הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 19890-09-19

ניתנה ביום 23 ספטמבר 2019

יעקב גולדברג
המבקש

-
מדינת ישראל – משרד החינוך
המשיבה

בשם המבקש – עו"ד תומר ברזיק

החלטה

השופט רועי פוליאק

בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב ( השופט אורן שגב; סע"ש 59735-07-19), אשר דחה את בקשת המבקש, עובד הוראה בבית ספר בראשון לציון, לסעד זמני אשר ימנע את העברתו לבית ספר בתל אביב.
רקע
המבקש, אב לשבעה ילדים, הועסק כעשר שנים בהוראה בבית הספר החרדי " אור מלכה" (להלן – בית הספר) בראשון לציון, מקום מגוריו. חמישה מילדיו לומדים בבית הספר.
מנהלת בית הספר במהלך שנות עבודתו של המבקש היא גב' בת שבע זילברשטרום ( להלן – המנהלת), חמותו של המבקש.
עד לשנת 2014 היה בית הספר מוסד רשמי שאינו מוכר לבנים במגזר החרדי. בשנת 2014 הצטרף בית הספר למחוז החרדי במשרד החינוך ומאז חלים עליו כל הכללים החלים על בתי ספר מוכרים, לרבות חוזרי מנכ"ל.
הוראת " העסקת קרובי משפחה במוסדות חינוך" (להלן – ההוראה) בחוזר מנכ"ל משרד החינוך ( להלן – חוזר מנכ"ל) קובעת בסעיף 2.1: " אין להעסיק אדם בהוראה או בכל עבודה אחרת במוסד חינוך, אם באותו מוסד עובד קרוב משפחה שלו". הגדרת קרובי המשפחה באותו סעיף כוללת גם חמות ( ההוראה זכתה לגרסה חדשה באוגוסט 2019, אך השינויים אינם רלוונטיים לענייננו).
בחודש מרץ 2019 במסגרת בדיקה שערכו מפקחי בתי הספר הממלכתיים חרדיים נודע למשרד החינוך כי המבקש הוא חתנה של מנהלת בית ספר. לפיכך ביום 20.5.2019 התכנסה ועדה מחוזית בנושא העסקת קרובי משפחה בה נכחו, בין היתר, גם המבקש ובא כוחו והשמיעו את טענותיהם. בעקבות הישיבה ובאותו היום (20.5.2019) קיבל המבקש מסרון לנייד בו התבשר כי " סודרה" לו העברה לבית ספר ממלכתי חרדי חב"ד בתל אביב והוא התבקש ליצור קשר עם המפקח.
ביום 3.06.2019 הגיש המבקש ערעור על ההחלטה, בעקבותיו הוזמן להשמיע את טענותיו גם בעל פה. ביום 30.06.2019 התקיים למבקש שימוע בפני ממלאת מקום מנהל המחוז החרדי הגב' רות אלמליח ( להלן – גב' אלמליח) אליו התייצב המבקש עם בא כוחו ושב על כל השגותיו.
ביום 15.07.2019 נשלחה החלטתה של גב' אלמליח למבקש לפיה הוועדה לא השתכנעה מנימוקי המבקש ובא כוחו, וכי לא ניתן לאפשר מצב בו מנהלת המוסד החינוכי היא חמותו של מורה בבית הספר. גב' אלמליח ציינה כי לא נמצא כי בעניינו של המבקש מתקיימים החריגים הקיימים בסעיף 2.2 לחוזר מנכ"ל.
טענות הצדדים בהליך בבית הדין האזורי והחלטת בית הדין האזורי
המבקש פנה לבית הדין האזורי בתל אביב בבקשה לקבלת צו מניעה זמני בטענה שהחלטת משרד החינוך ( להלן גם – המשיב) מהווה פגיעה בזכויותיו הבסיסיות, הפרה של חובות המשיב כרשות ציבורית ומנוגדת להוראות חוזר מנכ"ל.
לטענת המבקש ההחלטה להעבירו לבית הספר אחר התקבלה עוד לפני הליך השימוע ומבלי לקחת בחשבון את הנסיבות המיוחדות של מצבו, ובמובן זה מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין. כן נטען כי בשימוע כלל לא נשאל המבקש על עניין ניגוד העניינים והאפשרות להסדרתו, בעוד שמנהלת המחוז התייחסה בדווקנות להוראות חוזר המנכ"ל, ובכך נפגעה זכות הטיעון שלו. המבקש הפנה לסעיף 2.2 להוראה בחוזר המנכ"ל, לפיה בהתקיים תנאים מסוימים רשאי מנהל המחוז או סגנו לאשר העסקת קרובי משפחה באותו מוסד חינוכי, וטען כי גם המבקש וגם בית הספר עומדים בכל התנאים המצוינים בו - מדובר בביה"ס " ייחודי מסוגו" בישוב בו הוא מתגורר וגם ילדיו מתחנכים בו; רק קרוב משפחה אחד, חמותו, עובד בבית הספר; שירותו של המבקש חיוני לבית הספר; ואין מועמד אחר שיכול למלא את מקומו ( בדיון נטען כי לבית הספר חסרים ארבעה מורים מסוגו). המבקש הוסיף וטען כי כיוון שיש לו 7 ילדים ואשתו עובדת מחוץ לעיר, הוא האחראי לארגון הילדים והסעתם למסגרות בשעות הבוקר המוקדמות, ולכן העברתו לעיר אחרת תחייבו להעסיק מטפלת בשכר תוך פגיעה משמעותית במצבו הכלכלי. המבקש טען, לפיכך, כי מדובר בהחלטה שאינה מידתית ושאינה לוקחת בחשבון את בעיותיו האישיות המקשות עליו להתרחק ממקום מגוריו, אף כי קיימת הוראה ספציפית בחוזר המנכ"ל המאפשרת לקחת נסיבות אלה בחשבון. לטענת המבקש ניתן היה לשקול אמצעי פוגעני פחות להסדרת סוגיית ניגוד העניינים (למשל שהמפקח על המוסד יעריך באופן ישיר את עבודתו, ולא המנהלת), ואולם אפשרות זו כלל לא עלתה על הפרק.
משרד החינוך טען בתגובה כי ההצעה שהוצעה למבקש לעבור ללמד בבית ספר ממלכתי חרדי בעיר תל אביב, היא סבירה ומידתית. כיוון שאין בראשון לציון בית ספר ממלכתי חרדי נוסף לבנים, בית הספר החרדי בתל אביב הוא האפשרות ההולמת ביותר לאפיוניו של המבקש. משרד החינוך ציין כי על פי הכללים ניתן להעביר עובד הוראה למרחק שלא יעלה על 30 ק"מ ממקום מגוריו, ואילו בענייננו מדובר ב-20 ק"מ בלבד. משרד החינוך הוסיף וטען כי העסקת קרובי משפחה באותו מוסד חינוכי פוגעת ביחסים המקצועיים והענייניים שאמורים לשרור בין עובדים לממונים עליהם במקום העבודה, ועלולה להוביל ליצירת מצבים בלתי תקינים של העדפה על רקע שיקולים זרים, ולכל הפחות, ליצור מראית עין של העדפה כאמור. כן נטען כי הטיפול בעניינו של המבקש נעשה באופן סדור מלא וממצה, כי אין מחסור במורים כדוגמתו של המבקש, וכי ההחלטה על העברתו נתקבלה לאחר שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים בעניינו ולאחר שהמבקש השמיע טיעוניו הן בכתב והן בעל פה. לטענת משרד החינוך מדובר בהחלטה סבירה שהתקבלה כדין ומכוח סמכותו של המשיב כרשות מנהלית, ולכן אין מקום כי בית הדין יתערב בשיקול דעתו.
בית הדין האזורי דחה את בקשת המבקש לצו מניעה זמני וקבע כי החלטת משרד החינוך היא סבירה ומידתית. נקבע כי הליך העברתו של המבקש לבית ספר אחר נוהל כדין, כאשר המבקש היה מיוצג לכל אורכו, מבלי שנפגעה זכותו להליך הוגן. כן נקבע כי המבקש לא הציג טעם של ממש שיש בו כדי להכשיר את המשך העסקתו בניגוד להוראות משרד החינוך, למעט הקושי הכרוך בהסעת ילדיו למוסדות החינוך השונים בבוקר. בית הדין האזורי הבהיר כי ההוראה בחוזר המנכ"ל שנועדה לאסור על העסקת מקורבים במערכת החינוך הציבורית מבטאת עיקרון יסוד שמקורו בכללי הצדק הטבעי ובכללי האמון, על פיו כל גוף ציבורי חייב לבצע את תפקידו ללא דעה קדומה ומשוחדת, ללא פניות וללא משוא פנים. בית הדין האזורי הוסיף וציין כי המבקש דחה " הצעה משופרת" שהוצעה לו במהלך הדיון בתיק להיות מחנך בבית ספר ממלכתי חרדי בעיר רחובות הסמוכה, וכי עמדתו זו " תמוהה" בעיניו והיא " עומדת אף בניגוד לבקשתו שלו עצמו".
בקשת רשות הערעור
בבקשת רשות הערעור על החלטת בית הדין האזורי ( להלן – ההחלטה) חוזר המבקש על עיקר טענותיו בבקשה לקבלת צו מניעה זמני. לטענתו טעה בית הדין האזורי בקובעו כי אינו עומד בתנאים החריגים של הוראת חוזר המנכ"ל, וכי אין למנוע את העברתו מבית הספר נוכח קשרי המשפחה בינו לבין המנהלת. המבקש טוען, בין היתר, כי החלטת הועדה המחוזית לדחות את בקשתו להישאר בבית הספר נבעה מקביעתה כי בית הספר אינו בית ספר ייחודי בראשון לציון, קביעה שאינה נכונה, וכי במהלך הדיון בעניינו לא ניתנה לו ההזדמנות להתמודד עם הטענות כלפיו ולהציע תשובות אפשריות להסדרת ניגוד העניינים הקיים לכאורה בינו למנהלת. המדובר היה ב"מעשה עשוי" והוא היה ל"שעיר לעזאזל בפוליטיקה הפנימית" מבלי שנלקחו בחשבון נסיבותיו המיוחדות, ולפיכך נראה כי ההחלטה " נובעת ממניעים זרים". העברתו לבית ספר בתל אביב, אשר הנסיעה אליו בבקרים אורכת כשעה וחצי, אינה סבירה, ומבטאת פגמים שנפלו בשיקול הדעת של הועדה. ההחלטה פוגעת בזכויותיו החוקתיות לחופש עיסוק ולחופש דת, בזכותו להתפרנס בכבוד ובכבודו. המבקש מוסיף וטוען כי ההצעה ש"שלפו" המשיבים במהלך הדיון בבית הדין האזורי להעבירו לבית ספר ברחובות אינה רלוונטית כיוון שמדובר בבית ספר שאינו בקהילת חב"ד, הזרם הדתי עמו הוא נמנה. המבקש ציין כי לאור נסיבותיו האישיות שפורטו על ידו הוא נמצא כרגע בחופשה ללא תשלום.

דיון והכרעה
לאחר בחינת הבקשה לרשות הערעור ומכלול החומר בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור אף מבלי להידרש לתגובת המשיב. אנמק בתמצית את החלטתי.
הלכה היא כי ההחלטה אם ליתן סעד זמני – אם לאו – מסורה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור תתערב בהחלטה במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן בלבד (בר"ע (ארצי) 23207-02-14 פיאטיגורסקי – כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (12.2.2014)). כך למשל, כאשר שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה מתוך טעות של הדין או העובדות (דב"ע (ארצי) נה/3-247 המרכז הרפואי שערי צדק – ד"ר אורלי פרט, פד"ע כט 244, 254 (1995)).
בנסיבות העניין, איני רואה מקום לסטות מההלכה ולהתערב בהחלטתו של בית הדין האזורי. נקודת המוצא לדיון היא קיומו, על פני הדברים, של ניגוד עניינים היוצר טעם לפגם בהצבת מורה בבית ספר המנוהל על ידי חמותו, בניגוד לכללי מנהל תקין המעוגנים בחוזר המנכ"ל. קביעתו של בית הדין האזורי כי המבקש לא הניח תשתית ראייתית, ולו לכאורה, לטענה לפיה ההחלטה להעבירו לבית ספר אחר נבעה משיקולים שאינם שיקולים ענייניים גרידא, מנומקת היטב ואיני רואה סיבה, בשלב הלכאורי של הדיון, להתערב בה. כמו כן אינני מוצא לנכון להתערב בקביעת בית הדין האזורי כי נסיבותיו האישיות של המבקש אינו מהוות, בעניינו, טעם שיש בו כדי להכשיר את המשך העסקתו בניגוד להוראות משרד החינוך ולכללי מנהל תקין, ובפרט לאחר שבחר לדחות פתרון, אשר להתרשמותו של בית הדין האזורי, הוא " פתרון ראוי ומידתי שהוצע לו במהלך הדיון, אשר היה בו כדי לאזן בין מידת הפגיעה בו מחד גיסא לבין החובה לשמור על מנהל תקין ועל שורת הדין מאידך גיסא".
זאת ועוד, אף כי החלטת בית הדין האזורי ניתנה כבר ביום 30.7.2019 הוגש הערעור רק כעבור ארבעה שבועות ביום 27.8.2019 ( הערעור לא התקבל לרישום כיוון שערעור על החלטה לסעד זמני טעון קבלת רשות), ובקשת רשות הערעור הוגשה רק לאחר פתיחת שנת הלימודים ( ביום 9.9.2019). גם אם בקשת רשות הערעור הוגשה במועד, בהתחשב בפגרת בתי המשפט, ענייננו בשיהוי כבד שלא ניתן לו הסבר, בפרט לאור טענותיו של המבקש על פגיעה קשה בזכויותיו החוקתיות ועל " נזק בל יתוקן ובלתי הפיך". בהקשר דומה של עובדת הוראה שהועברה ממוסד אחד למשנהו נפסק כי:
"למבקשת לא אצה, אם כן, הדרך ובקשת רשות הערעור אינה מתמודדת כלל עם הקושי בהחלפת מורה לאחר ששנת הלימודים יצאה לדרכה, תוך פגיעה הן בתלמידים והן בבית הספר עצמו אשר יחויב לשנות את שיבוץ המורים בעיצומה של שנת הלימודים" ( השוו: בר"ע 40560-08-17 אבו פארס – מדינת ישראל-משרד החינוך. פסקה 17 (22.8.2017)).
(בר"ע ( ארצי) 48889-09-17 שדה – מדינת ישראל. פסקה 13 (1.10.2017)).
יתר על כן, המבקש לא הגיש כתב תביעה לבית הדין האזורי ואף לא הצהיר על כוונתו לעשות כן. כידוע, "על הסעד הזמני להלום את נושא התובענה העיקרית" ( אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 859 (מהדורה 12, 2015)), כך ש "אין מקום ליתן צו זמני (או צו ביניים אחר) אלא בצמוד לתובענה שהוא בא לשרת" (גורן, שם 872). בנסיבות אלה נפסק, כי "ככלל, למעט במקרים חריגים, יימנע בית הדין מליתן סעד זמני, אשר נועד להוות כלי עזר ולשרת את ההליך העיקרי, ללא הגשת תביעה עיקרית. סעד זמני יינתן, לפיכך, טרם הגשת תביעה עיקרית רק בנסיבות דוחקות, כגון פיטורים מידיים, ובכפוף לחיוב בהגשת כתב תביעה בתוך פרק זמן נקוב" (בר"ע (ארצי) 36369-09-16 נופר – מדרשת שדה בוקר בנגב. פסקה 20 (13.10.2016); ראו לאחרונה – בר"ע (ארצי) 47379-08-19 יציגים ארגון עובדי ההוראה בישראל – רשת אורט ישראל. פסקה 11 (23.8.2019)). הנה כי כן, אף מהטעם של אי הגשת כתב תביעה אותו בא צו המניעה הזמני המבוקש לשרת, משחלפו למעלה מחודשיים מפתיחת ההליך, אין מקום לקבלת בקשת רשות הערעור.
סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ג אלול תשע"ט (23 ספטמבר 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .