הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 33308-03-19

יוסף רוטמן
המבקש
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב

בשם המבקש: עו"ד יעקב פלדשטיין

החלטה

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי חיפה ( השופט טל גולן; ב"ל 22724-11-18) אשר דחה את ערעור המבקש שבמסגרתו התבקש בית הדין לפסול את החלטת הוועדה הרפואית לעררים ( נפגעי עבודה) מיום 11.10.18 ( להלן: הוועדה).

רקע
מן המסמכים שבתיק עולה שהמשיב - המוסד לביטוח לאומי ( להלן: המוסד) - הכיר בפגיעה בעמוד שדרה צווארי ממנה סבל המבקש כפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה, החל מיום 19.6.12. זאת לאחר שנוהל הליך משפטי ( השופטת איטה קציר ונציג הציבור מר יעקב זיגרון; ב"ל 44655-09-12 ( להלן: ההליך הקודם)). בהמשך נקבעה למבקש נכות יציבה בשיעור 10% החל מיום 20.6.12.

ביום 26.10.16 עמד המבקש לפני ועדה רפואית לעררים ( נפגעי עבודה) במסגרת בקשת החמרה. בפרק הסיכום ציינה ועדה זו בין היתר: "הוועדה דוחה את הערר, קובעת שאין החמרה ומקבלת מסקנות של הוועדה מדרג ראשון ומשאירה נכות על כנה 10% לפי סעיף 37 (5) בגין הגבלה קלה עמוד שדרה צווארי. יש לציין כי ההתרשמות מהתיקים ומהתאונות הנוספות היא כי יש לייחס את המגבלה על פי תקנה 36 ג' לתאונה ולא למיקרוטראומה" ( יצוין כי אין בפני את השתלשלות העניינים המלאה ולכן גם לא ברור באיזו תאונה מדובר). הרכב הוועדה כלל נוירולוג, פנימאי ואורתופד - ד"ר אפרים ברונשטיין.

בהמשך הגיש המבקש בקשת החמרה נוספת. ועדה מדרג ראשון קבעה שלא חלה החמרה במצבו, ועל כך הגיש המבקש ערר. ביום 11.10.18 התכנסה הוועדה מושא ההליך וכך נכתב בפרוטוקול: "התובע מבקש לפסול את ד"ר ברונשטיין היות ופסל אותו בשתי הוועדות האחרונות". בפרק הסיכום צוינו הדברים הבאים: "הוועדה הקשיבה לטענות המערער ולא מקבלת את טענתו לפוסק של הוועדה אין כל קשר עסקי או אחר עם העורר ובא כוחו ולפי תקנות המל"ל עקב סירובו להיבדק ללא סיבה המוכרת לפי תקנון המל"ל הוועדה דוחה את הערר". נוכח האמור נדחה הערר ונקבע כי אין החמרה במצבו של המבקש.

המבקש ערער על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי בטענה כי במצב דברים זה לא יכול היה להתקיים דיון הוגן בעניינו. לדבריו בדיון שהתקיים לפני הוועדה הרפואית לעררים מיום 26.10.16 התפתח דין ודברים בינו לבין ד"ר ברונשטיין, שישב בוועדה זו ובדק אותו. בסיכום אותו דיון נקבע שלא חלה החמרה במצבו, כאשר ועדה זו אף ציינה כי לדעתה הנכות שנקבעה למבקש כלל לא נובעת מהמיקרוטראומה ( הגם שבפועל נותרה הקביעה הקודמת על כנה).
כשהתייצב המבקש לדיון במסגרת התביעה הנוכחית גילה לתדהמתו כי ד"ר ברונשטיין יושב גם בוועדה זו, ולאחר דין ודברים הודיע כי הוא מסרב שיבדוק אותו. לעמדת המבקש מאחר שתביעתו נוגעת להחמרה במצבו - הנובע ממיקרוטראומה - ומשעה שלדעת ד"ר ברונשטיין הנזק הצווארי כלל אינו קשור למיקרוטראומה, הרי שאין לתביעתו כל סיכוי.

בית הדין האזורי דחה את הערעור. תחילה ציין כי אין בעובדה שפוסק רפואי דן בעניינו של המבוטח בעבר כדי להביא לפסילתו ולכך שיימנע מלשבת בוועדות רפואיות עתידיות בעניינו של אותו המבוטח. במקרה זה כלל לא הוכח שד"ר ברונשטיין מוטה או כבול בעמדתו, וטוב היה לו טענה זו לא הייתה מועלית.

עוד ציין בית הדין ( תוך שהפנה לנפסק בב"ל 2117/07 המוסד לביטוח לאומי - ישראלוב מרדכי (13.10.09)) כי המבקש סיכל למעשה את עבודת הוועדה. אמנם אין זה נכון לאכוף על מבוטח לעבור בדיקה רפואית בניגוד לרצונו אולם ככל שהוא מתמיד בסירובו - רשאית הוועדה לקבל את החלטתה תוך שהיא לוקחת בחשבון את סירובו להיבדק.

בית הדין הוסיף כי הבקשה המונחת בבסיס הערעור יכולה להביא לכך שמבוטחים ינסו לבצע פסילה מראש של חברי ועדה רפואית. כאשר עסקינן בחברים של מותב מעין שיפוטי, הנהנה מחזקת התקינות המנהלית, לא ראוי שתתקבל טענה של ניסיון לפסול מראש חבר ועדה כזה או אחר, ודאי שעה שלא הוכחה כל עילת פסלות או אי כשרות ביחס לד"ר ברונשטיין.

טרם סיום ציין בית הדין האזורי כי הוצע למבקש להסכים להחזרת הדיון לוועדה בכפוף להסכמתו לבדיקה אצל ד"ר ברונשטיין אך הוא סירב לכך. נוכח האמור נדחה הערעור תוך שנאמר כי לפנים משורת הדין המבקש לא חויב בהוצאות.

הבקשה שלפני
בבקשת רשות הערעור מטעים המבקש כי הוועדה הרפואית היא ועדה מעין שיפוטית ולפיכך יש להחיל את הכלל לעניין פסלות שופטים שלפיו אם קיים ניגוד אינטרסים או דעה קדומה יש מקום לפסילה. לשיטתו אין סיבה שלמבוטח לא תהיה כל אפשרות לבקש לפסול ועדה יהא הנימוק אשר יהא. המבקש הפנה לנפסק בע"א 4122/18 שוורץ נ' מנצור (4.7.18) ( להלן: עניין שוורץ) וטען ביחס לעניינו כי כאשר ועדה קובעת כי אין קשר סיבתי בין נזקו לתביעתו - בניגוד להחלטת פקיד התביעות ובית הדין האזורי בהליך הקודם - קיים חשש ממשי לנעילת דעתה ויש בכך משום גיבוש דעה שאינה ניתנת לשכנוע בנפש חפצה. לדעת המבקש דומה הדבר לשופט שבישיבת קדם משפט קובע כי אינו נותן אמון בתובע ובגרסתו, עוד בטרם נשמעו ההוכחות.

המבקש ציין כי הפסיקה שאליה הפנה בית הדין האזורי אינה רלוונטית והוסיף כי הוא ער לכך שכל נפגע יכול לעורר " דין ודברים" ואז לבקש פסילה, אלא שיש לבחון כל מקרה לגופו. על יסוד האמור עתר להורות על פסילת החלטת הוועדה ולהשיב את עניינו לפני ועדה בהרכב אחר שלא יכלול את ד"ר ברונשטיין.

לאחר שקילת בקשת רשות הערעור נראה לכאורה כי צדק בית הדין האזורי בפסיקתו וכי אין הצדקה להחזיר את עניינו של המבקש לוועדה בהרכב אחר. הלכה היא שדרך המלך בקשר להחזרת עניינו של מבוטח לוועדה רפואית היא השבתו לוועדה באותו הרכב. זהו הכלל גם במקרים שבהם נמצא שנפל פגם בהחלטת ועדה. אילו בעצם מתן החלטה קודמת שאינה לשביעות רצונו של מבוטח היה כדי להביא לפסלות ההרכב היה הכלל הפוך אך אין זה כך.
מבלי לקבוע מסמרות בטענותיו בדבר ההקבלה בין פסלות שופטים לפסלות פוסק בוועדה רפואית, הרי שגם על פי עניין שוורץ אליו הפנה המבקש " אין בעצם ניהול הליך על ידי מותב אשר הכריע בתיקים קודמים שהתנהלו בין אותם בעלי הדין - אף אם מדובר בהליכים הנוגעים לאותה פרשה עובדתית ומהווים המשך ישיר שלה - כדי להקים עילת פסלות. על המבקש את פסילת השופט בנסיבות אלה להוכיח כי קיים חשש ממשי ל"נעילת" דעתו של השופט בשל הדיון המוקדם יותר...".
זאת ועוד. ההערה עליה נסמך המבקש מתוך החלטת הוועדה מיום 26.10.1 6 היא הערת אגב שמכוונת, כך נראה, לשאלת הקשר הסיבתי (כאמור לעיל לא ברור ההקשר המדויק בו נכתבו הדברים) ואינה בהכרח משליכה על טענת המבקש להחמרת מצב.

בשים לב לאמור מוצע לצדדים להסכים כי עניינו של המבקש יוחזר לוועדה באותו הרכב, שתערוך למבקש בדיקה קלינית, תפרט ממצאיה ותנמק את החלטתה תוך התייחסות לבדיקה ולמסמכים שיוצגו בפניה. מובן כי לאחר מכן שמורה הזכות למבקש, ככל שיסבור כי אכן ד"ר ברונשטיין נעול בדעתו או מכל טעם אחר בכפוף לכל דין , להגיש ערעור נוסף לבית הדין האזורי שבו יפרט טיעוניו לגופה של החלטה.

הצדדים יודיעו עמדתם להצעה לעיל עד ליום 25.10.19.

לעיוני בהתאם.

ניתנה היום, י"ד אלול תשע"ט (14 ספטמבר 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .