הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 29250-01-21

ניתנה ביום 04 פברואר 2021

מנחם מיקי פרידמן
המבקש
-
בנק לאומי לישראל בעמ
המשיב

בשם המבקש – עו"ד לילך שלג מוסקוביץ

החלטה

השופטת חני אופק גנדלר
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי (השופט אורן שגב; ע"ר (ת"א) 34524-05-20), בגדרו נדחה ערעור של המבקש על החלטת רשמת בית הדין האזורי (הרשמת מרב חבקין; סע"ש 17001-06-19) שלא לקבל את בקשת המבקש לפטור אגרה.

רקע וטענות הצדדים בבקשה לפטור אגרה
המבקש הועסק במשיב בתפקידי ניהול במשך תקופה של כ- 35 שנה ופוטר ביום 2.12.08, תוך שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, על רקע עבירות שביצע במהלך תפקידו, אשר בגינן הורשע בפלילים וריצה עונש של מאסר בפועל מיום 4.3.15 עד ליום 31.3.19.
ביום 10.6.19 הגיש המבקש בבית הדין האזורי כתב תביעה כנגד המשיב ע"ס 14,203,807 ₪, בעילות של שכר עבודה בגין 67 חודשים מאז פיטוריו ועד מועד הכרעת הדין המרשיעה בעניינו; דמי הודעה מוקדמת; פדיון דמי הבראה; פדיון ימי חופשה; פיצויי פיטורים; קרן השתלמות; קופת גמל נוספת; ופנסיה. במקביל, הגיש בקשה לפטור מתשלום אגרה, במסגרתה הצהיר כי הוא משתכר סך של 5,900 ₪; כי רעייתו גמלאית; כי הכנסת שניהם מקצבאות וגמלאות מהמוסד לביטוח לאומי עומדת על סך של 9,104 ₪; כי בבעלותו דירת מגורים בהרצליה ומכונית, אולם שתיהן מעוקלות לטובת המשיב; כי יש לו פיקדונות בבנק לאומי - מעוקלים אף הם; חוב בסך 425,000 ₪ בגין קנס שהושת עליו במסגרת ההליך הפלילי וחוב למס הכנסה בסך של כ- 1.5 מיליון ₪; כי בסמוך להגשת הבקשה פתחה אשתו בהליכי גירושים ועל כן אין לקחת בחשבון את הכנסותיה ורכושה, ככל שקיים; וכי אין לו אפשרות לקבל הלוואה או סיוע מקרובי משפחה.
המשיב התנגד לבקשה שכן לטענתו, התביעה רובה ככולה התיישנה; המבקש לא פירט לגבי יכולתם הכלכלית של בני משפחתו, אלא טען באופן כללי בלבד; בהכרעת הדין נקבע, כי נמצאו אצל קרובי המשפחה סכומי כסף עצומים ללא הסבר; מדובר בתביעה מנופחת; התביעה כוללת רכיבים בכפל, רכיבים שכבר שולמו (דוגמת קרן השתלמות), ורכיבים נוספים ללא בסיס משפטי (דוגמת שכר עבודה ממועד הפיטורים עד למועד ההרשעה); וכי אין זה אינטרס הציבור לשאת בעלות ההליך.
בהתייחס לטענת ההתיישנות, טען המבקש כי המשיב מנוע מהעלאתה בשל ההסכמה לדחות את ההליכים בין הצדדים עד לאחר סיום ההליכים הפליליים; כי בתקופת המאסר לא היה יכול לטפל בהגשת תביעה; וכי הוא רשאי לבחור בתשלום פנסיה במקום פיצויי פיטורים, ותביעה זו לא התיישנה.
על טענות אלו השיב המשיב בהשלמת תגובה מטעמו, כי הסכמת הצדדים לעכב את התביעה הכספית עד לאחר סיום ההליך הפלילי אינה מלמדת על הסכמת המשיב להאריך את תקופת ההתיישנות.

החלטת רשמת בית הדין האזורי
בהחלטת הרשמת מיום 24.4.20 נדחתה הבקשה. זאת, הן מצד דחיית תנאי הסף של המבחן הכלכלי והן מצד דחיית תנאי הסף של היות "ההליך מגלה עילה". בהקשר למבחן הכלכלי נקבע כך (כל ההדגשות במקור):

"15. אשר למבחן היכולת הכלכלית: הכנסתו של המבקש לבדו עומדת על סך של כ-8,000 ₪ (נטו). ככל שהמבקש עותר להתייחס אליו כמי שאין לו בת זוג בשל תביעת גירושין שהוגשה לאחרונה, הרי שיש לראותו כמי שאין לו קרובים הסמוכים על שולחנו. ספק רב אם הכנסה ליחיד בגובה 8,000 ₪ מצדיקה לראות את המבקש כמי שאין ביכולתו לשלם אגרה.
16. אכן, מדובר בתביעת עתק. מכאן סכום האגרה הגבוה שעל המבקש לשאת בו...
[...]
18. מקום בו מדובר בתביעות עתק וסכום אגרה גבוה במיוחד, כבמקרה זה, גם מי שהכנסתו היא בגובה השכר הממוצע במשק והוא בעל משפחה לפרנס, אינו יכול בהכרח לשאת בתשלום. עובדה זו אינה מצדיקה לבדה לקבוע, כי מי שהכנסתו היא כזאת (או בשיעור דומה) עונה לתנאי של חוסר מסוגלות כלכלית.
לא בכדי, תובעים רבים נוהגים להפחית את סכום התביעה לצרכי אגרה, שכן כאמור, לא לרבים קיימת מסוגלות לשלם לאלתר סכום של עשרות אלפי שקלים (ויותר) גם כאשר הכנסתם ממוצעת.
[...]
20. יתר על כן, מתצהיר המבקש ניתן ללמוד, כי הוא מתגורר בדירה בבעלותו בהרצלייה, ואינו נושא בתשלומי משכנתא, וכך גם בבעלותו רכב. אמנם, שני הנכסים הללו מעוקלים במסגרת התביעה הכספית, אך דעתי היא, כי אין מקום להתעלם מקיומם לחלוטין. גם אין מקום להתעלם מהכספים הרבים, אשר בבעלות המבקש כמפורט בתצהירו, הגם שנכון להיום מוטל עליהם עיקול, ואין המבקש יכול לעשות בהם שימוש. בעניין זה נפסק, כי יש לבדוק לא רק את ההכנסה השוטפת, אלא קיומו של רכוש כספי ורכוש בעין (ראה בש"א 4667/90 אלפסי נ' אלפסי (21.12.90) וכן בש"א 4283/90 משה תילה כהן נ' חנה תילה כהן (13.12.90))...
21. אף אם אתעלם מהנכסים ומהכספים, יש לציין, כי המבקש לא פירט, האם לבת הזוג פיקדונות בבעלותה, והצדיק זאת בטענה, כי הגישה כנגדו בקשה ליישוב סכסוך (תצהיר מיום 20.6.19). לטעמי היה ראוי, כי המבקש דווקא יציין פרטים אלה, שכן בחינת המצב הכלכלי מתייחסת גם לתקופה של שישה חודשים קודם לתביעה. בנוסף, מדפי חשבון הבנק עולה, כי המבקש העביר כספים לטובת בת הזוג במספר הזדמנויות ובסכומים משמעותיים יחסית.
[...]
26. לסיכום: הכנסה בסך 8,000 ₪ (נטו) ליחיד, ובהיעדר הוצאות קבועות בגין משכנתא או פירוט הוצאות רפואיות חריגות (חלילה) אינה מצדיקה לקבוע, כי מצבו הכלכלי של המבקש כה דחוק על מנת שיהיה זה מוצדק שיישען על הקופה הציבורית למימון הליך זה".

אשר לתנאי היות "ההליך מגלה עילה", נקבע כך:

"33. בענייננו, הסעד הכספי הוא בהיקף גבוה ביותר. היה מצופה, כי המבקש ינסח כתב התביעה באופן זהיר ויניח תשתית עובדתית איתנה לכל אחד מרכיבי התביעה. דומה כי הדבר לא נעשה, ואסביר.
34. במקרה זה, שתי משוכות רציניות עומדות בפני התביעה. האחת, טענת התיישנות, בהתחשב במועד פיטורי המבקש שאינו שנוי במחלוקת (2.12.08). השנייה, ובזהירות המתחייבת, היעדר בסיס עובדתי ומשפטי איתן לסכום התביעה בכל רכיב".

לאור האמור, בחן בית הדין האזורי את הרכיבים השונים בתביעה. בין היתר, בחן את עילות התביעה בראי משוכת ההתיישנות; תביעת כפל ברכיבים של פנסיה ופיצויי פיטורים; כי "לא נטען בפרק העובדות, כי המבקש קופח בזמן עבודתו בביצוע הפרשות לקרן ההשתלמות"; כי תביעת שכר עבודה לתקופה של שנתיים ממילא סווגה בידי המזכירות כפטורה מאגרה, ועוד. אשר לטענת ההתיישנות, נקבע בשלב מקדמי ולכאורי זה כי:

"43. אשר לטענת המבקש, כי לא חלה התיישנות על התביעה, וכי המשיב מושתק מלהעלות טענה זו בשל ההסכמה לעכב הליכים בתביעה הכספית, סיכויה של טענה זו נראים בשלב זה לכאורה קלושים.
[...]
49. זאת ועוד, גם אם תידחה טענת התיישנות, הרי שלא יכול להיות ספק, כי התביעה נגועה בשיהוי ניכר...".

לאור זאת נקבע כי:

"50. לסיכום: בשלב זה, נחזה כי התביעה הועמדה על סכום מופרז בהתחשב בתקופת ההתיישנות. חלק מהרכיבים אף חסרי פירוט עובדתי בכתב התביעה. אין די ב"רשימת מכולת" של סעדים כספיים ללא פירוט העובדות מכוחן נבנית וקמה העילה. משכך נוסחה התביעה מצאתי כי אין לומר שההליך מגלה עילה לגבי רובה של התביעה ככולה. כמצוין לעיל, הרכיב שאינו נתון בהתיישנות סווג כפטור מאגרה, הגם שעצם הסיווג אינו טריוויאלי. על כן ממילא לא נדרש לדון בשאלת הפטור עבור אותו רכיב בשלב זה".

סוף דבר, דחה בית הדין האזורי בהחלטת הרשמת את הבקשה לפטור אגרה, אולם התיר את תשלום האגרה ב-20 תשלומים חודשיים שווים ועוקבים; הציע למבקש "לשקול העמדת התביעה על סכום נמוך יותר" (סעיף 53); והותיר את פסיקת תשלום ההוצאות לסיום ההליך.

ערעור על החלטת הרשמת
המבקש הגיש ערעור על החלטת הרשמת, כאשר במקביל – בהתאם להמלצה בהחלטת הרשמת – תיקן את כתב התביעה. במסגרת תיקון כתב התביעה הוא הסיר את הרכיבים של פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, דמי הבראה, ימי חופשה, קרן השתלמות וקופת גמל נוספת, והותיר את הרכיבים של שכר עבודה ופנסיה, אותם העמיד על סכום של 6,601,950 ₪. יצוין כי על פי חישוביו של המבקש (בהתאם לאמור בסעיף 6 לבקשה שלפני), לאחר תיקון כתב התביעה- סכום ההחזר החודשי, הנפרס לעשרים תשלומים, הינו 3,300 ₪.
לגופו של עניין טען כנגד החלטת הרשמת, בין היתר, כי הכנסתו הפנויה נמוכה מזו שנקבע בהחלטה, לאור הקנס שעליו לשלם; אין לו יכולת לממש את הנכסים שהוזכרו, שכן כולם מעוקלים; לא חלה התיישנות על רכיב הפנסיה; המבקש ורעייתו נמצאים בסכסוך אישי ואין לה נכסים.
לאחר קבלת תגובות, הכריע בית הדין האזורי לדחות את הערעור. שכן "החלטת הרשמת מנומקת ונסמכת על החוק ועל ההלכות המשפטיות הרלוונטיות. להלן אבהיר" (סעיף 10). אשר למבחן היכולת הכלכלית נקבע כי:

"12. בבקשתו, המבקש לא הניח תשתית ראייתית מניחה את הדעת לכך שהוא נעדר יכולת כלכלית לשלם את סכום האגרה בתביעה שהגיש. כב' הרשמת עמדה על כך בהחלטה באופן מפורט (סעיפים 15 עד 26), ואין לי אלא להצטרף לקביעותיה".

אשר למבחן עילת התביעה, נקבע כי:

"14. תביעתו של התובע נגועה לכאורה בהתיישנות, שכן היא מתייחסת לעילות תביעה הנובעות מפיטוריו לפני כ- 11 שנה. רכיבי התביעה הנוגעים לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, הבראה ופדיון חופשה, התיישנו זה מכבר. בנוגע לרכיב התביעה המתייחס לפנסיה, שלילת זכאותו העקרונית נעשתה במועד סיום יחסי העבודה. הואיל ומדובר בעצם הזכאות ולא בתנאיה, עילה זו התיישנה זה מכבר. כך גם לגבי קרן השתלמות ושכר עבודה.
15. ביחס לטענת המערער בדבר הסכמה לכאורה לעיכוב הליכים, לא מצאתי תימוכין לכך שהבנק הכפיף את עצמו לסעיף 19 לחוק ההתיישנות ותקופת מאסרו של התובע כשלעצמה, אינה מאריכה את תקופת ההתיישנות.
16. לאור האמור לעיל, גם אם אאמץ גישה מקלה ביותר ביחס למצבו הכלכלי של המערער, הרי שבכל הנוגע לסיכויי התביעה, כמות שהוגשה, סיכוייו אינם נחזים להיות גבוהים.
17. מקובלת עלי קביעת כב' הרשמת כי סכום התביעה מופרז ואינו עומד בהלימה ביחס למצב המשפטי הנוגע להתיישנות רכיבי התביעה.
18. המערער יטיב לעשות, אם ישוב ויבחן את רכיבי התביעה השונים ויתקן בהתאם את סכום התביעה. הדבר נחוץ מבחינה ממהותית וממילא יהיה בעל השפעה מבחינת סכום האגרה".

לאור האמור, הערעור נדחה והמבקש חויב בתשלום הוצאות המשיב.
על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

בקשת רשות ערעור
לטענת המבקש, שגוי פסק הדין (והחלטת הרשמת עליה הוא נסמך), בקביעה כי הכנסתו הפנויה – המורכבת בחלקה מקצבת ביטוח לאומי – היא 8,000 ₪, שכן זו היתה הכנסתו בעת הגשת הבקשה, אולם כיום עקב מגפת הקורונה והמצב הכלכלי במשק ירדה הכנסתו לכדי 6,000 ₪; למבקש הוצאות רפואיות בסך 600 ₪ והוצאות מחיה בסך 4,000 ₪, ועל כן ברי כי אין באפשרותו לשלם 3,300 ₪ דמי אגרה מדי חודש, זאת מלבד תשלום הקנס הפלילי שהושת עליו; כמו כן, פסק הדין לא נתן משקל לחובותיו הגבוהים למס הכנסה. אמנם יש למבקש דחיה זמנית בתשלום חובות אלו לאור מגפת הקורונה ולאור מצבו הכלכלי והבריאותי, אולם אין בכך לפטור אותו מתשלומם לכשתסתיים הדחיה; שגויים פסק הדין והחלטת הרשמת בכך שמתעלמים מדפי החשבון שהציג ומסתמכים על משיכה של 15,000 ₪ שמשך מכספי הפנסיה לאור מצוקתו הכלכלית; אין להסתמך על הנכסים שברשותו, שכן הינם מעוקלים ואינם ברי מימוש. מה גם, שהרכב בשווי 15,000 ₪ נמצא בשימוש רעייתו. אשר להיות התביעה מגלה עילה, טוען המבקש כי אין חולק שלמבקש זכאות לפנסיה, ולשיטתו הוא זכאי למחצית מדמי הפנסיה התקציבית ואין למשיב זכות לעקל חלק זה. כמו כן, רכיב תביעה זה לא התיישן, שכן מרוץ ההתיישנות לתביעות פנסיונית מתחיל מעת הגעת העובד לגיל פרישה ולא מעת פיטוריו; לאור מצבו של המבקש בעת שהות בכלא, אין לומר כי תביעתו נגוע בשיהוי; שגויה ההוראה לשוב ולבחון את כתב התביעה, שכן כתב התביעה כבר תוקן בעת הגשת הערעור על החלטת הרשמת.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטענות המבקש, בהחלטות בית הדין האזורי ובכלל החומר המצוי בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, זאת אף ללא צורך בקבלת תשובת הצד שכנגד.
ראשית אזכיר, כי על פי הפסיקה הרווחת כיום, בקשת רשות ערעור על החלטה הדוחה ערעור על החלטת רשם מהווה דיון ב"גלגול שלישי" (בן נון וחבקין, הערעור האזרחי (מהדורה 3, 2012), עמ' 223 – 225). כלל הוא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן אך באותם "מקרים, בהם החשיבות המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת" (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ (13.7.82)). בנדון כאן, לא מצאתי כי נסיבות המקרה חורגות מעניינו הפרטי של המבקש.
מכל מקום, אף לגופו של עניין, לא מצאתי עילה להתערבות בהחלטות בית הדין האזורי. כעולה מתקנה 12 לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), תשס"ח-2008, פטור מאגרה בשל העדר יכולת מותנה בשני תנאים מצטברים - ראשית, העדר יכולת כלכלית, ושנית "היותו של ההליך מגלה עילה", אשר ביניהם מתקיימת זיקת גומלין. עם זאת, נדרשת התקיימות רף מינימאלי של כל אחד מהתנאים, וככל שהתובענה כלל אינה מגלה עילה – כמו גם ככל שהמבקש כלל אינו מוכיח העדר יכולת כלכלית – די בכך כדי לדחות את הבקשה (בר"ע (ארצי) 31365-05-10 ZHAO CHENGJUN - אסטראטק בע"מ (14.9.10)). הנטל להוכחת התנאים האמורים מוטל על מבקש הפטור מאגרה (בש"א 675/09 אברהם פלקסר - נשיץ, ברנדס ושות' עו"ד (14.2.10); ערעור על ההחלטה נדחה - עא"ח 8/10 אברהם פלקסר – נשיץ ברנדס ואח' (10.6.10)). כאשר התנאים מתקיימים אך לא בעוצמה מספקת על מנת ליתן פטור, מאפשר סעיף 12(ו) לתקנות האגרה מתן החלטה מרוככת יותר בהתרת תשלום האגרה "לשיעורין, ובתוך הזמן שייקבע".
בעניין שלפנינו, שקל בית הדין האזורי – הן בהחלטת הרשמת חבקין והן בפסק דינו של השופט שגב – את מכלול השיקולים הרלבנטיים להכרעה בבקשה לפטור אגרה, על פי הנסיבות שהובאו לפניו. ההכרעה, המנומקת והמפורטת, אליה הגיע אינה חורגת ממתחם שיקול הדעת המוקנה לו ולא מצאתי מקום להתערב במסקנתו, אשר נותנת ביטוי גם לקושי הכלכלי באמצעות פריסת התשלומים.
בהקשר למבחן היכולת הכלכלית, בית הדין האזורי – הן בהחלטת הרשמת חבקין והן בהחלטת השופט שגב – הגיע לכלל מסקנה שלא בוססה הטענה בדבר חוסר יכולת כלכלית. מרכיב זה הינו מרכיב משמעותי בהחלטה שנבחן באופן מפורט בהחלטת הרשמת, ולא מצאתי מקום להתערב בו. כמו כן, יש לחזור ולציין את שנאמר בסעיף 19 להחלטת הרשמת, כי "המבקש לא פירט כלל את הוצאותיו". טענותיו להוצאות מחיה בגובה 4,000 ₪; הוצאות רפואיות בסך 600 ₪; וירידה בהכנסותיו עקב המצב הכלכלי במשק, נטענו לראשונה בבקשה לפני (ואף זאת מבלי שנתמכו בתצהיר) ומשכך איני נדרשת להן.
משכך, בשקלול המבחנים למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", ובשים לב לעובדה שהמבקש לא הוכיח חוסר יכולת כלכלית לשלם את האגרה שהופחתה עקב תיקון כתב התביעה ואשר חולקה ל- 20 תשלומים  – לא מצאתי כי אלו מצדיקים התערבות בהחלטות בית הדין האזורי ב"גלגול שלישי". זאת, מבלי שאדרש למשוכות הניצבות בפניו בהוכחת עילתו ומבלי להביע עמדה בסוגיית ההתיישנות.
סוף דבר – דין הבקשה להידחות. תשלום האגרה ב-20 תשלומים חודשיים שווים ועוקבים, כפי שנקבע בהחלטת הרשמת, יבוצע החל מיום 10.3.21 וב- 10 לכל חודש עוקב. לאור תוצאה זו, מבוטל הצו הארעי שנתתי בהחלטה מיום 17.1.21. משלא נתבקשה תשובת הצד שכנגד, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ב שבט תשפ"א (04 פברואר 2021) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .