הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב 13

לפני כב' השופטת הבכירה עידית איצקוביץ
נציג ציבור עובדים מר בצלאל פיינגולד
נציג ציבור מעסיקים מר יצחק קוגמן

התובע
עודד שרוני

נגד

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

החלטה

התובע, יליד 1967, עובד כ-30 שנים באחזקת מתקנים בחברת החשמל במשרה מלאה.

לטענת התובע, במסגרת עבודתו הוא משתמש מידי יום במשך שעות רבות בכלים כבדים ורוטטים, כדוגמה קונגו, פטישון, דיסק, מקדחה וכיו"ב. נוסף על כך , נדרש התובע להרים עשרות משאות כבדים מדי יום במשך כל שעות עבודתו, תוך ביצוע עשרות פעולות חוזרות ונשנות של כיפוף ואימוץ עמוד השדרה המותני.

לגישת התובע, כתוצאה מאופי עבודתו, הוא סובל מפגיעה קשה בעמוד השדרה, הגורמת לכאבים והגבלה בתנועות הגב התחתון, וכן מהקרנה לרגליים . נוכח החמרה במצבו נדרש התובע לעבור ניתוח בעמוד השדרה.

כמו כן, התובע הגיש תביעות לפגיעות בעבודה בגין פגימה בכפות ידיים (CTS) ובאוזניים (ליקוי שמיעה וטינטון) שהוכר לאחר הליך לפני בית הדין.

במסגרת התביעה הנוכחית מבקש התובע מבית הדין לקבוע כי התקיימה תשתית עובדתית לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי) לצורך הוכחת מחלת מקצוע/מיקרוטראומה בכל הנוגע לפגיעה בעמוד השדרה.

הנתבע טען בכתב ההגנה כי התובע עובד בחברת החשמל משנת 1989 בתפקיד אחזקת מתקנים מכניים במדור צנרת. עד לשנת 2001 עבד בצוות מדור צנרת, משנת 2001 עד לשנת 2005 קודם לתפקיד סגן מנהל עבודה, משנת 2005 עד לשנת 2009 קודם למנהל עבודה המוביל צוות של 7 עבדים ומשנת 2009 עד היום קודם למנהל עבודה בכיר.

הנתבע טען כי לא הוכחה תשתית ראייתית להכרה בפגיעה כמיקרוטראומה, שהיא תוצאה מפגיעות זעירות רבות חוזרות ונשנות בעבודתו. כן, טען הנתבע כי אין קשר סיבתי בין הליקוי הרפואי ובין עבודתו של התובע. הופעת המחלה אצל התובע הייתה על רקע מצב תחלואי טבעי או מצב קודם, ולא כתוצאה מעבודתו.

לגישת הנתבע, גם אם הוכרו פגיעות בעבודה (CTS וליקויי שמיעה) כתוצאה משימוש של מכשירים רוטטים בעבודת התובע, אין בכך כדי להצביע על קיום של תשתית ראייתית בנוגע לעמוד השדרה.

התובע טען לפגימה בעמוד השדרה כתוצאה משימוש של מכשירים רוטטים בעבודה (והשלכתם על עמוד השדרה) וכן, כתוצאה מסדרה של התכופפויות והרמת משאות במהלך העבודה.

ראיות שנשמעו בדיון

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בדיון על תצהירו. כמו-כן הוגשו מסמכים מטעם הצדדים, ביניהם הודעה של התובע לחוקר המוסד לביטוח לאומי .

התובע הצהיר בתצהירו:
"בין השנים 2009 – 1989 עבודתי היתה כרוכה בשימוש בכלים כבדים ורוטטים במשך כ – 6 – 5 שעות בממוצע מדי יום עבודה , כגון: דיסק לחיתוך והשחזת צנרת, פרופילים ועוגנים, מקדחה לקדיחת חורים בצנרת ובקירות בטון, מכונות הברגה, מסור חרב, פטישון ועוד.
כלי העבודה הרוטטים היו צמודים ליד שלי והשימוש בהם מהווה חלק עיקרי בתהליך העבודה.
בנוסף לכך נדרשתי להרים משאות כבדים, ובתוך כך: צנרת כבדה, פרופילים ועוגנים (משקלם כ- 25 – 30 ק"ג), מדובר על כ- 100 – 8- פעמים של הרמת המשאות הנ"ל תוך ביצוע כיפופים חוזרים ונשנים על הגב התחתון.
בין השנים 2017 – 2009 השימוש בכלים הרוטטים נמשך שכן עב ודתי המשיכה להיות מבוצעות באופן דומה, אך מתוקף תפקידי הופחת זמן הממוצע היומי של השימוש בכלים אלו, ועמד על כ- 4 – 3 שעות. כמו כן, נדרשתי לבצע כ- 50 – 40 כיפופים והרמת משאות כבדים כמפורט לעיל מדי יום עבודה".

בהודעתו לחוקר המוסד תיאר התובע, בנוגע לתשתית לפגימה הנטענת בעמוד השדרה:

"ש. אילו פעולות אתה עושה במהלך יום עבודה?
ת. עובד עם דיסקים לחיתוך, מקדחו, מכונות הברגה, רתכות: מדובר על צנרת כבדה עם לחצים מאוד גבוהים וכתרים גדולים במערכות לחץ בתחנת כח. לדוגמא, כיום יש הגבלה להרמה של עובד עד 20 ק"ג, בעבר זה לא היה, הרמנו כדי להחזיר את המתקן בזמן ולהחזיר כמה שיותר מהר את העבודה לתקינה.
ש. מה הרמתם?
ת. צנרת, אלמנטים של מנופים, מנתקים, אל חוזרים, עוגנים, כל מה שמרכיב צנרת, אלו אלמנטים כבדים.
ש. מה המשקל שלהם?
ת. זה יכול להיות משקלים כבדים, זה לא משהו נורמלי, אני מרים ומרכיב לא סוחב על הגב.
ש. אין לכם כלים המסייעים להרמה?
ת. לאט לאט עם השנים הכנסנו כלים שיעזרו לנו להרים את האלמנטים שאנחנו מתעסקים איתם. האופי של העבודה גם כשהכלים נמצאים בסוף אנחנו מרכיבים את האלמנטים בשטח, אפשר להיעזר במתקנים אבל לא תמיד.
ש. האם אתה מרים את המשקלים הכבדים או העובדים?
ת. ביחד אנחנו עובדים ביחד. כמובן שהיום הם יותר דומיננטים בשנים האחרונות כי אני והמנהל ומצטרף לעזרה.
ש. תאר לי יום עבודה שגרתי שלך?
ת. פתיחת יום עבודה זו שחית בטיחות על הבוקר עובר על פקודות עבודה, הוצאות מרזרבה, קבלת העבודה מהתפעול, העמסת ציוד מתאים לאופי העבודה ויציאה לשטח. מגיעים לאתר פורקים את הכלים, מתמקמים, חותכים עם דיסק צנרת, פתיחת ברגים עם אינפקט חשמלי וגם ידני אם אי אפשר, זה מכשיר רוטט שפותח ברגים, השחזת צנרת, ריתוך, פאזות לצנרת משחזים את הפייס של הצינור כהכנה לריתוך, זה יכלו לקחת גם שבוע עבודה כזו, לא כל תקלה נגמרת ביום. במידה וסיימנו את העבודה איסוף כלים, פיזור בבית מלאכה והחזרת המתקן לתפעול".

במסגרת החקירה הנגדית, ניסתה ב"כ הנתבע לסתור את הגרסה של התובע בנוגע לעבודה פיזית במהלך כל תקופת העבודה, גם כשהיה סגן מנהל או מנהל. ואולם, התובע עמד על גרסתו שלפיה הוא המשיך לבצע עבודה פיזית, תוך שימוש במכשירים רוטטים, במהלך כל התקופה, גם כשהתווסף תפקיד ניהולי.
כך, אמר התובע בעדותו:
"ש. ומה ההבדל בין עובד זוטר למנהל שלו ולסגן?
ת. מבחינת עבודה אין הבדל. ההבדל הגדול שהמנהל צריך לקחת אחריות על מתקנים ולקבל אותם פיזית מול תפעול. תפעול זה החברת שמפעילים את יחידת הכח. זה אחריות, גם מנהל גם סגן וגם עובד בכיר. האחריות גדלה עם התפקידים.
ש. המטלות משנות?
ת. האחריות על בטיחות זה של כל אנשי הצוות.
ש. יש עוד הבדל במטלות?
ת. מנהלים מקבלים מתקנים ומחזירים מתקנים. זה להוציא מרזרבה. על המנהל לקבל מתקן ללא אנרגיה ולהחזיר אותו בסיום התקלה למערכת. ולהזמין חלפים שצריך להזמין אז למנהל יש אפשרות להיכנס למחשב להזמין חלפים מה שאין ליתר העובדים.
ש. מה בדיוק ההבדל בין כל אחד ואחד מהתפקידים?
ת. זה רק האחריות?".

(ראו ע' 2, ש' 11-23 לפרוטוקול הדיון).

אשר להתכופפויות וה הרמות הסביר התובע בעדותו בתשובה לשאלת בית הדין:
"שאלת בית הדין - מפנה לס' 10. תסביר.
ת. אלה הם כל האלמנטים למשל צנרת פרופילים עוגנים זה חיבורי מתכת גדולים. מרימים את זה ביד לתוך צינור ומרתכים. מחזיקים משקל של 25 עד 30 קילו. היום יש איסור להרים יותר מעשרים קילו . מרים מחדיר אותו לצינור מרתך. יוצר פיגורה גדולה שאפשר להרים אותה לתוך היחידה. עובדים על שולחן עבודה. מרים את זה מהרצפה. מרים פרופיל אחד של 25 30 קילו ומניח על שלחן ועובד על זה כמה שצריך. אנחנו צוות אם אחד מרים השני מרתך. ברגע שאיזנו את העוגן הוא מרתך. אני מרים מצד שני את הווסת. כל רגע זה להתכופף להרים. לא ספרתי כמה פעמים. הדברים שאני מרים זה לא באותו משקל. זה משתנה. על פי הקטרים. לשאלת בית הדין כמה זמן יש בין כל הרמה להרמה זה תלוי באופי העבודה. זה משתנה. יכול להיות 4 דקות 3 דקות. יש עבודות של עשרים דקות. שעה לא".

התובע הוסיף והעיד שיכולות להיות דקה או 4 דקות של הפסקה בין הרמה להרמה, תלוי אם יש תקלות.

8. מיקרוטראומה:

על פי תורת המיקרו-טראומה ניתן להכיר בתאונה המקנה זכות לגמלאות לא רק בפגיעה חד פעמית המאותרת בזמן, אלא גם בצירוף של פגיעות שכל אחת מהן היא בעלת אופי תאונתי וניתנה לאיתור בזמן ובשטח ואשר הצטברותן גורמת לפגיעה ולנזק, מיקרו-טראומות.
מטרתה של תורת המיקרו-טראומה הוסברה כדלקמן: "תור ת המיקרו-טראומה משמשת מפלט אחרון למי שאינו יכול להצביע על אירוע תאונתי מסוים בעבודה כגורם ישיר ומידי לכאבי גב הפוקדים אותו" [ש. קובובי רמ"ח ושס"ה–סוגיות בתאונות עבודה 94 (הוצאת לשכת עורכי הדין 1994)].

הפסיקה קבעה שלושה כללים שיש ליישמם בתורת המיקרו-טראומה:

א. הכלל הראשון הוא שתורת הפגיעות הזעירות המצטברות אין בה כדי לסלק את המחסום כך שכל מחלה תוכל להגיע לתאונה בעבודה, אלא רק להרימו כך שלפגיעה בעבודה יוכל להגיע אירוע תאונתי שיש בו פגיעה זעירה ביותר שכשלעצמה אין בה פגיעה ממש, אך במצטבר באה הפגיעה.
ב. כלל שני הוא שהאבחנה שאכן מדובר במצב שהוא תוצאה של פגיעות זעירות ולא במצב שהוא תוצאה של תהליך הדרגתי מדובר, צריכה להיעשות על ידי רופא.
ג. צריך שיוכח הקשר הסיבתי בין הפגיעות הזעירות המצטברות ובין התוצאה שבה רואים פגיעה בעבודה המזכה בגמלה.

באופן ספציפי אשר לתנאים של מיקרו-טראומה הגבית נקבע בעב"ל 313/97 המוסד לבטוח לאומי - אשר יניב, (פד"ע לה' 529):
"אחד - קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה, של טיפות מים המחוררות חור באבן עליה הן נושרות.
לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, אזי -התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע.
השני - על מנת להוכיח קיומה של מיקרו-טראומה כאמור, דרושה חוות דעת של מומחה - רופא, היכול לאבחן בין פגיעות זעירות מצטברות לבין תהליך תחלואי מתפתח בהדרגה בשל הרעה נמשכת והולכת במצב בריאותו של הנפגע".

בית הדין הארצי לעבודה הציב בפסיקתו מספר תנאים לצורך הוכחתה של מיקרו-טראומה, על מנת שזו תבוא בגדר "תאונת עבודה". על כך נאמר:
"היסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרו-טראומה הוא שהוכח, כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין-ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע" (דב"ע מח/ 77-0 מזרחי - המוסד, צוטט ב עב"ל 338/96, המוסד לביטוח לאומי - יוסף עובדיה, פד"ע לו 213).

והדברים מצאו ביטוי אף בבג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי - בית הדין הארצי לעבודה ועובדיה כרם , פ"ד נג (2) 529, כדלקמן:
"ראשית, על התובע להוכיח כי מדובר במספר פגיעות שכל אחת מהן היא 'תאונה' במובנה הרגיל של המילה. דהיינו, יש להוכיח קיומם של אירועים פתאומיים על פני רצף זמן, הניתנים - באופן רעיוני עקרוני - לזיהוי ולבידוד. שנית, יש להוכיח - באמצעות חוות דעת רפואית - שטיבה של הפגיעה מעיד על שרשרת של פגיעות זעירות שנתנו אותותיהן בעובד. שלישית, יש להוכיח קשר סיבתי בין הפגיעות הזעירות לבין העבודה".

9. האם קיימת תשתית עובדתית למיקרו-טראומה גב

עדותו של התובע הייתה אמינה עלינו, שכן לא נתגלו סתירות בין ההודעה שנמסרה לחוקר הנתבע, התצהיר והחקירה בדיון.

התובע עשה שימוש במכשירים רוטטים שונים כגון דיסקים, מקדחה, מכונת הברגה, מסור חרב, פטישון ועוד. בגין אותו שימוש הוכרה הפגיעה של התובע בכפות הידיים (CTS) כפגיעה בעבודה.

שימוש של מכשיר רוטט גורם לרטט שמתחיל בידיים ומתפזר על כל הגוף, ובוודאי גם על עמוד השדרה, בעוצמה כזו או אחרת. אין מדובר ב"תנוחה" כפי שטוענת ב"כ הנתבע, אלא בתנועה של הגוף, הגם שיכולה להיות פסיבית ולא רצונית (כמו קפיצות של נהגים בדרכים לא סלולות).
מדובר באין ספור תנועות, שכל אחת מהן גורמת לנזק זעיר – שהצטברותן מיקרו -טראומה. השימוש של המכשירים הרוטטים על ידי התובע היה במשך 5-6 שעות ביום בשנים 1989-2009 ובמשך 3-4 שעות ביום החל משנת 2009.

ברם, בנוגע להתכופפויות של התובע והרמת משאות, אנו מתקשים לראות בהן תשתית עובדתית למיקרו-טראומה. מדובר בפעולות הניתנות לספירה (40-50 ליום לפי דברי התובע), שלא מתבצעות ברצף, אלא עם הפסקה שבין דקה ל-4 דקות בין הרמה להרמה – תלוי בתקלה שיש לתקן. באותו זמן מבצע התובע פעולות אחרות, אשר פוגעות ברצף המיקרו -טראומתי. כמו-כן, מדובר במשקלים שונים, כאשר לאחרונה חל איסור להרים מעל 20 קילוגרם וההרמה נעשית על ידי מכונה.
זו פעולה מגוונת, שבה לא מתקיימים התנאים על מנת להכיר בתשתית של סדרה של אין ספור תנועות חוזרות ונשנות, זהות או זהות במהותן.

10. לסיכום

נוכח האמור, אנו קובעים כי קיימת תשתית עובדתית למיקרו-טראומה גב בנוגע לשימוש במכשירים רוטטים במשך 5-6 שעות ביום בין השנים 1989-2009 ובין 3-4 שעות ליום לאחר מכן.

אשר לקשר סיבתי בין מחלת התובע בעמוד השדרה ובין העובדות שהוכרו, יש למנות מומחה אורטופד.

11. תיק שירותי בריאות כללית שהוזמן לא התקבל.
מזכירות תזמין את התיק שוב.

לאחר שיתקבל החומר הרפואי, תינתן החלטה על מינוי מומחה.

ניתנה היום, כ"אכ"א תמוז תש"פ, 13 יולי 2020, בהעדר הצדדים.

מר בצלאל פינגולד,
נציג ציבור עובדים

עידית איצקוביץ, שופטת בכירה
אב"ד

מר יצחק קוגמן,
נציג ציבור מעסיקים