הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 33081-03-18

סימון פליסקוב
המבקש

-
רשות המיסים בישראל
המשיב

בשם המבקש: עו"ד משה גלעד

החלטה

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ( השופטת עידית איצקוביץ; על"ח 6186-07-16) שבגדרו נקבע כי עניינו של המבקש יוחזר לוועדה רפואית לעררים לפי פקודת מס הכנסה ( להלן: הוועדה) לדיון בנושא הנכות האורתופדית בגב התחתון ובצוואר; הנכות ביד ימין; הצלקות; והחישובים ושקלול הנכות ( אופן חישוב הנכות באיברים זוגיים).

רקע
לפי העולה מהמסמכים שבתיק המבקש, יליד שנת 1955, הגיש בקשה לקבלת פטור ממס הכנסה לפי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה.

המבקש התייצב לדיון לפני ועדה מחוזית, ועל החלטתה הגיש ערר שנדון על ידי הוועדה מושא הבקשה שלפני.

ביום 2.7.15 התכנסה הוועדה והאזינה לדברי ב"כ המבקש כדלקמן:
יש הרבה פגימות שלא התייחסו.
פגיעה ביד שמאל - יש לו 50% ממשרד הביטחון מ- 1982.
ביד ימין נפגע בתאונת עבודה יש לו 28% על פגיעה זו, מדובר באיבר זוגי, פגיעה בשתי הידיים וצריך להיות נכות אריתמטית.
לא הייתה התייחסות לפגיעה בצוואר. עבר ניתוח קיבוע של 5 חוליות. אין יכולת תנועה בצוואר.
מפנה לחוו"ד ד"ר הנדל המציין 50% ולא היתה התייחסות לחוו"ד שקבעה 50% על הצוואר ו- 30% על הגב.
ברגל הוציאו לו חתיכות עצם מהירכיים ולכן יש צלקות שלא היתה התייחסות לכך.

לאחר בדיקה קלינית שממצאיה פורטו בהרחבה בפרוטוקול החליטה הוועדה כך:
מבחינת הצלקות נכותו 15% לפי 75 (1) ב-ג תואם
עבור יד ימין 10% לפי 41 (8)
עבור יד שמאל 20% לפי 41 (10) ו'
בגין הצוואר 30% לפי 37(5) ג'
בגין ע"ש מותני 37(7) ב' 20% כפי שנקבע בדרג 1.
לא נותרה נכות נוירולוגית ביד ימין.
20% לפי 31 (5) א 4 ( רומי) כפי שנקבע בדרג 1
10% 31(4) א'2 רומי כפי שנקבע בדרג 1
הנכויות שנקבעו בדרג 1 הן על שמאל ולא ימין כפי שנקבע בוועדה.
הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר דוד הנדל מ 9.5.14 ואינה מקבלת את מסקנותיו אלא בחלקן, ממצאי הבדיקה הנוכחית שונים במידה מסוימת.

הוועדה סיכמה את הנכויות שנקבעו למבקש באופן הבא: 30% נכות זמנית מיום 27.6.82 עד ליום 31.12.01, וכן נכות יציבה בשיעור 76% החל מיום 1.1.02 המורכבת מהליקויים הבאים: 30% לפי סעיף 41 בגין שתי הידיים ביחד; 30% לפי סעיף 37(5)ג' בגין הצוואר; 20% לפי סעיף 37(7) ב' ע"ש מותני; 20% לפי סעיף 31(5) א' 4 עצב אולנריס; 10% לפי סעיף 31(4) א'2 עצב מדיאלי שמאל.

על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי, והעלה את הטענות הבאות:
השמטת הנכות שנקבעה בגין הצלקות מהחישוב הסופי - לטענת המבקש בחלק הסיכום לפרוטוקול מציינת הוועדה שקבעה 15% נכות בגין צלקות לפי סעיף 75(1) ב-ג מיום 1.1.02 אך בסיכום הסופי הושמטה נכות זו.
בנוגע לצלקות נטען כי הוועדה העדיפה לקבוע אחוזי נכות לפי סעיף שעניינו " צלקות מכאיבות או מכערות" ולא לפי סעיף לעניין " צלקות נרחבות באזורים מרובים" המקנה נכות גבוהה יותר. עם זאת הוועדה מפרטת לאורך 12 שורות של פרוטוקול את מגוון הצלקות של המבקש מבלי להתייחס כלל לשאלת היותן מרובות ובאזורים נרחבים וגם מכוערות ומכאיבות.
רגל ימין - לטענת המבקש הוועדה לא בדקה כלל את הפגיעות ברגל מבחינה נוירולוגית ואורתופדית.
אי התייחסות לחוות הדעת - המבקש הגיש חוות דעת מטעם ד"ר הנדל, מנהל היחידה הכירורגית של עמוד השדרה מיום 9.5.14 שמטרתה " תיעוד בעיות עמוד השדרה של המערער" (להלן: חוות הדעת מטעם ד"ר הנדל). הוועדה הסתפקה בקביעה לאקונית שלפיה עיינה בחוות הדעת ואינה מקבלת את מסקנותיה וכי " ממצאי הבדיקה הנוכחית שונים במידה מסוימת".
נכות אורתופדית צווארית - הוועדה מתארת שהמבקש עבר ניתוח " לקיבוע אחורי ע"ש צווארי בגובה C3 עד C7" אך למרות זאת היא מקנה 30% נכות בלבד לפי תקנה 37(5)( ג) המתייחסת רק להגבלות תנועה בעמוד השדרה הצווארי ללא התייחסות לקיבוע הקיים ועל אף שד"ר הנדל המליץ על מתן 50% נכות לפי תקנה 37(1).
נכות נוירולוגית בגין פגיעה בחוט השדרה - הוועדה מתעלמת מהנכות שהומלצה על ידי ד"ר הנדל ולא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה.
נכות בגב תחתון - הוועדה לא מנמקת מדוע הגבלות התנועה שנקבעו הן בצורה בינונית בלבד.
יד שמאל - המבקש נפגע במהלך שירותו הצבאי וביום 27.6.82 נקבעו לו 50% נכות. לטענת המבקש מאז חלה החמרה במצבו אך הוועדה לא התייחסה לא לקביעה זו ולא לטענותיו בעניין ההחמרה במצבו.
יד ימין - הוועדה מוצאת החזרים גידיים " ירודים" ובכל זאת קובעת כי מבחינה נוירולוגית לא נותרה נכות. זאת למרות שוועדה לנפגעי עבודה מיום 21.5.87 קבעה למבקש נכות בשיעור 10% בגין מגבלה ביישור וכיפוף של המרפק וכן נכות בשיעור 20% בגין מגבלה בסיבוב.
חובת האזהרה - לעניין יד ימין טען המבקש בנוסף כי הוועדה מדרג ראשון קבעה למבקש נכות בשיעור 30% בגין שיתוק חלקי של עצב האולנריס בצורה קשה ביד ימין ואילו הוועדה קבעה רק 10% נכות. לפיכך על הוועדה היה להזהיר את המבקש שבדעתה להפחית את שיעור הנכות שנקבע ולאפשר לו להתגונן.

המשיבה, מדינת ישראל - רשות המסים, השיבה לערעור כדלקמן:

בנוגע ל"השמטת הנכות" שנקבעה בגין הצלקות בפועל הנכות מופיעה בסעיף 10 לפרוטוקול וכן בנספח שצורף להחלטת הוועדה והיא כלולה בחישוב הנכות הסופי.
לגבי קביעת הנכות הרפואית בגין הצלקות מדובר בהחלטה רפואית מובהקת הנמצאת בתחום הסמכות הבלעדי של הוועדה. אכן מדובר בצלקות מרובות אך הסעיף דורש שהן תהיינה גם נרחבות, ותנאי זה לא מתקיים במלואו. לכן קבעה הוועדה נכות בגין סעיף מותאם.
לעניין הטענה בדבר נכות רגל ימין - המבקש התלונן לפני הוועדה רק לעניין הצלקות ברגל ימין שבגינן אף נקבעה לו נכות ( למרות שבתביעתו הראשונית לא טען לכך). לפיכך לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.
אשר לטענה בדבר אי התייחסות לחוות הדעת של ד"ר הנדל הרי שהמסמך אינו חוות דעת ( בצורתו ובמהותו) ואינו ערוך כחוות דעת. ממצאי הבדיקה שערכה הוועדה היו שונים מהאמור בחוות הדעת. משפירטה הוועדה את ממצאי בדיקתה במפורש אין צורך בפירוט נוסף.
לעניין הנכות בצוואר - אין במסמך מטעם ד"ר הנדל דבר התומך בקביעת נכות בגין קיבוע הצוואר בזווית לא נוחה כהגדרתה בסעיף 37(1). אין כל טעות בקביעת הוועדה.
לעניין הטענה בדבר נכות נוירולוגית נטען כי ד"ר הנדל אינו נוירולוג, קביעתו נעשתה על סמך MRI ללא בדיקה נוירולוגית וללא הסבר, ואילו בוועדה ישבה נוירולוגית. הלכה היא כי הבדיקה הקלינית היא הקובעת ולא ממצאי ההדמיה.
בנוגע לנכות בגב התחתון הוועדה מצאה שלמבקש הגבלת תנועה בינונית וקבעה לו נכות בשיעור 20%. מדובר בקביעה רפואית שאין להתערב בה.
אשר ליד שמאל הוועדה דנה בכך וממצאיה מפורטים בהרחבה בפרוטוקול. מדובר בקביעה רפואית. הנכות שנקבעה על ידי משרד הביטחון נקבעה לפני 35 שנה על ידי תקנות שונות שקשה להתחקות אחר נוסחן. ממילא המבקש מסכים שאין מדובר בקביעה מחייבת והוא אינו מצביע על טעות ספציפית בהחלטת הוועדה.
ביחס ליד ימין נטען שקביעת הוועדה ברורה ונסמכת על ממצאים אובייקטיביים. הוועדה שמאזכר המבקש קבעה לו נכות אורתופדית בגין המרפק ושורש כף היד, ואין מדובר כלל בנכות נוירולוגית.
אשר לאזהרת המבקש טרם הפחתת שיעור הנכות נטען שהוועדה מדרג ראשון שייכה את אחוזי הנכות לצד ימין בטעות, במקום לצד שמאל. לאחר תיקון הטעות, וכיוון שצד שמאל אינו הדומיננטי אצל המבקש, הרי שיש לקבוע 20% נכות ולא 30% , ואין מדובר בהפחתה. בהקשר זה הוסיפה המשיבה כי חובת האזהרה חלה רק כשהוועדה חפצה לדון בנושא שעליו לא הוגש ערעור.

המשיבה הודיעה כי היא מסכימה להשיב את הדיון ביחס לחישוב הנכות באיברים זוגיים על מנת שהוועדה תבחן מחדש את החישובים ושקלול הנכות; וכן מסכימה להשיב גם את הדיון בנכות האורתופדית בגב התחתון על מנת שהוועדה תנמק את החלטתה.

בית הדין האזורי קיבל את הערעור בחלקו. לעניין הצלקות מצא בית הדין שהוועדה לא הסבירה מדוע ראתה לנכון לקבוע " סעיף מותאם", ועמד על כך שההסבר ניתן על ידי ב"כ המשיב אך לא על ידי הוועדה. על כן נפסק שיש להחזיר את העניין על מנת שהוועדה תשקול שוב את קביעתה בנוגע לצלקות שהן מרובות, באזורים שונים של הגוף, וחלקן רגישות.

בנוגע לנכות האורתופדית ציין בית הדין שהמשיבה הסכימה להחזיר לדיון את הנכות האורתופדית בכל הנוגע לגב התחתון אך סבר שיש לדון שוב גם בנכות האורתופדית בצוואר, תוך התייחסות למסמך הרפואי של ד"ר הנדל. בהקשר זה נקבע ש"הוועדה בחרה לראות במסמך הרפואי של ד"ר הנדל כאילו מדובר בחוות דעת, על אף שאינה ערוכה ככזו. אולם, אין היא מסבירה מהו השוני החלקי בממצאים ומה היא אכן מקבלת ממסקנותיו".

אשר לטענות המבקש ביחס לנכות ביד ימין ולחובת האזהרה קבע בית הדין כי " מאחר שהעניין הוחזר לוועדה, חלק בהסכמה, כבר הוזהר המערער לגבי כוונת הוועדה להפחית את הנכות בגין יד ימין והוא רשאי להציג חוות דעת בנידון".

טענות המבקש לעניין הנכות ביד שמאל, בהינתן העובדה שמשרד הביטחון קבע לו נכות בשיעור 50% נדחו מהטעם שמדובר בקריטריונים שונים ובקביעה שנעשתה לפני כ- 35 שנים, כך שאין בה להשליך על החלטת הוועדה והיא לא הייתה צריכה להתייחס אליה.

בית הדין דחה גם את טענות המבקש לעניין רגל ימין מהטעם שהוועדה ציינה שלא נצפתה הגבלה אורתופדית או נוירולוגית, ומכאן שזוהי קביעה רפואית שאין בה פגם שמצדיק את התערבותו של בית הדין.

לסיכום נפסק כי עניינו של המבקש יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתפעל כדלקמן:
הוועדה תבדוק את הנכות האורתופדית בגב התחתון ובצוואר של המערער ותנמק החלטתה, תוך התייחסות מפורטת למסמך רפואי של ד"ר הנדל.
המערער רשאי להציג מסמכים/חוות דעת בנוגע לנכות ביד ימין, נוכח קביעת הוועדה כי הנכות שנקבעה על ידי הוועדה מדרג ראשון הינה בגדר טעות.
הוועדה תשקול שוב את קביעתה בנוגע לצלקות שהן מרובות, באזורים שונים של הגוף וחלקן רגישות. על ועדה לנמק את הקביעה ואם היא בוחרת בסעיף " מותאם" תסביר מדוע.
הוועדה תבחן מחדש את החישובים ושקלול הנכות ( אופן חישוב הנכות באיברים זוגיים).

על פסק הדין הגיש המבקש בקשת רשות ערעור.

הבקשה שלפני
בבקשה שלפני טוען המבקש לאי התאמה בין המסקנות לחלק האופרטיבי בפסק הדין. כך, בעוד שבית הדין קובע שיש להתייחס לחוות הדעת מטעם ד"ר הנדל ( שכוללת גם המלצה למתן נכות נוירולוגית), הרי שבהנחיות לוועדה מורה בית הדין להתייחס רק לנכות האורתופדית. המבקש מוסיף כי אם מדובר בהחלטה מכוונת אזי פסק הדין אינו מתייחס לנכות הנוירולוגית. בנקודה זו שב וחזר המבקש על טענותיו שלפיהן למרות זהות הממצאים שהונחו לפני ד"ר הנדל והוועדה ( הכוונה לבדיקת MRI מיום 20.9.12) הוועדה מתעלמת מהמלצת ד"ר הנדל למתן 20% נכות לפי סעיף 29(3) א ולא ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה בעניין זה.

אשר לנכות ביד שמאל סבור המבקש שטעה בית הדין האזורי עת קבע שהוועדה לא הייתה צריכה להתייחס לנכות שנגרמה במהלך שירותו הצבאי. אמנם הקביעות שנעשו על ידי משרד הביטחון אינן מחייבות את הוועדה אך הן כן מחייבות התייחסות הולמת. פרוטוקול משרד הביטחון עמד לנגד עיני הוועדה ובו קביעה מפורשת של נכות בגין " שיתוק עצב האולינרוס השמאלי בצורה קשה". לטענת המבקש זוהי פגיעה שרק החמירה, כפי שעולה ממסמך שהגיש מיום 18.1.12 שלפיו " קלינית כאב רדיקולרי עם פרסטזיה חדשה בכף יד שמאל". לפיכך לא ברור מדוע הנכות שנקבעה כה נמוכה.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובפסק דינו של בית הדין האזורי מושא ההליך הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. זאת מן הטעמים כמפורט להלן.

קריאה של פסק הדין בשלמותו אינה מעלה, לטעמי, את הרושם שקיימת אי התאמה בין פרק המסקנות לחלקו האופרטיבי של פסק הדין. בפרק ה"דיון ומסקנות" קובע בית הדין את הדברים הבאים:

הוועדה ערכה בדיקה אורתופדית - בצוואר ובגב התחתון. לגבי הגב התחתון הסכים ב"כ המשיבה להחזיר את העניין לוועדה.
הוועדה התייחסה ל"חוות דעת" של ד"ר הנדל מיום 9.5.14, על אף שלא נערכה כחוות דעת, והיא קבעה שאינה מקבלת את מסקנותיו אלא בחלקן, מאחר ש"ממצאי הבדיקה הנוכחית שונים במידה מסוימת".
הוועדה בחרה לראות במסמך הרפואי של ד"ר הנדל כאילו מדובר בחוות דעת, על אף שאינה ערוכה ככזו. אולם, אין היא מסבירה מהו השוני החלקי בממצאים ומה היא אכן מקבלת ממסקנותיו. לכן, אנו קובעים כי על הוועדה לבחון שוב את הנכות של התובע בגב התחתון ובצוואר, תוך התייחסות למסמך הרפואי של ד"ר הנדל.
(ההדגשות אינן במקור).

בפרק הסיכום מורה בית הדין לוועדה לבדוק את הנכות האורתופדית בגב התחתון ובצוואר של המבקש ולנמק את החלטתה, תוך התייחסות מפורטת למסמך הרפואי מטעם ד"ר הנדל. מכאן שבית הדין האזורי תחם את החלטתו לנכות האורתופדית בגב התחתון ובצוואר ולא כלל את הנכות הנוירולוגית שמצא ד"ר הנדל בחוט השדרה .
בהמשך הבהיר בית הדין כי " בוועדה ישב רופא נוירולוג וד"ר הנדל אינו נוירולוג" אך נראה שהדבר נאמר ביחס לטענת המבקש שלפיה היה על הוועדה להזהירו לפני שקבעה את הנכות ( או העדר הנכות) ביד ימין. לפיכך, על פני הדברים בפסק הדין אכן חסרה התייחסות מפורשת לטענת המבקש בדבר קיומה של נכות נוירולוגית בחוט השדרה.
עם זאת, אינני סבורה שפגם זה מצדיק התערבות בפסק הדין מאחר שבפועל הוועדה התייחסה ישירות לאמור במסמך מטעם ד"ר הנדל בכל הנוגע לנכות הנוירולוגית. עיון במסמך זה מעלה כי ד"ר הנדל מפרט את מהלך הבדיקה ותוצאותיה ומציין " בהדמיות אחרונות יש עדיין פגיעה מיאלופטית C3,4 בצוואר אך אין לחץ על עמוד השדרה.... בנוגע לפגיעה בחוט השדרה שמוכחת ב MRI 20% לפי 1/3 מתקנה 29(3) א'" (ההדגשה אינה במקור).
ואילו הוועדה מפרטת בממצאי הבדיקה כי: "בבדיקת הצוואר: היישור 10 - 15 מעלות. הכיפוף הקדמי כ 40 מעלות הסיבובים כ-40 - 50 מעלות לכל צד, ההטיות מוגבלות במידה ניכרת 20 מעלות לכל צד. בבדיקת MRI 20/9/12 עדיין סימני מיאלופטיה קלים תעלת השדרה " פתוחה" ללא לחץ".
מכאן שהוועדה, שכללה כאמור נוירולוגית, התייחסה לאותה בדיקה שעליה ביסס ד"ר הנדל את המלצתו על נכות נוירולוגית בחוט השדרה ; ערכה בדיקה בעצמה ; ובסופו של יום לא סברה שיש מקום לקבוע נכות בגין חולשה נוירולוגית של הגפיים כפי שהמליץ ד"ר הנדל , ויוער כי ב"כ המבקש לא ציינה שהמבקש סובל מליקוי זה לפני הוועדה.

אשר לטענה בדבר אי התייחסות למסמכים לגבי הנכות ביד שמאל, ראשית יצוין כי מהפרוטוקול עולה שהמסמך מיום 18.1.12 שהזכיר המבקש לא הונח לפני הוועדה ואף לא אותר בנספחים לבקשת רשות הערעור. שנית, הוועדה בדקה את המבקש וציינה כי " בבדיקת אמה שמאל בנוסף לצלקות העמוקות קיימת פגיעה עצבית אולינרית משמעותית וכן הגבלה קשה בתנועות שורש היד כולל פרונציה וסופינציה כולל חוסר יכולת לעשות אגרוף". כלומר הוועדה דנה בפגיעה שמתועדת בפרוטוקול מטעם משרד הביטחון ופירטה את ממצאי הבדיקה. משעה שאין מחלוקת שהיא אינה מחויבת לקביעת משרד הביטחון משנת 1982, אין מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי ולהורות על מתן התייחסות מיוחדת מעבר לכך.
מעבר לצורך אוסיף כי לכאורה ממילא קבעה הוועדה למבקש את הנכות המירבית לפי סעיף 31 בגין פגיעה בעצב ULNARIS ככל שמדובר בפלג הגוף שאינו דומיננטי.

סוף דבר - לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בפסק דינו של בית הדין האזורי שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור. אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ב טבת תשע"ט (30 דצמבר 2018) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .