הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 33491-07-19

ניתנה ביום 21 יולי 2019

צבי פוסטי
המבקש
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב
המבקש – לעצמו

החלטה

השופט מיכאל שפיצר
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל – אביב (הרשמת מירב חבקין; ב"ל 54157-01-19), אשר מחק לבקשת המבקש את ערעורו על החלטת ועדה רפואית לערעורים נפגעי עבודה מיום 3.12.2018 (להלן – הועדה) שדחתה את ערעורו ביחס לשיעורי הנכות שנקבעו לו בעקבות תאונת דרכים שעבר ושהוכרה כפגיעה בעבודה.
הועדה התכנסה בעקבות פסק דין קודם מיום 16.7.2017 בתיק ב"ל 12491-04-17, אשר הורה להחזיר את עניינו של המבקש לועדה כדלקמן:
"לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה , שוכנעתי כי יש לקבל את הערעור וזאת רק מן הטעם שבסעיף 4 לפרוטוקול הוועדה לא ציינה הוועדה כי היה בפניה תיקו הרפואי של התובע או כל מסמך רפואי אחר בעוד שבסעיף 14 להחלטה נרשם כי החלטת הוועדה מתבססת על מסמכים שפורטו בסעיף 4 .

לפיכך, אני מורה כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים אשר תבחן את עניינו מחדש"
הועדה התכנסה כאמור ביום 3.12.2018 בנוכחות המבקש ואחותו ובסופו של דבר החליטה כי "בהתאם להחלטת פסק הדין מיום 16.7.17 ולאחר בחינת החומר הרפואי הרב שיש בתיק וכן מסמכים שמסר המבוטח בוועדה, הוחלט שאין מקום לשינוי ההחלטה מיום 26.3.17 ומשאירה את אחוזי הנכות כפי שנקבעו".
על החלטה זו ערער המבקש, תחילה בעצמו, ולאחר שקיבל ייצוג מאת הלשכה לסיוע משפטי, הוגשה על ידי באת כוחו הודעת ערעור מפורטת ולהלן תמצית טענותיה:
הועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר לבחון את עניינו של המבקש מחדש, אלא עשתה דין לעצמה שעה שפירשה את פסק הדין המחזיר כמטיל עליה חובה לבדוק את המסמכים שבתיק ללא עריכת בדיקה קלינית.
לא די בהסתמכות הועדה על ממצאי הדימות ומסמכים רפואיים אחרים, שעה שמדובר בשאלה אורטופדית ונוירולוגית.
הועדה התעלמה מתלונות המערער על פגיעותיו בראש, ברגל ובכתף ימין, ולא נימקה את החלטתה בנושאים אלו.
הועדה התעלמה מתלונות המבקש במישור הנוירולוגי בעטיה של פגיעת הראש בתאונה, ולא בדקה את מנגנון התאונה.
הועדה לא התייחסה לתלונות המבקש בדבר השפעת הפגיעה בעמוד שדרה מותני ועל המסמכים שצורפו בהקשר זה.
הועדה התעלמה מהצלקות בידו וברגלו של המבקש ואינה מנמקת את הדבר.
הועדה התעלמה ממכתב הרופא התעסוקתי מיום 26.5.2016 , בנימוק כי מדובר במסמך שנערך לאחר מועד התכנסות הועדה, שעה שזו התכנסה לראשונה ביום 26.3.2017.

המשיב בתגובתו טוען כי הועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר וכי ביצעה את מלאכתה כראוי תוך התייחסות לכל המסמכים ונמקה את קביעותיה ביחס לכל אחת מהפגימות הנטענות ולא היה עליה לבצע בדיקה קלינית אלא לבחון את קביעותיה.
מוסיף המשיב כי המבקש אינו מצביע על פגם משפטי כלשהו בעבודת הועדה אלא חולק על שיקול דעתה הרפואי, שאין לבית הדין הכלים והסמכות להתערב בו.
במהלך הדיון שהתקיים בבית הדין האזורי בפני הרשמת, הובהר למבקש כי לאור העובדה שהוכר כ"נכה נזקק" לא תצמח לו תועלת כלכלית מהערעור, הגיעו הצדדים להסכמות הבאות:
"בהתחשב בעובדה כי הוועדה מושא הליך זה דנה בנכות הזמנית לתקופה שמיום 1.8.16 עד 31.7.17, ובתקופה זו שולמה למערער קצבת נכה נזקק מוסכם כי המערער ימחק הליך זה כאשר הוא שומר על כל טענותיו לעניין קיומן של פגיעות אשר מצדיקות קביעת נכות לדעתו בגין התאונה מיום 11.6.15, ולא נקבעה נכות בגינן. בגין אותן פגיעות ישקול המערער להגיש תביעה להחמרת מצב עם האישורים המתאימים".
לאור הסכמת הצדדים, נמחק הערעור.
בבקשתו למתן רשות ערעור שכותרתה "בקשת ערער: פסק דינו שניתן בהסכמה לכאורה" שב המבקש ותוקף את הועדה הרפואית, וטוען כי באשר להצעה להגיש תביעה להחמרת מצב, קיבל "עצת אחיתופל". המבקש מתאר בבקשתו השתלשלות ארוכת שנים, וטוען כי הוא מגיש "בקשות ערעור באופן סדרתי משנת 2011" שכן לטענתו המשיב מעלים מסמכים ומידע וכי הועדות הרפואיות לא מסוגלות לחבר שני משפטים נכונים. כן טוען המבקש שיש להסתמך על החלטות הועדה לניידות ועל הרשומות הרפואיות מבית חולים איכילוב בו אושפז לאחר התאונה.
לאחר שבחנתי את הבקשה אני סבור שיש לדחותה מבלי להידרש לתגובת המשיב וזאת מהטעמים הבאים:
מדובר בפסק דין שניתן על יסוד הסכמת הצדדים במהלך הדיון בבית הדין האזורי ושבסופו נמחק הערעור לבקשת המבקש . יצויין כי בטרם גובשה ההסכמה נכתב מפי ב"כ המבקש "אני מסביר למערער שיש פרוצדורה להגשת תביעה להחמרת מצב" (עמ' 4 לפרוטוקול), כך שהמבקש היה מודע להליך בו יש לנקוט.
על מנת לבטל פסק דין שניתן על יסוד הסכמת הצדדים צריכה להתקיים עילה לביטולו.
בעב"ל ( ארצי) 56485-12-16 מוריס שטרית נ' המוסד לביטוח לאומי (07.05.17) נקבע כי: "על פני הדברים, הסכמתו של ב"כ המערער למחיקת התביעה בבית הדין האזורי מחייבת, ואין מקום לבטל את ההסכמה למחיקת תביעתו..." לכך נוסיף מושכלות ראשונים באשר לביטול הסכמי פשרה. (כמו כן ראו: ע"ע ( ארצי) 40752-06-13 עארף סואעד נ' חברת דואר ישראל בע"מ (16/07/14) והאסמכתאות המובאות שם)
בענייננו, הדברים הובהרו למבקש על ידי בא כוחו, ואין עילה כלשהי, המצדיקה את ביטולו של פסק הדין של בית הדין קמא, וגם הייעוץ שקיבל המבקש ושעסק בפגימות שלא נקבעה דרגת נכות בגינן - היה נכון.
למעלה מהצורך נציין שמעיון בפרוטוקול הועדה עולה שהועדה בחנה אחת לאחת את טענותיו תוך התייחסות מפורטת למסמכים הרפואיים בכל אחד מהנושאים שהועלו על ידי המבקש. הועדה התייחסה לדיון קודם שקיימה ביום 26.3.2017 וציינה כי נערכה למבקש בדיקה קלינית, כך גם הבהירה הועדה את עמדתה בסוגייה הנפשית, וכאמור, הגיעה למסקנה שאין מקום לשינוי החלטתה.
אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ט (21 יולי 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .