הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 25559-07-20

ניתנה ביום 05 אוגוסט 2020

מכבי שירותי בריאות
המבקשת

-
הסתדרות העובדים הלאומית
המשיבה

בשם המערערת - עו"ד נעמה בביש, עו"ד אורלי ג'רבי ועו"ד אפרת אפטרגוט

החלטה

הנשיאה ורדה וירט ליבנה
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי תל אביב (השופטת שגית דרוקר ונציגי הציבור גב' עליזה כהן מרקוביץ ומר נדב חג'בי; ס"ק 9843-02-20) מיום 5.7.2020, בה נדחתה בקשה לגילוי מסמכים שהגישה המבקשת (להלן – מכבי), שהוכתרה כ"בקשת צד שכנגד", בהליך הקיבוצי המתנהל בין הצדדים.

הרקע הרלוונטי לבקשת רשות הערעור

זהו הרקע הרלוונטי כפי שפורט על ידי בית הדין האזורי במסגרת ההחלטה, מושא בקשת רשות הערעור שלפניי :

מדובר בהליך שמהווה למעשה "גלגול רביעי" של בקשת צד שהגישה המשיבה, הסתדרות העובדים הלאומית (להלן – ההסתדרות הלאומית) להכיר בה כארגון היציג במכבי מיום 19.12.19.
בין הצדדים מסכת התדיינויות קודמות, כאשר בתחילה הגישה ההסתדרות הלאומית בקשה להכרה ביציגות אך משכה את הבקשה (ס"ק 59700-11-15) ולאחר מספר חודשים הגישה בקשה חדשה להכרה ביציגות (ס"ק 32346-01-16) (להלן – הבקשה השנייה).
הבקשה השנייה נדונה בפני השופטת קרן כהן ובמסגרתה הוכרה יחידת מיקוח אחת, מכבי פארם. על פסק דינה של השופטת קרן כהן הוגש ערעור לבית דין זה (עס"ק 8676-02-17) ובמסגרתו הוכרה גם מכבי דנט כיחידת מיקוח אשר ההסתדרות הלאומית היא הארגון היציג בה.
ביום 18.6.17 הגישה ההסתדרות הלאומית בקשה שלישית (ס"ק 39228-06-17) להכיר ביציגותה במכבי בכללותה (להלן – הבקשה השלישית). הבקשה השלישית נדונה בפני מותב בראשות השופטת יפית זלמנוביץ גיסין במסגרתה ניתן פסק דין (ביום 23.8.19) לפיו ההסתדרות הלאומית הוכרה כארגון עובדים יציג במכבי נכון ליום 27.7.17 (ככל הנוגע לעובדי מכבי שאינם רופאים). על פסק הדין הגישה מכבי ערעור (עס"ק 15780-09-19) וביום 24.12.19 קבע בית דין זה כי קביעותיו ומסקנותיו של בית הדין האזורי מקובלות עליו במלואן למעט בסוגיית 'החישוב האריתמטי' ובשל כך התיק הוחזר לבית הדין האזורי על מנת שיערוך חישוב אריתמטי חדש.
בהתאם להוראת בית דין זה ולאחר שהוגשו ראיות נוספות, ניתן ביום 31.5.20 פסק דין נוסף לפיו ההסתדרות הלאומית אינה עומדת בשליש הנדרש לקביעת יציגות, ועל כן נדחתה בקשתה ונקבע שבמועד הקובע (27.7.17) ההסתדרות הלאומית לא הייתה הארגון היציג במכבי.
כאמור, את בקשתה הנוכחית הגישה מכבי "כבקשת צד שכנגד" במסגרת הליך קיבוצי המתברר בבית הדין האזורי בו מבקשת ההסתדרות הלאומית להכיר ביציגותה מיום 19.12.19.

בית הדין האזורי, דחה את הבקשה לגילוי המסמכים וקבע לגבי כל קבוצת מסמכים שגילויה התבקש, כך:

אשר לבקשות הביטול שהתקבלו אצל ההסתדרות הלאומית (בין אלה שנמצאו תקינות על ידה ובין אלה שנדחו על ידה) למן תחילת ניסיון ההתארגנות במכבי – קבע בית הדין האזורי כי נושא בקשות הביטול נידון והוכרע במסגרת החלטה מפורשת שניתנה על יד בית דין זה מיום 19.10.17 (בר"ע 40645-09-17) ועל הצדדים לנהוג לפיה גם בענייננו.
בהתאם לכך, נקבע כי "ההסתדרות הלאומית תגיש בתוך 15 ימים תצהיר גילוי מסמכים מטעמה שיתייחס לשאלה האם למי מהחברים ששמותיהם הוגשו במסגרת ההכרזה מיום 17.12.19 מצוי טופס ביטול שהוא מאוחר לטופס ההצטרפות שהוגש ביחד עם ההכרזה כאמור. ככל שיסתבר כי בין החברים כאמור מצויים כאלה שיש לגביהם טפסי ביטול שמאוחרים למועד החתימה על טופס ההצטרפות שהוגש בתמיכה להכרזת היציגות, אז יגולו טפסי הביטול האמורים."
אשר לדיווח האימות של ההצטרפות המקוונת, תוך השחרת שמות המצטרפים במסגרת התארגנויות אחרות – קבע בית הדין האזורי כי משנבחנה לעומק מערכת ההצטרפות המקוונת של ההסתדרות הלאומית על ידי בית הדין האזורי (במסגרת ההליך שהתקיים בפני השופטת יפית זלמנוביץ-גיסין) ונקבע כי לא נפל פגם במערכת ההצטרפות המקוונת על שלביה השונים ומשקביעה זו אושררה על ידי בית הדין הזה בפסק הדין מיום 24.12.19, נדחית בקשת מכבי לקבלת דיווח האימות של ההצטרפות המקוונת.
אשר לפנקס שמות החברים בהסתדרות הלאומית נכון למועד הכרזת היציגות שיעמוד בבסיס ההליך המתנהל בהתאם לסעיף 7 לחוק העותומני על האגודות משנת 1909, תוך השחרת שמות החברים שאינם עובדי מכבי – קבע בית הדין האזורי כי גם בקשתה זו של מכבי כבר נדונה על ידי השופטת יפית זלמנוביץ גיסין במסגרת בקשת גילוי מסמכים שהגישה מכבי ונדחתה על ידה ביום 11.12.17. יתרה מכך, החלטת השופטת זלמונוביץ-גיסין התבססה באופן ישיר על החלטת בית הדין הזה בבר"ע 40645-09-17 אשר קבעה כי בהסכמת הצדדים, מכבי לא תידרש להעביר לעיונה של ההסתדרות הלאומית את רשימת העובדים. מכאן שחל דין דומה ושווה גם על בקשת מכבי לקבל לעיונה את רשימת כלל חברי מכבי החברים בהסתדרות הלאומית. משכך נדחתה בקשת מכבי לקבלת פנקס שמות החברים בהסתדרות הלאומית.
אשר למסמכי האפיון של מערכות ההצטרפות המקוונת –קבע בית הדין האזורי כי במסגרת פסק דינה של השופטת זלמנוביץ – גיסין כבר הוכרע כי לא נפל פגם במערכת ההצטרפות המקוונת על שלביה השונים וקביעה זו אושררה על ידי בית הדין הזה בפסק הדין מיום 24.12.19. בית הדין האזורי הוסיף כי "נוכח האמור, ובמסגרת דיון מקדמי שהתקיים במסגרת הליך זה הוצע להסתדרות הלאומית להגיש תצהיר מומחה מיחשוב במסגרתו יוצהר כי מערכת ה CRM של ההסתדרות הלאומית לא השתנתה מאז חודש דצמבר 2017 ועד ליום 19.12.19. תצהיר כאמור הוגש ביום 7.6.20 ובמסגרת דיון ההוכחות תהא מכבי רשאית לחקור המצהיר על תצהירו. כאמור, עניין זה נדון והוכרע ע"י ביה"ד האזורי ואף אושרר ע"י בית הדין הארצי ומכאן שאין אנו נדרשים להכריע בו בפעם השלישית עת ההסתדרות הלאומית הגישה כאמור תצהיר מטעמה לפיו מערכת ה CRM נותרה כפי שהיתה בהליך הקודם ועד ליום 19.12.19."

נוכח דחיית הבקשה ואף שמדובר בסכסוך קיבוצי, קבע בית הדין האזורי כי לאור התנהלות מכבי בבואה לבקש גילויים של מסמכים שבית הדין הזה כבר נתן דעתו עליהם בהליך קודם בידיעת שני הצדדים, יש להטיל עליה הוצאות בסך של 2,500 ₪.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

בבקשת רשות הערעור נטען, בתמצית, כי שגה בית הדין האזורי: בהתייחסו לבקשת הצד שכנגד של מכבי כבקשה לגילוי מסמכים, ובכך למעשה התעלם מסדרי הדין הרלוונטיים לבקשת צד בהליך של סכסוך קיבוצי; בהכריעו בבקשה עוד בטרם נשמעו ראיות, ומבלי שניתנה למכבי זכות תגובה; בנימוקי ההכרעה לגופם של דברים ובכלל זאת: בקובעו כי ההסתדרות הלאומית אינה נדרשת למסור למכבי את טפסי הביטול, כי אינה צריכה למסור למכבי את דיווח האימות של ההצטרפות המקוונת, כי אינה צריכה למסור למכבי את פנקס החברים וכי אינה צריכה למסור למכבי את מסמכי האיפיון של מערכת ההצטרפות המקוונת. לבסוף נטען, כי שגה בית הדין האזורי עת פסק הוצאות לחובתה של מכבי הגם שהכלל הוא כי אין מקום לפסיקת הוצאות במסגרת הליכים קיבוציים.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בהחלטת בית הדין האזורי ובכלל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה כי אין ליתן רשות ערעור ודין הבקשה להידחות, אף ללא קבלת תגובה.
כפי שנקבע בהחלטת הרשמת קוקה מיום 29.7.20, 'בקשת הצד שכנגד' שהגישה מכבי אינה אלא בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים הנדרשים לטענתה לצורך בירור בקשת הצד העיקרית שהגישה ההסתדרות הלאומית, ואין מדובר בבקשה למתן סעדים 'עצמאיים'. לפיכך, לא מצאתי כי נפלה שגגה מלפני בית הדין האזורי עת דן והכריע בבקשה "כבקשה לגילוי מסמכים" אשר על פי מהותה היא בקשת ביניים והיא מהווה כלי עזר דיוני לבירור כתבי טענות שהוגשו בהליך עיקרי, ובענייננו בקשת הצד שהגישה ההסתדרות הלאומית להכרה בייציגות.
מכאן עולה, כי למעשה בהליך שלפניי מתבקשת התערבותה של ערכאת ערעור בהחלטת ביניים של הערכאה הדיונית. הלכה היא כי מתן או סירוב ליתן צו לגילוי ועיון במסמכים נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ורק שעה שההחלטה מופרכת על פניה, תתערב ערכאת הערעור בהחלטה זו ( דב"ע נד/16-4 בנק איגוד לישראל בע"מ – ההסתדרות הכללית פד"ע כז 225 (1994); דב"ע נז/3-102 ד"ר דבורה נבות-פיקל – ד"ר מרדכי ריכטר, פד"ע לב 460 (1997)). בענייננו, לא נמצא טעם משפטי המצדיק חריגה מהלכה זו. כאשר בנוסף על כך, הבקשה מושא דיוננו אינה מעוררת סוגיה משפטית חדשה במישור הקיבוצי, המצדיקה התערבות בית-דין שלערעור בהליך ביניים (בר"ע 8010-03-11 חברת רכבת ישראל בע"מ - הסתדרות העובדים הכללית החדשה (10.3.11)).
בענייננו, בהחלטת בית הדין האזורי יש משום איזון ראוי בין זכויותיהם הדיוניות של הצדדים, והדבר בא לידי ביטוי בקביעה, כי לעניין בקשות הביטול שהתקבלו אצל ההסתדרות הלאומית "ההסתדרות הלאומית תגיש בתוך 15 ימים תצהיר גילוי מסמכים מטעמה שיתייחס לשאלה האם למי מהחברים ששמותיהם הוגשו במסגרת ההכרזה מיום 17.12.19 מצוי טופס ביטול שהוא מאוחר לטופס ההצטרפות שהוגש ביחד עם ההכרזה כאמור ככל שיסתבר כי בין החברים כאמור מצויים כאלה שיש לגביהם טפסי ביטול שמאוחרים למועד החתימה על טופס ההצטרפות שהוגש בתמיכה להכרזת היציגות, אז יגולו טפסי הביטול האמורים."
אשר למסמכים הנוספים שגילויים התבקש - מאחר שמדובר בסוגיות שנידונו והוכרעו, הן על ידי בית הדין האזורי והן על ידי בית הדין הזה, הרי שאין טעם המצדיק התערבות בקביעות בית הדין האזורי בענייננו - שלא לשוב ולהידרש אליהן.
החלטתו של בית הדין האזורי בנסיבות העניין, הינה מאוזנת על פני הדברים, היא מסתמכת על מכלול השיקולים הנדרשים לעניין, כמפורט בהחלטתו, ונתמכת בחומר הראיות שהובא לפתחו, ועל כן לא שוכנעתי כי קיים טעם המצדיק התערבות בית הדין שלערעור בהחלטה זו.
אשר לפסיקת ההוצאות כנגד המבקשת, הגם שהדבר אינו דרך המלך בסכסוכים קיבוציים, הרי שסעיף 26(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע כי בית הדין הארצי ייתן רשות ערעור על החלטה אחרת של בית דין אזורי "אם שוכנע בית הדין כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". במקרה הנדון, אין בהחלטת הביניים בעניין ההוצאות כדי להשפיע על המשך התנהלות ההליך בבית הדין האזורי, או לגרום למבקשת נזק של ממש, או להשפיע באופן ממשי על זכויותיה. המבקשת חויבה בסכום הוצאות נמוך, ולהחלטת בית הדין האזורי בעניין ההוצאות אין כל השלכה על המשך ניהול הדיון בהליך או על זכויות הצדדים. לפיכך, לא מתקיימות הנסיבות הקבועות בסעיף 26(א) לחוק המצדיקות מתן רשות ערעור. עוד נציין, כי ככלל פסיקת הוצאות היא עניין הנתון לערכאה הדיונית וערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעתה (ראו למשל: בר"ע 2655-09-13‏ ‏ סער בטחון בע"מ - מורמן פורצ'חידזה (9.9.13)).
אשר על כן, לאור הנימוקים המפורטים לעיל, מסקנתי היא כי אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בהחלטת בית הדין האזורי, ולמתן רשות הערעור.
טרם נעילה אציין כי מאחר שההליך בבית הדין האזורי עוסק ב"התארגנות ראשונית", יש להחיש את הדיונים ולקיימם בהקדם האפשרי ובסד זמנים קרוב ככל הניתן (ראו בעניין זה קביעתנו בפסק הדין בעס"ק 32984-06-20, מיום 4.8.20).

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל הבקשה לרשות ערעור נדחית, ללא צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ו אב תש"פ (05 אוגוסט 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .