הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 13756-09-19

ניתן ביום 31 דצמבר 2019

ניב יחזקאל
המבקש
-
1.שיל"ת גן ישראל בע"מ
2.גיל אפרים
3.מרדכי שוקור
4.שרה אפרים

המשיבים

לפני: סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן, השופט רועי פוליאק,
נציגת ציבור (עובדים) גב' חיה שחר, נציג ציבור (מעסיקים) מר דורון קמפלר

פסק דין
השופטת לאה גליקסמן:
לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דין בדיון מהיר ( סגנית הנשיאה אריאלה גילצר-כץ ונציגי הציבור גב' חנה קפלינקוב ומר ערן בסטר; ד"מ 42487-09-19), בו חויבו המשיבים 1, 2 ו – 4 לשלם למבקש תשלומים בגין עבודתו וסיומה, ואילו תביעת המבקש נגד המשיב 3 נדחתה והוא חויב לשאת בהוצאותיו.
לאחר שניתנה לצדדים אפשרות להתייחס לכך, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור בהתאם לתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה ( סדרי דין), תשנ"ב – 1982.

בקשת רשות הערעור סבה על שתי סוגיות: האחת, חיוב המשיבים 1, 2 ו – 4 בתשלום שכר עבודה בגין חודש אפריל 2017 בסכום של 2,600 ₪ בלבד, שעה שהסכום הנכון, כך לטענת המבקש, צריך היה לעמוד על 5,200 ₪. השניה, חיוב המבקש בשכר טרחת המשיב 3 ובהוצאותיו בסכום כולל של 3,500 ₪. יובהר, כי המבקש אינו מערער על דחיית תביעתו נגד המשיב 3, אלא רק על עצם חיובו בהוצאות המשיב 3 ולחלופין על היקף החיוב.

בהחלטת השופט פוליאק מיום 29.9.2019 נקבע כך:
"מעיון ראשוני עולה, כי על פני הדברים צודק המבקש כי הסכום המגיע לו בגין שכר עבודה של חודש אפריל 2017 הוא 5,200 ₪ וכי אך מתוך טעות נפסק מחצית הסכום בלבד. מנגד, אין מקום להתערבות חריגה בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית שחייבה את המבקש בהוצאות משפט למשיב 3, אשר נדרש לשכור שירותים לצורך התמודדות עם התביעה להרמת מסך ההתאגדות, או בשיעורן.
על מנת להימנע מהכבדה נוספת על הצדדים, מוצע למשיבים 1, 2 ו – 4 להסכים לתיקון פסק הדין באופן שסכומו של החיוב בגין רכיב שכר עבודה יוכפל ויעמוד על סכום של 5,200 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.5.2017 ועד התשלום בפועל ולמבקש מוצע כי ערעורו נגד המשיב 3 יימחק. למען הסר ספק מובהר, כי יתר החיובים לפי פסק הדין יעמדו בעינם".

המבקש הודיע על הסכמתו להסדר המוצע בהודעה מיום 10.11.2019.

בהודעה מיום 4.12.2019 הודיעה משיבה 4 כי היא מצויה בהליכי פשיטת רגל, וכי שלחה למבקש " מכתב בתור נושה של הכונס".

עיון בתיק בית הדין האזורי העלה כי ביום 28.9.2017 ניתן צו עיכוב הליכים נגד משיבה 4 וביום 30.4.2018 ניתן צו עיכוב הליכים נגד משיב 2, וזאת נוכח היותם בהליכי פשיטת רגל ומתן צו כינוס בעניינם. נוכח האמור, התבקש המבקש להתייחס לעניין מתן פסקי דין כנגד משיבים 2 ו- 4 למרות צווי עיכוב ההליכים.

המבקש טען בתגובתו כי תביעתו הוגשה בעקבות הלנת שכרו, לאחר שעבודתו הופסקה ללא התראה מראש; למרות שאין עוררין על זכאותו לשכר ועל כך שלא קיבל אפילו את סכום קרן השכר, הוא זוכה להתעלמות ולהתחמקות גורפת מכלל המשיבים, מתוך כוונה להתנער מחובם או מחובה של החברה באמצעות התחכמויות וניצול נסיבות; הפסקת ההליכים כנגד המשיבים נעשתה לאחר הגשת התביעה; בהליך אחר כנגד המשיבים 1 – 3 ניתן פסק דין בהעדר הגנה, ויש לשמור על אחידות בפסקי הדין וזכויות התובעים בנסיבות דומות; יש חשד ממשי שבוצעה בחברה העדפת נושים, עת חובות הספקים שולמו אך לא נפרעו חובות העובדים; לא ננקט הליך פירוק של החברה, ועל כן המבקש אינו יכול לממש את זכויותיו במוסד לביטוח לאומי; לא ברור מה הוא סכום החוב שלו זכאי המבקש כנושה.

לאחר בחינת כלל חומר התיק וטענות הצדדים אנו קובעים כמפורט להלן.

בכל הנוגע למשיבה 1 : מעיון בתיק עולה כי המבקש זכאי לשכר בסך של 5,200 ₪ ואך מתוך טעות נפסק מחצית הסכום בלבד. על כן, מתקבלת בקשת רשות הערעור, ואנו קובעים כי המבקש זכאי לשכר חודש אפריל 2017 בסך של 5,200 ₪ ( במקום הסך של 2,600 ₪ כקביעתו של בית הדין האזורי), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.2017 עד למועד התשלום בפועל.

בכל הנוגע למשיבים 2 ו- 4: משניתנו צווי כינוס בעניינם של משיבים 2 ו- 4, הרי שבהתאם לצווים ולסעיף 20( א)לפקודת פשיטת רגל [ נוסח חדש], תש"ם – 1980, לא ניתן לנהל כנגדם הליכים משפטיים בבית הדין לעבודה, ועל המבקש למצות את ההליכים נגדם במסגרת הליכי פשיטת רגל. אציין, כי צו עיכוב ההליכים שניתן על ידי בית המשפט המחוזי חל גם על הליכים תלויים ועומדים, ועל כן אין משמעות לכך שצווי עיכוב ההליכים ניתנו לאחר הגשת התביעה. גם אם ניתן כנגד משיב 2 פסק דין בהעדר הגנה, משום שבית דין האזורי לא היה מודע לכך שניתן כנגדו צו כינוס נכסים, אין בכך כדי להשליך על העדר אפשרות לנקוט נגדו הליכים משפטיים. לאור האמור, לא ניתן לקיים דיון בבקשת רשות הערעור כנגד המשיבים 2 ו- 4 בבית דין זה.

בכל הנוגע למשיב 3 : משהתביעה נגד משיב 3 נדחתה, וכאמור המבקש אינו מערער על כך, הוא זכאי להוצאות משפט. אין מקום גם לחרוג מהכלל שלפיו ערכאת הערעור אינה מתערבת בשיעור ההוצאות שנפסק על ידי בית הדין האזורי. לפיכך, בקשת רשות הערעור בעניין זה דינה להידחות.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור כנגד משיבה 1 מתקבלת; נוכח עיכוב ההליכים כנגד משיבים 2 ו- 4 לא ניתן לדון בבקשת רשות הערעור בעניינם. אין באמור כדי לקבוע את זכויותיו של המבקש כלפי המשיבים 2 ו- 4 במסגרת הליכי פשיטת רגל, ככל שהמבקש ינקוט הליכים; בקשת רשות הערעור כנגד המשיב 3 נדחית.
המשיבה 1 תשלם למבקש הוצאות הבקשה בסך של 1,500 ₪ וזאת בתוך 30 יום.

ניתן היום, ג' טבת תש"פ (31 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

אילן איטח,
סגן נשיאה, אב"ד

לאה גליקסמן,
שופטת

רועי פוליאק,
שופט

גברת חיה שחר,
נציגת ציבור (עובדים)

מר דורון קמפלר,
נציג ציבור (מעסיקים)