הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 16926-04-19

ניתנה ביום 10 אפריל 2019

שרה פינטו
המבקשת

-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב

בשם המבקשת –עו"ד משה גלעד

החלטה

השופט אילן סופר
לפניי ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (סגנית הנשיאה רוית צדיק; ב"ל 9962-03-18) אשר קיבל בחלקו את ערעור המבקשת על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (שירותים מיוחדים) מיום 22.1.18 (להלן – הוועדה). הוועדה דחתה את ערר המבקשת על קביעת הדרג הראשון בנוגע לקצבת שירותים מיוחדים. הוועדה העמידה את הניקוד הכולל של המבקשת על סך של 24 נקודות וקבעה כי המבקשת "נמצאה תלויה בזולת במידה רבה ברוב הפעולות ברוב שעות היממה. "
בית הדין האזורי קבע כי בכל הנוגע לניידות, רחצה והיגיינה אישית יוחזר הדיון לוועדה. הערעור נדחה בכל הנוגע להלבשה והפעלת מכשירים. בית הדין ציין בכל הקשור לסעיף הניידות כי יש לקבל את הערעור "מאחר והרישום אותו ערכה הוועדה בסעיף זה, פוגע ביכולת להתחקות אחר שיקול דעת הוועדה. בסעיף 6 להחלטה כתבה הוועדה כי: "...נצפתה נכנסת למכונית המשפחתית ללא עזרה בעצמה. מעברים מבצעת בעצמה". הוועדה לא פירטה ולא הסבירה על ידי מי נצפתה המערערת, מתי, באיזה אופן וכן מהן הפעולות המדויקות אותן ביצעה המערערת במהלך כל הצפייה, עוד טרם נכנסה למכונית המשפחתית. נוכח זאת, התוצאה היא כי לא ניתן להתחקות אחר שיקול דעת הוועדה ונימוקיה. זאת ועוד. מהחלטת הוועדה אף לא ניתן לדעת האם אותה תצפית השפיעה על החלטת הוועדה, כאשר בסעיף בו אזכרה הוועדה את התצפית אשר ערכה ציינה מיד לאחר מכן כי המערערת מבצעת מעברים בעצמה. גם מטעם זה, היה על הוועדה להסביר במפורט מהי הבדיקה/תצפית אשר נערכה ולהציג את ממצאיה על מנת לאפשר למערערת למצות את זכות הטיעון בעניין זה, לבחון את משמעות הממצאים ולאפשר לה לשקול העלאת טיעונים או הצגת מסמכים נוספים. משהוועדה לא פעלה בשקיפות מלאה ולא הקפידה להבהיר למערערת את ממצאיה (אשר לא ברור על ידי מי וכיצד נודעו הם לוועדה) , וכן ליתן לה שהות סבירה להעלאת טיעוניה בטרם תתקבל החלטה בעניינה, התוצאה היא כי החלטת הוועדה בעניין זה בטלה. על הוועדה לחזור ולבצע את בדיקת הניידות למערערת ובטרם תעשה כן, תמסור הוועדה למערערת פירוט של ממצאי התצפית אשר נערכה בענייניה ותאפשר למערערת להתייחס לממצאים אלו".
המבקשת טוענת בבקשה שלפניי כי יש להחזיר את הדיון לוועדה בהרכב אחר משהחלטת הוועדה בטלה, להחלטה יש השלכה על האופן בו התייחסה לאמינות המבקשת וממצאי התצפית משפיעים על בחינת כל פעולות היום יום.
לאחר עיון בבקשה, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובהחלטת הוועדה מצאתי כי דין הבקשה להידחות.
בית הדין האזורי ניתח את החלטת הוועדה ומצא כי בכל הקשור להלבשה והפעלת מכשירים, המדובר בקביעות המבוססות על ממצאי בדיקה ועל כן אין להתערב בהן. ביחס לניידות והיגיינה אישית בית הדין מצא הצדקה להחזרת הדיון לוועדה. תוצאה זו כשלעצמה אינה מלמדת כי מדובר בהחלטה שכולה בטלה, וגם אם נקבע כך חלקית, אין זה המקרה שבו יש להחזיר לוועדה בהרכב אחר. עצם צפיית הוועדה באופן בו המבקשת נכנסה לרכבה ללא עזרה, אינו מלמד כי הוועדה נעלה את דעתה בכל הקשור למבקשת, במיוחד שגם בית הדין ציין כי לא ברור כיצד נתוני התצפית השפיעו על החלטת הוועדה על כל מרכיביה. בוודאי שאין לכך קשר לקביעות בדבר הלבשה ושימוש במכשירים. משדרך המלך היא החזרת הדיון לוועדה באותו הרכב, לא מצאתי בנימוקי המבקשת, עילה לחרוג מכך.
הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,000 ש"ח.
ניתנה היום, ה' ניסן תשע"ט (10 אפריל 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .