הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 24047-12-19

ניתן ביום 05 אוקטובר 2020

המוסד לביטוח לאומי
המבקש
-

אליאס ח'מיס
המשיב

בפני השופטת לאה גליקסמן, השופטת חני אופק גנדלר, השופט מיכאל שפיצר

בשם המבקש – עו"ד דורון ירושלמי ועו"ד ליאת אופיר
בשם המשיב – עו"ד מארי חורי חנא

פסק דין
לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי חיפה (סגן הנשיא יגאל גלם; ב"ל 9635-04-19), שקיבל את ערעורו של המשיב על החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים (להלן – הוועדה) מיום 28.1.2019 אשר קבעה למשיב 0% נכות בגין טנטון, והורה להשיב את עניינו של המשיב לוועדה על מנת "שתקבע את דרגת הטנטון בגין טנטון ותבהיר את שיעור הנכות אותו היא מייחסת לפגיעה בעבודה לרבות השיעור שאינו קשור לפגיעה בעבודה".
נקדים ונאמר, שהמחלוקת בין הצדדים סבה על השאלה האם רשאית ועדה רפואית לקבוע, כפי שקבעה הוועדה בענייננו דרגת נכות 0%, בגין הטנטון, חרף הכרתו של פקיד התביעות בטנטון כפגיעה בעבודה או לשלול בנסיבות אלו קיומו של קשר סיבתי בין הטנטון לתנאי העבודה.
רקע עובדתי
כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי, מדובר בערעור חמישי בעניינו של המשיב. נביא להלן את השתלשלות ההליכים בעניינו.

במכתבו מיום 28.5.2014 הודיע פקיד התביעות למשיב כי "הכרנו בפגיעה מתאריך 1.1.2014 כפגיעה בעבודה. הפגימות שהוכרו כתוצאה מהתאונה – ליקוי שמיעה וטנטון".
להלן נפרט לשלמות התמונה את החלטות הוועדות השונות, תוך שיודגש כי חלקן הוחלפו כך שהחלטותיהן אינן משמשות בסיס להכרעה בהליך.
הוועדה הראשונה
הוועדה בהחלטתה מיום 16.11.2014, קבעה ש"אין עדות לטנטון קבוע ממקור נזק אקוסטי כרוני מאחר ומאפייני הטנטון אינם תומכים בכך וכן במעמד הוועדה למרות סביבה שקטה של חדר הבדיקה הוא שלל קיום טנטון".
על החלטה זו ערער המשיב לבית הדין האזורי (ב"ל 40619-01-15). בית הדין קמא, מפי סגנית הנשיא בדימוס, השופטת איטה קציר, קיבל את ערעור המשיב והורה להחזיר את עניינו לוועדה באותו הרכב "על מנת שתשקול האם אין מקום להעניק לו נכות בגין הטנטון, נוכח עצם הכרתו של פקיד התביעות בטנטון כפגיעה בעבודה" (להלן – פסק הדין הראשון). למען הסדר נציין כי נימוק נוסף בפי בית הדין האזורי היה אי התייחסות הוועדה לחוות דעת מומחה מטעם המשיב.
כמתחייב מפסק הדין הראשון, הוועדה שבה והתכנסה ביום 2.8.2015 וציינה כי לא שללה הכרה בטנטון, אולם דחתה את ערעורו והגיעה למסקנה שמדובר בטנטון לא קבוע וזאת על סמך העובדות הבאות:
דברי המשיב בפני הועדה ולפיהם בעת שהותו בחדר הוועדה, ולמרות השקט ששרר בו, הבהיר כי אינו שומע טנטון.
אבחון אודיולוגי שנערך למשיב באוניברסיטת חיפה ביום 27.4.2014, אשר בחן קיומם של מאפייני טנטון, והגיע למסקנה כי "אין עדות לטנטון כרוני האופייני לחבלה אקוסטית על רקע של רעש".

המשיב ערער לבית הדין האזורי גם על החלטה זו (ב"ל 45964-08-15). בדיון שהתקיים ביום 3.12.2015, ניתן פסק דין בהסכמת הצדדים, ולפיו יוחזר עניינו של המשיב לוועדה בהרכב חדש וזאת על מנת שתמלא אחר פסק הדין הראשון.
הוועדה השנייה
הועדה בהרכבה החדש, התכנסה ביום 3.2.2016, ואף היא דחתה את הערעור והורידה גם את הנכות של 5% בגין הירידה בשמיעה ל -0%. מפרוטוקול הועדה עולה כי לא נתנה אמון במשיב ולדבריה "כשהתבקש לאטום את אזניו מסר שהרעשים מופחתים. תיאור הטנטון אינו נכון והתובע ניסה כל הזמן להיעזר בעו"ד לגבי הטנטון ". גם ועדה זו הסתמכה על הבדיקה מיום 27.4.2014 שאוזכרה לעיל. בפרק סיכום ומסקנות התייחסה הוועדה בקצרה לחוות הדעת של ד"ר אברהים מגאמסה – מומחה מטעם המשיב, ובסופו של יום דחתה כאמור את הערעור.
המשיב שב וערער בבית הדין קמא על ההחלטה האמורה (ב"ל 57841-03-16), וגם הפעם הגיעו הצדדים להסכמה ולפיה "עניינו של המערער (המשיב – מ.ש.) יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, אשר נדרשת למלא אחר הוראות פסק הדין של כב' הש' קציר מיום 3.6.2015".
ביום 5.11.2018, התכנסה הוועדה בעקבות פסק הדין ותיקנה טעות שנפלה בהקשר להפחתת הנכות בגין השמיעה, ושבה והעמידה את נכותו בגין השמיעה ל – 5%. באשר לטנטון, הרחיבה הוועדה בדבריה, והם מובאים להלן:
"לגבי הטנטון, הועדה הנוכחית גם כמו ועדת הערר שלפניה היו מודעים לעובדה שפקיד התביעות הכיר בתלונת הטנטון. אחרת ברור שנושא הטנטון לא היה עולה לדיון. עם זאת לאור ניסיון הועדה עם עבודת פקיד התביעות, הועדה שומרת לעצמה את הזכות לקבוע אם הטנטון שהוכר הוא טנטון זמני או תמידי שבגינו מגיעה הנכות.
זו החלטה רפואית טהורה.
לאור האמור בועדה הקודמת או בועדה שלפני כן, אין לשתי הועדות השונות כל ספק שלא התמלאו התנאים לקבלת תלונת הטנטון התמידי.
ולכן דוחה הועדה את ערר הנפגע".
המשיב, נאמן לשיטתו, כי לא מולאו הוראות פסק הדין הראשון הגיש ערעור נוסף לבית הדין האזורי (ב"ל 11738-01-18), וביום 21.11.2018, ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים ולפיה:
"עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), בהרכב חדש, על מנת שתמלא אחר פסק הדין של כב' ס. הנשיא, השופטת איטה קציר (כתוארה אז), בתיק 40619-01-15 מיום 3.6.15.
תשומת לב הוועדה לכך, כי בפסק הדין הורה בית הדין לוועדה לשקול האם אין מקום להעניק למערער נכות בגין הטנטון, וזאת נוכח עצם הכרתו של פקיד התביעות בטנטון כפגיעה בעבודה".
הוועדה השלישית
הוועדה בהרכבה החדש התכנסה ביום 28.1.2019. לאור העובדה שוועדה זו היא מושא פסק דינו של בית הדין קמא שבעטיו הוגשה הבקשה למתן רשות ערעור, נביא את פרוטוקול הוועדה במלואו ותחילה דברי ב"כ המשיב:
"התיק הזה חוזר לוועדה בפעם הרביעית. המחלוקת היחידה היא שלמעשה פקיד התביעות הכיר בטנטון כפגיעה בעבודה. התיק חוזר כל הזמן לפי פסיקת בית הדין הארצי וההלכה המחייבת היא שברגע שפקיד התביעות מכיר בטנטון כפגיעה בעבודה ההכרה היא למעשה בטנטון קבוע. אני מבינה שאפשר להחליט כאן משהו אחר אבל הפסיקה של בית הדין הארצי קובעת שלמעשה ברגע שהוכר לטנטון זה אומר טנטון קבוע. היה קשה לרופאים לקבל את זה. למרות שהוא כן סובל מטנטון קבוע אבל כל הזמן נכתב שזה לא ובסוף בית הדין אמר להם שזה לא יכול לקרות כי ברגע שזה הוכר כטנטון או זה טנטון קבוע. זו למעשה המחלוקת".
הוועדה סיכמה את החלטתה באמרה:
"הוועדה עיינה בפסק הדין מיום 12.11.18 ותתייחס לנושא הטנטון המוכר ע"י פקיד התביעות.
כאשר מדובר בתלונת טנטון שנגרם כתוצאה מתנאי עבודתו של התובע הרי יש לקבוע איזה חלק של הטנטון הוא כזה שנגרם כתוצאה מפגיעה בעבודה ואיזה חלק נגרם מסיבה שאינה קשורה לתנאי העבודה. לעניין טנטון כתוצאה מחשיפה לרעש ישנם פרמטרים מאפיינים. במקרה שלפנינו ישנם מאפיינים מספר שאינם מתאימים לטנטון כתוצאה מחשיפה לרעש.
בהופעתו בפני הועדה מוסר התובע כי הטנטון מעיר אותו לפעמים משנתו בלילה לאחר שנרדם, השאלה הזו הובהרה היטב לתובע והוסברה מספר פעמים וזאת הייתה תשובתו. בנוסף לכך, מבחן מאפייני טנטון מיום 27.4.2014 אינו מתאים לטנטון כתוצאה מחשיפה לרעש בכמה פרמטרים.
תדר טנטון נמוך, שרחוק מתדר של 4,000 הרץ שהוא שיא ליקוי השמיעה לפי בדיקת השמיעה מתאריך 27.4.14, העדר אפקט האדרה והעדר ליקוי שיורי.
אשר על כן, קובעת הוועדה שהתובע לפי קביעת פקיד התביעות סובל מטנטון קבוע, אבל שיעור הנכות שיש ליחס מתוך זה לנכות הקשורה לעבודה היא 0%. הוועדה דוחה את הערר".
גם החלטה זו הובאה לפתחו של בית הדין האזורי, אשר קבל את ערעורו של המשיב.
פסק דינו של בית הדין האזורי
בית הדין האזורי קבל כאמור את ערעורו של המשיב והורה להחזיר את עניינו לועדה הרפואית, באותו הרכב, וזאת "על מנת שתשקול בשנית קביעתה בעניין דרגת הנכות בגין טנטון, בשים לב לכך שהמערער הוכר זה מכבר על ידי פקיד התביעות כנפגע עבודה בשל טנטון תמידי באוזניים עקב חשיפה לרעש.
הוועדה תקבע את דרגת הנכות בגין טנטון ותבהיר את שיעור הנכות אותו היא מייחסת לפגיעה בעבודה לרבות השיעור שאינו קשור לפגיעה בעבודה.
הוועדה תנמק את החלטתה באופן בו ניתן יהא לעקוב אחר הלך מחשבתה".
בית הדין ביסס את פסק דינו על הנימוקים הבאים:
בהתאם להלכה הפסוקה, שעה שמוחזר עניינו של מבוטח לוועדה רפואית לעררים לדיון מחודש, על הוועדה לפעול בדיוק לפי ההוראות שבפסק הדין, ואף ביקורתו של בית הדין על החלטה מסוג זה מוגבלת לשאלה האם מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין המחזיר.
לשיטתו של בית הדין האזורי, הוועדה לא מילאה אחר פסק הדין המחזיר. שכן, פסק הדין המחזיר שב והורה לוועדה למלא אחר הוראות פסק הדין הראשון אשר קבע כי עליה "לשקול האם אין מקום להעניק למערער נכות בגין הטנטון, וזאת נוכח עצם הכרתו של פקיד התביעות בטנטון כפגיעה בעבודה". בית הדין מנתח את הסיכום שערכה הוועדה ומגיע למסקנה שהחלטתה עומדת בסתירה להחלטת פקיד התביעות שהכיר בטנטון.
מוסיף בית הדין שקביעתה כי שיעור נכותו של המשיב בהקשר לטנטון הוא 0%, "אינה ברורה דייה ולא ניתן להבין ממנה האם למערער נכות כוללת גבוהה יותר בגין הטנטון ואם כן, מהו החלק מתוך הנכות הכוללת אותו ניתן ליחס לגורמים אחרים מלבד החשיפה לרעש".
נימוקי הבקשה למתן רשות ערעור
בבקשתו למתן רשות ערעור, סבור המבקש שיש לבטל את פסק דינו של בית הדין האזורי ולקבוע שלא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, וזאת בניגוד לעמדת המשיב ולפיה עצם ההכרה של פקיד התביעות בטנטון, די בה כדי לזכותו ב- 10% נכות. ואלו נימוקי המבקש:
פסק הדין לא הורה לוועדה להעניק נכות בגין הטנטון, ללא הפעלת שיקול דעתה, אלא הורה לה להביא בחשבון את הכרת פקיד התביעות, והוועדה אכן שקלה את הכרת פקיד התביעות "העקרונית" בטנטון, אך סברה שנכותו בעטייה היא 0%. שכן, ממצאי מבחן מאפייני הטנטון שנערכה למשיב, אינם מתיישבים עם טנטון כתוצאה מחשיפה לרעש, כמו גם דבריו בפניה, כי הטנטון מעיר אותו לפעמים בלילה.
קבלת עמדת המשיב, הענקת דרגת נכות אוטומטית בגין טנטון ברגע שפקיד התביעות מכיר בפגיעה זו, מאיינת את הצורך בוועדה הרפואית, שתפקידה מכח הדין הוא לקבוע האם הלקות נובעת מתנאי העבודה, ומהו שיעור הנכות שנגרם בעטייה.
פסיקתו של בית דין זה קבעה את גדרי הסמכות של פקיד התביעות ושל הוועדות הרפואיות, לפיהם פקיד התביעות דן בשאלה האם יש להכיר באירוע מסוים כפגיעה בעבודה, בעוד שהשאלה האם הנכות נגרמה בשל אותה פגיעה, ובאיזו מידה, מצויה בסמכותן של הועדות הרפואיות. חקיקת סעיף 84א. לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק) לא באה לבטל את הוראת סעיף לחוק 118, ואף לא להפוך את הוועדה הרפואית לעררים ל"מעין חותמת גומי".
המבקש מכיר בכך שהוועדה אינה מוסמכת לבטל את הכרת פקיד התביעות, אלא שבענייננו, הוועדה לא שללה את עצם החשיפה של המשיב לרעש מזיק בהקשר לפגיעה בשמיעה, ולאחר שבחנה את תוצאות הבדיקות שנערכו למשיב וכן על יסוד בדיקתה את המשיב, הגיעה למסקנה וקבעה כי "שיעור נכותו הרפואית בגין הטנטון שנגרם בשל רעש מזיק – הוא הפגיעה שהוכרה – הינו 0%".
פקיד התביעות מבסס את החלטתו על הרישומים הרפואיים של המבוטח ואינו עורך לו בדיקה רפואית כפי שהוועדה מבצעת, ולכן היא זו שהוסמכה בחוק לקבוע האם הליקוי שאושר על ידי פקיד התביעות מזכה בנכות, ומה שיעורה.
סעיף 84א לחוק בא להגביה את רף הדרישות לצורך הכרה בטנטון כפגיעה בעבודה, והוסיף תנאי מקדמי ולפיו לא יוכר הטנטון במנותק מהליקוי בשמיעה, ובלבד ששניהם נגרמו כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק.
פריט הליקוי הרלבנטי לטנטון, פריט 72(4)(ד)(2) שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע בעבודה), התשט"ז-1956 (להלן – התקנות), קובע שהזכאות לאחוזי נכות בגין טנטון היא במקרה של רעש תמידי באוזניים, ומשהמשיב אינו עומד בתנאי זה, אין הוא זכאי לקביעת נכות כלשהי בעניינו.
תגובת המשיב לבקשה
המשיב מצדד בפסק דינו של בית הדין האזורי ומבקש כי בית דין זה יקבע, במסגרת החלטתו בבקשה שלמשיב 10% נכות צמיתה בשל הטנטון וטעמיו עמו:
הקביעה בפסק הדין הראשון מבוססת על פסיקתו של בית דין זה בעניין הנדלר (בר"ע (ארצי) 24998-11-14 המוסד לביטוח לאומי – הנדלר; 19.4.2015), ממנו עולה שהוועדה הרפואית אינה יכולה לשנות מקביעתו של פקיד התביעות שעה שהכיר בכך שהמבוטח סובל מרעש תמידי, ועליה לצאת מנקודת הנחה זו ולקבוע האם נותרה נכות בשל כך. מאידך, בענייננו, הועדה שינתה קביעה זו של פקיד התביעות.
בפרק "נכות ועדות" שב"חוזר נפגעי עבודה 44/2013" שעודכן ביום 14.11.2013, שהוצא על ידי המשיב ושכותרתו "ליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק" (להלן – החוזר) נקבע בסעיף 2: "הכיר פקיד התביעות, על פי הכללים המוגדרים בסעיף 84א.(ב) לחוק, ובהסתמך על בדיקת מאפייני טנטון, כי הטנטון נובע מפגיעה בעבודה, לא תוכל הועדה הרפואית לשנות החלטה זו" (ההדגשה במקור – מ.ש.).
חרף העובדה שהמשיב העלה טענה זו בפני הוועדה קבעה הועדה 0% נכות והנימוקים להחלטתה, עומדים בסתירה להחלטת פקיד התביעות.
צדק בית הדין כי החלטת הועדה לקבוע למבקש 0% נכות אינה ברורה, ולא ניתן להבין ממנה האם למשיב נכות גבוהה יותר בגין הטנטון ומה חלקה מתוך הנכות הכוללת בשל הטנטון.
בהתאם להסכמת הצדדים בדיון מיום 11.6.2020, ניתן פסק דין זה על יסוד החומר שבתיק וטיעוני הצדדים בפנינו, בהתאם לתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991.
הכרעה
לאחר שבחנו את טענות הצדדים החלטנו לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור, שכן התוצאה המשפטית אליה הגיע בית הדין האזורי בדין יסודה.
נקדים ונציין כי טענה ברוח זו שהועלתה בפנינו כבר הועלתה על ידי המוסד בעניין הנדלר. גם שם, כבמקרה שבפנינו, טען המוסד כי פקיד התביעות אכן הכיר בטנטון בו לוקה המשיב כפגיעה בעבודה. בהכרה זו ניתן למשיב "כרטיס כניסה" לוועדה, אולם אין משמעות הדבר שהוועדה מחויבת לקבוע לו דרגת נכות בגין ליקוי זה. באותו ענין הוועדה הסבירה באופן מנומק וחד משמעי, על יסוד כלל הנתונים שהיו לפניה, שהמשיב אינו סובל מטנטון תמידי, ולכן אין מקום לקביעת דרגת נכות בגינו. בקשת רשות הערעור נדחתה. וכך נאמר:
"לאחר ששקלנו בדבר הגענו לכלל החלטה כי דין בקשת המוסד להידחות גם כן. צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי בבסיס ההכרה שהכיר המוסד לביטוח לאומי בטנטון
ממנו סובל המשיב עומדת ההנחה כי הוא סובל מרעש תמידי באוזניים, וכי כפועל יוצא מכך, "...הועדה אינה רשאית לשנות קביעה זו ועליה לצאת מנקודת הנחה זו ולקבוע בהתאם לסעיף 118 לחוק, אם בשל קיומו של טנטון זה נותרה למערער נכות בהתאם לפריט 72(4)(ד) למבחנים ואם כן, באיזו מידה". משאלה הם פני הדברים יש קושי בקביעת הוועדה לפיה "ברור שלנפגע טנטון לא תמידי". על רקע זה, אך ברור הוא כי צדק בית הדין האזורי בהחזירו את עניינו של המשיב לוועדה תוך מתן הדגשה להכרה שכבר הוכר הטנטון ממנו הוא סובל כ"טנטון תמידי, כהגדרתו ברישא של סעיף 84א(ב) לחוק". לא למותר הוא להפנות לעניין זה לפסק הדין בעניין אבו סמרה, מפי חברי הנשיא יגאל פליטמן, לפיו הוחזר עניינו של המבקש שם אל הוועדה הרפואית, בנסיבות דומות לאלה שלפנינו, על מנת שתשקול אם אין מקום להעניק "נכות בגין הטנטון נוכח עצם הכרתו של פקיד התביעות בטנטון כפגיעה בעבודה" (בר"ע (ארצי) 47889-07-13 אבו סמרה – המוסד לביטוח לאומי (20.10.13))".
משמע, כל עוד קביעת פקיד התביעות עומדת בעינה – ואיננו מביעים עמדה לגבי השאלה האם ובאילו כלים ניתן לשנותה – הנחת המוצא של דיוני הוועדה צריכה להיות קיומו של טנטון תמידי וקיומה של זיקה לעבודה בהתהוותו. בכך אין לשלול, כפי הנהוג בכל מקרה אחר, אפשרות שהוועדה תתרשם מקיומו של מצב רפואי (זולת הפגיעה בעבודה) שהשליך אף הוא על התהוות הטנטון, וכפועל יוצא מכך לקבוע כי התרומה הסיבתית של החשיפה לרעש בעבודה לטנטון היא חלקית, ואז עליה לקבוע את דרגת הנכות באופן יחסי לתרומה הסיבתית של החשיפה לרעש בעבודה לטנטון. אולם – וזה העיקר – במבנה המשפטי ולאור פסיקתנו העקבית, קביעה כי המבוטח אינו סובל מטנטון תמידי או קביעה כי אין בכלל קשר סיבתי בין הטנטון לבין החשיפה לרעש בעבודה אינה בסמכותה של הוועדה. זאת, כשם שקביעה כי מבוטח סובל מטנטון תמידי שלא הוכר על ידי פקיד התביעות אינה בסמכותה. מכאן, כי הוועדה יכולה להפחית את הנכות בגין טנטון רק אם היא יכולה להצביע על גורמים אחרים לטנטון מעבר לחשיפה לרעש בעבודה ועל תרומתם היחסית. ככל שאינה יכולה לעשות כן, הרי שלאור אישור פקיד התביעות את התביעה בגין טנטון, אישור שמשמעותו המשפטית היא כי למבוטח טנטון תמידי כתוצאה מחשיפה לרעש במסגרת העבודה, עליה לקבוע למבוטח את דרגת הנכות שנקבע במבחנים לטנטון תמידי.
נבקש לחדד כי הכרעתנו מושתתת על חלוקת הסמכויות בין פקיד התביעות לבין הוועדה הרפואית. חלוקת הסמכויות – ובפרט כאשר עסקינן בטנטון תמידי – טומנת בחובה סיכון לפער מובנה בין האמת המשפטית לאמת הרפואית. הטעם לכך הוא שכל עוד החלטת פקיד התביעות עומדת בעינה, המשפט נותן תוקף לקביעתו בדבר אופיו התמידי של הטנטון והקשר (לפחות החלקי) בינו לבין חשיפה לרעש בעבודה, ותוקף משפטי זה משליך על יכולת הוועדה לקבוע ממצא שונה ביחס לקיום טנטון במועד מתן ההחלטה על ידה (כיוון שזה הוכר כתמידי).
אמנם, במקרים אחרים מתח זה אינו מתעורר במלוא עוזו, שכן פקיד התביעות אינו נדרש לקביעה משולבת של סוג הליקוי וממצא המשליך על קיומו העתידי של הליקוי (תמידיות הטנטון). אולם, בנסיבות מקרה זה – ונוכח חלוקת הסמכויות בין הוועדה לבין פקיד התביעות – אין מנוס מהתוצאה המשפטית אליה הגענו.
לפיכך, וכל עוד החלטת פקיד התביעות עומדת בעינה, העניין יוחזר לוועדה על מנת לקבוע את שיעור דרגת הנכות של מערער בגין הטנטון התמידי ממנו הוא סובל, וזאת מבלי שיהא בידה להרהר אחר אופיו התמידי של הטנטון או קיומו של קשר סיבתי, לכל הפחות חלקי, בין החשיפה לרעש בעבודה לבין הליקוי.

סוף דבר – הערעור נדחה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ז תשרי תשפ"א (05 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

לאה גליקסמן,
שופטת, אב"ד

חני אופק-גנדלר, שופטת

מיכאל שפיצר,
שופט