הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 25467-07-21

גדי רוזנפלד
המבקש
-

  1. אינטל ישראל (74) בע"מ
  2. אס. קיו. לינק בע"מ

המשיבות

בשם המבקש: עו"ד עמי פרנקל
בשם המשיבה 1: עו"ד שלומית גוטרמן-כספי ועו"ד שלומי בן רפאל
בשם המשיבה 2: עו"ד יעל סגל-מקליס

החלטה

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

  1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי תל אביב (השופט אלעד שביון; סע"ש 23762-12-18) מיום 6.7.21, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לצרף לתביעתו את הממונה על חוק עבודת נשים (להלן: הממונה) כצד דרוש, ולהורות לה להגיש את עמדתה באשר לסוגיות העקרוניות העולות מהתיק.
  2. המבקש הגיש תביעה בבית הדין האזורי כנגד המשיבות, וטען במסגרתה בין היתר כי פוטר בעודו עובר טיפולי פוריות ובגינם, ללא קבלת היתר ובניגוד לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן: חוק עבודת נשים) ולחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988. המשיבות טענו בכתבי הגנתן, בין היתר, כי המבקש לא פוטר בשל היעדרויותיו מחמת טיפולי הפוריות שעברה אשתו ; כי האישורים הרפואיים שהציג אינם מלמדים על טיפולי פוריות שעבר הוא עצמו; וכי הטענה מועלית בחוסר תום לב.
  3. המבקש עתר כאמור לצירופה של הממונה כ"מתייצבת". המבקש סבר שצירופה דרוש על מנת להכריע בפרשנות ההגנה הנקובה בחוק עבודת נשים ביחס לטיפולי פוריות; האם האיסור לפטר עובד המצוי בטיפולי פוריות מותנה בכך שהוא עובר טיפולי פוריות חודרניים בעצמו; והאם מעסיק רשאי "לחטט בקרביו" ולהחליט על דעת עצמו שאינו מסתפק באישור רפואי בו נכתב כי שני בני הזוג עוברים טיפולי פוריות ( להסרת ספק יצוין כי כלל הטעמים הללו פורטו בבקשה המקורית שהוגשה). המשיבות התנגדו לבקשה. כטענה חלופית ציינה המשיבה 1, כי ככל שיוחלט שיש צורך בקבלת עמדה של גורם מקצועי-שלטוני כלשהו, יש לעשות כן רק לאחר קביעת מסמרות עובדתיים בתיק. המבקש עמד על בקשתו, והבהיר בין היתר כי נדרשה השתתפות אקטיבית שלו בטיפולי הפוריות, וכי לא "ליווה" את אשתו לטיפולים ותו לא (יוער כי המבקש פירט את טיפולי הפוריות שעברו בני הזוג וחלקו בהם במסגרת סעיפים 79-82 לתצהיר עדותו הראשית).
  4. בהחלטת בית הדין האזורי מושא הבר"ע החליט כאמור לדחות את הבקשה. בית הדין ציין כי "מעיון בבקשה ובתגובות השונות עולה, כי המחלוקת הינה עובדתית והיא האם התובע עבר טיפולי פוריות או שמא רק התלווה לרעייתו... המחלוקת העובדתית כאמור תתברר במסגרת הליך ההוכחות ואיני סבור כי עמדת הממונה על חוק עבודת נשים תסייע לבית הדין בבירור סוגיה זו".
  5. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. המבקש סבור כי הסוגיה המועלית על ידו היא עקרונית, הן ביחס להיקף ההגנה המוקנית מכוח חוק עבודת נשים ל"גברים העוברים בצוותא חדא עם נשותיהם טיפולי פוריות" והן ביחס לשאלה אם המעסיק רשאי להחליט על דעת עצמו שלא די באישור רפואי שקיבל ומשכך לפטור עצמו מפנייה לממונה לקבלת היתר. משכך, דרושה לטעמו עמדתה של הממונה טרם מתן הכרעה בשאלות העקרוניות העולות מהתיק.
  6. המשיבה 1 התנגדה לבקשה, והבהירה בין היתר כי התשובות לשאלות המועלות על ידי המבקש ברורות מאליהן לטעמה ולכן אין צורך במעורבות הממונה (ודאי כאשר הסמכות המוקנית ל ממונה היא נקודתית, ו אינה כוללת פרשנות של החוק). עוד נטען כי בקשת הצירוף הוגשה בשיהוי ניכר ועל מנת ליצור תיק משפטי "יש מאין". המשיבה 2 התנגדה אף היא לבקשה, וטענה בין היתר להרחבת חזית ולניצול לרעה של הליכי משפט. עוד טענה כי תחילה יהא על בית הדין לקבוע אם המבקש אכן עבר בעצמו טיפולים שונים (דוגמת בדיקות דם, מתן זרע וכיו"ב), ורק ככל שכן - יידרש לשאלה העקרונית, שטרם נדונה בפסיקת בתי הדין, והיא האם מהווים טיפולים מסוג זה טיפולי פוריות לצורך מתן ההגנה החוקית הקבועה בחוק עבודת נשים. עוד תהתה מדוע לא פנה המבקש לממונה בזמן אמת בתלונה על כך שהעסקתו הסתיימה ללא היתר.
  7. בהחלטתי מיום 21.8.21 הוצע לצדדים הסדר דיוני, "ולפיו המבקש יהא רשאי לחזור על בקשתו לצירוף הממונה על חוק עבודת נשים להליך בהמשך ניהולו ובתום דיון ההוכחות (הקבוע כעת ליום 4.10.21), וזאת מבלי שההחלטה מיום 6.7.21 תמנע ממנו לעשות כן ומבלי שהאמור בה (לרבות לגבי מהות המחלוקת בין הצדדים) יחייב את בית הדין האזורי". עוד צוין כי "ההחלטה לוקחת בחשבון כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות דיוניות מסוג זה וכי על פני הדברים, לא ייגרם נזק מהמשך ניהול ההליך גם ללא צירוף הממונה נוכח האפשרות לצרפה בשלב מאוחר יותר (ככל שיוחלט שהדבר דרוש) לצורך הבעת עמדה בשאלות המשפטיות (ככל שיוחלט שיש כאלה לאחר שהדברים יתבהרו בתום דיון ההוכחות)". לסיום הובהר כי "בכל האמור לעיל אין כדי להביע עמדה לגופם של דברים, אין כדי לפגוע בזכויות או טענות הצדדים, וגם אין כדי למנוע מהמבקש לפנות מיוזמתו לממונה גם בשלב מוקדם יותר (ככל שיסבור שיש בכך צורך) ולהסב את תשומת לבה להליך המשפטי על מנת שתבקש את צירופה אליו ככל שתסבור שהדבר דרוש".
  8. המבקש הודיע כי הוא מסכים להצעת ההסדר, בעוד שהמשיבות התנגדו לה וטענו (כל אחת במילותיה) כי קבלת עמדת הממונה לאחר השלמת הליך ההוכחות תחסום אותן מלהתייחס לעמדה באמצעות עדיהן וכן לחקור את עדי הצד שכנגד כאשר מלוא פרטי התיק מצויים בפניהם, ומשכך תפגע בזכויותיהן הדיוניות והמהותיות.
  9. לאחר שעיינתי בכל חומר התיק , הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. כפי שהבהרתי בהחלטה מיום 21.8.21, מדובר בהחלטה דיונית שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בה, ולא שוכנעתי כי מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות בהחלטת ביניים אשר ניתנה על ידי הערכאה המנהלת את ההליך. במסגרת זו לקחתי בחשבון את העובדה כי ההליך מערב סוגיות נוספות וכן כי דיון ההוכחות קבוע ליום 4.10.21 ומתן הנחיה כעת לצירוף הממונה יוביל לדחיית הדיון לפרק זמן ארוך.

עם זאת אין בכך כדי למנוע מהמבקש, ככל שימצא לנכון, לפנות מיוזמתו לממונה ולהסב את תשומת לבה להליך ולסוגיות המתעוררות בו, על מנת שתבקש את צירופה אליו ככל שתסבור שהדבר דרוש.
10. בנוסף, ובהתחשב בכך שהחלטת בית הדין האזורי מיום 6.7.21 היא החלטת ביניים, מטבע הדברים היא ניתנת לשקילה חוזרת ככל שבית הדין יסבור שההתפתחויות בהליך מצדיקות זאת. הדברים נכונים ביתר שאת בהתחשב בהנמקת בית הדין האזורי, לפיה המחלוקת העיקרית (כפי שנחזית מהבקשה והתגובות) היא מחלוקת עובדתית , ומשכך אין צורך לגביה בעמדת הממונה. ממילא ברור כי לאחר סיום הליך הבאת הראיות ייתכן ותידרש שמיעת עמדת הממונה טרם הכרעה בשאלות המשפטיות שתעמודנה על הפרק (בתלות בתשתית העובדתית שתיקבע), וככל שתוגש בקשה כאמור (בין ביחס לממונה ובין ביחס לגורמים רלוונטיים אחרים/נוספים) ישקול אותה בית הדין האזורי כמיטב חכמתו (והוא רשאי לעשות כן גם ללא שתוגש בקשה, מובן לאחר מתן זכות תגובה לצדדים). לא נעלם מעיני כי המשיבות התנגדו לכך אך אינני סבורה כי יש להן זכות להתנגד מראש לבקשה שטרם הוגשה, והיה ותוגש - יאפשר להן בית הדין האזורי זכות תגובה טרם מתן ההחלטה. אעיר כי המשיבה 1 בעצמה, בתגובתה לבית הדין האזורי, הציעה (כהצעה חלופית) לצרף את הממונה רק לאחר שתיקבע התשתית העובדתית (סעיף 14 לתגובתה מיום 13.12.20) , ומשכך לא ברור מדוע שינתה עמדתה בתגובתה האחרונה לבית דין זה. גם מעמדת המשיבה 2 לבר"ע, כפי שפורטה בסעיף 6 לעיל, עולה לכאורה כי השלב הראשון אמור להיות קביעת התשתית העובדתית, ובהמשך לכך - ובמידת הצורך - מתן מענה לשאלה משפטית-פרשנית עקרונית שטרם נדונה בפסיקת בתי הדין.
11. סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית, בכפוף להערות לעיל , ומבלי שיש בכך משום הבעת עמדה לגופם של דברים.
בשלב זה אין צו להוצאות, ובית הדין האזורי יקח בחשבון את הגשת הבר"ע בעת פסיקת הוצאות בסיום ההליך.
בשולי הדברים מצאתי לנכון להעיר, כי הטון בו נקטו שלושת הצדדים בכתבי טענותיהם הוא חריף ומתלהם במידה רבה. ראוי לשקול אם אין למתנו, ולנהל את התיק באופן ענייני ותוך כבוד הדדי.

ניתנה היום, דד' תשרי תשפ"ב (10 ספטמבר 2021) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .