הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 33782-08-15

אורי גורליק
המבקש
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב
בשם המבקש - עו"ד עזרא שילוני

החלטה

השופטת נטע רות
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (ב"ל 7349-03-15; סגנית הנשיא איטה קציר) אשר דחה את ערעור המבקש על החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים מיום 11.1.15 (להלן – הוועדה לעררים) אשר אימצה את עמדתה של ועדת הרשות מיום 10.12.14 שלפיה,לא חלה "ירידה ניכרת" בהכנסות המבקש ומשכך אין מקום להפעיל בעניינו את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956 (להלן – התקנות).

רקע כללי
1. המבקש, יליד 1965, טכנאי רשת במקצועו המועסק בחברת בזק , נפגע בתאונת עבודה כתוצאה מעבודה עם כלים רוטטים, כאשר תאריך הפגיעה נקבע ליום 15.6.09.

2. המבקש סובל מליקוי במרפקים, אשר הוכר בפגיעה בעבודה.

3. וועדה רפואית, מדרג ראשון , קבעה למבקש, ביום 16.2.14 , 10% נכות יציבה בשל הפגיעה במרפק מימין, לפי סעיף 42(2)(3)(1) ל תוספת לתקנות ו-0% נכות, בגין פגיעה במרפק יד שמאל וזאת, החל מיום 1 5.6.09.

4. המבקש השיג על החלטה זו בפני הוועדה לעררים, אשר קבעה, בישיבתה הראשונה מיום 27.4.14, כי יש להותיר על כנה את קביעתה של הוועדה מדרג ראשון בנוגע לקביעת סעיפי הליקוי וכי לא ור דבריו של המבקש, בדבר ירידה של מעל 30% בהכנסתו, לאחר מועד תחילת הנכות, היא מבקשת להתייעץ עם ועדת הרשות.

5. ביום 2.7.14, שלח פקיד התביעות למבקש מסמך שכותרתו " חישוב ירידה בהכנסות לעניין תקנה 15 – תאונה מ – 14.6.2009" שבו נכתב כי ההכנסה החודשית הממוצעת של המבקש , ברבע השנה שקדמה לפגיעה , כשהיא מעודכנת למועד החישוב, עמדה על 29,360.01 ₪ ואילו הכנסתו הממוצעת בחודשים שקדמו למועד הישיבה הראשונה של הוועדה לעררים (ינואר – מרץ 2014) הינה - 24,734.33 ₪ (לפי נתוני השכר הבאים: ינואר 2014: 25,737 ₪, פברואר 2014: 26,035 ₪, מרץ 2014: 22,440 ₪). מסמך זה הועבר כאמור הן למבקש והן לוועדה לעררים לצורך בדיקת הירידה בהכנסות.

6. ביום 17.7.14 התכנסה ועדת הרשות לדון בעניינו של המבקש לראשונה ובמסגרת פרוטוקול הדיון כתבה כך:

"התובע בן 49, עובד בחברת בזק במחלקת רשתות נפגע במרפקים ימין ושמאל כמיקרוטראומה, בבדיקה כיום מסר כי עבר תפקיד לתפקיד פיקוח על קבלנים שאינו דורש עבודה פיזית כגון טיפוס על עמודים ומשיכת כבלים. בבדיקת ירידה בהכנסות ישנה ירידה של 16% בלבד ואינה עונה לתנאי של ירידה ניכרת בהכנסות, מכיוון שאין ירידה ניכרת בהכנסות אין משמעות למסוגלות לחזור למקצועו מכיוון ששני התנאים: ירידה ניכרת בהכנסות ואובדן מקצוע חייבים להתקיים. כאשר תנאי אחד לא מתקיים אין להפעיל תקנה 15".

7. ביום 10.12.14 התכנסה ועדת הרשות לדון פעם נוספת בעניינו של המבקש ובמסגרת פרוטוקול הדיון ממועד זה כתבה כך:

"ועדת הרשות עיינה בהשגות עו"ד שילוני ובמכתב מעסיק מיום 17.9.14 המעיד על כ ך שהתובע הועבר לתפקיד אחר בשל מצבו הרפואי בהמלצת רופא תעסוקתי. טענת עו"ד שיש לקחת בחשבון ירידה בהכנסה בשיעור 4 ,623 ₪ אינה רלונטית לצורך הבדיקה וההחלטה. חישוב ירידה בהכנסות הנפגע נערך באחוזים בהשוואה בין שכרו בשלושה החודשים שקדמו לחודש הפגיעה מול שלושה חודשים שקדמו למועד הוועדה הרפואית. על פי ההוראות חייבים להתקיים שני תנאים בו זמנית, הן איבוד מקצוע והן ירידה ניכרת בהכנסות (20% ומעלה). מאחר ולא חלה ירידה ניכרת בהכנסות הנפגע אין מקום להפעיל תקנה 15."

8. לאחר הדברים הללו, ולאחר קבלת המלצתה של ועדת הרשות התכנסה הוועדה לעררים ביום 11.1.15 לדון בשנית בעניינו של המבקש. לאחר שעיינה בפרוטוקול ועדת הרשות מיום 10.12.14, קבעה הוועדה לעררים כי היא מקבלת את המלצתה של ועדת הרשות, משלא עמדו בפני ודעת הרשות נתונים חדשים ולכן אין מקום להפעיל את תקנה 15.

9. המבקש השיג על החלטתה של הוועדה לעררים בפני בית הדין האזורי וכך טען:

הוועדה הסירה מעליה את האחריות להחליט על יישום תקנה 15, לאחר שאימצה כלשונה את החלטת ועדת הרשות, בלא להפעיל שיקול דעת עצמאי; המועד שבו יש לערוך את ההשוואה, לצורך הערכת "הירידה הניכרת" בהכנסות הינו - התאריך הסופי של קביעת הנכות על ידי הוועדה לעררים ( ינואר 2015) ולחילופין, תאריך הדיון הראשון בקביעת שיעור הנכות על ידי הוועדה מדרג ראשון (פברואר 2014). זאת שעה שהוועדה לעררים הסתמכה לצורך חישוב הירידה בהכנסות על שלושת החודשים שקדמו למועד ישיבתה הראשונה מחודש אפריל 2014 ובכך פגעה במבקש: שכן, בעת שהוועדה לעררים קיימה את ישיבתה השניה והאחרונה בעניינו היה שכרו של המבקש נמוך בשיעור של 26% לעומת השכר המעודכן שנקבע לפני תחילת הנכות; במועד שבו התכנסה הוועדה מדרג ראשון, ביום 16.2.14, היה ממוצע השכר של המבקש לחודשים 12/2013 – 2/20014 נמוך ב-33% לעומת שכרו לפני מועד תחילת הנכות; במועד שבו התכנסה הוועדה לעררים לראשונה ל דון בעניינו של המבקש, ביום 27.4.14 , היה שכרו הממוצע של המבקש נמוך ב- 16% (בלבד) משכרו ההמוצע לפני תחילת הנכות. זאת , לטענת המבקש , בשל תשלום מענק יובל, מענק עשור או "בונוס חריג" (במאמר מוסגר אוסיף כי בבקשה להשלמת טיעון מיום 20.6.15 טען המבקש כי החישוב הנכון של נתוני השכר מצביע על ירידה של 19%).
עוד נטען כי על פי הפסיקה בונוס אינו מהווה שכר עבודה לצורך חישוב ירידה בהכנסות; כי הוועדה לעררים, בישיבתה מיום 11.1.15 , טעתה בכך שלא החזירה את עניינו של המבקש לוועדת הרשות בשלישית, לאור הנתונים העדכניים שהוצגו לה בנוגע לירידה בשכר המבקש וכן, כי הערכה של "ירידה ניכרת" ב בכנסות על בסיס אחוזי (להבדיל מהערכה על בסיס סכום ממוצע) נועדה "לעשות צדק" עם בעלי שכר נמוך אך יש בה כדי לפגוע בבעלי שכר גבוה יחסית דוגמת המבקש. זאת בשים לה לסכום הירידה בשכר, המתבטא במקרה של המבקש , באלפי שקלים כל חודש .

10.המשיב טען מנגד, כי יש להביא בחשבון , לצורך הערכת הירידה בשכר "כל השתכרות או ריווח כולל טובת הנאה " וכי אף אם מדובר בתוספת יובל או עשור, הרי שמדובר בהכנסה שיש להביא אותה בחשבון; כי בניגוד לטענת המבקש, מתלושי השכר לשלושת החודשים שקדמו למועד שבו התכנסה הוועדה לעררים לדון בעניינו בשנית (ינואר 2015) ניתן ללמוד גם כן על ירידה קרובה ל-16%, לעומת רבע השנה שקדמה לפגיעה; זאת בדומה לשיעור הירידה שמצאה ועדת הרשות; כי בניגוד לטענת המבקש, ועדת הרשות לא לקחה בחשבון רכיבים מיוחדים וחד פעמיים דוגמת המענק המיוחד (10,600 ₪) ודמי הבראה (9683.84 ₪) ; כי טענת המבקש שלפיה, ירידה בשיעור זה של 16% ואף 19% אמורה להצדיק יישום של תקנה 15 בשל הסכום המוחלט שנגרע ממנו, דינה להידחות . שכן היא מנוגדת להלכה שלפיה , ירידה ניכרת בהכנסות נמדדת באחוזים והינה בשיעור העולה על 20%. כ ן נטען, כי הוועדה הייתה קשובה לטענות המבקש ובשל טענות אלה הפנתה את הדיון פעם נוספת לוועדת הרשות אשר דחתה את הטענה שלפיה, ירידה בסך של 4,626 ₪ בשכר המבקש מהווה "ירידה ניכרת" בהכנסות.

11. בית הדין האזורי דחה את ערעור המבקש וכך קבע:

על פי הוראות החוק יש להביא בחישוב ההכנסות את רכיב הפרמיה ששולם ברבעון הראשון לשנת 2014; המבקש לא הראה כי בחישוב ההכנסות הובאו בחשבון נתוני שכר חריגים וחד פעמי ים לרבות בנושא הפרמיה, מה גם שרכיב זה מופיע בכל אחד מתלושי השכר לחודשים ינואר – מרץ 2014; הירידה בשיעור ההכנסות לה טוען המבקש (19%) איננה מהווה על פי הפסיקה "ירידה ניכרת" בהכנסה.

12. במסגרת הבקשה שלפני חזר המבקש למעשה על הטענות שאותן העלה בפני בית הדין האזורי, אשר לשיטתו לא קיבלו מענה מספק .

הכרעה
13. אשר לדעתי ייאמר כי לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה וזאת מהטעמים הבאים:

14. אשר לטענה שלפיה היה על הוועדה ליתן משקל לגובה הסכום שבו התבטאה הירידה בשכר, להבדיל משיעור הירידה באחוזים - הרי שנראה כי אין היא עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית דין זה בעב"ל (ארצי) 180/09 המוסד לביטוח לאומי נ' שמריה בן אלטא (11.11.10 להלן – עניין אלטא).
אזכיר כי באותו עניין לא מצא בית הדין פגם בקביעה שלפיה - ירידה בשיעור נמוך מ25% אינה נחשבת כ"ירידה ניכרת" בהכנסה לצורך הפעלת תקנה 15.

15. בנוסף, ובאותו הקשר, גם לו היה ממש בטענת המבקש שלפיה, בנסיבות מסויימות ראוי ליתן משקל לסכום הירידה בשכר ולא רק לאחוז הירידה - הרי שלא שוכנעתי כי ההסתמכות של הוועדה על הקרטריון האחוזי במקרה הספציפי של המבקש - חורגת ממתחם הסבירות ומצדיקה התערבות בהחלטת הוועדה מטעמים של חוסר סבירות. זאת לא רק משום שהיא עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית דין זה בעניין אלטא אלא גם משום שנראה , על פני הדברים, כי ההצדקה לח ריגה מן "הקריטריון האחוזי" יכול ו תתקיים דווקא ביחס לאותם מבוטחים בעלי שכר נמוך. זאת מאחר ובעלי רמת שכר נמוכה נדרשים להפנות מלכתחילה אחוז ניכר יותר משכרם לצריכה השוטפת, בהשוואה לבעלי שכר גבוה. זאת באופן הבולם את סיכוייהם לשדרג את מצבם הכלכלי בעתיד ומקבע אותם במעגל של נחיתות כלכלית, הכרוך לעיתים גם בקושי לקיים חיים בכבוד (על היחס בין ההכנסה הפנויה והצריכה הפרטית כפונקציה של גובה השכר ועל ההשלכות הקשות יחסית של הפגיעה בשכר על בעלי השכר הנמוך ר' – א. נחמיאס, ג. עופר, י. רוזנברג מבוא למקר ו- כלכלה (חלק א') הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2005 עמ' 164-196). משמע - ניראה כי יישום הקריטריון האחוזי עשוי לפגוע יותר בבעלי ההכנסות הנמוכות מאשר בבעלי הכנסות גבוהות יחסית דוגמת המבקש. לאור האמור, אין לומר כי החלטת הוועדה לאמץ, בעקבות ועדת הרשות את הגישה האחוזית לצורך בחינת ההצדקה ליישום תקנה 15 לוקה בחוסר סבירות. זאת כאמור אף אם נקבל את גישתו של המבקש שלפיה, רא וי להקדיש מחשבה מחודשת ליישום גורף של הגישה האחוזית, כמדד להערכת "הירידה הנכרת" בהכנסות המבוטח.

16. אשר לטענות המבקש, בכל הנוגע לבחירה השרירותית, לדעתו, של התקופה שעל פיה נערכה ההשוואה בין השכר שלפני מועד תחילת הנכות לבין השכר שלאחר מועד זה (שלושת החודשים שקדמו למועד שבו התכנסה לראשונה הוועדה לעררים לדון בעניינו ) - הרי שלא מצאתי, על פני הדברים, כי נפל פגם גם בעניין זה בהחלטת הוועדה לעררים :

ראשית, נראה, על פני הדברים, כי המבקש לא ה שכיל להצביע על "תשלומים מיוחדים וחריגים" ששולמו לו בתקופה מושא המחלוקת, אשר נלקחו בחשבון על ידי ועדת הרשות והוועדה לעררים לצורך הערכת גובה ההכנסה , בתקופה שלאחר תחילת הנכות: עיון בתלושי השכר של המבקש לתקופה זו מלמד - כי הוועדה לא התחשבה כלל בתשלומים חד פעמים כגון המענק המיוחד או דמי ההבראה ששולמו למבקש בשכר חודש מרץ 2014. כן עולה מן התלושים כי רכיב הפרמיה, בסכומים משתנים, שולם למבקש מדי חודש בחודשו ולא רק בתקופה מושא המחלוקת.
שנית, נראה כי דווקא הבקשה של המבקש, לבסס את חישוב הירידה בהכנסות על בסיס השכר של שלושת החודשים המסויימים להם הוא טוען, היא זו העשויה אולי לבטא תמונה שרירותית שאין בה לשקף ולייצג את השיעור הממוצע של הירידה בשכר לאורך כל התקופה, מאז התכנסה הועדה הרפואית מדרג ראשון לדון בעיניינו ואילך . בהמשך לכך יאמר - כי המבקש לא הראה כי ממוצע השכר של שלושת החודשים מושא המחלוקת והשוואתו לגובה השכר הממוצע לפני מועד תחילת הנכות , אינו משק ף באופן מייצג, את שיעור הירידה בשכר במהלך כל התקופה שמאז התכנסה הוועדה מדרג ראשון לדון בעניינו ואילך.
שלישית, המבקש לא פירט ולא הראה, על יסוד אילו נתונים ובהתסמך על אילו רכיבים הוא חישב את שיעור הירידה בשכר לו הוא טוען (בין התקופה שלפני תחילת הנכות לבין התקופה שיש להביאה בחשבון לשיטתו).

17. אשר לטענה שלפיה, הוועדה הרפואית לעררים לא הפעילה שיקול דעת עצמאי הרי שיש לדחות גם אותה . שכן, אימוץ ההמלצות והנימוקים של ועדת הרשות, בנסיבות שבהן לא עלה בידי המבקש להצביע על פגם שנפל בהמלצות אלה ובנימוקיהן - אינו מלמד כי הוועדה לעררים "התפרקה" מסמכותה .

18
. לאור כל האמור, משלא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הוועדה או בפסק דינו של בית הדין האזורי הרי שדין הבקשה להדחות, ללא צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' אב תשע"ו (07 אוגוסט 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .