הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 16750-07-20

ניתנה ביום 08 יולי 2020

לירון קנדי
המבקש
-
אילן קארגלס בע"מ
המשיבה

בשם המבקש – עו"ד אורי שאבי

החלטה

השופטת חני אופק גנדלר
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי ירושלים ( השופט כאמל אבו קאעוד; סע"ש 56992-07-18 וסע"ש 41861-08-18), בגדרה נדחתה בקשת המבקש לצירוף תצהירי תשובה וזימון עד.
תמצית השתלשלות העניינים:
בין הצדדים מתנהלים תביעות הדדיות. המבקש ( העובד) הגיש ביום 24.7.18 כתב תביעה כנגד המשיבה ( המעסיקה) בגין תשלום זכויות סוציאליות והמשיבה הגישה ביום 19.8.18 כתב תביעה כנגד המבקש בגין נזקים שגרם לה לטענתה. בין היתר, טענה המשיבה שהמבקש היה יוצא באמצע שעות העבודה לעיסוקים פרטיים וכן כי היה מקבל תשלום מלקוחות באופן פרטי. לבקשת הצדדים ועל פי החלטת בית דין זה ( המ"ד 17248-10-18) מיום 9.10.18, התיקים נדונו במאוחד.
ביום 27.10.19 נתן בית הדין האזורי החלטה בדבר סדר הבאת תצהירים, לפיה המבקש יגיש תצהיריו ראשון והמשיבה תגיש תצהיריה לאחר מכן. לצדדים קבוע דיון הוכחות למחר (9.7.20).
ביום 8.1.20 הגיש המבקש תצהיר עדות ראשית מטעמו ובקשה לזימון עדים.
ביום 18.6.20, לאחר מספר הארכות מועד ומשבוטלו תקנות שעת החירום במערכת המשפט עקב נגיף הקורונה, הגישה המשיבה תצהירי עדות ראשית מטעמה. ביום 21.6.20 הגישה אותם בשנית באופן מלא ומפורט יותר. בין העדויות מופיע תצהירה של חוקרת פרטית, אשר מתייחסת לשיחות שניהלה עם שלושה עובדים במשיבה ביחס להתנהלותו של המבקש במשיבה במהלך שעות העבודה, מבלי שצוין שמם של עובדים אלו.
ביום 26.6.20 ביקשה להגיש תצהירים נוספים, ובקשתה נתקבלה בהחלטה מיום 29.6.20 חרף התנגדות המבקש.
ביום 2.7.20 הגיש המבקש בקשה לצירוף תצהירי תשובה וזימון עד. בגדרה ביקש לצרף שלושה תצהירי עדות ראשית ( שעניינם בתמצית: עדות גב' לוי, המזכירה במשיבה בזמנים הרלוונטיים, בדבר שעות עבודתו של המבקש והתנהלותו במהלך היום; עדות מר רחמין, בעל מוסך שמעיד בדבר אופן ביצוע התשלום בגין שירותים שקיבל אצל המשיבה; ועדות מר חדד, בעל מוסך שמעיד על פגישות עבודה שהיה המבקש מקיים עמו במהלך שעות העבודה). כן ביקש לזמן את מר משה שי - אשר לטענתו, בשל קוצר הזמן לא הספיק להביא את עדותו בתצהיר - לעדות ( כאשר בקשר לעד זה הודיע שהעד אינו יכול להגיע במועד הדיון הנוכחי). הבקשה נומקה " בכדי שהתובע יוכל להשיב לטענות החדשות ולמסמכים החדשים שהוגשו" כנגדו בתביעה שכנגד.
בתשובתה לבקשה, המשיבה הודיעה שאינה מתנגדת לצירוף תצהירי התשובה. אשר להזמנת העד משה שי, הודיעה שהיא מתנגדת " בשלב זה", כיוון שהמבקש לא ציין לאיזו מחלוקת שבין הצדדים מבוקשת עדותו. לחילופין, כיוון שהעד ממילא לא יכול להגיע במועד דיון זה, מבוקש להורות על הגשת עדותו בתצהיר.
ביום 7.7.20 הגיש המבקש " בקשה דחופה להנפקת זימונים לעדים", לנוכח תגובת המשיבה. ביחס לעד משה שי הבהיר כי עדותו תתייחס לפגישות עבודה תכופות שקיים עם המבקש מחוץ למוסך המשיבה ולטענות הנתבעת כנגד המבקש. כן ציין כי ככל שיתאפשר, יוגש תצהיר מטעמו.
ביום 7.7.20 ניתנה החלטת בין הדין האזורי הדוחה את הבקשה, וזו לשונה:

"על אף עמדת הנתבעת, לא מצאתי מקום להתיר לתובע הגשת תצהירים נוספים וזימון עד נוסף.
התובע הגיש את תצהיריו עוד בחודש ינואר 2020 ואין מקום להתיר לו כעת, לאחר חצי שנה וערב ישיבת ההוכחות, להגיש ראיות נוספות. במיוחד נכונים הדברים בשים לב כי התצהירים החדשים ( והעד שהתובע ביקש לזמנו) אינם עוסקים בנושאים שלא היו ידועים לתובע במועד הגשת תצהיריו ( שעות העבודה וטענות הנתבעת בדבר החשדות נגדו). מעבר לאמור יוטעם כי אין בתצהיר מר חדד דבר כדי לתרום למחלוקות בתובענה ולא הובא כל נימוק מדוע לא הוגש תצהיר מטעם העד מר משה שי מבעוד מועד.
בנסיבות אלה ועל מנת לקיים דיון יעיל וענייני, הבקשה נדחית".

על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפני.
לטענת המבקש, בתצהיר שהגיש מטעמו ביום 8.1.20 התייחס לטענות ההגנה של המשיבה בתביעה שהגיש כנגדה, שהן טענות המהוות גם בסיס לתביעת המשיבה כנגדו. אולם מאחר שבשלב זה לא הוגשו ראיות כלשהן לתמיכה בטענות המשיבה בתביעה שהגישה כנגדו, למעט עדות שמיעה של החוקרת הפרטית מפי שלושה עובדים שזהותם הוסתרה, לא נדרש המבקש להשיב להן. רק ביום 26.6.20, עת הגישה המשיבה תצהירים נוספים, שהם תצהירים של שניים מתוך שלושת העובדים עמהם שוחחה החוקרת הפרטית – או אז נדרש לראשונה להשיב לטענות המשיבה בתביעה שכנגד. שכן, רק משעה שהוגשו ראיות לתמיכה בתביעת המשיבה, קמה למבקש לראשונה זכות להגיש ראיות הגנה. משכך, שגויה הקביעה בהחלטה לפיה היה עליו להגיש עדויות אלו יחד עם תצהירו בינואר 2020, וזאת בניגוד לסדר הבאת הראיות. ודאי אמורים הדברים נוכח כך שהמשיבה הגישה תצהיריה " בדקה התשעים"; תצהירי המבקש הינם קצרים וממוקדים; ההחלטה נוגדת את הגמישות הפרוצדורלית הנוהגת בבתי הדין לעבודה וההעדפה לבירור התביעות לגופן; והעוול שייגרם לו נוכח אי הבאת עדויות אלו.
המבקש בבקשת רשות הערעור שלפני מבקש לחדד את האבחנה בין התובענה שהגיש, בה הוא התובע, לבין התובענה שכנגד, בה הוא משיב. לטענתו, משלא ניתנה לו האפשרות להגיש תצהירי תשובה לתצהירי המשיבה - שהיא גם התובעת שכנגד - הרי שהחלטת בית הדין האזורי פגעה בזכויותיו הדיוניות כנתבע בתביעה שכנגד. שכן בכך טמון שינוי סדר הבאת הראיות בתובענה שכנגד, שכן דרך כלל התובע ( שבתביעה שכנגד היא המשיבה, כאמור) הוא הפותח בהבאת הראיות והנתבע ( שבתביעה שכנגד הוא המבקש) הוא המשיב לכך. לטענתו, "דחיית בקשת המבקש להעדת עדים תפגע בהגנתו ויכולתו להתגונן מפני תביעת המשיבה".
כיוון שהתובענות קבועות לשמיעה מחר, נוצר סד זמנים דחוק שאינו מאפשר בירור טענות המבקש במסגרת בקשת רשות הערעור שלפני טרם הדיון בבית הדין האזורי. בנוסף, טענות המבקש בנוגע ליכולתו להתגונן מפני התביעה שכנגד בה הוא נתבע לא נתחדדו בזה האופן בבית הדין האזורי. נוכח טעמים אלו, איני מוצאת מקום ליתן הכרעה בבקשת רשות הערעור בשלב זה. המבקש רשאי, ככל שיחפוץ בכך, להגיש בפתח דיון ההוכחות מחר בקשה לעיון חוזר, תוך פירוט טעמיו, ובית הדין האזורי רשאי לשוב ולבחון עמדתו בשנית, ככל שימצא הצדקה עניינית לכך. זאת מבלי שאחווה עמדה לגופם של דברים, לכאן או לכאן.
סוף דבר – המבקש יגיש הודעת עדכון עד ליום 12.7.20 ולאחר מכן תינתן החלטה בדבר המשך ההליך.
המזכירות תמציא החלטה זו לאלתר לידי ב"כ הצדדים ותוודא קבלתה.
לעיון ביום 13.7.20.
ניתנה היום, ט"ז תמוז תש"פ (08 יולי 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .