הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 19168-07-19

ניתן ביום 09 ינואר 2020

קורנית שרובר
המבקשת
-
1.קורין - ארד (חקלאות) בע"מ
2.מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ

המשיבות

לפני: סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן, השופט רועי פוליאק
נציגת ציבור (עובדים) גב' חיה שחר, נציג ציבור (מעסיקים) מר דורון קמפלר

בשם המבקשת – עו"ד יוסף מאיר
בשם המשיבה 1 – עו"ד יוסף גבאי
בשם המשיבה 2 – עו"ד מיכה צופין

פסק דין

השופטת לאה גליקסמן
לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי באר-שבע (סגן הנשיא צבי פרנקל; 13463-12-16), במסגרתה התקבלה בקשת המשיבה 1, חברת קורין – ארד (חקלאות) בע"מ (להלן – קורין-ארד) לצירוף המשיבה 2, מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ (להלן – מנורה) כנתבעת נוספת בתובענה שנדונה בפני בית הדין האזורי.
החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות וכאילו הוגש ערעור על פי הרשות, בהתאם לתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן – התקנות), לאחר שניתנה לצדדים הזדמנות להתייחס לאפשרות זו, והמשיבות נתנו הסכמתן לכך.

הרקע לבקשה:
ביום 7.12.2016 הגישה המבקשת את תביעתה לבית הדין האזורי, בגדרה העלתה המבקשת טענות כלפי מעסיקתה, קורין-ארד, לפיהן היא לא בוטחה על ידה בגין אובדן כושר עבודה וביטוח פנסיוני, ועל כן נגרמו לה נזקים כלכליים כבדים, עת נפגעה בתאונת דרכים במהלך עבודתה, שבעקבותיה נקבעה למבקשת דרגת נכות בשיעור 100% לצמיתות, על ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי. לענייננו יש לציין, כי בכתב ההגנה שהוגש בחודש ינואר 2017 טענה קורין – ארד כי בחודש יולי 2012 העביר למבקשת סוכן הביטוח של המבקשת, מר בני רוזנר, טופס בקשה להעברת בעלות בפוליסת ביטוח מנהלים, על מנת שתחתום על הטופס ותעבירו לקורין ארד; רק ביום 12.8.2012 העבירה המבקשת את הטופס חתום על ידה לקורין ארד; קורין ארד חתמה על הטופס ומסרה אותו לידי המבקשת, אשר הייתה אמורה להעביר אותו לסוכן הביטוח שלה על מנת שיעביר את הפוליסה על שם קורין ארד; קורין ארד הוסיפה וטענה כי המבקשת ו/או סוכן הביטוח שלה לא עשו את המוטל עליהם ולכן הפוליסה לא עברה על שם קורין ארד. קורין ארד הוסיפה וטענה כי המבקשת ו/או סוכן הביטוח שלה התרשלו בהתנהלותם כאשר לא דאגו להעברת הפוליסה על שם קורין ארד; רק התנהלותה של המבקשת גרמה לכך שהיא לא הייתה מבוטחת בעת התאונה.

המבקשת וסוכן הביטוח שלה הכחישו בתצהיריהם את גרסת קורין – ארד בכתב ההגנה.

מנהל קורין -ארד מר אליעזר ארד, חזר על הגרסה שבכתב ההגנה גם בתצהיר העדות מטעמו (שהוגש בחודש נובמבר 2017). לתצהירו צורף מסמך, לפי הנטען פתק שכתבה המבקשת לאשתו, שלפיו שלחה את הטופס החתום של העברת הבעלות בפוליסה לסוכן הביטוח.

התנהלו מספר דיוני הוכחות בתיק, עת חלקם נקטעו בשל העובדה שהמבקשת לא יכלה להמשיך בעדותה בשל מצבה הרפואי.

בחודש ינואר 2019 הגישה המבקשת בקשה לתיקון כתב התביעה. התיקון שהתבקש היה הגדלת סכום הנזק הנתבע. בהחלטה מיום 2.4.2019 התיר בית הדין האזורי את תיקון כתב התביעה, תוך חיוב המבקשת בהוצאות בסך של 13,000 ₪. כמו כן הורה כי קורין ארד תגיש כתב הגנה מתוקן ותצהירים משלימים.

בכתב ההגנה המתוקן נטען שוב כי כבר בחודש יולי 2012 ביקשה קורין-ארד לבטח את המבקשת בביטוח פנסיוני ואף התקשרה עם סוכן הביטוח שלה לצורך זה, וכי לאחר דין ודברים עם המבקשת, שלחה קורין-ארד למבקשת טופס העברת בעלות של הפוליסה, הכולל את פרטי הפוליסה וסוכן הביטוח של המבקשת, חתום על ידה כמעסיקתה, להמשך טיפול, ואף קיבלה מהמבקשת אישור בכתב ידה, הנושא את התאריך 14.8.2012, ממנו עולה כי הטופס הועבר לסוכן הביטוח שלה.
לשיטתה של קורין-ארד יש לראות בסוכן הביטוח של המבקשת, אשר קיבל את הטפסים האמורים אי אז בשנת 2012 כ"ידה הארוכה" של מנורה. ככל שלא נערך ביטוח למבקשת במועדו, הרי שהדבר נבע מהתרשלותו של סוכן הביטוח, שהינו שלוח של מנורה, כאמור, ולא מהתרשלותה שלה.

המבקשת כפרה בתשתית העובדתית שהוצגה על ידי קורין-ארד. לטענתה אותו פתק בכתב יד, ובו האישור על העברת טפסי הביטוח לסוכן הביטוח, כלל לא נכתב על ידה. יצוין, כי טענה זו נטענה על ידי המבקשת כבר בתצהיר העדות הראשית מטעמה, וזאת לאחר שהפתק האמור הובא במסגרת תצהירי העדות הראשית מטעם קורין-ארד. לא זו אף זו, המבקשת אף הגישה – יחד עם התצהירים מטעמה – חוות דעת מומחה לעניין כתבי יד, המאששת טענתה כי הפתק האמור איננו בכתב ידה.

ביום 8.5.2019, ביחד עם כתב ההגנה המתוקן, הגישה קורין -ארד "בקשה לצירופה של נתבעת נוספת לתביעה זו" – מנורה מבטחים. לטענתה, מנורה מבטחים הייתה אמורה להיות מצורפת לתביעה מלכתחילה על ידי המבקשת, או לפחות בשלב שבו תיקנה את תביעתה והיו ידועות לה כל טענות הצדדים, שכן לטענת קורין – ארד השתכלל חוזה הביטוח הנטען בין המבקשת לבין מנורה. בכל מקרה, נוכחות מנורה דרושה והכרחית על מנת שבית הדין יוכל לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתביעתה של המבקשת. צירופה של מנורה בשלב זה גם חשוב בשים לב לכך שבחודש אוגוסט 2019 יחלפו 7 שנים מעת קרות התאונה, ואילו תידרש קורין – ארד להגיש תביעה נפרדת (בשל רשלנות למשל), כנגד חברת הביטוח או מי מטעמה בהליכים אחרים, עד אשר תתברר תביעתה של המבקשת עלולה להתגבש טענת התיישנות העילה מטעם חברת הביטוח או מי מטעמה. את הבקשה לצירופה של מנורה תמכה קורין-ארד בלשון תקנה 18 לתקנות הקובעת את סמכותו של בית הדין לצוות על "הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית הדין דרושה כדי לאפשר לבית הדין לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה" וזאת "בכל שלב משלבי הדיון".
המבקשת התנגדה לבקשה.

בהחלטה מיום 23.6.2019 התקבלה הבקשה, כמפורט להלן:
"לאחר שבחנתי את הבקשה והתגובה אני נעתר לבקשת הנתבעת לצירוף מנורה כנתבעת נוספת וזאת בין היתר לאור הטענת שהעלתה הנתבעת בכתב הגנתה המתוקן. סוכן הביטוח הוא שלוח מטעם חברת הביטוח ועל כן יש לצרף את חברת הביטוח כנתבעת וזאת לאור הטענה העובדתית שיומיים לפני התאונה קיבל סוכן הביטוח טופס העברת הבעלות.
...."
(ההדגשה הוספה – ל.ג.)
החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור שלפנינו.

טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור:
עיקר טענותיה של המבקשת הן:
הפסיקה הענפה לעניין תקנה 18 לתקנות (שהיא העתק של תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן – תקסד"א)), קבעה, כי ככלל אין לכפות על תובע את זהות נתבעיו אלא במקרים נדירים וחריגים. ממילא, בענייננו אין מקום להורות על צירפה של מנורה, שעה שהמבקשת לא תבעה את מנורה לכתחילה ואינה מבקשת ממנה כל סעד;
קבלת הבקשה לצירוף מנורה כנתבעת נוספת מביאה לתוצאה אבסורדית. שכן, תביעתה של המבקשת כלפי קורין-ארד שעונה על תשתית עובדתית, לפיה במועד התאונה שעברה, לא הייתה למבקשת פוליסה כלל אצל מנורה, וממילא לא היה לה עילת תביעה כלפיה, בעוד שגירסת קורין-ארד, מבקשת לייצר עילת תביעה כלפי מנורה על בסיס פוליסה לא קיימת, שיש לראותה כקיימת נוכח התרשלותו של סוכן הביטוח שהינו שלוח של מנורה. לשיטת המבקשת, גרסאות עובדתיות אלה אינן יכולות לדור בכפיפה אחת;
מהפסיקה עולה כי בנסיבות שבענייננו, יש לכל היותר, להעדיף הגשת הודעת צד ג' כלפי מנורה חלף צירופה כנתבעת נוספת. דברים אלו מתחדדים שעה שבמהלך דיון ההוכחות שנערך ביום 8.4.2019 הבהיר בא כוחה של קורין-ארד כי הוא אכן מתעתד להגיש הודעה שכזו. לדידה של המבקשת, הימנעותה של קורין-ארד מלנקוט בהליך של הודעת צד ג', נובעת אך בשל חוסר רצונה לשאת בעלויות הגבוהות הכרוכות בניהול הליך זה, ובנוסף להימלט מהסיכון שיוטלו עליה הוצאות בסופו של ההליך ככל שתידחה הודעת צד ג' שתגיש;
מנורה אינה עלולה להיפגע ככל שלא תצורף להליך, והיא אף לא ביקשה לצרפה להליך.
בשל שיקולי יעילות הדיון יש להורות על ביטול החלטת בית הדין האזורי ודחיית הבקשה לצירוף מנורה, שכן ההליכים בתובענה מתנהלים כבר שנתיים וחצי, ובמסגרתם הוגשו כתבי טענות, כתבי טענות מתוקנים, תצהירי עדות ראשית ואך נוהלו מספר דיוני הוכחות. ברי, כי צירופה של מנורה כעת פותח את ההליך להגשתם של כתבי טענות נוספים שיסרבלו את ההליך עד מאוד; נוכח העובדה שכלל הטענות שעל בסיסן מבססת קורין-ארד את בקשתה לצירופה של מנורה היו ידועות לה כבר בתחילתו של ההליך, התנהלות קורין - ארד נגועה בחוסר תום לב, וגם מטעם זה היה על בית הדין האזורי לדחות את הבקשה; בית הדין האזורי לא נימק מדוע יש לקבל את הבקשה למרות השיהוי הרב בהגשתה. בהקשר זה נטען כי אין כל קשר בין תיקון כתב התביעה, שכן לא נוסף בו כל נדבך עובדתי או משפטי חדש שלא היה ידוע לקורין – ארד המצדיק צירופה של מנורה להליך.
לכל היותר, ככל שבידי מנורה מידע רלוונטי, ניתן היה לזמנה לעדות ו/או לצורך הגשת מסמכים. בהקשר זה צוין כי קורין-ארד הגישה בקשה לזמן עד ממנורה ו/או להגיש תעודת עובד ציבור לגבי מסמכים הקשורים בפוליסה והנמצאים אצל מנורה כבר בחודש ינואר 2019, והמבקשת הסכימה לבקשה זו;
בשולי דבריה חזרה המבקשת על טענתה לפיה אין לצרף לתיק בית הדין את הפתק עליו מבקשת קורין-ארד להסתמך, עד אשר יוכח כי הוא בכתב ידה. שכן, קורין-ארד לא הוכיחה זאת, ומאידך המבקשת הראתה באמצעות חוות דעת מומחה כי אין מדובר בפתק שנערך, נכתב ונחתם על ידה. על אף הצהרותיה בעניין, קורין-ארד לא הגישה חוות דעת נגדית בסוגיה זו.

קורין-ארד טענה כמפורט להלן:
א. משהגישה המבקשת כתב תביעה מתוקן רק ביום 2.4.2019, הרי שאין לה להלין על מועד הגשת הבקשה לצירופה של מנורה ו/או על השיהוי שבהגשת בקשה זו, שכן עם הגשת כתב תביעה מתוקן קמה לקורין –ארד זכות להגיש כתב הגנה מתוקן, וכן לזמן עדים נוספים; על כל פנים גם אם לא הייתה מנורה מצורפת כצד לתובענה אלא שהייתה מוגשת הודעת צד ג' כנגדה, גם אז היו צפויים ההליכים "להיפתח מחדש", שכן לצד ג' להביא את ראיותיו, כך שטענת המבקשת לעניין "סרבול ההליכים" לאו טענה היא; החזרת ההליך לשלב תחילת ההוכחות הוא תולדה של תיקון כתב התביעה על ידי המבקשת.
ב. בנסיבות שלפנינו ראוי דווקא לבחור בהליך של צירוף צד ולא בהליך של משלוח הודעת צד ג'. שכן, בהודעת צד ג' חיובו של הצד השלישי נגזר אך בשל חיובו של הנתבע. כך, ככל שהנתבע אינו מחויב נופלת מאליה גם הודעת צד ג' ששלח. אולם, בענייננו, יש לברר את חיובה של מנורה במנותק מחיובה של קורין-ארד ככל שקיים, שכן כאמור לעיל, יומיים לפני מועד קרות התאונה, נחתם טופס העברת הבעלות על הפוליסה ונשלח על ידי המבקשת לסוכן הביטוח שפעל מטעם מנורה.
ג. צירופה של מנורה בנסיבות המקרה מתיישב במדויק עם לשון תקנה 18 לתקנות, וטענתה של המבקשת כאילו לא ניתן לעשות שימוש בתקנה זו מקום בו היא אינה מעוניינת בתביעת גורמים נוספים, מאיינת להלכה ולמעשה את הוראת התקנה. נוכח טענותיה של קורין – ארד בנוגע לאחריות סוכן הביטוח וחברת הביטוח לאי כינונה מחדש של פוליסת אובדן כושר עבודה, יש לצרף את מנורה כנתבעת בהליך; יש לצרף את מנורה כנתבעת בהליך גם כדי לבחון את טענותיה של המבקשת בנוגע לתגמולים שהייתה משלמת לה חברת הביטוח, ובכלל זאת התנאים הנדרשים לשם הפעלתה של הפוליסה; נוכח האמור, חברת הביטוח היא צד נחוץ והכרחי לעשיית דין צדק בין הצדדים. יתר על כן. נוכח טענת ההגנה של קורין ארד הידועה למבקשת, מחובתה של המבקשת היה לצרף את מנורה כצד להליך; נוכח העובדה שהליך משלוח הודעת צד ג' איננו ההליך המתאים, כמפורט לעיל, ממילא החשש מהימלטות תשלום האגרה אינו רלוונטי; ככל שתידחה התביעה נגד מנורה, מוסכם על קורין – ארד כי ההוצאות יושתו עליה ולא על המבקשת, אשר לא ביקשה לצרפה כנתבעת נוספת מלכתחילה.
ד. טענתה של המבקשת כאילו עד למעד הגשת הבקשה לצירופה של מנורה נוהלו שבעה דיוני הוכחות, הינה טענה מיתממת, שכן רוב הישיבות נוהלו באופן בו בסמוך לאחר תחילת חקירתה של המבקשת הכניסה זו עצמה "למצב קטטוני ולמעין התקף אפילפטי" כלשונה, וכל זאת על אף שהמדדים שנמדדו לה לאחר התקפים אלו נמצאו תקינים.
ה. שיקולי יעילות הדיון פועלים גם לטובתה של קורין - ארד, שעה שאי צירופה של מנורה היה מונע ממנה טענות הגנה מרכזיות.

בתגובת מנורה לבקשה נטען כי לאור מועד קרות מקרה הביטוח ובשים לב למועד צירופה של מנורה להליך עילות התביעה נגדה, ככל שקיימות, התיישנו. נוכח האמור, אין להתיר את תיקון כתב התביעה; מנורה הביעה את הסכמתה למלוא טענותיה של המבקשת, והוסיפה כי בהתאם להלכה הפסוקה כבר במסגרת בקשה לתיקון כתב טענות יש לשקול את השלב בו מצוי ההליך ואת השפעת התיקון על זכויות הצדדים ועל יעילות הדיון. מנורה הדגישה כי בענייננו צרופה יביא לבזבוז זמן שיפוטי ניכר שהוקצה כבר לניהול ההליך, כשנתיים וחצי; אחת ההצדקות לצירוף בעל דין היא שקיים סיכוי שלפיו יתקבל סעד כנגד בעל הדין המצורף. במקרה הנדון, אין חולק כי המבקשת אינה יכולה לקבל סעד ממנורה, והיא אף לא ביקשה סעד כזה.

במסגרת תשובתה לתגובת קורין-ארד הדגישה המבקשת כי אין מקום לנהל הליך שבו היא תחויב לטעון טענות חלופיות סותרות: מחד, כי קורין – ארד הפרה את חובותיה לבטח אותה ביטוח פנסיוני; ומאידך כי יש לה עילת תביעה נגד מנורה, כי קורין – ארד קיימה את מחויבותה; הטענה כאילו הליך משלוח הודעת צד ג' בנסיבות שלפנינו איננו ההליך הרלוונטי, לאו טענה היא, וזאת משום שתקנה 216(3) לתקסד"א קובעת כי משלוח הודעת צד ג' רלוונטי, לא רק מקום בו נדרש שיפוי מהצד השלישי כלפי הנתבע, אלא גם במקום בו " שאלה או פלוגתא בין הנתבע לצד השלישי הכרוכה בנושא התובענה היא בעיקרה כזו השנויה במחלוקת בין התובע לנתבע, ומן הראוי שתיפתר גם ביניהם לבין הצד השלישי". כך, בענייננו השאלה האם התגבשה פוליסה עבור המבקשת אצל מנורה נוכח הטפסים שנשלחו לסוכן הביטוח ככל שבכלל נשלחו, הינה שאלה שבמחלוקת בין הצדדים כולם, המבקשת, קורין-ארד ומנורה, ועל כן לכל היותר היה על קורין-ארד להגיש הודעת צד ג' כנגד מנורה ולא לבקש לצרפה כצד; אין לקורין – ארד מענה לטענת ההתיישנות שהעלתה מנורה.
המבקשת אף ביקשה להלין על טענתה של קורין-ארד, לפיה ההתקפים האפילפטיים שחוותה במהלך דיוני ההוכחות אירעו במכוון. לטענתה של המבקשת המלצתו של הצוות הרפואי שנחלץ לסייע לה לאחר התקפים אלו שלא להמשיך בחקירה מעידה כי מצבה הרפואי היה אמיתי, וכי הייתה נתונה בסיכון בריאותי של ממש.

הכרעה:
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה, ולבטל את החלטת בית הדין האזורי.

אכן, החלטת בית הדין האזורי לצרף את מנורה כנתבעת נוספת היא החלטה דיונית, וערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות מסוג זה, אולם המקרה הנדון מצדיק חריגה מהכלל, מהטעמים המצטברים הבאים.

העדר סמכות עניינית והתיישנות: עיון בבקשתה של קורין – ארד לצירוף מנורה כנתבעת נוספת מעלה כי עיקר טענותיה של קורין – ארד מבוססות על אחריות שילוחית של מנורה למחדליו של סוכן הביטוח של המבקשת, מר בני רוזנר. כך, נטען כי ככל שהטופס עליו חתמה המבקשת לא הגיע לידי מנורה "עקב התרשלות מצדו של סוכן הביטוח" יש לראות את חברת הביטוח כמי שקיבלה את הטופס (סעיף 15 לבקשה). עוד נטען כי "גם אם עקב מחדלים אחרים של סוכן הביטוח ו/או מי מטעמו, לא בוטחה התובעת בביטוח הפנסיוני שהיא ביקשה להיות מבוטחת בו, הרי לאור מחדלים אלה – העולים כדי התרשלות ו/או הפרה של חובת הנאמנות ו/או הפרת חובת הזהירות – שחב סוכן הביטוח כלפי התובעת ו/או כלפי הנתבעת הוא וחברת הביטוח מושתקים מלטעון לאי החייאת הפוליסה כפי שהתבקש על ידי המבוטחת, היא התובעת" (סעיף 16 לבקשה). ככל שטענות קורין – ארד כנגד מנורה מבוססות על אחריות שילוחית למחדליו ולהפרת חובותיו של סוכן הביטוח מר רוזנר, הרי מדובר בתביעה נזיקית שאינה בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה [ע"ע (ארצי) 625/08 מירב תותי אשבל – הראל חברה לביטוח בע"מ (17.9.2009), סעיף 12 לפסק הדין; ע"ע (ארצי) 407/05 שמואל לם – מבטחים מוסד סוציאלי של העובדים בע"מ (21.6.200)]. ככל שלטענת קורין - ארד השתכללה פוליסת ביטוח, כך שחבות מנורה כלפי המבקשת היא מכוח הפוליסה, הרי שתביעה לתגמולי ביטוח מתיישנת בתוך שלוש שנים ממועד מקרה הביטוח. בהינתן כי מקרה הביטוח אירע ביום 16.8.2012, התביעה כנגד חברת הביטוח התיישנה כבר במועד הגשת תביעתה של המבקשת, דצמבר 2016, לא כל שכן במועד הגשת הבקשה לצירופה של מנורה כנתבעת נוספת – מאי 2019. כך או כך, אין כל טעם בצירוף מנורה כנתבעת נוספת להליך, בין בשל היעדר סמכות עניינית ובין בשל התיישנות.

העדר סמכות עניינית לדיון באחריותו של הסוכן מר בני רוזנר: כעולה הן מכתב ההגנה המתוקן והן מהבקשה לצירוף מנורה כנתבעת נוספת, טענותיה של קורין – ארד כנגד חברת מנורה מבוססות על אחריותה למעשיו של סוכן הביטוח של המבקשת, מר בני רוזנר, אשר על פי הנטען התנהל ברשלנות. אין חולק, כי לבית הדין לעבודה לא מוקנית סמכות עניינית לדון בתביעות כנגד מר רוזנר על הפרת חובותיו כסוכן ביטוח, בין אם התביעה מבוססת על עילת הרשלנות ובין אם התביעה מבוססת על עילה אחרת. כפועל יוצא מכך, גם אם תצורף מנורה כנתבעת בהליך, לא ניתן יהיה לדון בשאלות רבות הכרוכות באחריותה של מנורה, שכן כאמור התביעה נגדה מבוססת על טענתה כי יש לה אחריות שילוחית למעשיו של סוכן הביטוח בני רוזנר. בנסיבות אלה, תכלית הוספת נתבע על פי תקנה 18, שהיא צירוף מי " שנוכחותו בבית הדין דרושה כדי לאפשר לבית הדין לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה" אינה מתקיימת, שכן לא ניתן יהיה לדון בטענות קורין – ארד המייחסות למר רוזנר מחדלים, רשלנות, הפרת חובת הנאמנות והפרת חובת הזהירות, דהיינו לא ניתן יהיה "לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה".

שיהוי: בקשתה של קורין ארד הוגשה בשיהוי כבד, ודי בשיהוי זה כדי להצדיק את דחיית הבקשה לצירוף מנורה כנתבעת נוספת. כאמור לעיל, רק ביום 8.5.2019, כשנתיים וחצי לאחר הגשת כתב ההגנה, הגישה קורין-ארד את בקשתה לצירוף מנורה כנתבעת. כלל לא ברור מדוע "ישנה" קורין-ארד על זכותה לבקש את צירופה של מנורה כנתבעת נוספת, שכן כבר בכתב ההגנה מטעמה העלתה את הטענה כי היא פעלה כנדרש, אולם המבקשת ו/או סוכן הביטוח לא פעלו במועד לחידוש פוליסת ביטוח המנהלים, וכבר בתצהיר העדות מטעמה הציגה את הפתק עליו נסמכות טענותיה בבקשה לצירוף מנורה כנתבעת נוספת.

כידוע, שיהוי, לא כל שכן שיהוי כבד, בהגשת בקשה לצירוף בעל דין, באופן בו כבר נוהל חלקו הארי של ההליך ונערכו דיוני הוכחות, עלול להוות טעם לדחייתה של הבקשה:
"די בשיהוי הכבד בהגשת הבקשה כדי לדחותה. בית המשפט לא ייטה להיעתר לבקשה להצטרף כצד להליך המוגשת בשלב מאוחר של ההליך, לאחר שהתקיימו כבר דיונים, לרבות דיוני הוכחות. ברי כי צירופו של צד להליך בשלב כה מתקדם עלול לפגוע באופן ממשי ביעילות הדיונית וכתוצאה מכך אף בזכויות ובאינטרסים של יתר בעלי הדין. כלל זה מקבל משנה תוקף בנסיבות בהן המבקש להצטרף כצד להליך היה מודע להליך, עקב אחריו, ויכול היה להגיש את בקשתו בשלב מוקדם יותר. לפיכך, ככלל, בנסיבות מעין אלה ובהעדר טעם ראוי וממשי לשיהוי בהגשת הבקשה, אין להיעתר לבקשה"
(רע"א 2124/18 רפאל לזימי נ' אהוד מוברמן (24.4.2018))
כך כאשר הבקשה לצירופו של בעל דין מוגשת על ידי בעל הדין עצמו, ועל אחת כמה וכמה כך כאשר הבקשה מוגשת על ידי נתבע, בניגוד לעמדתו של התובע, אשר כאמור מגמת הפסיקה היא שלא לאשר בקשות מסוג זה.
אין בידינו לקבל את טענתה של קורין – ארד כי ממילא המבקשת הגישה אך בחודש אפריל 2019 את הבקשה לתיקון כתב התביעה מטעמה, כך שההליך נפתח מחדש בעקבות זאת, והיא רשאית להעלות כל טענה בכתב ההגנה המתוקן. עיון בבקשה לתיקון כתב התביעה מעלה כי אין כל קשר בין התיקונים לכתב התביעה, שעניינם שיעור הנזק שנגרם למבקשת, לבין העובדות והטענות העומדות בבסיס בקשת קורין ארד לצירוף מנורה כנתבעת נוספת, עובדות וטענות שכאמור היו ידועות לקורין – ארד זה מכבר. אכן, ככלל, תיקון כתב תביעה מקנה לנתבע זכות לתקן את כתב ההגנה או להגיש כתב הגנה חדש ללא הגבלה לנושא תיקון כתב התביעה. אולם, הזכות לתקן כתב הגנה, ככל שהיא רחבה, אינה בלתי מוגבלת, והיא כפופה לשיקול דעתו של בית הדין, אשר רשאי בנסיבות המתאימות להגביל את היקף תיקון כתב ההגנה [דב"ע (ארצי) 12/98 – 3 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ – ז'ק כאביה ואח', פד"ע לד 55 (1999)]. בנסיבות המקרה הנדון, שבהן העובדות המבססות את הבקשה לצירוף מנורה כנתבעת נוספת היו ידועות לקורין – ארד מתחילת ההליך ואף פורטו בכתב ההגנה ובתצהירים מטעמה, ונוכח הזמן הרב שחלף מאז הגשת התביעה, העובדה שהתקיימו כבר דיוני הוכחות שבהן נחקרו עדי המבקשת (ד"ר סקולסקי ומר בני רוזנר) וגם המבקשת (אם כי חקירתה לא הושלמה), לא היה מקום להתיר לקורין ארד לתקן את כתב ההגנה כך שתצורף מנורה כנתבעת נוספת, תיקון שכאמור אין שום קשר בינו לבין התיקונים לכתב התביעה.

צירוף מנורה כנתבע נוסף חרף התנגדות המבקשת: זאת ועוד. הלכה פסוקה היא כי " השימוש שנעשה בסמכות צירוף נתבעים לבקשת נתבע וחרף רצונו של התובע הינו במשורה ובצמצום" (בר"ע (ארצי) 37490-03-18 אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ - קרן הגימלאות של חברי אגד (16.8.2018)). עוד נפסק כי "השימוש בפועל שנעשה בתקנה זו איננו נרחב, ובית המשפט נוהג בריסון בהפעילו את הסמכות האמורה. כמו כן, ועל אף שאין בתקנה הבחנה בין תובע לנתבע, עמדה הפסיקה על כך שקיימת חשיבות למיהות בעל דין המצורף. ככל שההחלטה על צירוף בעל דין איננה חזון נפרץ, על אחת כמה וכמה נכון הדבר, מקום שבו מדובר בצירוף נתבע (או בענייננו, מקבל הודעת צד שלישי) בניגוד לרצונו של תובע" (רע"א 1949/16 מ.ש. מוצרי אלומיניום בע"מ נ' דוד רחמים (7.4.2016) הנזכר בעניין אגד דלעיל).
לטעמנו, ספק רב אם המקרה הנדון הינו מסוג המקרים הנדירים והחריגים בהם יש להורות על צירוף נתבע, מכוח תקנה 18 לתקנות, שלא על דעתו של התובע. שכן, הגם שקורין-ארד העלתה גרסה עובדתית לפיה ייתכן ומנורה ו/או מי מטעמה התרשלו בכל הנוגע לעריכת הביטוח למבקשת, הרי שבכפוף לכל דין הן בהיבט של סמכות עניינית והן בהיבט של התיישנות, גרסה זו יכולה להתברר במסגרת הודעת צד ג' שתופנה כלפי מנורה, אשר דומה כי היא הכלי הראוי לבירור תובענה זו. שכן, כל הרציונאלים העומדים בבסיס ההליך של משלוח הודעת צד ג' מתקיימים בענייננו [ראו לעניין זה - ע"ע (ארצי) 790/05 ד"ר ויקי רבנו (צוכמן) - Tissera Inc (9.10.2007)].
מכל מקום, נוכח הטעמים שפורטו לעיל השוללים את צירופה של מנורה כנתבעת נוספת, אין לנו צורך להכריע האם ההליך הנכון היה צירוף מנורה כנתבעת נוספת או משלוח הודעת צד ג'.

נוכח התוצאה שלפיה דין בקשת רשות הערעור להתקבל, לא ראינו מקום לדון בטענות הנוספות שהעלתה המבקשת, לרבות בדבר קבילותו של הפתק שנכתב לכאורה בכתב ידה של המבקשת, עליו סמכה קורין-ארד בבקשתה לצירופה של מנורה כנתבעת. סוגיה זו תלויה ועומדת בפני בית הדין האזורי אשר יכריע בה בהתאם לראיות שיוצגו בפניו.

סוף דבר:
בקשת רשות הערעור מתקבלת, ומבוטלת החלטת בית הדין האזורי מיום 23.6.2019, בעניין צירופה של מנורה כנתבעת נוספת. קורין ארד תשלם למבקשת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ₪.הואיל ומנורה לא ביקשה לחייב מי מהצדדים בהוצאות, אין צו להוצאות לטובת מנורה.

המזכירות תשלח לצדדים ולמזכירות בית הדין האזורי את פסק הדין, ותוודא את המצאת פסק הדין לצדדים ולבית הדין האזורי.

ניתן היום, י"ב טבת תש"פ (09 ינואר 2020), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

אילן איטח,
סגן נשיאה, אב"ד

לאה גליקסמן,
שופטת

רועי פוליאק,
שופט

גברת חיה שחר,
נציגת ציבור (עובדים)

מר דורון קמפלר,
נציג ציבור (מעסיקים)