הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 23444-09-18

ניתנה ביום 06 מרץ 2019

יוסף דרורי
המבקש
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב

בשם המבקש – עו"ד רונן גביש

החלטה

סגן הנשיאה אילן איטח
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופטת יפית מזרחי-לוי; ב"ל 14376-06-17) שבו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) (להלן – הוועדה) מיום 1.6.16.
בתמצית יצוין כי עניינו של המבקש הוחזר לוועדה בפסק דין קודם (ב"ל
64105-09-14; להלן – פסק הדין המחזיר), שהורה לוועדה לבחון " בשנית את מועדי התחולה של הנכויות בגין האפילפסיה ובגין הליקויים הנוירולוגיים, תוך התייחסות מנומקת למסמכים הרפואיים שהומצאו ע"י ב"כ המערער לתיק בית הדין ביום 31.10.2013. המערער וב"כ יוזמנו לוועדה ויוכלו לטעון בפניה טרם מתן החלטה. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת".
ביום 1.6.16 התכנסה הוועדה ושמעה את טענות ב"כ המבקש. המבקש לא התייצב בשל מצבו הבריאותי ומשלא היה צורך בבדיקתו התקיים הדיון בהעדרו. הוועדה בחנה בשנית את הנכויות מושא פסק הדין המחזיר ועיינה במסמכים חדשים וקבעה כך:
"... הועדה שבה ועיינה בתיק בהתאם לפס"ד בית הדין לעבודה מיום 22.11.15. הוועדה שמעה את בא כוחו של המערער ועיינה שוב במסמכים, כולל מסמכים חדשים שהוצגו בפניה של ד"ר פלדמן וד"ר דבורקין לפיהם ידוע על התקפים כלליים טונים קליניים משנת 1995, בתדירות של פעם במס' חודשים עד לשנת 2004 ועל סמך מסמכים אחרים כולל מכתבה של ד"ר חן מריו מתאריך 28.4.09 לפיו מקבל דפלפט מ 1/05 וידוע על התקפים אפילפטיים כללים מתקופה זו כנראה סבל מאפילפסיה בתקופות מוקדמות יותר (לא מתועד). ועל רקע זה מקבלת הוועדה את הערר הנוסף וקובעת נכות בשיעור 30% לפי סעיף 30 1ג החל מ-1.1.95 ועד 31.7.08.
בהנחה שהאטקסיה והפולינורפתיה שייכים כולן לאותה מחלה למרות העדר תיעוד, נמסר עליה שהחלה בתקופה מוקדמת יותר הוועדה מקדימה גם את תחולת הנכות לשנת 1998."
בפסק דינו דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקש. בתחילה דחה בית הדין האזורי את טענת ההתיישנות של המשיב בנימוק ש"אין זהו מהמקרים בו ראוי שהמשיב יעמוד על טענת ההתיישנות". משבקשת רשות הערעור נדחית אין לי צורך להידרש לנימוק זה. לאחר מכן פנה בית הדין האזורי ובחן את הערעור לגופו ומצא לדחותו. בתמצית, צוין כי הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר – בחנה את הנכויות הרלוונטיות וקבעה את אשר קבעה בגדרי שיקול דעתה הרפואי-מקצועי, שבית הדין אינו מוסמך להתערב בו , וכן נימקה את קביעתה. בית הדין האזורי ציין כי לא עלה בידי המבקש להצביע על טעות משפטית בעבודת הוועדה.
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובכלל חומר התיק נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. להלן אפרט את טעמיי:
אכן הוועדה קבעה כי מועד תחילת הנכות של המבקש בגין אפילפסיה לפי פריט ליקוי 30(1)(ג) הוא משנת 1995 (וליתר דיוק 1.1.95 – רא' סעיף 10 לפרוטוקול הוועדה). לפיכך הנטען בסעיף 10 ו-11 לבקשת רשות הערעור לא ברור, ולחלופין הוא פרי טעות בפירוש החלטת הוועדה.
כך או כך, בית הדין האזורי כלל לא קבע בסעיף 17 לפסק דינו כי תחילת הנכות בגין האפילפסיה היא בשנת 1998. הנטען בסעיף 9 לבקשת רשות הערעור הוא פירוש לא נכון של סעיף 17 לפסק הדין. קריאת הסעיף האמור בשלמות מעלה כי ההתייחסות שם לשנת 1998 כשנת תחילת נכות היא לנכויות בגין אטקסיה ופולינורפתיה, בדיוק כפי שנקבע על ידי הוועדה.
כך אין ממש בטענה כאילו הקביעה של תחילת נכות בשנת 1998 אינה מדויקת מספיק שכן "לא צוין יום וחודש ספציפי". עיון בסעיף 10 לפרוטוקול הוועדה מעלה כי כן נקבע תאריך ספציפי – 16.1.98.
קביעות הוועדה בנוגע לתחילה הנכות של האפילפסיה, האטקסיה והפולינורפתיה לא השפיעו על שיעור נכותו של המבקש ביום 9.6.14. לכן, לא נפל כל פגם בכך ששיעור נכותו של המבקש למן יום 9.6.14 נותר על 94%.
סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ט אדר א' תשע"ט (06 מרץ 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .