הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 31768-07-20

ניתנה ביום 12 אוגוסט 2020

אופיר פרץ
המבקש

-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב

בשם המבקש – עו"ד אמיר קמינצקי

החלטה

השופט מיכאל שפיצר

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי באר שבע (השופט משה טוינה; ב"ל 39634-03-19) אשר דחה את ערעורו של המבקש על החלטתה של ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 27.2.2019 (להלן – הועדה) אשר קבעה שאין להפעיל בעניינו של המערער את הוראות תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן – תקנה 15).

רקע עובדתי כעולה מפסק הדין של בית הדין האזורי

המבקש יליד שנת 1974, נפצע בברכו הימנית ביום 16.2.2016, ופגיעתו הוכרה כתאונת עבודה, ונקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 10% החל מיום 1.9.2017.

המבקש פוטר מעבודתו בחברת טבע, בה עבד כמפעיל מכונה ביום 16.10.2017, על רקע צמצומים ונוכח העדרותו הממושכת של המבקש מהעבודה, ובהעדר תפקיד חלופי שבידי החברה להציע לו.

המבקש ערער על החלטת הועדה שלא להפעיל בעניינו את תקנה 15 (ב"ל 23745-12-17) (להלן – פסק הדין המחזיר), ובית הדין האזורי קבל את ערעורו והורה להחזיר את עניינו לועדה הרפואית באותו הרכב על מנת:

"שתשקול בשנית החלטתה בעניין הפעלת תקנה 15, וזאת לאחר שתתייחס באופן ענייני ומנומק למסמך מאת הרופא התעסוקתי מיום 30.8.17.
הוועדה מתבקשת ליתן החלטתה באופן פוזיטיבי ולא על בסיס הנחה או סברה.
ככל שהוועדה תעמוד על החלטתה, לפיה הבעיה הלבבית היתה אחד הגורמים לפיטוריו של המערער, הוועדה תתייחס לטענות המערער בעניין זה. הוועדה תזמן את המערער ובא כוחו לדיון בפניה, ותאפשר להם לטעון את טענותיהם בעניין זה. הוועדה תפרט ותנמק החלטתה באופן שבית הדין יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה".

הועדה שבה והתכנסה לדון בעניינו של המבקש ביום 27.2.2019, שבה וקבעה למבקש נכות יציבה של 10% והחליטה בשנית שאין מקום להפעיל את תקנה 15 ונימוקיה הם:

"הוועדה התכנסה מתוקף פסק דין מתאריך 23/12/18 בה התבקשה להתייחס לתקנה 15 ולמכתב של רופא תעסוקתי מה-30/8/17 ד"ר גליזון לב.

לפי מכתבו של הרופא התעסוקתי צוין כי לאור מצבו הבריאותי הנוכחי ממליץ ללא הרמת משא כבד מ-10 ק"ג, ללא עמידה ממשוכת וללא כיפופים מרובים וללא ביצוע מאמצים גופניים. תוקף עד 30/11/17.

הוועדה עיינה בפרוטוקול מיום 30/11/17 בה הומלץ על נכות בשיעור 10% בשל כריתה חלקית של המיניסקוס בברך ימין. האבחנה הזו אינה מהווה בעיה – סיבה על הפסקת עבודתו. הנכות איננה מונעת ממנו הרמת משא. יש לציין שרוב האוכלוסיה שעוברת ניתוח כזה חוזרים לעבודתם, כולל ספורטאים שעוסקים במאמץ פיזי קשה, ממשיכים לעסוק בעבודתם כדוגמא כדורגלן. לכן הפסקת עבודתו איננה קשורה למצב הברך שהתרפא לאחר ניתוח, אלא קשורה למכלול בעיותיו כולל בעיית הלב. נכותו בשיעור 10%... נכויות זמניות...".

גם על החלטה זו ערער המבקש ופסק דינו של בית הדין האזורי הוא נשוא הבקשה שבפני.

פסק דינו של בית הדין האזורי

בית הדין קמא דחה את ערעורו של המבקש מהטעמים הבאים:

סמכויותיה של ועדה רפואית לעררים הפועלת מכוחו של פסק דין מחזיר, מוגבלת להוראות הכלולות בו. במקרה שלפנינו, הוטל על הועדה לבחון פעם נוספת את שאלת הפעלת תקנה 15 תוך התייחסות למכתבו של הרופא התעסוקתי, ד"ר לב גלוזמן, מיום 30.8.2017, אשר קבע כי "לאור מצבו הבריאותי הנוכחי ממליץ – ללא הרמת משא כבד מ-10 ק"ג, ללא עמידה ממושכת, ללא כיפופים מרובים, ללא ביצוע מאמצים גופניים עצימים. לאור זאת, אינו כשיר לעבודתו הנוכחית כמפעיל מכונה בחברת טבע. תוקף ההמלצה עד 30.11.2019".
בית הדין קובע שבהתאם לפסק הדין המחזיר התייחסה הועדה למכתבו של ד"ר גלוזמן ומסבירה כי המגבלות הרפואיות המצויינות במכתב האמור, אינן נובעות מהפגיעה שהוכרה למערער בברכו הימנית.

מוסיף בית הדין שהועדה לא חלקה על כך שפיטוריו נעשו על רקע מצבו הרפואי, אלא שלטעמה, הניתוח שעבר בברכו, אינו יכול להוות בסיס רפואי למגבלות אותן קבע ד"ר גלוזמן.

מהאמור לעיל עולה שהועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר.

טענות המבקש בבקשתו למתן רשות ערעור

המבקש עותר בבקשתו לבטל את פסק דינו של בית הדין קמא, ולהורות להעביר את עניינו לועדה רפואית בהרכב חדש, שכן לטענתו, הועדה "עשתה כל שביכולתה כדי לא לקבוע את נכותו של המבקש בהתאם להוראות פסק הדין (המחזיר-מ.ש.) ולקיים דיון ענייני בנושא הפעלת תקנה 15" ומכאן ש"אין כל טעם או יסוד להחזיר את הדיון לועדה בהרכבה הנוכחי..."(סעיף 42 לבקשה) מהנימוקים הבאים:

הועדה לא מילאה אחר פסק הדין המחזיר – לטענת המבקש פסק הדין המחזיר הורה לועדה ליתן את החלטתה לעניין הפעלת תקנה 15 " באופן פוזיטיבי ולא על בסיס הנחה או סברה". טוען המבקש כי שעה שנקבע עובדתית שעילת פיטוריו מקורה במצבו הרפואי עקב התאונה, הרי שקביעתה שאין מניעה לעבוד עם מצב הרגל וזאת בניגוד מוחלט לקביעתו של הרופא התעסוקתי, "הינה לא פחות מספקולציה", והמבקש אכן לא היה כשיר לעבודתו ולכן פוטר. המבקש מוסיף כי הועדה לא התייחסה כלל לחוות דעתו של ד"ר גלוזמן.

חשש שהועדה נעולה בעמדתה – לטעמו של המבקש, "הועדה אינה מעלה על דעתה לקיים את פסק הדין בנוגע להפעלת תקנה 15 בעניינו של המבקש ואף מתעלמת מנתונים אובייקטיביים בתיעוד הרפואי הקיים בתיקו של המבקש".

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את הבקשה ואת כלל החומר שבתיק אני סבור שדינה להידחות ללא בקשת תגובה מהמשיב, וזאת מהטעמים הבאים:

הועדה מילאה אחר פסק הדין המחזיר. הועדה לא התעלמה ממכתבו של ד"ר גלוזמן, אלא התייחסה אליה תוך שהיא חולקת על קביעותיו, ומנמקת ש" הנכות אינה מונעת ממנו הרמת משא, יש לציין שרוב האוכלוסיה שעוברת ניתוח כזה חוזרים לעבודתם, כולל ספורטאים שעוסקים במאמץ פיזי קשה". אין בידי לקבל את טענת המבקש על הדוגמא שהביאה הועדה, של כדורגלן, באה בהמשך לדבריה שרוב האנשים חוזרים לעבודתם לאחר אותו ניתוח, ולהמחשה בלבד, הביאו דוגמא של כדורגלן.
יש לזכור כי ד"ר גלוזמן במכתבו אינו מפרט מהו מצבו הרפואי של המבקש, ובחוות דעתו האמורה נכתב לאחר המלצותיו בנושא כיפופים ועמידה ממושכת, "ללא ביצוע מאמצים גופניים עצומים", אמירה שניתן לפרשה גם כמתייחסת לליקוי הלבבי ממנו סובל המבקש.
אזכיר כי הועדה הוסמכה בפסק הדין המחזיר לדון גם בשאלת הליקוי הלבבי ממנו סובל המבקש, ובתחילת הדיון בפניה, התייחס המבקש למצבו הלבבי, תוך שלטענתו אינה קשורה לתאונה.
מכל מקום, הועדה נימקה בבירור את עמדתה באשר לתקנה 15 ואין מדובר בספקולציה, אלא בשיקול דעת רפואי ומקצועי ביחס להשלכותיו של הניתוח אותו עבר המבקש, שאין לבית הדין עילה להתערב בו.

הועדה לא היתה נעולה בדעתה. העובדה שפסק הדין המחזיר הורה לועדה לשקול בשנית את עמדתה, אין בה כדי לחייבה לשנות את החלטתה הקודמת. כעולה מהפרוטוקול, הועדה בחנה את הנושאים שנכללו בפסק הדין המחזיר, הרחיבה בהסברה מדוע אין ליישם את תקנה 15, וגם כאן, שעה שמדובר בשיקול מקצועי מובהק המסור לשיקול דעתה, לא היה מקום להתערב בהחלטתה.

סוף דבר – צדק בית הדין האזורי בדחותו את הערעור, ואף דינה של בקשה זו להידחות.
ההוצאות שנפסקו בבית הדין קמא לחובת המבקש, יהיו בגין שתי הערכאות.

ניתנה היום, כ"ב אב תש"פ (12 אוגוסט 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .