הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 28714-04-19

אסיה-תורס בע"מ
המבקשת

-
מחמוד עזב
המשיב

בשם המבקשת: עו"ד אעלימי נזאר
בשם המשיב: עו"ד יעל רצון ועו"ד אריק שלו

החלטה

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
לפנַי בקשת רשות ערעור על שלוש החלטות של בית הדין האזורי בחיפה ( השופטת מיכל פריימן; סע"ש 7053-01-16): החלטה מיום 1.4.19 ושתי החלטות שניתנו במעמד הדיון מיום 7.4.19 שלפיהן נדחו בקשות המבקשת לקיום דיון קדם משפט נוסף ולהגיש תצהיר וראיות נוספות. כן הורה בית הדין האזורי על משיכת תצהיר מנהל המבקשת מתיק בית הדין.

רקע
בחודש ינואר 2016 הגיש המשיב (להלן גם: התובע) תביעה כנגד המבקשת ( להלן גם: החברה או הנתבעת) שבמסגרתה עתר לחייבה בתשלום גמול שעות נוספות, הפקדות מעסיק לגמל, תוספת 50% עבור עבודה בחגים, פדיון חופשה, דמי הבראה ופיצויי פיטורים. סך התביעה הכולל הועמד על 492,201 ₪, לא כולל פיצויי הלנת שכר והלנת פיצויי פיטורים.

ביום 7.9.16 התקיים דיון קדם משפט במעמד ב"כ החברה דאז. יוער כי בהמשך נדחו דיוני הוכחות פעמיים: בפעם האחת נדחה דיון שנקבע לחודש מרץ 2018 לנובמבר 2018 בשל סיבה רפואית הקשורה בב"כ החברה דאז, ובפעם השנייה נדחה הדיון שנקבע לנובמבר 2018 ליום 27.3.19 בשל סיבות רפואיות הקשורות באשתו של ב"כ החברה דאז.

ביום 20.3.19 הגיש בא כוחה הנוכחי של החברה " הודעה על ייצוג ובקשה דחופה לדחיית מועד דיון". ביום 24.3.19 ניתנה החלטת בית הדין האזורי כדלקמן: "לא ברור מדוע קיבל על עצמו ב"כ התובעת [ צ"ל: הנתבעת] את הייצוג כאשר אינו יכול להתייצב לדיון הקבוע בתיק. זאת ועוד, הבקשה הוגשה שלא לפי נוהל הנשיאה, וללא עמדת הצד שכנגד. אשר על כן, הבקשה במתכונתה זו נדחית".

ביום 26.3.19 הגיש ב"כ החברה בקשה נוספת לדחיית מועד הדיון, הפעם בהסכמה, תוך צירוף מספר מועדים חלופיים לדיון, כולם במהלך אפריל 2019, כאשר המאוחר שבהם הוא יום 18.4.19. בית הדין האזורי נעתר והורה על דחיית הדיון ליום 7.4.19.

ביום 28.3.19 הגיש ב"כ החברה שתי בקשות נוספות. האחת כותרתה: "הודעה לבית הדין הנכבד בדבר דחיית מועד הדיון". בסעיף 5 לבקשה זו ציין ב"כ החברה כך: "כל תאריך קרוב שייקבע על ידי בית הדין, אפילו דיון מקדמי למועד קרוב ביותר בכדי לסיים את התיק בפשרה בין הצדדים". הבקשה השנייה הוכתרה כ - " בקשה בהולה לבי"ד הנכבד לקיום קדם משפט". במסגרת בקשה זו עתר ב"כ החברה להורות על קיום קדם משפט נוסף וציין כי בכוונתו להגיש תצהירים משלימים, כיוון שרק לאחר שקיבל את הייצוג " התגלו לו עובדות משפטיות שלא נטענו והועלו" על ידי בא כוחה הקודם של החברה. ב"כ המשיב התנגד לבקשה לנוכח הבקשות הרבות לשינוי מועדי הדיון מטעם החברה.

ביום 1.4.19 ניתנה החלטת בית הדין האזורי, מושא הליך זה ( לצד החלטות נוספות שיפורטו להלן) כדלקמן: "הבקשה לדחיית מועד הדיון נדחית. הנתבעת הייתה מיוצגת והגישה תצהירים מטעמה עוד בחודש 06/17 מאז נדחו כבר 3 מועדי הוכחות לבקשת הנתבעת, האחרון שבהם ביום 27.3.19 עקב החלפת ייצוג הנתבעת. המדובר בתיק ישן שהגיע המועד לשמעו ולסיימו".

ביום 7.4.19 התקיים דיון במעמד הצדדים, בפתחו טען ב"כ החברה את הדברים הבאים:

אנחנו היום בדיון הוכחות על תביעה של 500,000 ₪. למרבה הצער ב"כ הקודם של הנתבעת לא עשה את מלאכתו נאמנה. בתיק הזה קוים קדם משפט אחד. בתביעה בסדר גודל כזה לאחר הגשת תצהירים ועל פי סדרי הדין היה צריך להיות עוד דיון אחד נוסף בכדי לייעל את הדיון ובכדי להגיע לחקר האמת (...) הגשת תצהירים משלימים ע"י נציגי הנתבעת לא יגרום נזק לתובע ולבית הדין. אם כב' בית הדין יחייב אותי בהוצאות לקיום ישיבה נוספת אין לי בעיה עם זה. על מנת לא לבזבז זמנו של בית הדין אני מוכן היום לחקור את התובע על תצהירו ושאקבל תוך 15 יום במידה ויקבע מועד הוכחות נוסף להגיש תצהירים משלימים כדי שהתמונה הכוללת תהיה בפני בית הדין הנכבד ( עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 30-15).

ביחס לאמור נתן בית הדין האזורי את החלטתו, מושא הליך זה אף היא, כדלקמן:
בהחלטות קודמות כבר הביע בית הדין את עמדתו באשר לבקשות הנתבעת הנוגעות עתה לעובדת שינוי הייצוג ואף ציין כי מועדי הדיון נדחו כבר מספר פעמים ביוזמת הנתבעת ואין מקום לדחייה נוספת.
אין לי אלא לחזור על האמור בהחלטות הקודמות. אינני מוצאת הצדקה לאפשר לנתבעת דחיית הדיון פעם נוספת. הדיון היום יתקיים כמתוכנן, משמע התובע ייחקר וכן עד הנתבעת ובכך יסתיים שלב הראיות ( עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 28-24) .

נוכח החלטת בית הדין נחקר התובע על ידי ב"כ החברה. לאחר שבית הדין התרה בב"כ החברה לסיים את החקירה טען ב"כ החברה כדלקמן:
מאחר וכב' השופטת הנכבדה הקציבה לי עוד דקה לחקירה, מעיון בחומר הרב שהוגש לבית הדין ולאור בקשתי בכתב לפני הדיון גם בעל פה היום בדיון להביא ראיות ותצהירים נוספים קצרים בכדי להגיע לחקר האמת בפני בית דין נכבד זה וגב' דחתה את בקשתי למרות שזה לא יזיק במאומה לבית הדין או לתובע מאחר והצהרתי כי אחקור את התובע היום ולא אבזבז את זמנו של בית הדין לשווא אנו עוד בסעיף 13 לתצהיר עדות ראשית של התובע. תצהיר עדות ראשית הינו כ 90 סעיפים. התביעה מורכבת מ 6 סעיפים בשווי כולל של 492,000 ₪. אפילו לא הגעתי לכל רכיבי התביעה אלא רק לחלק מזערי מהשעות הנוספות. אם גברתי תקציב לי דקה אני מתכוון למחרת להגיש פניה לבית הדין הארצי לעבודה במידה וגברתי תדחה את בקשתי ואם זמנה לא ייתן לה אבקש לפסול את גברתי. טענתי לפני כן שרק קדם משפט אחד התקיים בתיק הזה. הופתעתי שקיבלתי ייצוג שלא נעשו דיונים מוקדמים נוספים כדי לראות אם התיק בשל להוכחות... (עמ' 23 לפרוטוקול ש' 15-1 ).

נוכח האמור נתן בית הדין האזורי את החלטה הבאה:
בית הדין הבהיר הן בהחלטות קודמות והן בפתח הדיון כי ישיבת ההוכחות תתקיים היום ותסתיים היום. הנימוקים לכך מפורטים בהחלטות קודמות כעולה מתיק בית הדין.
ככל הנראה סבור ב"כ הנתבעת כי התיק יתנהל כפי רצונו וכי יוכל לאלץ את בית הדין שלא לסיים את הדיון היום וליתן לנתבעת הזדמנות להגשת ראיות חדשות, לדחיית התיק למועד נוסף, בקשות שבהן כבר ניתנה החלטה הדוחה אותן.
גם במהלך הדיון משנכח בית הדין כי החקירה לטעמנו אינה מתקדמת בקצב הראוי, משנשאלו שאלות שחזרו על עצמן או שאלות שלדעת בית הדין לא קידמו את בירור המחלוקות, הקציב בית הדין את זמן החקירה ואף נתן ארכות מעל ומעבר.
הדיון החל בסביבות השעה 09:00 והשעה כעת 13:00 ובית הדין סבור שזמן החקירה היה מספיק על מנת למצות את חקירתו של התובע.
תשובתו של ב"כ הנתבעת אך מלמדת כי כל כוונתו באופן ניהול הישיבה היום הייתה לחזור ולבקש ולהביא, אף שבית הדין דחה בקשה זו ראיות נוספות.
כפי שהבהרתי בפתח הישיבה, ישיבת ההוכחות תסתיים היום. הנתבעת הייתה מיוצגת וניתנה לה אפשרות להבאת ראיותיה וזאת לאחר שבתיק נערך דיון מוקדם וניתנה החלטה על גילוי מסמכים.
יצוין כי כבר מראשית הדרך, אף שלא ב"כ הנוכחי הוא שייצג, נדרשה הנתבעת להודיע לבית הדין התייחסות מפורשת לרכיבים שונים בתביעה ( החלטה מיום 7.9.16), וזאת לא עשתה היא.
כמו כן, אינני מוצאת כל מקום או הצדקה לפסילת בית הדין מהמשך שמיעת התיק, העובדה שהחלטת בית הדין אינה לרוחו של ב"כ הנתבעת אינה מהווה עילה לפסילה (עמ' 24 לפרוטוקול, ש' 29-12).

בהמשך נתן בית הדין האזורי החלטה נוספת שלפיה:
לאחר הפסקה ובהעדר הסכמה, מאחר ואין חקירה נוספת לתובע ואין חקירה חוזרת תשמע כעת עדות הנתבע.
ככל ולא היה ברור מהחלטה קודמת, מאחר ואין עילה לפסילה, ימשך הדיון.
כמובן שבאפשרות הנתבעת לערער על ההחלטה ככל שלא מקובלת עליה (עמ' 26 לפרוטוקול, ש' 7-4).

לאחר דברים אלה הודיע ב"כ החברה כי הוא " לא מעלה לחקירה את הנתבע" (מנהל החברה שהיה אמור להעיד מטעמה) שכן הוא לא סיים את חקירת התובע ולא ניתן לו יומו. ב"כ החברה הוסיף כי במידה שלא יקבל את יומו יבקש " להפסיק את הדיון כדי להגיש מחר בג"צ או לנשיא בית הדין לעבודה כדי לפסול" (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 19-14) .

בית הדין האזורי נתן לפיכך את החלטה הבאה:
בית הדין נתן את החלטותיו. לא מובן לבית הדין הכיצד שב ומעלה ב"כ הנתבעת טענות אלה שכבר נדחו. ב"כ הנתבעת מנסה לכפות על בית הדין את ניהול ההליך כפי רוחו ואף תוך השמעת איומים מוסווים.

בית הדין כבר קבע כי אין לטעמו מקום לפסילה המושתתת על אי שביעות ב"כ הנתבעת מהחלטות בית הדין ובאפשרותו לערער על החלטה זו כמו גם על ההחלטות לעניין הגשת ראיות נוספות לגופן.
מכל מקום, אין בזכות ערעור זה כדי להצדיק הפסקת הדיון כעת.
ככל שב"כ הנתבעת לא יעלה להחקר, הרי שאראה בכך כאילו הנתבעת מוותרת על עדותו ותינתן החלטה על כך (עמ' 26 לפרוטוקול, ש' 31-25, עמ' 27 ש' 2-1).

בתגובה לכך טען ב"כ החברה כדלקמן:
עד הנתבעת אינו עולה.
על פי התקנות חובה על בית הדין להפסיק דיון ולהעביר את הבקשה לפסילה לנשיא בית הדין האזורי לעבודה בחיפה כדי לדון בבקשה או לבית הדין הארצי.
אשר על כן ומאחר ולא סיימתי את חקירתו של התובע, אזי הנתבעת או מנהלה לא יעלו להעיד כי בית הדין חייב להגיע לחקר האמת.
אני מופתע מגישת השופטת שבכל זאת רוצה לסיים את התיק ללא חקר האמת. אבקש סעד של צדק מבית הדין, שוויון וזכות לדעת. אבקש להגיש בקשה לפסילה בכדי להגיע לחקר האמת. אני מסופק שבשעה וחצי אוכל לחקור את התובע כדי לייעל ולזרז את הדיון (עמ' 27 לפרוטוקול, ש' 18-11 ).

יוער כי החלטות בית הדין המפורטות לעיל אינן מצוינות כחלק מההחלטות מושא בקשת רשות הערעור, אך הן מובאות למען שלמות התמונה.

לנוכח דבריו של ב"כ החברה נתן בית הדין האזורי את החלטתו האחרונה בדיון, היא ההחלטה השלישית מושא בקשת רשות הערעור:
בית הדין קוטע את ב"כ הנתבעת לאחר שזה שב וממחזר את טענותיו.
לאור הצהרת ב"כ הנתבעת כי אין בכוונתו להעיד את ב"כ הנתבעת אני מורה על משיכת תצהיר מנהת [צ"ל: מנהל] הנתבעת מהתיק.

ב"כ התובע תגיש סיכומים תוך 30 יום מהיום, עותק יישלח במישרין לנתבעת.
ב"כ הנתבעת יגיש סיכומים תוך 30 יום מקבלת סיכומי התובע, עותק יישלח במישרין לצד שכנגד.
ככל שעד לחלוף המועד להגשת הסיכומים יגיש ב"כ הנתבעת ערעור על החלטות בית הדין ותתקבל החלטה המורה על עיכוב הדיון או כל החלטה אחרת, כמובן שבית דין זה יפעל בהתאם (עמ' 27 לפרוטוקול, ש' 30-27, עמ' 28 ש' 1).

ביום 14.4.19 הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני. בין לבין הוגשו סיכומי המשיב ביום 29.5.19.

יצוין כי ב"כ החברה הגיש ערעור על החלטת בית הדין האזורי שלא לפסול את עצמו, שנדחתה בהחלטת נשיאת בית דין זה מיום 14.4.19 מאחר שעיקר הטענות מכוונות כנגד החלטות בית הדין האזורי לעניין צירוף ראיות נוספות וקיומם של דיוני קדם משפט, ואין מקומן במסגרת הליך ערעור פסלות. עוד ציינה הנשיאה וירט-ליבנה כי אין בנימוקי בקשת הפסילה טעם המצדיק להתערב בהחלטת בית הדין האזורי, וכי החברה לא השכילה להצביע על כל חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך על ידי השופטת פריימן ( עפ"ס 27611-04-19).

הבקשה שלפני
בבקשת רשות הערעור טענה החברה כי לא קיבלה את יומה בבית הדין האזורי וכי ההחלטות במצטבר מהוות נעילת שערי בית הדין בפניה ועל כן מהוות פגיעה בזכות יסוד חוקתית בדבר הגישה לערכאות; וכי הפרוצדורה אינה " מיטת סדום".

לדעת החברה שגה בית הדין האזורי עת דחה את בקשותיה מבלי לבחון את הראיות הנוספות ( התצהירים המשלימים המבוקשים) והסתפק במתן החלטה דיונית טכנית. מקום בו מתנגשים האינטרסים של בירור האמת וניהול ההליך כתיקונו על בית הדין לבחון בין היתר מה מידת הרלוונטיות של הראיה לסוגיות המתעוררות, מה חשיבותה לסוגיה שבמחלוקת, האם הסטייה מהכללים הדיוניים הייתה פרי מעשה מכוון, מתוך זלזול או מתוך כוונה להשיג יתרון או שמא רשלנות. נוכח הפסיקה בהקשר זה סבורה החברה כי היה מקום להתיר לה להגיש תצהירים משלימים מטעמה, בייחוד משעה שהוגשה טרם החלה שמיעת העדויות בתיק.

לעניין ההחלטה בדבר משיכת התצהיר מתיק בית הדין נטען כי החברה סירבה להעלות את העד מטעמה מאחר שחקירת המשיב לא הסתיימה, כאשר בית הדין הקציב זמן תוך התעלמות מכמות הראיות ומהתצהיר הארוך שהוגש מטעם המשיב. נסיבות המקרה אינן מצדיקות את משיכת תצהיר עד החברה. הדבר פוגע בזכות הגישה לערכאות ומונע בירור הוגן שכן הבירור ייעשה על סמך ראיות של צד אחד בלבד.

נוכח האמור עתרה החברה ליתן לה רשות ערעור ולקבל את בקשתה. עוד עתרה החברה להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה המורה על הגשת סיכומים.

ביום 1.5.19 ניתנה החלטת בית דין זה שלפיה "עיון בתיק בית הדין האזורי מעלה כי הצדדים מנהלים מו"מ לפשרה ובהתאם התבקשה דחיית הגשת הסיכומים. לאור זאת ב"כ המבקשת יודיע תוך 15 יום אם יש צורך לדון בבקשת רשות הערעור". בתגובת החברה - שהוגשה ביום 27.5. 19 - נטען כי לא הוגשה מטעמה בקשה לניהול פשרה וכי הבקשה שהגיש המשיב לקבלת ארכה להגשת סיכומיו - לא הוגשה בהסכמה.

ביום 5.6.19 נסרקה לתיק בית הדין בקשה מטעם המשיב ( מבלי שניתנה לו הוראה בקשר לכך) בכותרת: "בקשה דחופה לדחיית בקשת המשיבה , לדון בבקשת רשות ערעור מטעמה" . ב"כ המשיב טענו כי על החברה היה להגיש תגובתה להחלטת בית דין זה מיום 1.5.19 בתוך 15 יום אך היא עשתה דין לעצמה והגישה את תגובתה באיחור ניכר, מבלי להעלות כל טעם או הצדקה לכך. ב"כ המשיב הוסיפו כי ביום 29.4.19 הגישו לבית הדין האזורי בקשה לקבלת ארכה להגשת סיכומיהם - בהסכמת ב"כ החברה ובזמן שעל שולחן המשיב נחה הצעת פשרה מטעם החברה , אך לנוכח התנהלות ה חסרת תום הלב של החברה ניסיון הפשרה לא צלח. לנוכח האמור עתר המשיב לדחות את בקשת רשות הערעור ולחייב את החברה בהוצאות.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה ובחנתי את טענות החברה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות מקום שלא נפלה טעות משפטית בהחלטות בית הדין האזורי.

ראשית יובהר כי על פני הדברים חלקה של הבקשה נוגע לקביעה ושינוי של מועדי דיון, שלבי דיון בהליך וסדר הבאת העדויות ואופן הגשתן. כל אלה הם נושאים הכלולים בסעיף 1(1), 1(3) וכן 1(5) לצו בית הדין לעבודה ( סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשע"ח - 2017 ( להלן: צו בית הדין לעבודה). ספק אם לאור הוראות צו בית הדין לעבודה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על סדרי הדיון שנקבעו על ידי בית הדין האזורי.

שנית, ובכל מקרה, שלוש ההחלטות מושא הבקשה הן החלטות דיוניות במהותן, הנוגעת לאופן ניהול הדיון. הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב בהחלטות דיוניות של הערכאה שלפניה מתנהל ההליך ושלפניה פרושה יריעת ההתדיינות בין הצדדים, למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן ( ראו למשל בר"ע ( ארצי) 7331-01-13 עיריית תל-אביב, המרכז הרפואי ע"ש סוראסקי - ד"ר שלמה ברק (27.1.13)). לא מצאתי כי שיקול הדעת שהפעיל בית הדין האזורי בהחלטות מושא הבקשה מצדיק התערבות. עם זאת ולמען הסר ספק אוסיף להלן את ההבהרות הבאות.

בהתייחס לטענת החברה לעניין הגשת התצהירים המשלימים - יובהר כי החלטה על דחיית בקשה להגיש ראיה היא החלטה שעליה אכן ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בהתאם לצו בית הדין לעבודה . אם כי, כאמור לעיל, בכל מקרה מדובר בהחלטה דיונית המסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בהליך. מכל מקום, בענייננו עיון בתיק מעלה שעד למועד הדיון ביום 7.4.19 כלל לא הוגשה בקשה מפורשת, לא כל שכן מנומקת, לעניין הוספת ראיה. יוזכר כי ביום 28.3.19, לאחר שבית הדין הורה על דחיית דיון ההוכחות לבקשת החברה, הגישה החברה בקשה בכותרת: " בקשה בהולה לבי"ד הנכבד לקיום קדם משפט" שבה צוין כי: "הח"מ יטען כי בכוונתו להגיש תצהירים משלימים", הא ותו לא. זאת מבלי לבקש להגיש תצהירים, מבלי לפרט באיזה תצהירים משלימים מדובר, מה הרלוונטיות שלהם להליך, מה חשיבותם, ומה הסיבה וההצדקה לעיתוי הגשת הבקשה רגע לפני דיון ההוכחות וקרוב לשנתיים לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם החברה. רק במהלך הדיון לפני בית הדין האזורי טענה החברה כי הגשת התצהירים לא תגרום נזק למשיב או לבית הדין ותסייע לגילוי האמת, ורק לאחר מכן - לשאלת בית הדין - פירטה באיזה תצהירים משלימים מדובר (מנהל החשבונות, מנהל העבודה שהיה הסדרן הראשי של המשיב , ובעלים קודמים של החברה אשר לידיו נמסר מכתב ההתפטרות של המשיב ).

ב"כ החברה מלין על כך שבית הדין האזורי לא נדרש ולא בחן את הבקשה להגשת התצהירים המשלימים בהתאם לפסיקה אך כאמור - עד למועד הדיון לא הוגשה בקשה מתאימה ולא הועלו נימוקים שאליהם יכול היה בית הדין האזורי להידרש. גם במהלך הדיון נכרך נושא התצהירים בבקשה לקביעת דיון קדם משפט נוסף, או לחלופין פיצול דיון ההוכחות. בנסיבות אלה, ומשמדובר בדיון הוכחות שנדחה שלוש פעמים קודם לכן, אינני סבורה שנפל פגם המצדיק התערבות בהחלטתו הדיונית של בית הדין האזורי, שלא להיענות לבקשה להגשת תצהירים משלימים כפי שהוגשה.

בנוגע לטענת החברה בעניין משיכת תצהיר העד מטעמה - כאמור, בית הדין האזורי לא הורה על משיכת תצהיר מנהל החברה אלא לאחר שב"כ החברה סירב להעלותו לעדות, בטענה שנדרשות לו כשעתיים נוספות לחקירת המשיב. לאחר שבקשתו סורבה הצהיר ב"כ החברה על כוונתו להגיש בקשת פסלות ועתר להפסקת הדיון מאחר ש"על פי התקנות חובה על בית הדין להפסיק דיון ולהעביר את הבקשה לפסילה לנשיא בית הדין האזורי לעבודה בחיפה כדי לדון בבקשה או לבית הדין הארצי". אבחן להלן את טענות יו.

בעניין קציבת משך החקירה הנגדית - הלכה היא כי הערכאה הדיונית מוסמכת לקבוע את אופן הבאת הראיות לפניה ולקצוב את זמן החקירה הנגדית ( ראו בר"ע ( ארצי) 40863-07-17 יצחק קופפרמן - אוויה תקשורת ישראל בע"מ (10.8.17) והאסמכתאות שם). בענייננו בית הדין הבהיר כי זמן החקירה יוקצב לאחר שיתרשם האם החקירה עניינית. במהלך החקירה העיר בית הדין לב"כ החברה כי השאלות אינן מכוונות לרכיבי התביעה, וקצב באותו שלב את זמן החקירה לחצי שעה. לאחר מכן וככל שחלף הזמן הוסיף בית הדין רבע שעה ובהמשך דקות נוספות. בית הדין ציין בהחלטתו כי " גם במהלך הדיון משנכח בית הדין כי החקירה לטעמנו אינה מתקדמת בקצב הראוי, משנשאלו שאלות שחזרו על עצמן או שאלות שלדעת בית הדין לא קידמו את בירור המחלוקות, הקציב בית הדין את זמן החקירה ואף נתן ארכות מעל ומעבר. הדיון החל בסביבות השעה 09:00 והשעה כעת 13:00 ובית הדין סבור שזמן החקירה היה מספיק על מנת למצות את חקירתו של התובע. תשובתו של ב"כ הנתבעת אך מלמדת כי כל כוונתו באופן ניהול הישיבה היום הייתה לחזור ולבקש ולהביא, אף שבית הדין דחה בקשה זו ראיות נוספות" (עמ' 24 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, שבהן קצב בית הדין האזורי את זמן החקירה לאחר שהחלה; ולאחר שהתרשם כי אינה עניינית ואינה מסייעת לבירור המחלוקת; ולאחר ש נמשכה קרוב לארבע שעות - אינני סבורה שנפל פגם בשיקול דעתו בדבר קציבת זמן החקירה הנגדית ( השוו: ע"ע ( ארצי) 28706-09-16 HAILE TEDROS - המבורג הפקות בע"מ (22.12.17) ).

אשר לטענה כי היה על בית הדין האזורי להפסיק את הדיון משהודיע ב"כ החברה על כוונתו להגיש ערעור פסלות - על פי סעיף 112 ג'(א) לתקנות בית הדין לעבודה ( סדרי דין), התשנ"ב -1991 " בעל דין שבדעתו לערער על החלטה בעניין טענות פסלות או בעניין היתר ייצוג יודיע על כך לבית הדין, ומשהודיע כך, יימשך המשפט, זולת אם החליט השופט המותב או הרשם, לפי העניין, מנימוקים שיירשמו, שיש להפסיקו" (ההדגשה אינה במקור).

מכאן שבניגוד לטענת החברה, בית הדין לא היה מחויב לעצור את הדיון שעה שבא כוחה הודיע שבכוונתו לערער על ההחלטה בעניין טענת פסלות. נהפוך הוא: נקודת המוצא היא כי הדיון יימשך אלא אם החליט בית הדין מנימוקים שיירשמו כי יש להפסיקו. על כן לא נפל פגם בהחלטה שלא להפסיק את הדיון.

נוכח כל המפורט לעיל - ומשעה שההחלטה שלא להעיד את מנהל החברה הייתה החלטת בא כוחה, לאחר שבית הדין האזורי התריע בפניו כי " ככל שב"כ הנתבעת לא יעלה להיחקר, הרי שאראה בכך כאילו הנתבעת מוותרת על עדותו ותינתן החלטה על כך" - הרי שלא נפל פגם בשיקול דעתו של בית הדין האזורי עת הורה על משיכת תצהירו של העד .

סוף דבר - לא מצאתי הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בהחלטותיו הדיוניות של בית הדין האזורי כפי שניתנו בהתאם להשתלשלות העניינים לעיל . משכך, בקשת רשות הערעור נדחית. בהתאם מתייתרת הבקשה למתן צו עיכוב ביצוע. הואיל ולא נדרשה תגובת המשיב (הגם שהוגשה בקשה מטעמו), אין צו להוצאות.

אין באמור לעיל כדי לשלול את סמכות בית הדין האזורי, ככל שתוגש לו כעת בקשה להשבת תצהירו של מנהל החברה לתיק בית הדין (בכפוף לחקירתו הנגדית ותשלום הוצאות בגין הצורך בישיבה נוספת) - לקבל בה כל החלטה לפי שיקול דעתו. כך גם בנוגע לבקשה קונקרטית, ככל שתוגש כזו, להגשת תצהירים נוספים מטעם החברה, היה ובית הדין ישתכנע כי תצהירים אלה הם אכן רלוונטיים, נוגעים במישרין לסוגיות שבמחלוקת ודרושים לצורך בירור האמת, באופן שעשוי לגבור (ואינני קובעת בכך מסמרות) על הכשלים הפרוצדוראליים ומועד הגשת הבקשה (לכללים בקשר לכך ראו למשל את בר"ע (ארצי) 31251-08-14 תאיר סעיד - קיבוץ קליה (5.1.15)) .

ניתנה היום, ט' סיוון תשע"ט (12 יוני 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .