הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 21682-09-18

ניתנה ביום 20 נובמבר 2018

אביבה חיים
המבקשת

-
מדינת ישראל
המשיבה

בשם המבקשת – עו"ד ששון חורש
בשם המשיבה – עו"ד שלי ערן

החלטה

השופט רועי פוליאק

בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בחיפה (השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין ונציגי הציבור ה"ה דניאל אמזלג ויוסף ורובל; פ"ה 47352-08-18) מיום 29.8.2018, לפיה נדחתה בקשת המבקשת, עובדת הוראה במשרה זמנית, לקבלת סעד זמני אשר ימנע את העברתה מחטיבת הביניים בבית הספר "עופר" לבית הספר "הנרייטה סאלד".

רקע והליכים קודמים

בית הדין האזורי דחה, בהחלטה שניתנה במעמד באי כח הצדדים בתום הדיון בבקשה, את הבקשה לסעד זמני, הן מטעמי שיהוי ואי צירוף צדדים שלישיים העלולים להיפגע מקבלת הבקשה והן לגופה, מאחר ש"מרבית הטענות נטענו בעלמא ללא ראיות אלא משמועות". בית הדין האזורי הוסיף וקבע, כי בנסיבות אלה נוטה אף מאזן הנוחות לטובת המשיבה. בית הדין האזורי קיבל את טענת המערערת כי לא נמסרה לה הודעה בכתב על העברתה, אך ציין כי עובדת ההעברה ידועה לה ממחצית חודש יולי 2018 וכי לכל היותר היא זכאית לפיצוי כספי עקב אי מתן הודעה בכתב.

ביום 13.9.2018, לאחר שבקשת המבקשת לקיים דיון חוזר בעקבות אי הופעת המבקשת לדיון הראשון נדחתה, בצדק, על ידי בית הדין האזורי, הגישה המבקשת ערעור על ההחלטה חלף הגשת בקשת רשות ערעור. בסופו של יום, הוחלט ביום 12.11.2018 על קבלת ההליך לרישום כבקשת רשות ערעור וההליך הועבר לטיפולי. עם קבלת התיק הוריתי לצדדים לעדכן את בית הדין היכן מוצבת כעת המבקשת והאם בפועל היא מתייצבת לעבודה באופן סדיר והאם הוגש כתב תביעה לקבלת סעדים קבועים.

המבקשת הודיעה באמצעות בא כוחה כי היא נמצאת באבדן כושר עבודה החל מיום 29.8.2018 ועד ליום 30.11.2018 לכל הפחות עקב ניתוח להסרת גידול וכי לא הוגשה על ידה תביעה בתיק העיקרי, אך היא מנהלת הליך נגד המשיבה בתיק פ"ה 45650-10-17 (להלן – ההליך הנוסף) בגדרו התבקשו סעדים הצהרתיים עקב החלטה קודמת לצמצום משרתה. המשיבה אישרה כי המבקשת המציאה אישורי מחלה עד ליום 30.11.2018. יצוין, כי בניגוד להנחייתי המפורשת בהחלטה מיום 12.11.2018 לפיה " הדיווח יהיה אינפורמטיבי בלבד ולא יצורפו לו דברי פרשנות כלשהם" [ההדגשה במקור], הוסיפו הצדדים והעלו טענות נוספות, מהן התעלמתי.

בבקשת רשות הערעור חוזרת המבקשת על טענתה כי החלטת ההעברה, העולה כדי אפליה אסורה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988, התקבלה משיקולים זרים ובחוסר תום לב עקב ההליך הנוסף, תוך חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות השוויון והצדק הטבעי ותוך פגיעה בזכויותיה הסוציאליות. המבקשת מוסיפה וטוענת כי בית הדין האזורי לא נתן משקל ראוי לקיומה של עילת תביעה, כנטען בהליך הנוסף, ומהמשך קיפוחה והתעלם מדחיפות ונחיצות ההליך הזמני. עוד נטען, בין היתר, כי מאזן הנוחות פועל לטובת המבקשת, כי נשללה מהמבקשת זכות הטיעון, כי ההתנהלות כלפי המבקשת פוגעת בעקרון השוויון וכי בית הדין התעלם מנתונים חשובים. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי אין לה מידע על שיבוצי מורים וממילא לא היה בכוחה לצרף צדדים שלישיים העלולים להיפגע מההליך וכי לא קיבלה הודעה מסודרת על העברתה.

דיון והכרעה

לאחר בחינת הבקשה לרשות הערעור, ההחלטה וכלל חומר התיק, הגעתי לידי מסקנה לפיה אין לקבל את בקשת רשות הערעור, אף ללא צורך בקבלת עמדת המשיבה. להלן אנמק, בתמצית, החלטתי.

הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב בהחלטות הנוגעות למתן סעד ביניים או בסירוב לתתו וגבול התערבותה בסעד זמני הוא מוגבל למדי (י' לובוצקי סדר הדין במשפט העבודה פרק 18 עמ' 27 – 28 (מהדורה חמישית, 2016). ההחלטה אם ליתן סעד זמני – אם לאו – מסורה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור תתערב בהחלטה במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן בלבד (בר"ע (ארצי) 23207-02-14 פיאטיגורסקי – כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (12.2.2014)), כאשר שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה מתוך טעות של הדין או העובדות (דב"ע (ארצי) נה/3-247 המרכז הרפואי שערי צדק – ד"ר אורלי פרט, פד"ע כט 244, 254 (1995)).

לא מצאתי כי נסיבות המקרה שבפני מצדיקות חריגה מהכלל, או כי קיימות נסיבות מיוחדות המחייבות התערבות בהחלטתה המנומקת היטב של הערכאה הדיונית, בנסיבות בהן הוגשה הבקשה לסעדים זמניים בסמוך לפתיחת שנת הלימודים (22.8.2018) בשיהוי כבד, לנוכח המועד בו ידעה המבקשת על העברתה, ומשעל פני הדברים אין כל בסיס לטענות המבקשת לגוף העניין.

יתר על כן, בכשלושת החודשים שחלפו לא הגישה המבקשת כתב תביעה ובא כוחה אף הצהיר בבית הדין האזורי כי אין בכוונתה להגיש תביעה נוספת, הגם שהבקשה לסעדים זמניים לא הוגשה במסגרת ההליך הנ וסף. המבקשת מפנה אמנם להליך הנוסף, אך הסעדים המתבקשים בהליך הנוסף הם לביטול ההחלטה על הקטנת משרתה של המבקשת והפחתת שכרה ואילו הסעד המתבקש בהליך שבפני הוא אי העברת המבקשת ללמד בבית ספר אחר.

כידוע, "על הסעד הזמני להלום את נושא התובענה העיקרית" (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 859 (מהדורה 12, 2015)), כך ש "אין מקום ליתן צו זמני (או צו ביניים אחר) אלא בצמוד לתובענה שהוא בא לשרת" (גורן, שם 872). לפיכך, "לא די בכך שסיכויי ההליך גבוהים; השאלה היא אם הסעד הזמני המבוקש עומד בהתאמה לסעד המבוקש בהליך או שהוא מתבקש ממנו באופן ישיר" (רע"א 2815/16 בנק הפועלים בע"מ נ' חגאי. פסקה 15 (7.7.2016)). בנסיבות אלה נפסק, כי "ככלל, למעט במקרים חריגים, יימנע בית הדין מליתן סעד זמני, אשר נועד להוות כלי עזר ולשרת את ההליך העיקרי, ללא הגשת תביעה עיקרית. סעד זמני יינתן, לפיכך, טרם הגשת תביעה עיקרית רק בנסיבות דוחקות, כגון פיטורים מידיים, ובכפוף לחיוב בהגשת כתב תביעה בתוך פרק זמן נקוב" (בר"ע (ארצי) 36369-09-16 נופר – מדרשת שדה בוקר בנגב. פסקה 20 (13.10.2016); ראו גם – בר"ע (ארצי) 48889-09-17 שדה – מדינת ישראל. פסקה 14 (1.10.2017)). הנה כי כן, אף מהטעם של אי הגשת כתב תביעה, אותו בא צו המניעה הזמני המבוקש לשרת, אין מקום לקבלת בקשת רשות הערעור.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב כסלו תשע"ט (20 נובמבר 2018) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .