הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 1083-03-21

ניתנה ביום 08 מרץ 2021

1.מלון עדן נהריה בע'מ
2.נאגי סגייר
המבקשים
-
זהייה ביומי
המשיבה

בשם המבקשים – עו"ד חביב חורי, עו"ד זיו זייטלבך

החלטה

השופטת חני אופק גנדלר
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי חיפה (השופט נוהאד חסן; סע"ש 52276-04-19) בגדרה נדחו בקשות המבקשים [הנתבעים בהליך שם] למחיקה על הסף כנגד המבקש 2 בשל חוסר סמכות עניינית; ולהוצאת מסמכים מתצהיר עדות ראשית של המשיבה [התובעת בהליך שם], מחמת טענה שלא צורפו לתצהיר גילוי המסמכים מטעמה.

רקע עובדתי
ביום 28.4.19 הגישה המשיבה כתב תביעה כנגד המבקשים. על פי כתב התביעה, המבקשת 1 (להלן – המעסיקה) מפעילה מלון לדיירים סיעודיים. המשיבה הועסקה כאחות במעסיקה (להלן – העובדת) והמבקש 2, אשר הועסק בה כאח ראשי (להלן – המבקש 2), היה ממונה עליה.
לטענת העובדת בכתב התביעה, המבקש 2 התייחס אליה באופן פוגעני והיא "עברה התנכלות תעסוקתית, אלימות נפשית ופיזית בעבודה המאופיינת בבריונות ופגיעה בכבודה" (סעיף 26 לכתב התביעה). העובדת ציינה כי "מהות התביעה: תביעה כספית, תביעה למתן סעדים הצהרתיים, ופגיעה תעסוקתית" והעמידה את סכום התביעה בסך 200,000 ₪ (לצורכי אגרה). בפרק "עילות וסעדים" טענה ל"אחריות הנתבעים להתנכלות תעסוקתית". כן עתרה להשבתה לעבודה (יצוין כי במהלך ההליך התנהל מו"מ בין הצדדים לגבי כך, אולם לבסוף אפשרות זו לא התממשה).
ביום 5.6.19 הגישו המבקשים כתב הגנה. בכתב ההגנה מטעמם, ביקשו המבקשים למחוק את התביעה כנגד המבקש 2, היות ולא התקיימו יחסי העסקה בין העובדת והמבקש 2, וכך נטען: "בפתח דבר יצוין כי לתובעת אין עילה כנגד הנתבע 2 שכן עסקינן בעובד של הנתבעת וככל שיש טענות לתובעת יש להפנותן אך ורק לנתבעת, מבוקש להורות על סילוק התביעה כנגד הנתבע מס' 2" (סעיף 1 לכתב ההגנה). לגופו של עניין, הכחישו המבקשים את טענות העובדת בדבר העסקה פוגענית.
לאחר שני דיוני קדם משפט (23.6.20 ו-5.11.20), הגישה העובדת ביום 4.2.21 תצהיר עדות ראשית מטעמה. בתצהיר (סעיף 3) טענה העובדת כי המבקש 2 "החל לגעת בי ללא הסכמתי". כמו כן, צירפה אל התצהיר בין היתר את מסמכים אלו: תלוש שכר לחודש 10/18; העתק תמלול שיחה עם מנכ"ל המעסיקה; ומכתב מאת מרכז חוף גליל, בדבר אישור קבלת טיפול רגשי עקב משבר בשל הפיטורין (להלן – המסמכים החדשים).
באותו יום (4.2.21) הגישו המבקשים בקשה למחיקת התביעה על הסף כנגד המבקש 2, מחמת חוסר סמכות עניינית. זאת, משטרם ניתנה החלטה בבקשה אשר נטענה בסעיף 1 לכתב ההגנה.
ביום 7.2.21 הגישו המבקשים בקשה להוצאת המסמכים החדשים מתצהיר העובדת, משאלו לא צורפו קודם לכן במסגרת כתב התביעה או תצהיר גילוי מסמכים. כמו כן טענו, בין היתר, להרחבת חזית אסורה בתצהיר העובדת, באשר "העלתה לראשונה טענות הנחזות להטרדות מיניות אשר בוצעו לטענתה ע"י המבקש" ו"כן העלתה לראשונה... טענות בגין פיטורין שלא כדין ואי עריכת שימוע" (סעיף 1 לבקשה).
העובדת הגישה תשובתה לבקשות אלו (כפי שיפורט להלן). ביום 22.2.21 התקיים דיון בעל פה בבקשות וביום 23.2.21 ניתנה החלטת בית הדין האזורי בהן. להלן, לשם הנוחות, אדון בכל אחת מבקשות אלו בנפרד.

הוצאת המסמכים החדשים
כאמור לעיל, טענת המבקשים היא, כי יש להוציא את המסמכים החדשים, שכן אלו צורפו לתצהיר העדות הראשית, מבלי שגולו בתצהיר גילוי המסמכים, ומשום כך יש באזכורם משום הרחבת חזית אסורה. כן טענו להרחבת חזית בקשר ל"טענות הנחזות להטרדות מיניות" ובקשר לטענות בגין פיטורין שלא כדין ואי עריכת שימוע.
על כך השיבה העובדת בתשובתה בבית הדין האזורי, כי בגילוי המסמכים היא הודיעה כי היא שומרת לעצמה את האפשרות לצרף מסמכים. לגופו של עניין: תלוש השכר נועד כדי להוכיח את מועד תחילת העבודה והיא נכונה להוצאתו ולהחליפו בתלוש השכר שצורף לכתב התביעה; תמלול השיחה עם מנכ"ל המעסיקה נועד להוכחת הטענות הנטענות בכתב התביעה, ביחס לסיבה האמתית לפיטוריה; המכתב מאת מרכז חוף הגליל צורף כנספח 5 לכתב התביעה. כן טענה, כי מסמכים אלו חיוניים להכרעה בתביעה.
בית הדין האזורי דחה את הבקשה, שכן:

"8. אמנם צודקים המבקשים בטענתם, כי היה על המשיבה לאזכר את אותם מסמכים שמבוקש להוציאם מהתצהיר עוד בתצהיר גילוי מסמכים מטעמה ולא לחכות לשלב של הגשת תצהיר עדות ראשית מטעמה ורק אז לצרפם כחלק מהראיות, אך מאחר ומדובר במסמכים מהותיים אשר יש בהם כדי לעזור לבית הדין להגיע לחקר האמת ונוכח העובדה כי טרם הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם המבקשים וכי יכולים הם במסגרת התצהירים שלהם להתייחס לאותם מסמכים, הרי שאין מקום להיעתר לבקשתם להוצאת אותם מסמכים, כך שאני מתיר למשיבה הגשת המסמכים כחלק מתצהירי עדות ראשית".

על כך טוענים המבקשים בבקשה שלפני, כי העובדת הפרה את עיקרון "המשחק בקלפים גלויים", ומשכך לא היה צריך בית הדין האזורי לאפשר לה לצרף מסמכים אלו בשלב תצהיר העדות הראשית. כמו כן, בהחלטה מיום 8.7.20 ניתנה לעובדת הזדמנות להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה ביחס לתשלום הפרשי זכויות סוציאליות, אולם בהודעה מיום 24.9.20 היא הודיעה ש"אין לה יכולת כלכלית לממן תיקון זה". תחת זאת, היא ביצעה הרחבת חזית על ידי צירוף המסמכים החדשים. המבקשים עותרים בבקשה שלפני להוצאת תלוש השכר לחודש 10/18 ולהוצאת תמלול השיחה עם מנכ"ל המעסיקה, אך זנחו בבקשה שלפני את הוצאת המכתב מאת מרכז חוף הגליל.
לאחר שעיינתי בהחלטת בית הדין האזורי, בבקשה שלפני ובכלל החומר בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה ביחס לרכיב זה להידחות, וזאת אף ללא צורך בקבלת תשובת הצד שכנגד.
ראשית דברים אציין, כי על פני הדברים, לא מן הנמנע שבקשת רשות הערעור המוסבת כנגד קבלת הראיות באה בגדרי סעיף 1(4) לצו בית הדין לעבודה (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשע"ח-2017, לפיו "לא תינתן רשות ערעור על... החלטה בעניין הזמנת עדים, סדר שמיעת עדים של אחד מבעלי הדין ושאלות המוצגות לעדים לרבות קבלה או דחייה של התנגדות בעניין זה, למעט החלטה על דחיית בקשה לזמן עד או להגיש ראיה". (ומכלל הן אתה שומע לאו. היינו, כי החלטה על קבלת ראיה אינה מוחרגת מהצו).
אולם גם מבלי למצות את ההכרעה, המדובר בהחלטה שבסדרי דין. בהתאם להלכה הפסוקה, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניינים שבסדרי דין, אפילו סבורה היא כי ראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת, ובלבד שההחלטה שהתקבלה אינה מנוגדת לדין, ואינה גורמת עיוות דין לאחד הצדדים (ע"ע (ארצי) 270/99 משגב לדך – לוי (13.12.99)). בענייננו, לא מצאתי כי המקרה מצדיק התערבות בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, אשר סברה כי יש להתיר את הגשתם בשל כך שראיות אלה נחוצות לגילוי האמת ובהתחשב בשלב הדיוני בו מצוי ההליך.
מעבר לנדרש אציין, כי לטענת העובדת בתשובתה בבית הדין האזורי, תלוש השכר נועד אך ורק כדי להוכיח את מועד תחילת עבודתה במעסיקה . לכאורה, דבר זה כלל אינו שנוי במחלוקת (ראו סעיף 12 לכתב התביעה וסעיף 16 לכתב ההגנה) ועל כן לא נגרם למבקשים נזק בצירופו; טענת המבקשים כי על ידי צירוף המסמכים החדשים עקפה העובדת את הצורך בהגשת בקשה לתיקון כתב התביעה ביחס לתשלום זכויות סוציאליות נטענות, אינה נהירה. שכן, בית הדין פוסק בהתאם לרשימת הסעדים שנתבעו בכתב התביעה; המכתב מאת מרכז חוף הגליל צורף לכתב התביעה ומכל מקום הטענה ביחס אליו נזנחה בבקשה שלפני, כאמור לעיל ; אשר לתמלול השיחה עם מנכ"ל המעסיקה, לא מצאתי הצדקה ליתן רשות ערעור מיידית על ההחלטה לאפשר את הגשת הראיה אף כי זו לא גולתה בתצהיר גילוי המסמכים, וזאת בשים לב לאפשרות המבקשים להתייחס לכך בתצהירי העדות מטעמם. אציין כי אין באמור כדי להביע עמדה ביחס למשקל התמלול כמו גם להיקפה של יריעת המחלוקת, וכל טענות הצדדים שמורות להם.
מכל האמור לעיל, דין הבקשה ביחס לרכיב זה - להידחות.

בקשה לסילוק על הסף כנגד המבקש 2
לטענת המבקשים, כאמור, יש לדחות על הסף את התביעה כנגד המבקש 2 מחוסר סמכות עניינית. היות שאין חולק כי לא התקיימו בינו לבין העובדת יחסי העסקה, והיות שתביעה בגין העסקה פוגענית מופנית כנגד המעסיק ולא כנגד עובדיו.
על כך השיבה העובדת, כי יש לדחות את הבקשה היות שהיא הוגשה בשיהוי, לאחר שהתקיימו שני דיונים מקדמיים. וכן כי יש לדחותה אף לגופו של עניין, מאחר שמדובר בתביעה שעניינה התעמרות במקום העבודה וכן הטרדה מינית, ואלו מסורים לבית הדין לעבודה.
בית הדין האזורי דחה את הבקשה, שכן:

"9. באשר לעניין הסמכות העניינית, הרי שמאחר ועולות טענות גם כנגד המבקש 2 הן באשר להתעמרות ולפגיעה תעסוקתית וכן למעשים היכולים להגיע לכדי הטרדה מינית, ועל אף העובדה כי עניין זה (טענות באשר להטרדה מינית) לא הועלה באופן מפורש וברור במסגרת כתב התביעה אם כי נאמר על ידי התובעת בפני בית הדין במסגרת הדיון המוקדם הראשון שהתקיים בתיק, הרי שאין מקום לקבל את טענת המבקשים באשר לעניין הסמכות העניינית, מה גם שהמבקשים לא העלו בהזדמנות הראשונה במסגרת כתב ההגנה טענה באשר לחוסר סמכותו העניינית של בית הדין".

כנגד רכיב זה בהחלטה טוענים המבקשים בבקשה שלפני, כי העובדת לא אזכרה כלל בכתב התביעה טענה להטרדה מינית, וכי טענותיה בקשר לכך בתצהיר העדות הראשית מטעמה ובתשובתה לבקשה למחיקה על הסף מהוות הרחבת חזית אסורה. משכך, משעילת פיצוי בגין התעמרות נתבעת כנגד מעסיק בלבד, ומשאין חולק כי בין העובדת והמבקש 2 לא התקיימו יחסי העסקה, היה על בית הדין האזורי לקבל את הבקשה ולמחוק על הסף את התביעה כנגד המבקש 2. כמו כן, טוענים המבקשים כי העלו בהזדמנות הראשונה במסגרת כתב ההגנה (סעיף 1) את הטענה באשר לחוסר סמכותו העניינית של בית הדין ביחס למבקש 2.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, מצאתי כי היא מצריכה תשובה לעניין רכיב זה (קרי, סמכות עניינית כלפי משיב 2). לפיכך, המשיבה תגיש תשובתה לבקשת רשות הערעור לעניין רכיב זה בלבד, עד ליום 15.3.21 זכות תגובה למבקשים עד ליום 18.3.21. מטעמי יעילות ומבלי לחוות דעה, יודיעו הצדדים במסגרת תגובתם עמדתם למתן פסק דין בבקשת רשות הערעור על יסוד תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991.

סוף דבר –
בקשת רשות הערעור המופנית כנגד צירוף הראיות, נדחית.
אשר לבקשת רשות הערעור המופנית כנגד הסמכות העניינית כלפי המבקש 2, הצדדים יפעלו כאמור בסעיף 18 לעיל.
המזכירות תמציא החלטה זו לידי ב"כ הצדדים ותוודא קבלתה.
התיק יובא לעיוני ביום 21.3.21.
ניתנה היום, כ"ד אדר תשפ"א (08 מרץ 2021) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .