הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב 29

לפני כב' השופטת הבכירה עידית איצקוביץ
נציג ציבור עובדים מר גבריאל נבו
נציג ציבור מעסיקים מר יצחק קוגמן

המבקש בבקשה המוקדמת
(ת"צ 2274-11-19)

חוסיין אבו חוסיין

המבקשים בבקשה המאוחרת (ת"צ 14259-11-19 )

  1. איבון בן
  2. ניסים פלג
  3. שלום חסון

נגד

המשיבה
כלל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

לפנינו בקשה לפי סעיף 7(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן – חוק תובענות ייצוגיות).
בקשת האישור הראשונה הוגשה בת"צ 2274-11-19 (להלן - הבקשה המוקדמת) ביום 3.11.19, והבקשה השנייה בת"צ 14259-11-19, הוגשה שלושה ימים אחרי, ביום 6.11.19 (להלן – הבקשה המאוחרת). שתי הבקשות לאישור תובענה כייצוגית הוגשו כנגד כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן – המשיבה או חברת כלל ) בגין עילה דומה. כעת, המבקש בבקשה המוקדמת דורש למחוק את הבקשה המאוחרת.
שתי הבקשות הוגשו בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
ביום 8.3.20 נתן השופט מגן אלטוביה החלטה (ת"צ 14259-11-19) שלפיה בעצה אחת עם כב' השופטת רחל ברקאי ניתן תוקף של החלטה להסדר הדיוני שהוגש בידי הצדדים, שלפיו לצורך הכרעה בבקשות התלויות ועומדת בשני ההליכים, הבקשה המאוחרת תועבר אל המותב שדן בבקשה המוקדמת (כב' השופטת רחל ברקאי) שידון בכל בקשות הצדדים.
ביום 22.4.20 נתנה כב' השופטת ברקאי החלטה שלפיה הסמכות העניינית נתונה לבית הדין לעבודה. על כן, בהסכמת הצדדים, הועברו התובענות לבירור לפני בית דין זה.
נושא שתי הבקשות הוא טענת המבקשים לדמי ניהול גבוהים ובלתי חוקיים שגובה חברת כלל ממבוטחיה בפוליסות ביטוח חיים משולבות בחיסכון מסוג "משתתף ברווחים".
בפתח הדברים בבקשה המאוחרת נכתב: "כבר בפתח הדברים יובהר כי ביום 3.11.2019 הוגשה לבית משפט נכבד זה ת"צ 2274-11-19 אבו חוסיין נ' כלל החולקת שאלות של משפט ועובדה עם תביעה זו".
הקבוצה בבקשה המוקדמת הוגדרה כך:
"כל מי שהיה או הינו מבוטח של המשיבה בפוליסת ביטוח חיים משולבת בחסכון מסוג "משתתף ברווחים" שהופקה לפני יום 12 ינואר 2004 ואשר המשיבה גבתה ממנו במהלך התקופה הקובעת דמי ניהול החורגים מן המותר עפ"י התקנות הרלבנטיות ו/או עפ"י הוראות הפוליסה".
הקבוצה בבקשה המאוחרת הוגדרה כך:
"כל מי שהיה מבוטח של חברת כלל ביטוח בע"מ... בפוליסת ביטוחי חיים הכוללים מרכיב חסכון ואשר חויב בדמי ניהול מן החסכון הנצבר... בניגוד להסכמות החוזיות בין הצדדים".
התקופה הקובעת בבקשה המוקדמת היא תקופה: "שתחילתה 7 שנים קודם ליום הגשתה של תובענה זו וסופה ביום אישורה של התובענה כייצוגית".
התקופה הקובעת בבקשה המאוחרת היא: "עוולות ומעשים שלא כדין שביצעה המשיבה כלפי חברי הקבוצה בשבע השנים האחרונות".

הטענות של ב"כ המבקש בבקשה המוקדמת
ראשית, הבהיר ב"כ המבקש כי הגיש בקשה זו לאחר שניסה לבוא בדין ודברים עם ב"כ המבקשים בבקשה המאוחרת ולהגיע עמו להסכמה, אך ניסיונותיו נכשלו. לדבריו, הוא אף הציע שהבקשה המאוחרת תימחק והבקשה המוקדמת תנוהל על ידו, כאשר במקרה של הצלחה יועבר חלק מהגמול ושכר הטרחה שיקבלו למבקשים בבקשה המאוחרת ולבא כוחם, מבלי שיישאו בסיכון כלשהו של חיוב בהוצאות. הצעה זו נדחתה. כעת אין ההצעה מונחת עוד על השולחן.
עוד ציין ב"כ המבקש כי הוא עוסק בהגשת תובענות ייצוגיות מזה כ-20 שנה. לדבריו, גם לב"כ המבקשים בבקשה המאוחרת יש ניסיון בהגשת תובענות ייצוגיות, אולם אין לו ניסיון בנושא שבו עוסקים ההליכים דנן.
לטענת ב"כ המבקש, ישנם פגמים מהותיים בבקשה המאוחרת שעלולים לפגוע בטובת חברי הקבוצה. לדבריו, אין מחלוקת כי ישנה חפיפה בין ההליכים. הבקשה המאוחרת כלולה בבקשה המוקדמת, שכן הבקשה המוקדמת עוסקת בשתי עילות שונות של גביית דמי ניהול משני סוגים – דמי ניהול מהפרמיה ודמי ניהול מהחיסכון המצטבר. ואילו הבקשה המאוחרת הוגשה בגין גביית אחד מסוגי דמי הניהול – דמי ניהול מהחיסכון המצטבר.
עיון בשתי בקשות האישור מגלה כי ביחס לעילה המשותפת (גביית דמי ניהול מהחיסכון המצטבר) לא רק שמדובר בתקיפת גביית אותם דמי ניהול אלא שיש אף נימוקי תביעה דומים בשתי התביעות, גם אם אינם זהים. אך בבקשה המאוחרת חסרות טענות מהותיות. ישנו גם דמיון מסוים בהגדרת הקבוצה (ביחס לעילה המשותפת) בכל אחת מהתובענות. ואולם, ההבדלים שישנם בהגדרות הקבוצה מגלמים חלק מהכשלים בבקשה המאוחרת.
לפיכך, לא ניתן לנהל שתי תביעות במקביל ויהיה צורך להכריע בשאלה איזו מהתביעות תנוהל בהתאם לאמור בסעיף 7(ב) לחוק תובענות ייצוגיות. במקרה דנן, טרם החל הדיון בתביעות ולכן הוראת סעיף 7(ב)(1) לחוק היא הרלוונטית. טובת הקבוצה הוא השיקול המרכזי, ולכן יש להעדיף את הבקשה הטובה יותר. בענייננו, מתקיימים שני התנאים יחד שכן הבקשה המוקדמת היא הבקשה הטובה יותר, ובכל הקשור לסדר כרונולוגי של הגשת התביעות, הרי שאין מחלוקת כי הבקשה המוקדמת היא הבקשה הראשונה שהוגשה. כמו כן, מתקיים תנאי היעילות שכן העדפת הבקשה המאוחרת תחייב ניהול שתי תביעות במקביל (הבקשה המוקדמת לגבי דמי ניהול מהפרמיה והבקשה המאוחרת לגבי דמי ניהול מהחיסכון) והכול ביחס לאותן פוליסות ואותן הוראות חוק.
עוד נטען כי במקרה דנן, אין אפשרות לאחד את התובענות כי הבקשה המאוחרת לא מוסיפה דבר לבקשה המוקדמת. כמו כן, בשל כישלון המגעים בין הצדדים לא ניתן יהיה להגיע להבנות ולהסכמות על ניהול משותף, התוויית אסטרטגיית ניהול ההליך ועוד, ואפשרות זו אינה לטובת חברי הקבוצה.
עלתה הטענה כי הכשלים בבקשה המאוחרת מתחילים כבר ביסודות שלה: בעיקר בעילות התביעה אך גם בהגדרת הקבוצה, בהגדרת התקופה הרלוונטית לתובענה ובהגדרת הסעדים. הכשל העיקרי בבקשה המאוחרת הוא חוסר הבחנה בכך שעד לתחילת שנת 2004 אסר הדין (התקנות הרלוונטיות כהגדרתן בבקשה המוקדמת) לגבות דמי ניהול כחלק מהפרמיה. מסיבה זו, לא רק שאין המבקשים בבקשה המאוחרת תובעים בגין גביית דמי ניהול מהפרמיה, אלא אף טוענים כי היה מותר לחברת הביטוח לגבות דמי ניהול מהפרמיה. עיון בבקשה המאוחרת והשוואתה לבקשה המוקדמת מגלה כי המבקשים בבקשה המאוחרת אינם מעורים די הצורך במטריה ואינם מכירים את הרפורמה שאירעה בשנת 2004 בכל הקשור לדמי ניהול - שיש לה נפקות בענייננו. כתוצאה מכך, גם לגבי העילה שנכללה בבקשה המאוחרת (לעניין דמי ניהול כחלק מהחיסכון) טוענים המבקשים טיעון אחד והוא שאין זכות חוזית לגבייה בהיעדר הוראה מתאימה בפוליסה. המבקשים בבקשה המאוחרת מסתכנים – ומסכנים את כל חברי הקבוצה – בכך שאם תידחה טענה זו תידחה כל התביעה. ואילו בבקשה המוקדמת עומדת טענה נוספת חלופית שלפיה הגבייה שבוצעה בפועל גבוהה מהמותר על פי התקנות הרלוונטיות.
אשר להגדרת הקבוצה בבקשה המאוחרת, פוליסות מבטיחות תשואה אינן רלוונטיות לתובענות דנן. הגדרת הקבוצה בבקשה המאוחרת לוקה בעיקר בהתייחסות לעילה החוזית בלבד וממעטת למעשה את הפרת הוראות התקנות הרלוונטיות כהגדרתן בבקשה המוקדמת, למרות שהפרת התקנות הרלוונטיות היא עילה מרכזית.
בעניין התקופה הרלוונטית לתובענה, התקופה שאליה מתייחסת הבקשה המאוחרת היא שבע שנים שקדמו למועד הגשתה. הבקשה המוקדמת מתייחסת לאותן שבע שנים אך נוסף על כך גם לתקופה שתחלוף מיום הגשת הבקשה ועד ליום ההחלטה בבקשת האישור. משמעות הדבר היא כי אם תנוהל הבקשה המאוחרת ותאושר בעוד כשנתיים יהיה צורך להגיש תביעה נוספת בגין התקופה שלאחר מועד הבקשה המאוחרת. המבקשים בבקשה המאוחרת התעלמו מהוראות סעיף 10(א) לחוק תובענות ייצוגיות.
בנוגע לסעדים שהתבקשו נטען כי בניגוד לבקשה המוקדמת שבמסגרתה נתבע נוסף על הסעד הכספי גם צו עשה, הרי שבבקשה המאוחרת נתבע, מלבד הסעד הכספי, פסק דין הצהרתי שנתון לפרשנות ולרצונה הטוב של חברת כלל, בניגוד לצו עשה שהוא בעל תוקף רשמי מחייב.
נוסף על כך, נטען כי חוסר ניסיונם של המבקשים בבקשה המאוחרת במטריה זו משתקף במקומות נוספים בבקשה המאוחרת ועלול להוות מכשול. כך שניהול הבקשה המאוחרת תחשוף את חברי הקבוצה לסיכונים רבים ומיותרים ועלול להכשיל את תביעתם. כך, בין היתר הבקשה המאוחרת מפנה לתקנות לא רלוונטיות או בהקשר לא נכון. כמו כן, בבקשה המאוחרת אין פירוט של יסודות העילות הנטענות אלא אזכור העילה בלבד.
לטענת ב"כ המבקש ממילא לא ניתן למחוק את הבקשה המוקדמת. זאת משום שהבקשה המוקדמת עוסקת בשתי עילות שונות של גבייה שלא כדין – גבייה מראש של דמי הניהול מתוך הפרמיה שמשלם המבוטח וגביית דמי ניהול מהחיסכון המצטבר. ואילו בבקשה המאוחרת נטען רק לעילה של גביית דמי ניהול מהחיסכון המצטבר (וזאת רק בהיבט החוזי ולא בהיבט של גבייה מעבר לקבוע בתקנות הרלוונטיות). על כן, לא ניתן למחוק את הבקשה המוקדמת, אלא לכל היותר להורות כי הבקשה המאוחרת תנוהל ביחס לדמי הניהול מהחיסכון והבקשה המוקדמת ביחס לדמי הניהול מהפרמיה. כתוצאה מכך, יתנהלו שתי תביעות במקביל ביחס לאותן הפוליסות ובהתייחס לאותו דבר חקיקה. מדובר במהלך לא יעיל ובבזבוז משאבים שיפוטיים. הבקשה המאוחרת כלולה בבקשה המוקדמת ואינה מוסיפה לה דבר.
עוד נטען כי לאור עדיפותה של הבקשה המוקדמת אין כל טעם לשקול את האפשרות של איחוד שתי הבקשות, שכן הדבר לא יועיל לחברי הקבוצה ולניהול ההליך. ב"כ המבקשים בשתי הבקשות לא הצליחו להגיע להסכמות ביניהם וכך גם לא יגיעו להסכמות בנוגע לאופן ניהול ההליך ועוד. הדבר לא יהיה לטובת חברי הקבוצה. מכל האמור לעיל, יש למחוק את הבקשה המאוחרת.
התשובה של ב"כ המבקשים בבקשה המאוחרת
לטענת ב"כ המבקשים בבקשה המאוחרת, הבקשה המוקדמת הוגשה עם מסמכי המבקש בלבד באופן חסר. ואילו הבקשה המאוחרת הוגשה על ידי שלושה תובעים ייצוגיים המייצגים תתי קבוצות שונות, עם הוכחה לשיטתיות בחמישה מקרים שונים, עם הצגת כלל תנאי ונספחי הפוליסה, הצגת התיקון בדרכי חברת כלל במהלך השנים המעיד על הפגם שקדם לו, עמדת המאסדר ועמדת חברת כלל בתיק אחר השומטת את היסוד תחת טענותיה כאן.
לטענתם, בבקשה המאוחרת נציגות לכלל חברי הקבוצה: המבקשת 1 נקשרה עם חברת כלל בחוזה ביטוח המוכר כקופת גמל ונחתם בחודש מאי 2001 ללא כל נספח המציין את הזכאות לדמי ניהול מרכיב החיסכון; המבקש 2 נקשר עם חברת כלל בחוזה ביטוח שאינו מוכר כקופת גמל בשנת 2011, גם הוא ללא נספח שכזה; המבקש 3 נקשר עם המשיבה בחודש נובמבר 2013 בחוזה ביטוח כאשר קיים נספח לעניין דמי ניהול מרכיב החיסכון שאושר בדיעבד. ואילו בבקשה המוקדמת ישנו מבקש אחד בלבד שלא הובהר לגביו אם חוזה הביטוח שלו מהווה קופת גמל ואם צורף נספח כלשהו להתקשרות עמו.
כמו כן, לבקשה המוקדמת לא צורף נספח של הפוליסה, ואילו בבקשה המאוחרת הוצגו כלל נספחי הפוליסה שמהווים חלק בלתי נפרד מההתקשרות בין הצדדים. מדובר בנושא מהותי במקרה זה כי אחד מהנספחים הללו מהווה את הבסיס לדרישת המשיבה.
בבקשה המאוחרת הובאו דוגמאות להתנהלות שיטתית של חברת כלל הן לעניין ניסוח הפוליסות והן לעניין גביית דמי הניהול מרכיב החיסכון באופן שיטתי. ואילו בבקשה המוקדמת לא צורפה דוגמאות להוכחת שיטתיות בהתנהלות של חברת כלל.
נוסף על כך, במסגרת הבקשה המאוחרת הובאו ראיות לתיקון שביצעה חברת כלל לאחר שנת 2004, כאשר החלה לכלול הן בדף פרטי הביטוח והן בתנאי הפוליסות מטעמה הוראות מפורשות המתירות לה גביית דמי ניהול מרכיב החיסכון. מדובר בראיות מהותיות, שכן הדבר מעיד על הפגם שנפל בהתנהלות המשיבה לפני שנת 2004. בבקשה המוקדמת לא היה התייחסות לכך.
כמו-כן, לבקשה המאוחרת צורפה עמדת המאסדר, שלפיה גם אם טעתה חברת הביטוח בעת ההתקשרות, האחריות לכך תיפול על כתפיה והיא אינה רשאית לגלגל את האחריות לכך לכתפי המבוטחים. לעומת זאת, בבקשה המוקדמת אין אזכור לכך.

עוד צורפה לבקשה המאוחרת עמדת חברת כלל במסגרת בקשה אחרת לאישור תובענה ייצוגית, שבה הבהירה חברת כלל כי במסגרת הביטוחים הנדונים פרמיית הביטוח נקבעת מראש ואין בידי חברת הביטוח לשנות אותה. חברת כלל העידה על הפסול בהתנהלותה ממקור ראשון וזה מהווה הודאת בעל דין.
ההבדל החשוב ביותר בין הבקשות הוא צירופו של נספח 454 לבקשה המאוחרת, שמתיר לחברת כלל לגבות דמי ניהול מרכיב החיסכון עוד לפני תיקון 2004. הנחה סבירה היא כי נספח זה יהווה את טיעון ההגנה העיקרי של חברת כלל. הבקשה המוקדמת מתעלמת מהנספח האמור. ואילו בבקשה המאוחרת נטען כי נספח זה לא צורף לחוזי ההתקשרות עם חברי הקבוצה באופן שיטתי. הדבר מעיד על הפער באיכות בין הבקשות.
טענה נוספת שעלתה היא שהטיעון בדבר החקיקה שעליו מסתמכת הבקשה המוקדמת, בעניין סעיף 6(א) לתקנות הפיקוח על שירותים פיננסים (ביטוח) (תנאים בחוזי ביטוח), תשמ"ב-1981, ריק מתוכן. זאת משום שההתקשרות החוזית בין המבוטחים לחברת כלל מציינת במפורש כי יגבו דמי ניהול מהפרמיה השוטפת כ"שיעור הקצאה".
כמו כן, הבקשה המוקדמת מתעלמת מכך שההסכמות החוזיות שאליהם הגיעה חברת כלל עם חברי הקבוצה קיבלו את אישור המאסדר. כלומר, טיעון המבקש בדבר חוסר החוקיות בגביית דמי הניהול מן הפרמיה השוטפת (גבייה שסוכם עליה במפורש במסגרת ההתקשרות החוזית) בשל הוראות הדין החל הוא טיעון שאין בו דבר. זאת מקום בו אישר המאסדר את הוראות הפוליסות בעניין זה. עוד טענו כי המבקש בבקשה המוקדמת ובא כוחו מודעים היטב לכך שמדובר בטיעון ריק מתוכן, בעקבות הליך אחר שהתנהל, שם חברת כלל הבהירה כי הדין התיר לחברות הביטוח לגבות דמי ניהול מהפרמיה השוטפת.
נטען כי השיקול העיקרי שצריך להנחות את בית הדין הוא איכות הבקשה שתטיב עם חברי הקבוצה ותביא להם תועלת מרבית. זאת בייחוד כאשר הדיון בבקשה טרם החל וקיים פער של ימים בודדים בין מועדי ההגשה.
עוד נטען כי ישנה חשיבות בהוכחת השיטתיות. בבקשה המוקדמת לא הוכחה שיטתיות בהתנהלות חברת כלל. לפי ההלכה, חובה על התובע להוכיח שיטתיות בפעולת הנתבעת כבר בשלב הגשת הבקשה לאישור ולו בכדי להוכיח כי קיימת קבוצה ולא במקרה בודד. בבקשה המוקדמת לא הוכחה שיטתיות בפעולת חברת כלל, ולכן הבקשה פגומה ביסודה. לעומת זאת, בבקשה המאוחרת אותרו חמש דוגמאות נפרדות להתנהלות המשיבה כדי להוכיח את שיטתיות הפגם שנפל במעשיה. כן צורפה עמדת המאסדר ועמדת חברת כלל.
כן נטען כי בבקשה המוקדמת ישנו העדר ייצוג לכלל חברי הקבוצה, ואילו במסגרת הבקשה המאוחרת, כאמור, הובאו שלושה תובעים ייצוגיים, שכל אחד מהם מייצג קבוצה אחרת. חברי קבוצה שהתקשרו בחוזה ביטוח כקופת גמל, חברי קבוצה שהתקשרו בחוזה שאינו קופת גמל וחברי הקבוצה שלקראת סוף שנת 2003 צוין במסמכי ההתקשרות שלהם נספח 454. ואילו למבקש בבקשה המוקדמת קיים קושי ביכולת לייצג את כלל חברי הקבוצה.
ב"כ המבקשים בבקשה המאוחרת טענו כי המבקש בבקשה המוקדמת ובא כוחו לא נהגו בתום לב ולא ניסו לבוא בדברים עמם. מכל האמור, ביקשו בתגובתם למחוק את הבקשה המוקדמת.
התגובה לתשובה
ב"כ המבקש חזר על טענתו כי טובת הקבוצה מחייבת את קבלת הבקשה המוקדמת, שכן תגובת ב"כ המבקשים בבקשה המאוחרת מלמדת על חוסר הבנתם במטריה ועל כך שאינם מתאימים לייצג את הקבוצה. הבקשה המוקדמת היא הבקשה הטובה יותר, שכן בבקשה המאוחרת ישנה התעלמות מטענות רבות והתייחסות לטענות שאינן רלוונטיות.
אשר לנציגות לכלל חברי הקבוצה, טען ב"כ המבקש כי המבקשים בבקשה המאוחרת עושים הבחנה שגויה בין קבוצות מבוטחים שונות. התביעה עוסקת בגביית דמי ניהול מהמבוטחים ובשאלה אם לאור הוראות הדין והוראות ההסכמים (הפוליסות) הייתה המשיבה זכאית לגבות את דמי הניהול שגבתה. לעניין זה, אין הבדל בין פוליסות המוכרות כקופת גמל ופוליסות שאינן מוכרות כקופת גמל. החיקוק הדן בנושא אינו מבחין בין השניים וכך גם הוראות הפוליסות. ב"כ המבקשים בבקשה המאוחרת אף לא העלו טענה זו בבקשת האישור שלהם. מעמדה של הפוליסה לא רלוונטי.
בעניין הטיעון בדבר הנספח שצורף לחלק מהפוליסות, טען ב"כ המבקש כי לא מדובר בתת קבוצה שדורשת ייצוג נפרד, כאשר השאלות העובדתיות והמשפטיות זהות לגבי כל חברי הקבוצה.
בעניין הטענה בדבר נספחי הפוליסות שלא צורפו לבקשה המוקדמת, טען המבקש כי פוליסת ביטוח מורכבת משני חלקים – דף פרטי הביטוח הייחודי לכל מבוטח והתנאים הכלליים של הפוליסה שהם זהים ביחס לכל מי שהצטרף לאותה תכנית ביטוח. נספחי הפוליסה עוסקים בכיסויים ביטוחיים או השקעות ואינם אמורים לקבוע את חובות הלקוח. וכן ממילא נספחי הפוליסה אינם יכולים לגבור על הוראות החוק הקוגנטיות. על כן, אין כל משמעות למה שנכתב או לא נכתב בנספח של הפוליסה. וכן אין תוקף חוקי לנספח הנטען בבקשה המאוחרת כי הוא נכנס לתוקף אחרי ההתקשרות בפוליסה.
לעניין טענת השיטתיות בפעולת חברת כלל השיב המבקש כי בבקשה המוקדמת צוין במפורש כי גביית דמי הניהול אינה ייחודית למבקש. כן, הוראות התנאים הכלליים שעליהן מסתמכים ב"כ המבקשים בבקשה המאוחרת אינן רלוונטיות כלל מקום שהגבייה אסורה לפי הוראת חוק מפורשת וקוגנטית. ואילו ב"כ המבקשים בבקשה המאוחרת לא טענו שהגבייה אסורה לפי דין. כן הוכח כי חברת כלל פועלת באופן שיטתי שכן צוין מה נגבה בממוצע מכל המבוטחים.
אשר לתיקון ההתנהלות בשנת 2004, טען ב"כ המבקש כי התחום של פוליסות ביטוח משולבות בחיסכון – לרבות דמי הניהול בפוליסות אלה – עבר רפורמה מקיפה בתחילת שנת 2004. מאז תחילת שנת 2004 השתנו הוראות הדין ובהתאם השתנו גם פוליסות הביטוח, לרבות בעניין דמי הניהול. לכן הוגדרה הקבוצה בבקשת האישור המוקדמת ככוללת מבוטחים שהצטרפו לתכנית הביטוח שלהם לפני 12.1.04. כל מה שאירע לאחר תחילת שנת 2004 איננו רלוונטי לתובענה.
כמו כן, טען ב"כ המבקש כי עמדת המאסדר איננה רלוונטית כלל. לא מדובר בטעות של חברת הביטוח אלא בפעולה מכוונת שלה בגביית דמי ניהול למרות שהיא מכירה את הוראות הדין הרלוונטיות.
אשר לעמדת הנתבעת בהליך אחר, טען ב"כ המבקש כי מדובר באמירות שנאמרו ביחס לפרמיה ושינויים בפרמיה ולא ביחס לדמי הניהול ולכן היא לא רלוונטית. בעניין נספח 454 טען המבקש כי מדובר בנספח שצורף לפוליסות שהופקו בסוף שנת 2003, ולכן הדבר רלוונטי לאחוז קטן מאוד מהמבוטחים. כן טען כי אין לנספח זה תוקף כי עד סוף שנת 2003 הדין אסר על גביית דמי הניהול באופן שנגבו.
בנוגע לטיעון החקיקה טען ב"כ המבקש כי לא ניתן לנהל את התובענה ללא התייחסות לחיקוק המרכזי בעניין גביית דמי הניהול מהמבוטחים בפוליסות הנדונות. בבקשה המוקדמת הובהר במפורש כי גביית דמי ניהול מהחיסכון אינה אסורה כשלעצמה (כל עוד יש הסכמה של המבוטח) אלא שהגבייה היא בשיעורים גבוהים מהמותר על פי הדין. הטענה שכל פוליסה מקבלת את אישור המאסדר אינה נכונה שכן הוא מקבל רק את התנאים הכלליים של "תכנית הביטוח", ואילו דף פרטי הביטוח ביחס לכל מבוטח אינו מוגש לאישור הממונה.
ב"כ המבקש הוסיף כי הוא עוסק בהגשת תובענות ייצוגיות מזה כ-22 שנה ותחום התמחותו העיקרי הוא תביעות ייצוגיות בענייני ביטוח.
כן טען ב"כ המבקש לחוסר תום ליבם של המבקשים בבקשה המאוחרת שכן הגישו את בקשתם למרות שראו שכבר הוגשה תביעה באותו העניין.
מהאמור לעיל, טען ב"כ המבקש כי הבקשה המאוחרת נעדרת טענות ועילות תביעה מהותיות הקיימות בבקשה המוקדמת. ב"כ המבקשים בבקשה המאוחרת אינם בקיאים במטריה בה עוסק הליך זה. וכן כי בכל מקרה לא ניתן למחוק את הבקשה המוקדמת שכן היא כוללת עילה נפרדת ועצמאית שאיננה קיימת בבקשה המאוחרת (גביית דמי ניהול מחלק מהפרמיה). על כן, יש למחוק את הבקשה המאוחרת.
התגובה של חברת כלל
חברת כלל הגישה את תגובתה לבקשה וביקשה להורות על מחיקת אחת מבקשות האישור. לטענתה, "הקבוצה" בבקשה המוקדמת מכילה בתוכה גם את הקבוצה שבבקשה המאוחרת, כך ששיקולי היעילות תומכים במחיקת הבקשה המאוחרת.
כמו כן, טענה חברת כלל כי כל טענה בבקשות האישור שמתייחסת לאירועים או מחדלים שאירעו למעלה משלוש שנים בכל הנוגע לתגמולי ביטוח ולמעלה משבע שנים כאשר אין מדובר בתגמולי ביטוח – ממועד הגשת בקשה לאישור או נובעת מהן - התיישנה.
חברת כלל טענה כי אין זה יעיל להותיר שני הליכים דומים, שכן הדבר לא יקדם את אינטרס הקבוצה. היא הותירה את ההכרעה בשאלה איזו מבין הבקשה תימחק לשיקול דעתו של בית הדין.
עוד ציינה חברת כלל כי החלופה של הגשת בקשת אישור אחת מאוחדת על ידי כל המבקשים יחד ובאי כוחם אינה יעילה לעומת הותרת בקשת אישור אחת בלבד. חלופה זו תביא בהכרח לסרבול הנובע מהצורך לתאם בין כל מבקשי האישור ובאי כוחם.
המסגרת נורמטיבית
לפי סעיף 7(ב) לחוק תובענות ייצוגיות:
"על בית משפט שאליו הועבר הדיון כאמור בסעיף קטן (א) יחולו ההוראות כמפורט להלן, לפי הענין:
לענין בקשה לאישור קודמת שטרם החל הדיון בה – בית המשפט רשאי להורות על צירוף הבקשה לאישור המאוחרת לבקשה לאישור הקודמת ולדון בהן יחדיו, או על מחיקת אחת הבקשות, כולה או חלקה, ורשאי הוא להורות על צירוף או החלפה של מבקש או של בא כוח מייצג, והכל כדי שענינה של הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הטובה והיעילה ביותר;
לענין בקשה לאישור קודמת שהחל הדיון בה – בית המשפט רשאי להורות כאמור בפסקה (1), ובלבד שלא יורה על החלפת המבקש שהגיש את הבקשה לאישור הקודמת או בא הכוח המייצג, אלא אם כן שוכנע שהדבר דרוש כדי שענינה של הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הטובה והיעילה ביותר, והכל בהתחשב בשלב שבו נמצא הדיון בבקשה לאישור;
..."
מעיון בפסיקה עולה כי לבית משפט אשר דן בבקשות לאישור תובענה ייצוגית העוסקות באותו נושא נתון שיקול דעת רחב להחליט האם לאחד בהן את הדיון או להורות על מחיקתה של אחת מהן (ראו: ע"א 5503/11 דבח נ' דינרי, בפסקאות י"ח ו- כ"ב לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין, מיום 18.1.2012). יש לבחון אם איחוד הדיון בבקשות יטיב עם הקבוצה המיוצגת וייעל את ההליך. עיון בהוראות סעיף 7(ב) לחוק תובענות ייצוגיות מעלה כי המחוקק לא ביקש לצמצם את גדר המקרים בהם יורה בית המשפט על איחוד הדיון בבקשות לאישור תובענה ייצוגית העוסקות באותו נושא אך ורק לאותם מקרים בהם הבקשה המאוחרת מעניקה יתרון משמעותי לקבוצה המיוצגת. אלא, העניק כאמור, שיקול דעת רחב לבית המשפט להורות על איחוד הדיון בבקשות כל אימת שהוא סבור שיהיה בכך כדי לתרום לניהול עניינה של הקבוצה בדרך הטובה והיעילה ביותר (רע"א 6208/15 באייר ישראל בע"מ נ' רותם טייטלר, מיום 26.11.15).
עוד נקבע בפסיקה:
"אין צורך להכנס לעבי הקורה ולבחון איזו מן התובענות מנוסחת טוב יותר או מביעה נכון יותר את נושא התובענה, במיוחד משום הדמיון הרב שביניהן. קשה להניח שהמחוקק התכוון להטיל בירור מוקדם מעמיק של עילת התובענה לשם הכרעה בדבר אופן הדיון, שאם כך נפרש את החוק, בוודאי לא נפעל 'בדרך הטובה והיעילה ביותר'."
(ת"צ (מחוזי מרכז) 17712-09-10 דבח נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת, מיום 17.7.11).

מן הכלל אל הפרט
במקרה דנן, טרם החל הדיון בבקשות לאישור התובענות כתובענות ייצוגיות ובכלל זה טרם הוגשה תגובת המשיבה לבקשות לאישור התובענות כתובענות ייצוגיות לגופו של עניין. יוער כי ההתייחסות בהחלטה זו לטענות בבקשה, בתשובה ובתגובה היא בהתחשב בשלב ההתחלתי בו נמצא ההליך, ובהתחשב בכך שאין ביכולתנו לעשות בירור מעמיק של הטענות בשלב מקדמי זה. יצוין שהשיקול העיקרי שנלקח בחשבון בהחלטתנו זו הוא השיקול בעניין טובת חברי הקבוצה.
בבקשה המוקדמת נטען כי חברת כלל גבתה ממבוטחיה, בפוליסות ביטוח חיים משולבות בחסכון משתתפות ברווחים שהופקו עד ליום 12 בינואר 2004, דמי ניהול החורגים מהמותר על פי הדין או לפי הוראות הפוליסה. לפי הנטען בבקשה, חברת כלל גבתה שלא כדין דמי ניהול מהפרמיה הן משום שהוראות הדין אוסרות על כך והן משום שלא ניתן גילוי בפוליסה על גביית דמי ניהול אלה. כמו כן, נטען כי חברת כלל גבתה שלא כדין דמי ניהול מהחיסכון בשל היעדר גילוי בפוליסה. לחלופין, נטען כי דמי הניהול מהחיסכון שנגבו על ידי חברת כלל היו בשיעור גבוה מהמותר לפי הדין.
בבקשה המאוחרת נטען כי ההסכמה החוזית בין המבקשים לחברת כלל אינה מתירה לחברת כלל לגבות דמי ניהול מהחיסכון הנצבר אלא מהפרמיה החודשית בלבד. על כן, חברת כלל גבתה את דמי הניהול מהחיסכון ללא הסכמה ובניגוד להוראות הפוליסה. כמו כן, בענייננו של אחד מהמבקשים נטען כי ניתן גילוי בפוליסה על דמי הניהול אך הנספח שבו ניתן הגילוי אושר רק לאחר ההתקשרות בפוליסה ואינו יכול לחול רטרואקטיבית על ההסכם בין הצדדים (נספח 454).

הן הבקשה המוקדמת והן הבקשה המאוחרת עוסקות בשאלות דומות, בעניין סוגיית גביית דמי הניהול מהחיסכון - כאשר הבקשה המוקדמת עוסקת גם בדמי הניהול מהפרמיה. שתי הבקשות נסמכות על עילות תביעה דומות ובשתיהן עותרים המבקשים לסעדים דומים בכל הקשור לדמי הניהול מהחיסכון – סעד כספי וצו עשה (שמורה לחברת כלל לשנות את דרך פעולתה)/סעד הצהרתי (לקבוע כי על חברת כלל לחדול מגביית דמי ניהול מרכיב החיסכון הנצבר ולהשיב את החוזה הביטוחי לתנאיו המקוריים). נוסף על כך, הקבוצה המוגדרת בבקשה המוקדמת דומה לקבוצה המוגדרת בבקשה המאוחרת בכל הקשור לעילה בדבר גביית דמי הניהול מהחיסכון, ומוסיפה עליה בכל הקשור לעילה בדבר גביית דמי הניהול מהפרמיה. כן, בשתי הבקשות נעשתה פנייה מוקדמת לחברת כלל.

אשר לטענה שעלתה בבקשה המאוחרת בדבר אי הוכחת שיטתיות בבקשה המוקדמת, דינה להידחות, שכן בבקשה המוקדמת צוין לגבי ייצוג כלל חברי הקבוצה כי גביית דמי ניהול אלה אינה ייחודית לתובע. בבקשה המוקדמת נטען כי בממוצע, מיתר מבוטחי הנתבעת נגבים אף שיעורים גבוהים יותר, כאשר ניתן ללמוד זאת מההתייחסות בדו"חות השנתיים לממוצע דמי הניהול (באחוזים) שנגבו מכלל המבוטחים. כן במענה לפניה המוקדמת לחברת כלל מסרה האחרונה כי כך היא נוהגת בכל הקשור לגביית דמי ניהול.

בנוגע לעמדת המאסדר שטען ב"כ המבקשים בבקשה המאוחרת שצורפה אל בקשתם (נספחים 26 ו-27) אך לא צורפה לבקשה המוקדמת, לטענת ב"כ המבקש בבקשה המוקדמת לא מדובר בעמדת מאסדר והנספחים שצורפו כלל לא רלוונטיים להליך שלפנינו. כן נטען כי עמדת הנתבעת בהליך אחר לא רלוונטית אף היא. בשלב זה של ההליך אנו מקבלים את הטענות האלו של ב"כ המבקש בבקשה המוקדמת.

מעיון בבקשה המוקדמת ובבקשה המאוחרת עולה כי מדובר בשתי בקשות שנראות מעמיקות, רציניות ומבוססות, שהוגשו בסמיכות, בהפרש של שלושה ימים בלבד. אנו סבורים כי הבקשה המוקדמת מכילה את עילות התביעה המפורטות בבקשה המאוחרת, וכי הבקשה המוקדמת היא רחבה יותר שכן מתייחסת לשתי עילות – הן לדמי ניהול מהפרמיה והן לדמי ניהול מהחיסכון המצטבר. לפיכך, נראה שהאופציה למחיקת הבקשה המוקדמת אינה עומדת על הפרק. על כן, האופציות שעומדות לפנינו הן: מחיקת הבקשה המאוחרת או איחוד בין שתי הבקשות. כאמור, לבית הדין יש שיקול דעת רחב בעניין זה, זאת נוכח העובדה כי הבקשות טרם נדונ ו (חלותו של סעיף 7(ב)(1) כאמור).

יש לבחון אם האיחוד בין שתי הבקשות יהיה לטובת חברי הקבוצה, וכן אם האיחוד בין שתי הבקשות יעלה בקנה אחד עם דרישת היעילות המערכתית. במקרה דנן, לא נראה שמדובר במקרה של חוסר תום לב מצד מגישי הבקשה המאוחרת כאשר התעלמו מהעובדה כי אכן הוגשה תובענה ייצוגית בשם חברי קבוצה (למרות שהיו מודעים לכך שהוגשה הבקשה המוקדמת). כן, לא מדובר במקרה בו הבקשה המאוחרת היא העתקה של עיקרי הבקשה המוקדמת שכוללת "שיפור" ניכר בעקבות זאת. על כן, מועדי הגשת הבקשה המוקדמת והבקשה המאוחרת הם שיקולים זניחים בשאלה מי מהן גוברת על האחרת וזאת נוכח נסיבות סמיכות המועדים. משכך, יש לבחון איזו מן הבקשות תטיב עם חברי הקבוצה ותביא להם תועלת מרבית.

לאחר בחינת שתי הבקשות, שוכנענו כי יש למחוק את הבקשה המאוחרת. אנו סבורים כי הבקשה המוקדמת תייצג את טובת חברי הקבוצה בצורה הטובה יותר. זאת לאור העובדה כי הבקשה המוקדמת עוסקת בשתי עילות שונות של גביית דמי ניהול משני סוגים – דמי ניהול מהפרמיה ודמי ניהול מהחיסכון המצטבר, ואילו הבקשה המאוחרת הוגשה בגין גביית דמי ניהול מהחיסכון המצטבר בלבד. שוכנענו כי ביחס לעילה המשותפת (גביית דמי ניהול מהחיסכון המצטבר) נימוקי התביעה דומים בשתי התביעות. כן ישנו דמיון בהגדרת הקבוצה בכל אחת מהבקשות. בנסיבות אלו, לא יהיה יעיל לנהל את שתי התביעות במקביל ויש צורך למחוק את הבקשה המאוחרת. כאשר במסגרת הבקשה המוקדמת ייצוגה של הקבוצה תהיה בדרך שהיא הטובה יותר והיעילה ביותר. יתרום לכך גם ניסיונו הרב של ב"כ המבקש בבקשה המוקדמת. נתנו את דעתנו גם לשיקולי יעילות מערכתית ולשיקולים של תמריצים נכונים ויעילים למבקשים העתידיים, וגם שיקולים אלה מחזקים את החלטתנו בעניין. אף על פי שנשקלה האפשרות לאיחוד התובענות, נראה שבמקרה דנן, לאור הכישלון של המגעים בין הצדדים, לא ניתן יהיה להגיע להבנות ולהסכמות על ניהול משותף של ההליך, ולכן שללנו אפשרות זו כיוון שהיא אינה לטובת חברי הקבוצה.

מכל האמור לעיל, אנו מורים על מחיקת הבקשה המאוחרת. כל צד יישא את הוצאותיו.
חברת כלל תגיש את תגובתה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית תוך 90 ימים.
זכות תשובה לב"כ המבקש תוך 30 ימים מקבלת התגובה.
נקבע דיון בבקשה לאישור ליום 16/12/20 שעה 10:00.
ניתנה היום, ‏29 יוני 2020‏, ז' תמוז תש"פ, בהעדר הצדדים.

מר גבריאל נבו,
נציג ציבור עובדים

עידית איצקוביץ, שופטת בכירה
אב"ד

מר יצחק קוגמן,
נציג ציבור מעסיקים