למבקש נכות בשיעור 10% בגין רדיקולופתיה צווארית (והפעילה תקנה 15 במחצית). המוסד הגיש ערר על החלטה זו בטענה שהאבחנה של כאבי צוואר וגב נדחו על ידי פקיד התביעות, ועל כן אין מקום לדון בליקוי זה. במקביל הגיש גם המבקש ערר על ההחלטה ובעררו טען כנגד אחוזי הנכות שנקבעו לו.
הוועדה התכנסה ביום 27.9.17 קיבלה את ערר המוסד וקבעה למבקש נכות בשיעור 0%. הועדה בדקה את המבקש, ובסיכום מסקנותיה כתבה כדלקמן:
"אין בבדיקה ממצאים התואמים לפגיעה צווארית. הממצא ב-EMG ( רדיקולופטיה C5-C6) מ 16.4.15 ללא ביטוי קליני. ממצא EMG בפני עצמו אינו מקנה נכות. המוסד דחה את בקשתו להכיר בעמוד שדרה צווארי כקשור לאירוע התאונתי.
באשר לכתף שמאל לראשונה הועלו טיעונים לגבי הכתף. טיעונים שלא היו ברישומים טרם הגשת כתב התביעה. היה מדובר בחתך במרפק שמאל בלבד ללא כל פגיעה בכתף או איזכור לכך.
עיון בתיק הרפואי מעיד שקיימות בעיות צוואר מרפק וכתפיים כבר ב-2008 כאשר האבחנה הייתה פגיעה בשרוול המסובב דו צדדי ( דוקטור ברנשטיין אורטופד והפניה לטיפול פיזיותרפיה לאחר ביצוע בדיקת US של הכתפיים) גם בצילומי הרנטגן נמצאה עדות לאקרומיון בצורת וו ממצא מולד התפתחותי שכיח בקרב 40% מהמקרים
בבדיקת ה-US נמצאה עדות להסתיידות בשרוול המסובב באותה תקופה נעשתה בדיקת EMG שהעלתה עדות לרדיקולופתיה צווארית. בדיקת עמוד שדרה צווארי באותה תקופה העלתה עדות לאוסטאוסיט בין C4
ל-5. ממצא המעיד על אי יציבות של החוליות כתוצאה מנזק דיסקי כבר אז.
בתאריך 23.3.11 היה מעורב בתאונת דרגים עם אבחנה של " צליפת שוט" לפיכך לדעת הוועדה לא זה בלבד שהמוסד לא הכיר במעורבות של עמוד שדרה צווארי ולא זה בלבד שלא הועלו טיעונים לגבי הכתף השמאלית עד לאחרונה הרי שקיים עבר רפואי מפורט המעיד על פגימות אלו כבר ב-2008, 2010 ו2011 לפיכך אינה מקבלת את מסקנותיו של ד"ר ליאור דיין. הוועדה מקבלת את ערר המוסד וקובעת שאין נכות כתוצאה מהתאונה. הועדה דוחה את ערר הנפגע."
המבקש ערער לבית הדין האזורי (ב"ל 62841-11-17). בית הדין נתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים להשיב את עניינו של המבקש לוועדה עם ההוראות הבאות (להלן – פסק הדין המחזיר):
"1. הועדה תשקול מחדש קביעתה לגבי קשר סיבתי בין הליקוי הנטען בכתף שמאל, לבין התאונה מיום 8.12.14.
תשומת לב הועדה לכך שהמערער טוען כי טרם התאונה, לא היו לו תלונות לגבי כתף שמאל וכי שבועיים לאחר התאונה, קיבל הפניה לבדיקה עקב תלונות לגבי כתף שמאל.
2. הועדה תערוך התייעצות עם מומחה בתחום רפואת הכאב, לנוכח חוו"ד ד"ר ליאור דיין שהוגשה לוועדה, ולפיה המערער סובל מכאבים ממקור עצבי. המומחה בתחום רפואת הכאב, ישקול האם יש מקום להעניק נכות בגין כאבים ממקור עצבי והאם קיים קשר בין אותה פגימה לבין התאונה.
3. המערער יוזמן לוועדה ויוכל לטעון בפניה בנושאים האמורים.".
ביום 4.7.18 התכנסה הוועדה וכתבה בהחלטתה כדלקמן:
"נעשתה בדיקה גופנית מכיוון שד"ר שמואלי לא מכיר את התובע ( למרות שבית הדין לא הורה לבדוק).
בבדיקה: צלקת בלתי רגישה באיזור אולנה פרוקסימלית אלכסונית באורך 12 ס"מ ללא הידבקויות עמוקות וללא הגבלה של תנועות המרפק.
בכתף שמאל פסיבית ניתן להגיע לטווחים שמעבר לגובה השכם אך עוצר בגלל כאב כאשר בלחיצה נמצא כאב ממוקד בקדמת הכתף תואם לאזור גיד הארוך תואם לאזור גיד הארוך של ביצפס שמאל.
בסיבוב פנימי מגיע עם האגודל עד לסקרום סיבוב חיצוני מקביל אבדוקציה מעבר לגובה השכם מעט.
אבחנות: חתך במרפק יד שמאל.
לצורך סיכום התיק והשלמה של הדיון ובהתאם לדרישת בית הדין לעבודה הוועדה מבקשת חוות דעת רופא כאב ותסכם את התיק כתיק יחיד לוועדה בשל מורכבותו והתייחסות לקשר הסיבתי ללא נוכחות. לציין שבוועדה קודמת נבדק ע"י נוירולוג שלא מצא פתולוגיה נוירולוגית.
לרופא הכאב התייחסות לממצאי הוועדה והתייחסות לפי פס"ד בנושא של כאבי " עצבי" בכתף שמאל."
ביום 15.10.2018 נבדק המבקש על ידי יועץ לוועדה, רופא בתחום רפואת הכאב (להלן – היועץ לוועדה), שתיאר את הממצאים בבדיקה וסיכם מסקנותיו כך:
"... [ מילה לא ברורה – א.א.] תקינה עצבים קרניאליים תקינים כח גס בידיים תקין פרוקסימלי ודיסטלי החזרים הופקו תקינים וסימטריים בכל התחנות. תחושה ערה בפיזור מדיאני של זרוע ואמה משמאל.
לדעת הפוסק אנמנזה בבדיקה פיסיקלית ובעיון בבדיקה הנוירופסיכולוגית אין כל עדות לפגיעה עצבית הגורמת לכאבים באזור השכמה וכתף שמאל. פיזור הכאב ואופי הכאב לא שייכים לעצבוב שיכול להיפגע כתוצאה מהתאונה. לפי הולכה עצבית ו EMG השורשים שנפגעו הם ב C5 C6 שזה לא האזור של הפרעת תחושה בזמן הבדיקה גם לא באזור הכאב של הנבדק.
בנוסף ולפי בדיקת הרופא הפוסק הנוירולוג בבדיקה נוירולוגית בוועדה קודמת לא הייתה כל הפרעת תחושה.
הפוסק לא מקבל את חוות דעתו של ד"ר דיין אין נכות עבור כאב עצבי מאחר ואין פגיעה עצבית הגורמת לכאב".
הוועדה התכנסה לישיבה מסכמת ביום 19.12.2018 וקבעה כדלקמן:
"בהמשך לישיבת הועדה מתאריך 4.7.18 ובהמשך לממצאים בבדיקה הקלינית בה לא נמצאה כל הגבלה תפקודית בתנועות הכתף המקנה אחוזי נכות לפיכך הוועדה דוחה את הערר ומאשרת את הקביעה מדרג ראשון אין נכות בגין התאונה".
המבקש ערער על ההחלטה לבית הדין האזורי.
פסק דינו של בית הדין האזורי
בית הדין האזורי דחה את ערעור המבקש. אלה קביעותיו:
הוועדה ערכה למבקש בדיקה קלינית וקבעה כי אין ממצא של הגבלה תפקודית המקנה נכות. מדובר בקביעה רפואית מובהקת שאין יסוד משפטי להתערב בה.
בית הדין דחה את טענת המבקש לפיה היה מקום להעניק נכות בגין כאבים הגורמים לקושי להגיע לטווח תנועה מלא של הכתף. היועץ לוועדה נימק כי בשל העובדה שההפרעות הנוירולוגיות שמצא אינן קשורות לעצבוב שהיה עשוי להיפגע בתאונה ואף אינן תואמות את ממצאי בדיקת EMG אינו רואה לנכון לקבל את חוות דעתו של ד"ר דיין בדבר קיומה של תסמונת כאב. מדובר בהסבר ברור וטענות המבקש כלפיו הינן בתחום הרפואי. כן נקבע כי היועץ לוועדה לא היה צריך להתייחס לממצאי הוועדה מדרג ראשון.
לא נפל פגם בהחלטת הוועדה לערוך למבקש בדיקה קלינית.
אשר להערת הוועדה כי היא מקבלת את החלטת הדרג הראשון, קריאת הפרוטוקול במלואו מבהירה כי מדובר בטעות קולמוס בלבד והכוונה היא להחלטתה הקודמת של הוועדה ולא לקביעת הוועדה מדרג ראשון. מעבר לכך מכיוון שההחזרה לוועדה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר הייתה בקשר לכתף שמאל ותסמונת כאב ולא בקשר לצוואר, ברי כי הוועדה לא שינתה את החלטת הוועדה בעניין הליקוי הנוירולוגי הצווארי.
לאור האמור דחה בית הדין האזורי את הערעור וחייב את המבקש לשאת בהוצאות המוסד לביטוח לאומי בסך 1,500 ₪.
בקשת רשות הערעור
בבקשה שלפני טוען המבקש את הטענות הבאות:
קביעת הוועדה לפיה אין ממצא של הגבלה בתנועה אינה מתיישבת עם ממצאי בדיקתה הקלינית כי המבקש מוגבל בסיבוב פנימי ומסוגל להגיע עם האגודל עד לסקרום בלבד, וכן עם קביעתה כי המבקש לא מגיע לטווחים שמעל לגובה השכם בגין כאבים.
קביעת היועץ לוועדה אינה ברורה. היועץ לוועדה איתר מספר מוקדי כאב - אחד באזור שכמה שמאל ואחד נוסף בפיזור מדיאני של זרוע ואמה שמאל. אולם למרות זאת היועץ התמקד רק בקשר שבין הממצא בבדיקת ה-EMG לענין נזק שרשי בחוליות C5-6 לבין הכאב בכתף.
שגה בית הדין האזורי בקביעתו כי הליקוי הנוירולוגי בצוואר לא עמד על הפרק מהטעם שפסק הדין המחזיר לא הורה לדון בהם. פסק הדין המחזיר הורה להתייחס לכאבים ממקור עצבי, והכוונה הייתה שהמקור העצבי לכאב בכתף הוא הצוואר.
שגה בית הדין בקביעתו כי החלטת הוועדה לפיה היא מקבלת את החלטת הדרג הראשון היא טעות טכנית. לטענת המבקש בפרוטוקול הוועדה יש שגיאות אשר הובילו לדחיית טענות המבקש לפיכך אין לראות בשגיאה זו שגיאה טכנית בלבד.
לא היה מקום לחייב את המבקש בהוצאות משפט וזאת בניגוד למדיניות בתי הדין שלא לפסוק הוצאות בהליכים מסוג זה הוצאות, למעט במקרים בהם התביעה מופרכת מיסודה. בית הדין לא קבע כי הערעור מופרך מיסודו והדבר אף עולה מטענות המבקש שפורטו לעיל.
הכרעה
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להידחות ברובה, גם מבלי להדרש לתשובת המשיב, וזאת כמפורט להלן:
אשר למגבלה בתנועה – דין הטענה להידחות. הוועדה בממצאי בדיקתה מציינת כי הממצא בסיבוב פנימי מקביל למצב של מעט מעבר לגובה השכם, וכן כי בסיבוב חיצוני ניתן להגיע לטווחים שמעבר לגובה השכם. סעיף ליקוי 41(4)(א) לתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956, העוסק בהגבלת תנועה בפרק הכתף קובע כי "מעל לגובה השכם" הנכות היא 0%. לפיכך לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בקביעת הוועדה.
אשר לקביעות היועץ לוועדה וההתייחסות לפגיעה הנוירולוגית - היועץ לוועדה התבקש לבחון האם יש מקום להעניק נכות בגין כאבים ממקור עצבי והאם קיים קשר בין אותה פגימה לבין התאונה. היועץ לוועדה בדק את המבקש וקבע כי " אין כל עדות לפגיעה עצבית הגורמת לכאבים באזור השכמה וכתף שמאל. פיזור הכאב ואופי הכאב לא שייכים לעצבוב שיכול להיפגע כתוצאה מהתאונה" מכאן שהיועץ לוועדה פעל בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר. היועץ לוועדה בחן את הפגיעה העצבית אך קבע מפורשות כי אינה קשורה לתאונה.
לא מצאתי כי נפלה טעות בקביעת בית הדין האזורי לפיה קביעת הוועדה כי היא מאמצת את הדרג הראשון היא טעות קולמוס בלבד. קריאה זו מתיישבת עם יתר האמור בפרוטוקול הדיון.
יתר על כן, צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי פסק הדין המחזיר כלל לא עסק בצוואר, אלא בכתף בלבד.
אשר לחיוב המבקש בהוצאות משפט – בהעדר הנמקה של בית הדין האזורי לחיוב בהוצאות מוצע למוסד לשקול להסכים לביטול ההוצאות.
המוסד יודיע עמדתו להצעת בית הדין עד ליום 27.10.19. בהעדר הסכמה המוסד יגיש תשובתו לבקשת רשות הערעור עד למועד האמור. המבקש יהא רשאי להגיב לתשובה עד ליום 3.11.19.
מטעמי יעילות הדיון בהליך, ומבלי להביע עמדה לגופם של דברים, הצדדים מתבקשים להתייחס במסגרת תגובותיהם לאפשרות כי בית הדין ידון בבקשה זו כאילו ניתנה הרשות, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, וזאת בהתאם לקבוע בתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

ניתנה היום, י"ח אלול תשע"ט (18 ספטמבר 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .