הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 31956-05-19

ניתנה ביום 24 יולי 2019

רז כהן
המבקש
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב

בשם המבקש – עו"ד בנימין פיבלובסקי

החלטה
סגן הנשיאה אילן איטח
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי נצרת (השופטת לובנא תלחמי סוידאן; ב"ל 19519-06-18) בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן – הוועדה) אשר קבעה, בין היתר, כי אין למבקש נכות אורתופדית.
עניינו של המבקש הוחזר לוועדה בהתאם להוראות פסק הדין מיום 12.9.17 אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה "עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתדון בטענותיו לנכות בתחומים האורולוגי, הפסיכיאטרי והאורטופדי ותכריע האם הן נובעות מהפגיעה או מהתאונה ואם כן מה שיעור הנכות שיש לקבוע בגין התלונות בתחומים אלה" (ב"ל 35937-03-17; להלן – פסק הדין המחזיר).
הוועדה התכנסה ביום 15.1.18, שמעה את טענות המבקש וערכה לו בדיקה אורתופדית. בממצאי בדיקת הוועדה נכתב:
"בעמידה אין סקליוזיס אנטלגית מגביל את תנועותיו במידה ניכרת לכל הכיוונים, מצביע על כאב באזור גב תחתון ובמפרקים, סקרו אלייקים דו צדדית."

בפרק " סיכום ומסקנות" רשמה הוועדה:
"מבחינה אורטופדית הפגיעה הייתה במיפרק סקרואליקלי מיפרק שאין בו תנועה באופן אנטומי. לפיכך ההגבלה בתנועות לא נובעת כתוצאה מפגיעה במיפרק זה. המיגבלה בתנועה כלולה בתסמונת הכאב שהוסברה בהרחבה והתקבלה על ידי הוועדה בדיון מיום 7.11.16 הוועדה קובעת שלא קיימת נכות אורטופדית נפרדת."

ביום 8.5.18 התכנסה הוועדה בשנית וקבעה כי היא מאמצת את האמור בחוות הדעת של היועצים בתחום הפסיכיאטרי והאורולוגי וקבעה נכות בהתאם.
המבקש ערער לבית הדין האזורי על קביעות הוועדה בתחום האורתופדי. בית הדין האזורי דחה את ערעור המבקש וקבע כי הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר, ודנה בטענות המבקש בתחום האורתופדי. בית הדין האזורי קבע כי עיון בהמלצת הנוירולוג ד"ר מיכאל אינספקטור אליה הפנה המבקש מעלה כי הוא לא קבע שיש לקבוע נכות אורתופדית נפרדת, אלא ציין כי בחינה זו מסורה למומחה מתחום אחר. עוד נקבע כי הוועדה ביססה את החלטתה כי אין מקום להקנות למבקש נכות נוספת בתחום האורתופדיה, הן על כך שמדובר במפרק אשר אין בו תנועה באופן אנטומי - ולפיכך ההגבלות בתנועות אינן נובעות מפגיעה במפרק זה, והן על כך שהמגבלה בתנועה הנובעת מכאב כלולה בתסמונת הכאב "שהוסברה בהרחבה והתקבלה על ידי הוועדה בדיון מיום 7.11.2016". בית הדין האזורי קבע כי העולה מכאן הוא שהוועדה אינה מוצאת מקור אורתופדי לכאב אשר לטענת המבקש משפיע על תפקודו, נוסף על תסמונת הנוירופתיה של הסיבים הקטנים. עוד קבע בית הדין האזורי כי טענת המבקש לדלקת במפרק הגורמת לכאבים המגבילים תנועה בעמוד השדרה אינה מבוססת בחוות דעת או במסמכים שהובאו בפני הוועדה, ועל כן לא נפל פגם באי התייחסות הוועדה לטענה זו. לפיכך משהוועדה לא מצאה כל אינדיקציה לפגימה נוספת, אורתופדית, מעבר לנוירופתיה של הסיבים הקטנים, אין צורך להידרש לשאלה האם הוועדה שגתה מבחינה משפטית משלא ערכה הבחנה בין שתי פגימות ובין השפעותיהן על תפקוד המבקש. אשר לפרוטוקול הוועדה לנכות כללית, נקבע כי הוועדה לא התבקשה להתייחס למסמך זה במסגרת פסק הדין המחזיר. כמו כן מכיוון שהוועדה עצמאית בשיקול דעתה, לא ניתן לומר כי נפל פגם רק משום שלכאורה מסקנותיה שונות ממסקנות הוועדה הרפואית שדנה בעניינו של המבקש בנכות כללית.
בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי יש להחזיר את עניינו לוועדה על מנת שתדון בליקוי האורתופדי. לטענתו, טעתה הוועדה בקביעתה כי הליקוי הנוירולוגי " בולע" את כל יתר הליקויים. המבקש טוען כי מכיוון שפקיד התביעות הכיר בכאבי הגב אזי על הוועדה לבדוק האם הכאבים גורמים למבקש להגבלה תנועת בגב וככל שכן לקבוע בגינם נכות. כן נטען כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר שכן למרות שמצאה מגבלת תנועה בגב התחתון היא חזרה וקבעה כי בתחום האורתופדי אין לקבוע נכות נפרדת.
לאחר שעיינתי בבקשה ובכלל החומר שבתיק מצאתי כי דינה להידחות. אין מקום לקבל את טענת המבקש לפיה הוועדה לא פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר. הוועדה התבקשה, בין היתר, לבחון את טענות המבקש בתחום האורתופדי ולהכריע האם הנכות נובעת מהפגיעה ובאיזה שיעור. עיון בפרוטוקול מעלה כי כך עשתה הוועדה. הוועדה בדקה את המבקש ודנה בטענותיו בתחום האורתופדי. הוועדה לא קבעה קטגוריות כי לא ניתן להעניק נכות נוירולוגית ואורתופדית בגין הפגיעה אלא קבעה כי הגבלת התנועה שהפגין המבקש נובעת מתסמונת הכאב בגינה נקבעה למבקש נכות על ידי הוועדה. דהיינו הגבלת התנועה של המבקש אינה אורתופדית, אלא נובעת מהכאב שחש בגין הנכות הנוירולוגית וכלולה בסעיפי הנכות שנקבעו לו. הוועדה הפנתה להחלטתה מיום 7.11.16 שם הובהר כי קביעת אחוזי הנכות ניתנו לפי הערכת הוועדה את הכאב הסובייקטיבי אותו חש המבקש. בנוסף הבהירה הוועדה כי הפגיעה של המבקש היא במפרק הסקרואילקי וכי במפרק זה אין תנועה אנטומית וכי גם מטעם זה אין פגיעה אורתופדית. מדובר בהחלטה רפואית מנומקת של הוועדה. פסק הדין המחזיר הורה לוועדה לדון בתחום האורתופדי וכך עשתה, מובן שהוועדה לא הייתה מחויבת לקבוע נכות אורתופדית, אלא אך לדון ולהכריע בטענות המבקש בענין זה וכך עשתה.
סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"א תמוז תשע"ט (24 יולי 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .