הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 27908-09-20

ניתנה ביום 15 נובמבר 2020

אינה לוין
המבקשת
-
סשה מינהרדת
המשיבה

החלטה

השופטת לאה גליקסמן
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי תל-אביב (השופטת יפית זלמנוביץ-גיסין; סע"ש 27069-05-19) מיום 23.8.2020, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לביטול פסק דינו של בית הדין האזורי מיום 22.4.2020, אשר מחק את תביעת המבקשת לקבלת תשלומים שונים מהמשיבה, בהיותה היורשת של מעסיקת המבקשת, הגב' רחל קוברסקי ז"ל (להלן – המנוחה), בכללם פיצויי פיטורים, גמול בגין עבודה בשעות נוספות, חופשה שנתית, דמי הבראה ודמי חגים על סך כולל של 1,500,000 ₪ (להלן – הבקשה; ההחלטה; ו-פסק הדין בהתאמה).
רקע עובדתי
ביום 13.5.2019 הגישה המבקשת את תביעתה כנגד המשיבה לתשלום זכויות שונות הנובעות מהעסקתה אצל המנוחה כמטפלת סיעודית בין השנים 2001-2005. התביעה הוגשה כנגד המשיבה כאמור, נוכח העובדה כי היא יורשתה החוקית של המנוחה על פי צוואתה, לה ניתן צו קיום על ידי הרשם לענייני ירושה בתל-אביב (במסגרת תיק מס' 107841).
המבקשת ביקשה להמציא את כתב התביעה אל מחוץ לתחומי המדינה היות והמשיבה מתגוררת בארה"ב. בית הדין האזורי התיר את ביצוע ההמצאה ואף האריך את מועד ביצועה בפועל מספר פעמים לבקשת המבקשת. עם מתן הארכה החמישית לביצוע ההמצאה קבע בית הדין האזורי, כי "ככל שלא יוגש אישור מסירה עד ליום 15.5.2020 לא יהיה מנוס ממחיקת התביעה". בעקבות כך, עתרה המבקשת לקבלת צו המורה להנהלת בתי המשפט לבצע את המצאת כתב התביעה לידי המשיבה (להלן – הבקשה למתן צו). המבקשת תמכה בקשתה זו, בכך שבהליך קודם שניהלה כנגד המשיבה (ד"מ 43542-10-16, להלן – ההליך הראשון) הומצא כתב התביעה למשיבה על ידי המחלקה לסיוע למדינות זרות בהנהלת בתי המשפט, בהתאם לצו שניתן בהליך הראשון. בית הדין האזורי ביקש לקבל לעיונו את המסמכים מטעם הנהלת בתי המשפט בדבר אי ביצוע ההמצאה אשר נזכרו בבקשה למתן הצו ולא צורפו אליה. המסמכים דלעיל הוגשו לעיונו של בית הדין האזורי ביום 22.4.2020, או אז הוברר, כי נעשה ניסיון של המחלקה לסיוע למדינות זרות בהנהלת בתי המשפט להמציא את כתב התביעה לידי המשיבה בכתובתה שבארה"ב, באמצעות נציג ממשרד השריף המקומי, ואולם כפי שנכתב בתצהיר מטעם האחרון, ההמצאה לא צלחה. שכן, אותו נציג נקש פעמים רבות על דלת הבית באותה כתובת, ללא מענה ("knocked many times on door with no answer").
בשל האמור, ניתן פסק הדין המורה על מחיקת התובענה. בית הדין האזורי הבהיר, כי בנסיבות בהן ניסיונות המצאת כתב התביעה לידי המשיבה כשלו, אין מקום להורות להנהלת בתי המשפט לבצע ניסיון נוסף "על חשבון כספי הציבור". על כן, משלא בוצעה ההמצאה בפועל של כתב התביעה, "בחלוף כמעט שנה ממועד הגשת התביעה" הורה בית הדין האזורי על מחיקת התובענה.
ביום 5.5.2020 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הדין (להלן – בקשת הביטול) באומרה כי לרשויות בארה"ב "יש מגוון שיטות למסירת המסמכים לנמענת". המבקשת אף הגישה, ביום 25.5.2020, תעודת משלוח של חברת EMS ביחס להמצאת מסמכי התביעה, אלא שבית הדין האזורי הבהיר כי " אישור 'מעקב משלוחים' אינו מהווה אישור כדין" ולזה ייחשב רק אישור עליו "תתנוסס חתימתה של הנתבעת". ביום 14.7.2020 הודיעה המבקשת כי הוברר לה על ידי חברת EMS שנציג החברה חתם בעצמו על תעודת המשלוח, חלף המשיבה עצמה, נוכח משבר הקורונה. משכך, ביקש בית הדין האזורי כי המבקשת תגיש את אישור המסירה המלא על מנת לוודא כי ההמצאה אכן בוצעה בכתובתה של המשיבה. אישור זה לא צורף ועל כן ניתנה ההחלטה [אשר כותרה בכותרת פסק דין], מושא הבקשה שלפני.
החלטת בית הדין מושא הבקשה
בגדרי ההחלטה פירט בית הדין את השתלשלות העניינים והבהיר, כי המבקשת לא גילתה את עובדת ניהולו של ההליך הראשון שסב על אותה תקופת עבודה שבין חודש פברואר 2001 ועד חודש יולי 2005, מושא ההליך שנוהל בפני בית הדין, ונשען על אותן העילות והטענות. בית הדין הוסיף, כי בהליך הראשון ניתן פסק דין בהיעדר הגנה - לאחר שהמבקשת המציאה אישור מסירה כדין של כתב התביעה - על מלוא סכום התביעה, 26,350 ₪ וכי בסמוך לאחר מתן פסק הדין הגישה המבקשת בקשה לשינוי הסכום שנפסק לזכותה, וכן תבעה לקבל קופת גמל שהתנהלה על שם המנוחה. בקשה זו נדחתה על ידי בית הדין האזורי שדן בהליך הראשון.
עוד נקבע בהחלטה מושא הבקשה כי נוכח העובדה שלמבקשת היה את יומה בבית הדין וניתן לה פסק דין על מלוא סכום התביעה לאחר שהמשיבה לא התגוננה בגין אותן טענות ועילות שנזכרות בכתב התביעה מושא הליך זה ובגין אותה תקופת עבודה אצל המנוחה, המבקשת מושתקת מהעלאתן של טענות לקבלת תשלומים הנובעים מאותה מערכת יחסי עבודה ובגין אותה תקופה עבודה.
בית הדין חזר על האמור בהחלטתו מיום 25.5.2020 לפיה לא ניתן לראות בטופס מעקב משלוחים של חברת EMS כאישור המצאה כדין, משהוא אינו מספק פרטים באשר למהות המסמכים שנמסרו אל המשיבה, ככל שכלל נמסרו. לסיכום קבע בית הדין האזורי כי נוכח הפגם המהותי במסירת כתב התביעה, נוכח העובדה שחלה "התיישנות מהותית" על התביעה. שכן, חלפו 7 שנים ממועד סיום העסקתה של המבקשת אצל המנוחה, ובעיקר נוכח קיומו של מעשה בית דין ביחס לתקופת העבודה הנטענת ונסיבות סיום העסקתה – דין הבקשה לביטול פסק הדין שהורה על מחיקת התביעה עקב אי ביצוע מסירה להידחות.
טענות המבקשת בבקשה
המבקשת טענה כי יש להכיר באסמכתא שהגישה בדבר המצאת כתב התביעה אל כתובתה של המשיבה, כאישור המצאה תקין. שכן, באסמכתא זו מופיעה כתובת ביצוע ההמצאה, אשר תואמת את כתובתה של המשיבה, כפי שנמסרה על ידי המבקשת; וכן צוין בה סיבת היעדר חתימתה של המשיבה נוכח משבר הקורונה.
כמו כן, המבקשת טענה כי אין למנות את תקופת ההתיישנות ממועד סיום העסקתה. שכן, במועד זה הייתה המנוחה "חסויה", ולא ניתן היה אפוא, לשיטתה של המבקשת, להגיש נגדה תביעה בשל הסטטוס האמור. המבקשת הסבירה שרק משנפטרה המנוחה ולאחר זמן בו פעלה המבקשת לאתר את כתובתה של המשיבה, ניתן להתחיל למנות את תקופת ההתיישנות, קרי אך משנת 2013. עוד נטען כי דבר קיומו של ההליך הראשון לא הוסתר מבית הדין. שכן, כבר בכתב התביעה נכתב כי תביעה זו היא "נוספת לתיק 43542-10-16".

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכלל טענות המבקשת ובכתבי בי-דין מהליך זה ומההליך הראשון שנוהל בפני בית הדין האזורי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה, אף מבלי להזדקק לתגובת המשיבה. להלן אפרט נימוקיי להחלטתי זו.
כפי שפורט, בגדרי ההליך הראשון הועלו אותן העילות שהועלו בתביעתה של המבקשת מושא הליך זה, וכבר ניתן פסק דין אשר קיבל את תביעתה של המבקשת נגד המשיבה. בהליך הראשון אף נדרש בית הדין לסוגיית שינוי סכום פסק הדין, ותביעתה של המבקשת לקבל את קופת הגמל שנוהלה עבור המנוחה, ונקבע כי אין לשנות את הסכומים שנפסקו לזכותה של המבקשת. על פסק הדין בהליך הראשון, כמו גם על ההחלטה בדבר דחיית בקשתה של המבקשת לשינוי הסכום בפסק הדין, לא הגישה המבקשת הליך ערעורי מסיבותיה שלה ועל כן הפכו פסק הדין וההחלטה האמורה חלוטים זה מכבר. מכאן, שבהליך הראשון נוצר מעשה בית דין ( Res judicata), המונע מהמבקשת להגיש תביעה נוספת ולתבוע באותן עילות או בעילות נוספות ביחס לאותה תקופת עבודה וסיומה:
"כלל הוא, במסגרת דיני מעשה-בית-דין, כי מקום שאדם הגיש תביעה למתן סעד מסויים, חייב הוא לכלול בפרשת תביעתו את כל הטענות והעילות, העומדות אז לרשותו והמקנות לו את הזכות לקבל את הסעד הזה; ואם לא עשה כן, יהא צפוי, לכשתוגש על-ידיו נגד אתו נתבע תביעה חדשה למתן הסעד האמור, לתוצאה, כי התביעה הזאת תידחה מכוח מעשה-בית-דין, אף אם היא מבוססת על עילה השונה מעילת תביעתו הקודמת, ובלבד שמבחינה עובדתית, נתקיימו כבר אז יסודותיה"
ע"א 246/66 שמואל ו-רחל קלוז'נר נ' רנה שמעוני, פ"ד כב(2) 561, 580 (1968).
עוד יש לציין, כי המבקשת אף לא הגישה בקשה לפיצול סעדיה על יסוד תקנה 26(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991.
הנה כי כן, צדק בית הדין האזורי, לגופם של דברים, כי אין מקום להורות על ניהול התובענה שהגישה המבקשת, גם אם הייתה ממציאה כראוי ובמועד את כתב התביעה לידי המשיבה, וזאת משום שממילא היא מנועה מלהעלות תביעה לתשלומים בהתייחס לתקופת העבודה אצל המנוחה וסיומה.
טענה נוספת של המבקשת שאין לה על מה להיאחז, היא טענתה בדבר האסמכתא שצירפה אודות מסירת כתב התביעה בכתובתה של המשיבה, על ידי שליח חברת EMS. כפי שהבהיר בית הדין האזורי, אסמכתא זו חתומה הייתה על ידי השליח עצמו ולא על ידי המשיבה, וגם אם ניתן היה להתגבר על מחדל זה, הרי שהיא לא כללה פירוט בדבר המסמכים שהועברו לידי המשיבה, ככל שהועברו. ממילא, לא הוכח כי כתב התביעה הומצא ליעדו.
סוף דבר
בשל הטעמים המפורטים לעיל, הבקשה נדחית. הואיל ולא נדרשה תגובה – אין צו להוצאות למשיבה.

ניתנה היום, כ"ח חשוון תשפ"א (15 נובמבר 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .