הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 13150-01-20

ניתנה ביום 26 ינואר 2020

חאמד גולאני
המבקש
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיבה

בשם המבקש – עו"ד מוחמד אבו עליה

החלטה

סגן הנשיאה אילן איטח
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי ירושלים (סגנית הנשיא שרה ברוינר ישרזדה; ב"ל 64952-02-19) בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן – הוועדה) אשר קבעה למבקש נכות זמנית בשיעור 25% לתקופה שמיום 1.1.16 ועד ליום 12.4.16 ונכות יציבה בשיעור 0% לתקופה שלאחר מכן.
עניינו של המבקש הוחזר לוועדה בעקבות פסק דין מיום 9.11.18 (השופט דניאל גולדברג; ב"ל 46570-01-17) (להלן – פסק הדין המחזיר), שבו נקבע כי ענינו של המבקש יוחזר לוועדה על מנת שתדון בשאלת קיומה של נכות בשורש כף ידו של המבקש עקב התאונה מיום 15.12.15, ותנמק קביעתה על פי הנתונים והמסמכים הרפואיים שיהיו לפניה.
הוועדה בדקה את המבקש ופירטה את ממצאיה:
"בבדיקה צלקת גבית עדינה לא רגישה באורך 7 ס"מ 0.1 ס"מ. פרנקציה מלאה כיפוף גבי וכפי 40 מעלות הטיה רדיאלית 15 אולנרית 20 סגירת אגרוף תקינה טינל שלילי בשורש כף יד אין דלדול שרירים טונרים"

בהמשך קבעה הוועדה בהחלטתה כך:
"הוועדה עיינה במסמכים הקיימים. ב4.1.13 ישנו רישום של מומחה כף יד דר מיכאל טשרנובסקי אשר מצין תלונותיו על שורש כף יד ימין אף בודק את כף יד ימין ומוצא רגישות בבסיס אגודל בצילום מתאר דר מיכאל של שורש כף יד כי מדובר בשבר כרוני ללא חיבור של עצם הסירה הוועדה קובעת כי אין מקום לשינוי קביעתה ומותירה על החלטתה על כנה."

המבקש ערער לבית הדין האזורי. בית הדין האזורי דחה את הערעור ואלה קביעותיו:
הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר. הוועדה בדקה את המבקש והתייחסה למסמכים בהם נכתב במפורש כי המבקש סבל מפגיעה בשורש כף יד ימין לפני התאונה הנדונה.
נדחתה טענת המבקש לפיה הוועדה הייתה צריכה להזמין את הצילומים שעל יסודם נכתבו המסמכים שעמדו בפניה.
הוועדה התייחסה בבדיקתה לנושא הצלקות וממצאי בדיקתה ניתן לעמוד על אומד דעתה של הוועדה בכך שלא קבעה נכות בגין הצלקת שכן לפי פריט 75 לתקנות נדרש לכל הפחות כי הצלקת תהיה מכאיבה או מכערת.
נדחתה טענת המבקש על כך שעניינו נדון בפני וועדה באותו הרכב, וזאת מהטעם שפסק הדין המחזיר לא הורה על הרכב אחר.
בכל הנוגע לטענת המבקש להתנהלות פסולה של אחד מחברי הוועדה נקבע כי לא ברור על איזה רופא נסובה הטענה, וכן כי ככל והמבקש סבר כי התנהלות הרופא חרגה מהכללים היה עליו לפנות בנדון מיד לאחר כינוס הוועדה, דבר שהמבקש לא טען שנעשה. מעבר לכך נקבע כי לא נמצא בטענת המבקש בסיס לפסילת החלטת הוועדה.
בבקשה שלפני טוען המבקש כי הוועדה התעלמה ממצאי בדיקת הצלקת וטעתה בכך שלא קבעה נכות בגינה; הוועדה מדרג ראשון אשר קבעה נכות בשיעור 40% מיום 1.6.16 עד ליום 30.11.16 נסמכה על המסמכים הרפואיים והניתוח שעבר המבקש בשנת 2016 ואילו החלטת הוועדה מתבססת רק על מסמך מיום 4.11.13; אחד הרופאים בוועדה צעק על המבקש, שאל מדוע הוא מערער ואף הטיח את תיקו על השולחן; הוועדה קבעה כי אין קשר סיבתי לשבר בכף יד ימין והתעלמה משאר הפגיעות; הועדה התעלמה מהעובדה שהמבקש לא מסוגל לפתוח את כף ידו ולא לקחה בחשבון שהמבקש הועבר לעבוד במחלקה אחרת עקב נכותו; החלטת הוועדה הרפואית ניתנה ללא נימוק ומבלי שהוצג בפניה דיסק מבית החולים המעיד על שבר ישן שנגרם עובר למועד התאונה; הוועדה הייתה צריכה לקבוע נכות בגין המצב הקודם ולנכות אותה ממצבו הנוכחי; הוועדה לא הסבירה מדוע לא קבעה נכות בגין התאונה.
לאחר שעיינתי בבקשה ובכלל החומר שבתיק מצאתי כי דינה להדחות, ואלה טעמיי:
משמוחזר עניינו של מבוטח לוועדה בעקבות פסק דין על הוועדה לפעול בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר. עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין. הוועדה התייחסה לנכות בשורש כף יד ימין ונימקה את קביעה על סמך הנתונים והמסמכים שעמדו בפניה. הוועדה הסבירה כי מהמסמכים עולה כי הנכות ביד היא קודמת לתאונה וכי כתוצאה מהתאונה הייתה רק נכות זמנית וחולפת. המבקש לא הצביע על מסמך אליו לא התייחסה הוועדה מלבד הצילומים. לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הוועדה אשר התבססה על אישורו של ד"ר טשרנובסקי ולא על הצילומים עצמם.
בהתחשב בקביעת הוועדה כי לא נותרה נכות ביד כתוצאה מהתאונה, הרי שהוועדה לא הייתה צריכה לערוך חשבון עובר ושב.
ספק אם הוועדה הייתה צריכה להתייחס לענין הצלקות לאור הוראות פסק הדין המחזיר. ממילא לאור ממצאי הבדיקה והעדר תלונות של המבקש בפני הוועדה בענין זה, ההחלטה שלא לקבוע נכות בגין הצלקת מובנת.
טענות המבקש ביחס להתנהלות לא הולמת של רופא נטענו ללא תימוכין ועל כן דינן להדחות.
טענת המבקש בדבר התעלמות מיתר פגיעותיו אינה ברורה, ומעיון בפרוטוקול הוועדה אין פירוט לנכות נוספת אשר לא זכתה להתייחסות.
סוף דבר – הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ט טבת תש"פ (26 ינואר 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .