הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 27912-10-18

ניתן ביום 12 נובמבר 2018

י.ב. שיא משאבים בע"מ
המבקשת
-

יולי ברניס
המשיב

לפני: סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת חני אופק גנדלר, השופט אילן סופר
נציג ציבור ( עובדים) מר אמיר ירון, נציג ציבור ( מעסיקים) מר דורון קמפלר

בשם המבקשת – עו"ד כרמית זמיר
בשם המשיב – עו"ד שי קרבצקי

פסק דין

השופטת חני אופק גנדלר

בפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בחיפה ( השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין; ע"ר 27573-08-18) ( להלן: ההחלטה) אשר דחתה את בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין של כב' הרשמת ( כתוארה אז) שגית דרוקר בס"ע 25019-03-15 מיום 6.3.18 ( להלן: פסק הדין), וחייבה אותה בהוצאות המשיבה בסך 1,000 ₪.

רקע עובדתי והחלטת בית הדין האזורי

ביום 6.3.18 ניתן פסק הדין בס"ע 25019-03-15, המחייב את המבקשת בין היתר בתשלום פיצוי בגין היעדר שימוע בסך 15,600 ₪.
ביום 8.4.18 הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי ( ע"ע 6702-04-18). בד בבד עם הגשת הערעור, הוגשה גם בקשה להארכת מועד להגשת הערעור, במסגרתה טענה ב"כ המבקשת כי הינה יועצת משפטית יחידה במבקשת וכי עקב אשפוזה בבית החולים שהתה בחופשת מחלה החל מיום 12.3.18 " ורק ביום 1.4.2018 שבה לעבודתה" (סעיף 3 לבקשה), ומשכך לא היתה יכולה לטפל בהגשת הערעור. לבקשה זו צורפו אישורי מחלה.
למען שלמות התמונה, וכנזכר בסעיף 6 להחלטה מושא בקשה זו, אשר יצוטט מטה, מיום 30.3.18 עד יום 7.4.18 חלה פגרת פסח בבתי המשפט.
בהחלטת כב' רשמת בית הדין הארצי אפרת קוקה מיום 10.8.18 הוחלט כי הערעור אינו מתקבל לרישום, הואיל והסמכות לדון בערעור נתונה לבית הדין האזורי. כן נקבע כי " בשים לב לכך שהערעור הוגש לבית הדין הארצי בחלוף 15 יום מיום המצאת פסק הדין לידי המערערת, לא ניתן להורות על העברת הדיון בערעור לבית הדין האזורי. עם זאת, המערערת רשאית לפנות לבית הדין האזורי בבקשה להארכת מועד להגשת הערעור בפניו" (סעיף 3 להחלטה).
ביום 13.8.18 הגישה המבקשת לבית הדין האזורי בקשה להארכת מועד להגשת הערעור, במסגרתה הפנתה לערעור שהוגש לבית הדין הארצי - תוך שהיא מצרפת כנספחים את הערעור ואת הבקשה להארכת מועד שהוגשו לבית הדין הארצי, לרבות אישורי המחלה, והחלטות כב' רשמת בית הדין הארצי אפרת קוקה - וביקשה להאריך את המועד להגשת הערעור בבית הדין האזורי " מהנימוקים שפורטו הן במסגרת הערעור והן במסגרת בקשות המערערת שצורפו לבקשה דנא" (סעיף 6 לבקשה).
ביום 16.9.18 הוגשה תשובת המשיב לבקשה, במסגרתה טען בין היתר כי המבקשת לא הצביעה על טעמים מיוחדים אשר מנעו ממנה להגיש את הערעור במועד.

ביום 8.10.18 ניתנה החלטת בית הדין האזורי מושא הבקשה שלפני, אשר דחתה את הבקשה. לאחר הקביעה כי " גם אם ניקח את המועד שבו הוגש הערעור והבקשה למתן ארכה לבית הדין הארצי (8.4.2018) כמועד הגשת הבקשה אלינו, וגם אם ניקח בחשבון את תקופת פגרת הפסח, הרי שהמבקשת איחרה בהגשת הערעור" (סעיף 6), נקבע כי ( סעיף 7):

"צודק ב"כ המשיבה, כי יש צורך בטעמים מיוחדים על מנת להאריך מועדים שנקבעו בתקנות, כאשר במקרה דנן המבקשת אינה מצביעה ולו על טעם מיוחד אחד.
אשר על כן – מאחר והמבקשת לא הצביעה על טעמים מיוחדים להגשת הערעור באיחור – אין מקום להעתר לבקשתה להארכת המועד והבקשה נדחית".

בקשת רשות ערעור
בבקשה שלפנינו טוענת המבקשת כי דחיית הבקשה להארכת מועד הגשת הערעור מפאת העדר נימוק מיוחד הינה שגויה, שכן הפנתה לנימוקים שפורטו במסגרת הערעור והבקשה להארכת מועד שהוגשו לבית הדין הארצי, במסגרתן פרטה טעם מיוחד לפיו שהתה ב"כ המבקשת, שהינה יועצת משפטית יחידה במבקשת, בחופשת מחלה ומשכך לא היתה יכולה לטפל בהגשת הערעור. לפיכך, מבקשת לבטל את החלטת בית הדין האזורי, לרבות ביטול ההוצאות שנפסקו כנגדה, ומתן הארכת מועד להגשת הערעור בבית הדין האזורי. לבקשה זו צורף תצהיר מטעם ב"כ המבקשת- עו"ד כרמית זמיר ( אף שהוגש במערכת נט המשפט בנפרד מהבקשה, אולם הוגש באותו מועד).
כן צרפה לבקשה זו בקשות נוספות: בקשה לתיקון טעות קולמוס בסעיף 6 לבר"ע, בו צוין כי שהתה בחופשת מחלה מיום "15.3.2018" ואולם מבקשת לתקן זאת ליום 12.3.2018"; ובקשה לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות שנפסקו לחובתה בסך 1,000 ₪, ולחלופין הפקדתם בקופת בית הדין.

בתשובתו טוען המשיב כי גם אם נתייחס ליום הגשת הבקשה להארכת מועד שהוגשה לבית הדין הארצי כבקשה שהוגשה לבית הדין האזורי, עדיין בקשה זו הוגשה באיחור ניכר. הארכת המועד לאחר שפסק הדין הפך חלוט פוגעת באינטרס ההסתמכות של המשיב. כמו כן, טוען כנגד טענת ב"כ המבקשת כי " הינה יועצת משפטית יחידה במבקשת", כי בכתבי בי דין של המבקשת חתום עו"ד נוסף- עו"ד ויקטור ברק, כמו גם שבפרוטוקול הדיון בבית הדין האזורי מיום 16.1.17 ניתן לראות עו"ד נוספת שהתייצבה מטעם המבקשת- עו"ד יאנה ברויטמן, המכהנת אף כמנכ"לית במבקשת, אשר אף ביקשה לחקור את המשיב באותו דיון. עו"ד ברויטמן מופיעה במערכת נט המשפט כב"כ המבקשת ואף צפתה בהחלטות בית הדין במערכת זו. עוד טוען המשיב כנגד הטענה כי " חופשת מחלה" עולה כדי " טעם מיוחד" כנדרש בתקנות לשם הארכת מועד. כן טוען כנגד אי צירוף אישור אשפוז לבקשה מטעם ב"כ המבקשת. לעניין סיכויי הערעור, טוען כי הינם נמוכים שכן הערעור נסוב על קביעות עובדתיות, כמו גם שחלק מטענות הערעור מהוות הרחבת חזית.

בתגובת המבקשת טוענת כנגד טענת המשיב לאי צירוף אישור אשפוז, שהמדובר במסמך שיש בו חיסיון רפואי וכי די באישור חופשת מחלה, ואף צרפה תצהיר בהתאם. כמו גם שניתן להקיש מאורך חופשת המחלה לגבי מצבה ויכולתה לטפל בתיק בזמן זה. לעניין עו"ד ברק ועו"ד ברויטמן, טוענת המבקשת כי עו"ד ברק שימש עד יום 1.3.18 כעו"ד חיצוני במבקשת, ואילו עו"ד ברויטמן הינה מנכ"לית במבקשת ואינה עוסקת בעריכת דין חרף הסמכתה ומשכך, אף מופיעה בפרוטוקול הדיון " מטעם הנתבעת" ולא " ב"כ הנתבעת". רישומה בנט המשפט נועד רק להסדרת ממשק עבודה תקין, לאחר שכרטיס נט המשפט שהוצא בעבר על שמה של יועצת משפטית קודמת הושחת. לתגובה זו צורפו תצהירים מטעם עו"ד ברק ועו"ד ברויטמן.
]
המבקשת נתנה הסכמתה למתן פסק דין על יסוד תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה ( סדרי דין), התשנ"ב–1991 (להלן: התקנות) ואף המשיב הודיע כי אינו מתנגד לכך.

דיון והכרעה

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בכלל החומר המצוי בתיק החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור. בהקשר זה נציין כי המקרה דנן בא בגדרה של סיפת סעיף 1(2) לצו בית הדין לעבודה ( סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשע"ח-2017 (להלן: צו בית הדין), הקובע כי לא תינתן רשות ערעור על " החלטה בבקשה להארכת מועד הקבוע בחיקוק... ולמעט החלטה כאמור שמשמעותה שלילת האפשרות לפתוח בהליך". משכך, הגם שעסקינן בהחלטה בבקשה להארכת מועד אין היא נדחית על הסף מפאת סוגה. לגופו של עניין החלטנו לקבל את הערעור וליתן למבקשת ארכה של 7 ימים מיום המצאת פסק דין זה להגשת הערעור על פסק הדין לבית הדין האזורי.
על פי תקנה 78 לתקנות, המועד להגשת ערעור על פסק דין של רשם בתביעת שכר עבודה בפני בית הדין האזורי הוא בתוך חמישה עשר ימים מיום שהומצא פסק הדין לבעל הדין.

בענייננו, אין חולק כי פסק הדין הומצא לידי המבקשת ביום 6.3.18 ומכאן שהמועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 21.3.18, ואילו הערעור והבקשה למתן ארכה - אם ניקח את המועד שבו הוגשו אלו לבית הדין הארצי, וזאת עקב טעות משפטית - הוגשו רק ביום 8.4.18, היינו באיחור של 20 ימים מהמועד האחרון להגשת הערעור.

בהתאם לתקנות, לבית הדין סמכות להאריך מועדים, אף לאחר שנסתיים המועד, ואולם לגבי מועד שנקבע בחיקוק יש צורך בהתקיימו של " טעם מיוחד" שירשם:

"מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

הצורך להצביע על " טעם מיוחד" נובע מכלל סופיות הדיון, והנטל להוכיחו חל על המערער, כאשר עליו להצביע שהתקיים " טעם מיוחד" שלא היה בשליטתו ושבגינו נבצר ממנו להגיש את הערעור או לבקש הארכת מועד להגשתו (15.3.01)). לעניין " הטעמים המיוחדים" שבגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות, נקבעו בעניין ידידיה עקרונות מנחים להגדרת " טעמים מיוחדים", אשר – ומבלי למצות – בעיקרם הרעיון שמדובר באותם מקרים בהם סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין או שאינם צפויים מראש.

בפסיקה נקבע כי " ככלל, ניתן לראות במחלת עורך-דין טעם מיוחד אשר יצדיק הארכת מועד, אם מנעה היא ממנו לחלוטין כל טיפול בענייני משרדו" (בש"א 6919/98 עזבון המנוח משה אבטיחי ז"ל נ' רנה רוזנבלום (15.2.99) ( וכן לענין מחלה כטעם מיוחד: ראו בר"ע ( ארצי) 45290-10-13 מרים ברוורמן - מדינת ישראל (8.4.14) וע"ע ( ארצי) 53093-05-13 שמואל ביצ'צ'ו - רון ביצ'צ'ו (14.7.14)). כלל זה טומן בחובו שני רכיבים מצטברים הטעונים הוכחה: האחד - עובדת קיומה של המחלה; והשני - השפעת המחלה על תיפקודו של בעל הדין ועל יכולתו לפנות לבית-המשפט במועד ( ב"ש 825/86 וידיוקולור בע"מ נ' מדינת הילדים בע"מ (24.11.86)).

בענייננו, המציאה ב"כ המבקשת אישורי מחלה לתקופה שתחילתה במהלך תקופת הערעור (מיום 12.3.18) וסופה בזמן יציאת בתי המשפט לפגרה (עד ליום 29.3.18). ואילו הערעור והבקשה למתן אורכה – כפי שהוגשו לבית הדין הארצי – הוגשו מיד בסמוך לאחר תום ימי המחלה ופגרת הפסח (ביום 8.4.18). לטעמנו, נסיבות אלו - עולות כדי טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד.
בהקשר זה ייאמר, כי כאשר הטעם הרפואי כרוך באישפוז די באסמכתא לימי חופשת מחלה כדי ללמד שלא היה יכול עורך הדין לטפל בעניינים משפטיים למשך תקופה זו, ואין צורך - מטעמי צנעת פרט - לפרט מעבר לכך מה טיבו של הענין הרפואי או הטיפול שניתן. לענין השאלה האם ב"כ המבקשת הינה יועצת משפטית יחידה במבקשת, בשים לב להסברי המבקשת שנתמכו בתצהיר, לא מצאנו לדחות את הבקשה מטעם זה. לאור מכלול הנסיבות, כמפורט מעלה, הגענו לכלל מסקנה כי יש ליתן למבקשת ארכה להגשת ערעור על פסק הדין. ערעור זה יוגש לבית הדין האזורי בתוך 7 ימים מיום שיומצא פסק דין זה למבקשת.  

בשולי הדברים ייאמר, כי בהיעדר תגובה מטעם המשיב לעניין הבקשה לתיקון טעות קולמוס בבקשת רשות הערעור, אנו מתירים תיקון טעות זו.

לעניין הבקשה לביטול הוצאות המשפט שנפסקו לחובתה של המבקשת בהחלטת בית הדין האזורי, הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, שכן דרך העלאת הנימוק בידי המבקשת בפני בית הדין האזורי, בדרך של הפניה לבקשה קודמת ונספחיה ולא בגוף הבקשה עצמה, סרבל את ההליך- וזאת ללא קשר לתוצאה. מכל מקום, רשאי בית הדין האזורי להתחשב גם בפסיקת הוצאות אלו בסיומו של הליך הערעור שייפתח בפניו ולקחתם בחשבון שיקוליו, כפי שיראה לנכון, וכן במידת הצורך תוכל המבקשת לערער על החלטה זו במסגרת פסק הדין. נוכח מתן ההחלטה ברכיב זה בבקשת רשות הערעור מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב הביצוע.
סוף דבר- הערעור מתקבל וניתן בזה למבקשת 7 ימים ממועד המצאת פסק דין זה להגיש ערעור לבית הדין האזורי על פסק דינה של הרשמת מיום 6.3.18. לאור התוצאה אליה הגענו, ישא המשיב בהוצאות המבקשת בסך 2,500 ₪.

ניתן היום, ד' כסלו תשע"ט (12 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

אילן איטח,
סגן נשיאה, אב"ד

חני אופק גנדלר, שופטת

אילן סופר,
שופט

מר אמיר ירון,
נציג ציבור (עובדים)

מר דורון קמפלר,
נציג ציבור (מעסיקים)