הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 25084-12-18

ניתנה ביום 20 ינואר 2019

אסתר חזקי
המבקשת
-
1.שרה כוכבי אלסטר
2.אליעזר אלסטר
המשיבים

בשם המבקשת – עו"ד גד אבן חיים
בשם המשיבים – עו"ד שירה רייך, עו"ד יורם מושקט

החלטה

השופטת חני אופק גנדלר
לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל- אביב ( השופטת עידית איצקוביץ; סע"ש 1260-02-18) מיום 12.11.18, בגדרה חויבה המבקשת בהפקדת ערובה של 10,000 ש"ח כתנאי להמשך ההליך בתביעה שהגישה כנגד המשיבים.

הרקע העובדתי
הרקע לדברים הינה תביעה שהגישה המבקשת כנגד אמהּ ואחיהּ, המשיבים, בתיק סע"ש 18998-03-16, במסגרתו טענה ליחסי עובד- מעסיק בין הצדדים ותבעה תשלומי שכר ותשלום בגין זכויות סוציאליות הנובעות מיחסי עבודה נטענים. לדיון בבית הדין האזורי ביום 14.12.17 התייצבו המבקשת בעצמה, המשיב 2 וב"כ- "עו"ד שירה רייך, ועו"ד ואפוטרופוס לדין של הנתבעת 1 [ המשיבה 1. ח.א.ג.] יורם מושקט" (על פי כותרת הפרוטוקול); המשיבה 1 לא התייצבה לדיון בעצמה. בסופו של הדיון ולאחר המלצת בית הדין למבקשת לדחות את התביעה, ניתן פסק דין בהסכמת הצדדים לפיו:

"לבקשת התובעת, התביעה נדחית.
החלטה לעניין הוצאות משפט, תינתן בהיעדר הצדדים ותשלח אליהם.
סכום ההוצאות שייפסק לא יגבה על ידי הנתבעים, בהתאם להסכמתם, אלא אם תוגש תביעה חדשה כלשהי בכל ערכאה אחרת על ידי התובעת".

יצוין, כי באותו הדיון נשמעו טענות הצדדים לעניין גובה ההוצאות הראוי, ובעקבות זאת נקבע בהחלטה נפרדת כי " בהתחשב בטיעונים שנשמעו, ובהסכמת התובעת כי התביעה תידחה נוכח המלצת בית הדין" נפסקו הוצאות משפט האמורים בסך 70,000 ש"ח. על החלטה זו המחייבת בהוצאות בשיעור 70,000 ש"ח לא הוגש ערעור.
לאחר מתן פסק דין והחלטה אלו הגישה המבקשת לבית הדין האזורי "1. בקשה לתיקון פרוטוקול 2. בקשה להבהרת החלטה ומתן הוראות", בגדרה טענה, בין היתר, כי הסכמתה למתן פסק הדין המוסכם דלעיל היה רק כלפי המשיב 2 ולא כלפי המשיבה 1 וכי " כפי הנראה נפלה כאן טעות בצרוף נתבעת 1 להסכם עם נתבע 2". לפיכך, ביקשה לתקן את הפרוטוקול ולהבהיר את פסק הדין וההחלטה בהתאם, כך " שכל האמור לעיל מתייחס אך ורק לנתבע 2... ושהדרך לשערי בית המשפט פתוחה להמשך ההתדיינות לגבי נתבעת 1 מבלי שהתובעת תיכנס לסנקציות שהטיל בית המשפט". בהחלטה מיום 24.12.17 דחה בית הדין את הבקשה וקבע כי:

"1. בית הדין סיים את מלאכתו עם מתן פסק הדין ואין כעת כל אפשרות להורות על תיקון פרוטוקול ו/או מתן הוראות. כמו כן, אין צורך להבהיר את פסק הדין וההחלטה שהם ברורים ביותר.
2. אם רוצה המבקשת לבטל את ההסכמה שבגינה ניתן פסק הדין עליה להגיש תביעה חדשה לביטול ההסכמה, תוך פירוט העילה לביטול המבוקש".

המבקשת הגישה ביום 1.2.18 " תביעה לביטול " הסכם" ופסק הדין מיום 14.12.17- תיק סע"ש 18998-03-16- וזאת בהתאם להחלטתה של כב' השופטת מיום 24.12.17" ( הליך סע"ש 1260-02-18). במסגרת טענותיה טענה המבקשת, בין היתר, כי המסמך הרפואי שהציג עו"ד מושקט בפני בית הדין האזורי לפיו המשיבה 1 נמצאת " בדמנציה עמוקה" הינו מסמך שיקרי, אשר הוזמן על ידי ב"כ המשיבה 1 זמן קצר לפני מועד הדיון; ואשר לא הוצג בפניה; ואשר סותר לכך שהמשיבה 1 חתמה על תצהיר זמן קצר לפני הדיון. אי הגעתה לדיון של המשיבה 1 לטענתה אינו אלא " תרגיל עוקץ של ב"כ הנתבעים עו"ד מושקט" (כלשונה) ומשכך, עתרה לביטולו של ההסכם, היות ש"הסכם המושתת על שקרים נולד בחטא- לכן אין לו תוקף משפטי!!".
במסגרת תגובת המשיבים מיום 5.2.18 טענו המשיבים כי לאור עתירה זו הינם זכאים למימוש תשלום ההוצאות בסך 70,000 ש"ח, בהיותה " תביעה חדשה". ביום 27.2.18 הגישו המשיבים כתב הגנה מטעמם, במסגרתו טענו טענות משפטיות למחיקה ולדחיה על הסף, ולגופן של טענות המבקשת טענו כי מצבה הרפואי והנפשי של המשיבה 1 " ידוע לכולם מזה זמן רב", וכי ב"כ המשיבים הוא גם אפוטרופוס לדין של המשיבה 1, כאשר מונתה לה גם אפוטרופסית לגוף ולרכוש בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 3.4.16, ומשכך אין ציפייה כי המשיבה 1 תגיע להיחקר בדיון בתובענה זו שהתקיים ביום 14.12.17.
כמו כן הגישו המשיבים באותו יום (27.2.18) בקשה לחייב את המבקשת בהפקדת ערובה בסך 70,000 ש"ח כנגד הוצאות המשפט להם הם זכאים לשיטתם. בבקשתם טענו המשיבים כי סיכויי התביעה קלושים, היות שמדובר בתובענה לביטול פסק דין חלוט, וכן כי הימנעות מתשלום הוצאות משפט קודמים הינה סיבה לחיוב בתשלום ערובה.
בתשובתה מיום 6.11.18 לבקשת המשיבים להפקדת ערובה טענה המבקשת, כי אין המדובר בתביעה חדשה, כי אם בביטול פסק הדין, וטענה כי סיכוייה טובים לאור הפגמים שנפלו בקבלת הסכמתה, כפי שפורטו לעיל.
בית הדין קיבל את בקשת המשיבים להפקדת ערובה באופן חלקי, וקבע כי על המבקשת להפקיד ערובה בסך 10,000 ש"ח. וכך נאמר ( הדגשות במקור):

"8. דיון והכרעה
המשיבה, שלא הייתה מיוצגת על ידי עורך דין בדיון בתיק הראשון, הסכימה מפורשות לכך שהתביעה תדחה וייפסקו הוצאות משפט, והמבקשים לא יגבו אותן אלא אם תוגש תביעה חדשה כנגדם.
המשיבה אף חתמה על הסכמתה וטענה לעניין הוצאות משפט.
לאחר שבית הדין פסק את הסכום של 70,000 ש"חהתחרטה המשיבה וביקשה לבטל את הסכמתה.
אציין כי הסכום שנפסק הינו גבוה מאחר שמטרתו למנוע להתדיינות נוספת בין הצדדים ( הבת מול האם והאח).
אין לי ספק כי התיק הנוכחי הוא בגדר " תביעה" חדשה שהגישה המשיבה ואשר מאפשרת למבקשים לגבות את ההוצאות שנפסקו – ולא שולמו.
נוכח זאת, קיים חשש ממשי לאי תשלום של הוצאות המשפט שייפסקו בהליך הנוכחי. המשיבה אף לא התייחסה בתגובתה לאפשרות ממשית שההוצאות שנפסקו ו/או יפסקו ישולמו על ידה.
אני בדעה כי סיכוייה של המשיבה לבטל את פסק הדין המאשר הסכמה שבין הצדדים הוא קלוש, אך אני גם סבורה כי יש לתת למשיבה את האפשרות להעלות את טענותיה.
9. באיזון הראוי בין ההגנה על זכות המשיבה לגשת לערכאות ושיישמעו טענותיה, לבין ההגנה על זכות הקניין של המבקשים וכיבוד העיקרון של סופיות הדיון, אני סבורה כי יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות משפט בסך 10,000 ₪".

כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור שבפנינו. בקשה לעיון מחדש שהגישה המבקשת ביום 6.12.18, במסגרתה חזרה המבקשת על טענותיה, נדחתה בהחלטה מאותו יום.

טענות הצדדים
בבקשה שלפנינו, שבה וטוענת המבקשת כי בקשתה לביטול פסק הדין אינו בגדר " תביעה חדשה" ועל כן אינו מזכה את המשיבים בתשלום הוצאות המשפט בסך 70,000 ש"ח, וכן כי אין המדובר בחרטה מהסכמתה כי אם בטעות יסודית, היות שנפלו פגמים במתן הסכמתה לפסק הדין, כפי המפורט לעיל, ועל כן לא היה מקום לקביעה נחרצת בהחלטת בית הדין האזורי כי " סיכוייה... הוא קלוש". כן טוענת כנגד הטענה להיות המשיבה 1 דמנטית. על כן עותרת מבית דין זה: לקבוע כי תביעתה לביטול פסק דין אינה " תביעה חדשה"; לא היה מקום ליתן דעה בדבר סיכויי תביעתה; ולהורות על ביטול חיובה בהפקדת ערובה.
בתשובת המשיבים טוענים כי הבקשה הוגשה באיחור, שכן ההחלטה ניתנה ביום 12.11.18 ואילו הבקשה הוגשה רק ביום 11.12.18, כאשר המבקשת לא ביקשה – וממילא לא קיבלה – הארכת מועד להגשת בקשתה. כן שבים על טענתם כי המדובר בתביעה חדשה, וטוענים בדבר מצבה הרפואי והנפשי של המשיבה 1 אשר ידוע זה מכבר. המשיבים סומכים ידיהם על החלטת בית הדין בחיובו את המבקשת בהפקדת ערובה ובקביעתו כי סיכויי התביעה קלושים, ובהקשר לכך מפנים למדיניות בתי המשפט שלא להתערב בפסקי דין שניתנו בהסכמה. משכך, מבקשים לדחות את הבקשה בשל האיחור בהגשתה, כמו גם לדחותה לגופה.
בתגובתה לתשובה שבה המבקשת על טענותיה כנגד הטענה בדבר מצבה הרפואי של המשיבה 1. לעניין מועד הגשת בקשת רשות הערעור, טוענת כי בשל עניין רפואי פנתה בבקשה לעיון חוזר בפני בית הדין האזורי והחלטה בבקשה זו ניתנה ביום 6.12.18.

דיון והכרעה
על פני הדברים, צודקים המשיבים בטענתם כי הבקשה הוגשה באיחור, היות שההחלטה ניתנה ביום 12.11.18 ואילו הבקשה הוגשה רק ביום 11.12.18. טענת המבקשת, אשר לא נטענה במפורש אלא ברמיזה בלבד, כי בקשתה מתייחסת גם להחלטה בבקשה לעיון חוזר מיום 6.12.18- דינה להידחות. שכן נפסק כי אין להאריך באופן מלאכותי את המועד להגשת בקשת רשות ערעור באמצעות הגשת בקשה לעיון חוזר, והארכת מועד בדרך זו שמורה רק למקרים בהם נמצא צידוק להגשת הבקשה לעיון החוזר ( ראו רע"א 8766/16 אבו ע'אנם נ' נכסי רמלה 3 בע"מ (5.1.17); בר"ע ( ארצי) 12168-07-18 ABAEKER IBRAHIM YOUSIF – ב.ס.ט בניה בע"מ. פסקה 4 וההפניות שם (17.7.18)). בענייננו, לא חל כל שינוי נסיבות המאיר באור שונה את ההחלטה הראשונה ומצדיק את העיון החוזר, אלא חזרה המבקשת בבקשה לעיון חוזר על טענותיה כי אין המדובר בתביעה חדשה וכן בדבר סיכויי התביעה הטובים לשיטתה.
למעלה מן הצורך אעיר, כי תקנה 116 א(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991, מסמיכה את בית הדין לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של הנתבע, כאשר הסנקציה בגין אי הפקדת ערובה כנדרש, לפי תקנה 116 א(ג) לתקנות, היא מחיקת התביעה ( להבדיל מסנקציה של דחיית התביעה בגין אי הפקדת ערובה לפי תקנה 519( ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ראו לעניין זה בר"ע (ארצי) 32041-12-18 ABBKER ADAM ABDELAZIZ ISHAG – אשדר חברה לבניה בע"מ (19.12.18), פסקה 9). וכך נאמר:
"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
[...]
(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה".

החלטה על חיוב בערובה היא החלטה בסדרי דין הנתונה לשיקול דעתה של הערכאה המבררת, אשר " ערכאת הערעור ככלל, תימנע מלהתערב בה" (בר"ע ( ארצי) 54352-10-15 סאמח גאבר - אנה מלר (10.4.16)). בענייננו, לא מצאתי כי המקרה מצדיק התערבות בהחלטת בית הדין האזורי באשר היא מצויה במתחם שיקול דעתה של הערכה הדיונית ובשים לב להנמקותיה. זאת נוכח נסיבותיו הייחודיות של המקרה אשר אינן שגרתיות , כעולה מהשתלשלות העניינים המפורטת לעיל, ועת המבקשת מבקשת לבטל פסק דין שניתן בהסכמה, ולערכאה המבררת היכרות עם כלל השתלשלות העניינים בהליך המקורי שהתקיים בפניה. נוכח כל האמור, איני סבורה כי ביססה המבקשת עילה למתן רשות ערעור.
סוף דבר- דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ד שבט תשע"ט (20 ינואר 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .