הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 35093-04-21

ניתן ביום 10 יוני 2021

1.משה ברששת
2.אידאל אנרגיות סולריות בע"מ
3.אידיאל דודי שמש בע"מ

המבקשים
-

מוחמד ג'מאל ג'בארין ו-31 אח'
המשיבים

לפני: סגן הנשיאה אילן איטח, השופט רועי פוליאק, השופט אילן סופר
נציגת ציבור (עובדים) גב' רחל בנזימן, נציג ציבור (מעסיקים) מר עמית שטרייט

ב"כ המבקשים - עו"ד קובי רפאלי
ב"כ המשיבים - עו"ד טארק בשיר

פסק דין

לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי ירושלים (השופט עמי רוטמן; פ''ה 39051-11-20) אשר קיבל את בקשת המשיבים להטיל עיקולים על שני נכסי מקרקעין של המבקשים (להלן: "הנכסים")

בבית הדין האזורי הגישו המשיבים תובענות שאוחדו כנגד המבקשים וכנגד נתבעת נוספת (אידיאל דודי שמש (מקבוצת דודומט בע"מ) (להלן: "דודומט"). אחת התובענות שנבחרה בצורה אקראית נוהלה וניתן לגביה פסק דין (להלן: "התביעה הראשונה"). במסגרת ערעור הנתבעים על פסק הדין בתביעה הראשונה הגיעו הצדדים להסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין. אשר ליתר חברי הקבוצה הגיעו הצדדים בבית הדין האזורי להסכם אשר קיבל גם הוא תוקף של פסק דין.

במסגרת הסכמי הפשרה שאליהם הגיעו הצדדים, נקבע כי דודומט היא המעסיקה של המשיבים, הסכומים המגיעים לכל אחד מהמשיבים והוסדר מנגנון ערבות של המבקשים להבטחת העברת התשלומים למשיבים. במסגרת זו נקבעו, בין היתר, שלושה תנאים אשר בהתקיימם הוגבלה ערבותם של המבקשים לסכום שלא יעלה על 2.1 מליון ש"ח. התנאי הרלוונטי לענייננו הינו רישום שעבודים על הנכסים להנחת דעתו של ב"כ המשיבים ושעבוד ראשון על שני סימני מסחר/שמות מסחריים של המבקשים, וזאת תוך 33 ימים מיום חתימת ההסכם.

בהתאם להסכמי הפשרה, שקיבלו תוקף של פסק דין, המבקשים שילמו למשיבים סך של 2.1 מליון ש"ח, והצדדים ממתינים לסכומים שעתידים להתקבל מהמוסד לביטוח לאומי, במסגרת תביעות החוב שהוגשו בהליך פירוקה של דודומט. לטענת המשיבים שאיננו נדרשים להכריע בה, בהסכם הפשרה נקבע, בין היתר, כי ככל שהמבקשים לא ימלאו את התנאים בכל הנוגע לרישום השעבודים כאמור, הם יהיו ערבים לתשלום מלוא החוב בהתאם להסכמים שנחתמו עם כלל המשיבים בסך של כ- 7 מליון ש"ח ולא רק עד לסך של 2.1 מליון ש"ח.

בין לבין, בגדרי ההליכים הנ"ל הוטלו עיקולים זמניים על הנכסים. עיקול אחד הוטל בתכוף לאחר פסק הדין בתביעה הראשונה ועיקול נוסף הוטל במסגרת יתר ההליכים. ביום 11.12.19 ניתנה החלטה ביתרת התיקים הנוספים (סע"ש 9973-02-16 ואח'), על ביטול העיקול על הנכסים. ביום 28.10.20 הגישו המבקשים בגדרי התביעה הראשונה בקשה לביטול העיקול שהוטל על הנכסים. המבקשים תמכו את בקשתם, בין היתר, בנימוק לפיו משבית הדין הארצי נתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים, אשר במסגרתו גם בוטל פסק הדין שניתן בבית הדין האזורי, יש לבטל את העיקול שניתן להבטחת ביצועו. בקשה זו התקבלה ביום 29.10.2019 ללא תגובת המשיב הרלוונטי – המשיב 1 כאן (התובע שם).

ביום 16.11.20 הגישו המשיבים בהליך זה תביעה חדשה למתן פסק דין הצהרתי (להלן: "התביעה החדשה"), לפיו:

ערבותם של המבקשים הינה בתוקף ומחייבת אותם.
סכום ערבותם של המבקשים, ביחד ולחוד, עומדת על סך של 5,994,921 ש"ח.
כלל המבקשים חייבים לשלם לאלתר, וביחד ולחוד, סכום ערבותם בצירוף ריבית פיגורים בשיעור של 4% לשנה.
ככל שמלוא סכום החוב לא ישולם לאלתר, יהיו רשאים המשיבים לממש את החוב באופן מיידי ולהפעיל הליכי גביה כנדרש נגד כלל המבקשים, ביחד ולחוד.

ביום 19.11.20, בגדרי התביעה החדשה, הגישו המשיבים בקשה דחופה למתן סעדים זמניים (במעמד הצדדים), שבמסגרתה ביקשו להחזיר את העיקול על הנכסים. הבקשה כאמור, התקבלה ומכאן בקשת רשות ערעור.

המבקשים הסכימו כי הדיון בבקשה יתקיים לפי תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ''ב-1991 (להלן - התקנות). כלומר, כאילו ניתנה רשות לערער והדיון הוא לפי הערעור. המשיבים התנגדו לדיון לפי תקנה 82. לאחר שנחה דעתנו שלא תיפגע זכות מזכות המשיבים החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות ולקבל את הערעור.

לאחר ששמענו את טענות הצדדים ועיינו בכלל חומר התיק באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

כפי שבית הדין האזורי ציין ובצדק, על פי תקנה 374(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות 1984"), צו עיקול זמני יכול להינתן אך "בתובענה לסכום כסף" (למותר לציין כי הוראה דומה חלה בתקנות החדשות – תקנה 103(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018) (תקנות אלה חלות בבית הדין לעבודה מכח תקנה 129 לתקנות). שעה שלפני בית הדין האזורי מונחת תובענה חדשה ובה עותרים התובעים (המשיבים כאן) לסעד הצהרתי, לא ניתן היה על פי התקנות להטיל עיקול זמני. יתר על כן, ניטל הגיונו של הטלת העיקול, שכן בהיותו סעד זמני הוא נועד לשרת את הסעד העיקרי. במאמר מוסגר נציין כי בית הדין העיר ובצדקכי "קיים ספק האם מתקיימים התנאים שבעטיים יש לנהל את התביעה שהוגשה בתיק זה כתביעה לסעד הצהרתי ולא כתביעה לסכום קצוב, אולם נושא זה ידון במסגרת ההליך העיקרי".

בית הדין האזורי פרש שורה של נימוקים מדוע יש להטיל עיקול על הנכסים חרף העובדה שאין לפניו תובענה לסכום כסף. דעתנו שונה.

לא ניתן לראות בבקשה הנוכחית לסעד זמני כבקשה שעניינה השבת העיקולים שבוטלו בהליכים הקודמים. החייאת העיקולים בהליכים הקודמים יכולה להיעשות בהליכים הקודמים ולא בצורה אגבית במסגרת התביעה החדשה לפסק דין הצהרתי. ככל שסבר מי מהגורמים הרלוונטים כי ביטול העיקולים כולם או חלקם נעשו שלא כדין, היה עליו לפעול בגדרי ההליך המקורי לשינוי ההחלטות על ביטול העיקולים.

בית הדין האזורי נסמך גם על תקנה 363(ב) לתקנות 1984 המסמיכה את בית הדין ליתן סעד זמני להבטחת ביצוע פסק הדין בעת מתן פסק הדין או בתכוף לאחריו. לא ניתן היה להשתמש בתקנה זו במסגרת בקשה לסעד זמני בתביעה חדשה שעה שטרם ניתן פסק דין בתביעה החדשה.

די באמור כדי להביא לדחיית בקשת המשיבים ואין אנו נדרשים ליתר הנימוקים בהחלטת בית הדין האזורי שנועדו להתגבר על העדר הלימה לכאורה בין הבקשה לעיקול לבין הנדרש מבקשה שכזו לפי התקנות ובכלל זה שאלת ההתחייבות העצמית, התצהיר, ההכבדה וכיוצ"ב.

בשולי הדברים נציין כי לא מצאנו מקום להעתר לבקשת ב"כ המשיבים בדיון לפנינו לעכב את ביצוע החלטתנו, אם תתקבל בקשת רשות הערעור, משך 30 ימים, זאת שעה שהתובענה בגדרה התבקש הסעד של עיקול זמני הינה בשלב זה לסעד הצהרתי בלבד.

סוף דבר – הערעור מתקבל. החלטת בית הדין האזורי מיום 23.3.2021, לרבות חיוב המבקשים בהוצאות, מבוטלים. המשיבים ישלמו יחד ולחוד למבקשים ביחד הוצאות בסך של 5,000 ש"ח.

ניתן היום, ל' סיוון תשפ"א (10 יוני 2021), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

אילן איטח,
סגן נשיאה, אב"ד

רועי פוליאק,
שופט

אילן סופר,
שופט

גברת רחל בנזימן,
נציגת ציבור (עובדים)

מר עמית שטרייט,
נציג ציבור (מעסיקים)