הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 11862-01-16

ניתנה ביום 21 יולי 2016

אריה גולובטשיק
המבקש
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב

המבקש
-
בעצמו

החלטה

השופטת רונית רוזנפלד
1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט צבי פרנקל; בל' 20905-05-15). בפסק הדין, דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 14.4.15 (להלן גם: הוועדה). בהחלטתה קבעה הוועדה, כי למבקש דרגת נכות יציבה בשיעור 5%, ממנה יש לנכות 5% בגין מצב קודם. לפיכך, דרגת נכותו של המבקש היא בשיעור 0%. בבקשתו טוען המבקש כי אין לנכות מצב קודם בעניינו.

2. ביום 28.12.14 ניתן פסק דין לפיו הוחזר עניינו של המבקש לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכב חדש, על מנת שתתייחס לפרוטוקול הוועדה הרפואית (נכות כללית) שהתקיימה ביום 13.11.13, וקבעה למבקש דרגת נכות בשיעור 10% לפי סעיף ליקוי 37(7)(א) לרשימת הליקויים (הגבלת התנועות בעמוד השדרה המותני בצורה קלה). הוועדה הופנתה לכך שמדובר בהחלטה חלוטה (בל' 17447-09-14, להלן: פסק הדין המחזיר).

3. הוועדה התכנסה ביום 14.4.15 בהרכב חדש, ושמעה את תלונות המבקש , כדלקמן:
"המערער בדיעה שעל הוועדה לקבל את הנכות שנקבעה בנכות כללית כנכותו כתוצאה מהחמרה.
הייתי בשתי ועדות ברמלה, הצגתי את התיעוד מרופא תעסוקתי. הייתי אדם עובד שהרוויח יפה והיום אני לא מתפקד! אני עובד 4 שעות ביום ומשתכר משכורת עלובה. קשה לי לעמוד, קשה לי בישיבה ממושכת, בהליכה – אחרי 10 דקות אני נאלץ לנוח, הרגליים שלי נרדמות, פעם ימין ופעם שמאל. אני נוטל כדורים ויש לזה תופעות לוואי, קשה לי להטיל שתן והאורולוג נתן לי כדורים. אני מתוסכל וזה משפיע עלי נפשית. אני לא מטופל נפשית, נוטל לבד רגיעון וכדומה. בנכות כללית הכירו בי ורק בנ"ע לא מוכנים להכיר בזה; שתי הוועדות ברמלה לא הכירו בנכות שנקבעה בנכות כללית ואני לא מבין את זה. גם לפני התאונה היו לי אירועים של כאבי גב אך לא כמו עכשיו, וכל שנה אני מרגיש שהמצב מחמיר.
לא נמצא במעקב אורטופדי, אבל מטופל במרפאת כאב".

הוועדה בדקה את המבקש וקבעה כדלקמן:
"מתנהל ומתנייד בחופשיות, מאותגר משקל.
ללא ספזם שרירי, לורדוזיס שמור.
בכיפוף לפנים - התארכות עמ"ש מותני לפי שובר 7 ס"מ, ולפי מבחן Slyding scale 8 ס"מ.
במתיחה קיצור עמ"ש כדי 3 ס"מ.
הטיות כ-º35 ורוטציות מעל º80. היקפי ירכיים (12 ס"מ מעל גובה הפיקות), 59 ס"מ דו"צ והשוקיים בשיא עוביין 40 מימין, 41 ס"מ משמאל.
מסוגל לעמוד על קצה האצבעות והעקבים. רפלקסים גידיים תקינים. תחושה שמורה. SLR שלילי".

הוועדה סיכמה את הדיון כך:
"הוועדה עיינה בתיעוד רב ממרפאת כאב ו-CT מ- 24/2/09 שמראה בלט דיסק מרכזי קל עם לחץ על השק התקאלי בגובה 4-5 L; ו-MRI 13/2/13 שהראה בלט קל ב 2-3 Lֹ עם מגע בשק ופורמינות חופשיות ובלט אחורי L5-S1 עם פורמינות חופשיות. הוועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר וולן 8/11/09 – מצבו היום שונה מהותית ולא ניתן לקבל את המלצותיו. וחוו"ד פרופ' מי רובסקי מתאריך 12/8/12 שמצא הפרעה קלה בעמ"ש מותני וקבע 10% נכות מכך קוזזו 5% לאור דיווחים ב-29/1/06, 10/12/07, 13 /12/07, 12/11/08, 18/12/08 בתאריך זה הגבלה משמעותית עם SLR חיובי דו"צ.
בבדיקה היום למעשה לא נמצאה הפרעת תנועה או גירוי שורשי המצדיקות הענקת נכות. יחד עם זאת לאור הממצאים הסובייקטיבים שלא ברור אם כולם בגובה הפגיעה בעבודה או בגבהים אחרים כפי שנצפה ב MRI הוועדה קובעת שיש להעניק נכות 5% על הפרעה מזערית מכך לקזז מצב קודם 5% ע"ח מצב קודם לתאונה לפי 37 (7) א' מחצית.
לציין שמצבו הינו מבחינה גופנית טוב יותר מאשר בבדיקתו אצל פרופ' מירובסקי.
הוועדה עיינה בפרוטוקול הוועדה בנכות כללית מתאריך 13/11/13 אשר בממצאיה היתה הגבלה קלה בתנועת הגב. אין כימות סביר ממנו ניתן ללמוד על ההגבלה 'מגיע עם ידיים עד קצה 2/3 השוקיים'. בדיקה זו בודקת הן את תנועות הגב והן את תנועות פרקי הירך ואדם מאותגר משקל משמעותית אינה מספיק מדויקת.
בכל מקרה, בבדיקת הוועדה היום לא נמצאה הפרעה בתנועת הגב וקביעת הנכות נעשתה על סמך ממצאים סובייקטיבים בלבד ולא נקבעה נכות על הגבלת תנועה.
קיימת החמרה בכאבים ובתלונות כפי שמתאר אך לא בהגבלת תנועה."

נוכח זאת קבעה הוועדה כי למבקש דרגת נכות בשיעור 5% בגין הגבלת תנועות בעמוד השדרה המותני לפי סעיף ליקוי 37(7)(א)(במחצית) שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1957, ממנה יש לנכות 5% בגין אותו סעיף ליקוי. לפיכך, העמידה הוועדה את דרגת נכותו של המבקש על 0%. על כך הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי.

4. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר. הוועדה פירטה את ממצאי הבדיקות השונות והסבירה מדוע היא קובעת למבקש דרגת נכות בשיעור 5%, ממנה יש להפחית מצב קודם בשיעור זהה. הוועדה התייחסה לפרוטוקול הוועדה הרפואית (נכות כללית) מיום 13.11.13 והסבירה באופן מפורט ומנומק מדוע בחרה שלא להעדיף את הבדיקה שבוצעה למבקש בוועדה הרפואית. מכל מקום, הוועדה אינה כבולה להחלטת הוועדה הרפואית (נכות כללית). לאור זאת קבע בית הדין כי בהחלטת הוועדה לא נפלה טעות משפטית, ודחה את הערעור.

5. בבקשתו טוען המבקש כי פסק הדין של בית הדין האזורי מתייחס רק להשוואה בין פרוטוקול הועדה הרפואית (נכות כללית), ובין החלטת הוועדה בעניינו. זאת, בעוד שטענותיו סבו גם על השאלה מדוע ניכתה הוועדה מצב קודם בעניינו. המבקש מציין כי "מצב קודם" מצריך תלונות, מגבלות וממצאים, ובעניינו לא היה כך הדבר. על כן אין הצדקה לניכוי מצב קודם.

6. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסקי הדין של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

7. כלל הוא כי כשמוחזר עניינו של מבוטח לוועדה בהרכב חדש, אין הוועדה בהרכבה החדש כבולה במסקנותיה להחלטות שקיבל הרכב אחר של ועדה רפואית ועליה לדון בעניינו כאילו הוגש הערר אליה מלכתחילה (ראו, למשל, בר"ע (ארצי) 16877-06-13 יעקב משה - המוסד לביטוח לאומי (4.7.2013)).
כאמור, עניינו של המבקש הוחזר לוועדה בהרכב חדש, אשר התבקשה בפסק הדין המחזיר לקבוע את דרגת נכותו של המבקש בשים לב לפרוטוקול הוועדה הרפואית (נכות כללית). ועדה זו קבעה למבקש הגבלת תנועות בעמוד השדרה בצורה קלה.

8. נוכח הוראות פסק הדין המחזיר, בדקה הוועדה את המבקש בדיקה מפורטת שממצאיה פורטו לפרוטוקול, ולאורם ציינה כי לא מצאה אצל המבקש הפרעה בתנועה או גירוי שורשי המצדיק קביעת נכות. כמו כן עיינה במסמכים שבתיקו הרפואי לרבות תוצאות בדיקות הדימות שנערכו לו, ובחוות הדעת שניתנה למבקש מאת פרופ' מירובסקי. בקשר לכך ציינה הוועדה כי בחוות דעתו מיום 12.8.12 מצא פרופ' מירובסקי הפרעה קלה בעמוד שדרה מותני, "וקבע 10% נכות מכך קוזזו 5% לאור דיווחים ב-29/1/06, 10/12/07, 13 /12/07, 12/11/08, 18/12/08". הוועדה אף ציינה בנוגע לדיווח מיום 18.12.08 כי במועד זה נמצאה אצל המבקש "הגבלה משמעותית עם SLR חיובי דו"צ ". יודגש, כי דיווחים הם קודמים למועד הפגיעה של המבקש מיום 8.2.09, שהוכרה כפגיעה בעבודה. עוד ציינה הוועדה כי מצבו של המבקש מבחינה גופנית טוב יותר מאשר בדיקתו אצל פרופ' מירובסקי.
בשים לב לכך לממצאי הבדיקה הקלינית של המבקש, ממנה עולה כי אין המבקש לוקה בהגבלה בתנועות, ועל סמך הממצאים הסובייקטיביים בלבד שנמצאו בעניינו, קבעה הוועדה למבקש דרגת נכות בשיעור 5% על הפרעה מזערית. הוועדה קבעה כי מדרגת נכות זו יש לנכות דרגת נכות בשיעור 5% בגין מצב קודם נוכח העולה מן התיעוד הרפואי אותו ציינה, בדומה לקביעתו של פרופ' מירובסקי. קביעה זו מושתתת על התיעוד הרפואי בעניינו של המבקש, כפי שאף מצוין בחוות דעתו של פרופ' מירובסקי. מכאן, שבהחלטת הוועדה נמצאה אסמכתא לניכוי מצב קודם מדרגת הנכות. על כן, אין לקבל את הטענה כי אין בתיקו הרפואי של המבקש תלונות, מגבלות וממצאים המצדיקים ניכוי מצב קודם.
נמצא איפוא כי הוועדה עיינה בפרוטוקול הוועדה הרפואית (נכות כללית), אשר קבעה למבקש דרגת נכות בשיעור 10%, והבהירה היטב מדוע אין לקבל את ממצאיה. כמו כן נימקה הוועדה היטב את החלטתה לעניין ניכוי מצב קודם. החלטת הוועדה ברורה ומנומקת, ואין לבית הדין סמכות להתערב בשיקול דעתה הרפואי בעניין זה.

9. הנה כי כן, הוועדה בהרכבה החדש בחנה את מצבו הכולל של המבקש, קבעה על יסוד התיעוד הרפואי שבתיקו כי יש לנכות מדרגת נכותו הכוללת דרגת נכות בשיעור 5% בגין מצב קודם, ומילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר. אשר על כן, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה או בפסק דינו של בית הדין האזורי שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

10. סוף דבר
הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ו תמוז תשע"ו (21 יולי 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .